תפארת יהונתן קכח

לפני ה' וימותו אבל יובן לפי מה שאמרו בגמרא דשבת דאין מדליקין מנר לנר חד אמר משום אכחושי מצוה וחד אמר משום ביזוי מצוה ופריך מחוץ לפרוכת יערוך וגו' עדות לישראל שהשכינה שורה בישראל מנר מערבי שממנו היה מדליק ובו היה מסיים ותיובתא למ"ד משום אכחושי מצוה וכו' וקשה למה מקשה מברייתא הלא מתניתין היא במסכת תמיד מצא נר מזרחי דולק ממנו מדליק והוי ליה לפרוך ממתני' וגם מה זו עדות שהשכינה שורה בישראל ואי משום דהוי נס הא ניסים טובא נעשה בבהמ"ק אבל יובן דאמרי' שם במסכת שבת חזינן אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר ואי הנחה עושה מצוה אין מדליקין מנר לנר והנה טוב הדלקה עושה מצוה היינו דעיקר המצוה הוא ההדלקה ואם אח"כ כבתה אין זקוק לה וכן מבואר בש"ע ואי הנחה עושה מצוה צריך להיות דולק בלי כיבוי והנה בגמ' דסוף מסכת מגילה נחלק המשנה עם הברייתא אי גם במנורה שייך להיות דולק תמיד כל הזמן או לא רק תמיד שיהיו מדליקין יום ביומו ואינו צריך להיות דולק כל היום אם כן נחלקו אי הדלקה עושה מצוה או הנחה גבי מנורה והנה ברור בגמר' ופוסקים דאי הדלקה עושה מצוה אם היה דולק מאתמול כשיגיע זמן הדלקה צריך לכבותה ולהדליקה מחדש דהא עיקר מצותה ההדלקה משא"כ אי הנחה עושה מצוה והנה היה הנס בנר מערבי שהיה דולק מעת לעת רצופים דממנו היה מדליק בין הערבים ובו היה מסיים בין ערבים שנית וכן כתבו המפרשים דאם היה שוהה להיות דולק יותר זמן מועט אין זה כל כך נס רק מה דהיה דולק מעת לעת ולא היה בו שמן רק לי"ב שעות ולפ"ז לדעת הרמב"ם וסייעתו דהיו מדליקין המנורה ומצותו בכך להדליק בערב ובבוקר וקשה אם כן איך היה נר מערבי דולק מעת לעת הא עברה ליה הדלקה דשחרית ואי דמכבה ומדליקה א"כ מדשן השמן ומה הוא הנס ועכצ"ל דהנחה מצוה וא"כ כיון דדולק והולך אין צריך להדליקה כלל והטעם בנרות דמנורה הוא כמ"ש הרמב"ן ומדרש באורים כבדו ה' וכבודו של מלך להדליק לפניו נרות עוד יש טעם כדי שלא יהנה הכהן מאור השכינה המבהיק מפרוכת לחוץ לתוך ההיכל ולטעם הראשון תולה הכל בהדלקה דמה בכך שמכבה אח"כ כיון דכבודו של מלך נעשה אבל מטעם שלא יהנה מאור השכינה צ"ל תמיד ואתא שפיר דבהך נר מערבי שבה היה מתחיל וכו' דמוכח דהנחה עושה מצוה מוכח הטעם שלא יהנה מאור השכינה וא"כ עדות שהשכינה שורה בישראל והשתא א"ש דממשנה לא קשה די"ל במנורה הדלקה עושה מצוה ולכך מדליקין משא"כ בחנוכה ולכך פריך מברייתא דמשם מוכח דהנחה עושה מצוה ומ"מ מדליקין מנר לנר וקשה שפיר ודוק. והנה מהרש"א כתב דנדב ואביהוא על הבאת עצים לא שייך מורה הלכה דמקרא מלא הוא רק על הבאת אש ולא מאש של מעלה ובאמת אש של מעלה יפה דנו וגם טבע כמ"ש אוכלה אש ואינו מכלה רק למה לא הדליקו מאש המערכה י"ל דהוי אכחושי מצוה שלהבת כמ"ש רש"י דגם בשלהבת שייך אכחושי רק קשה ממנורה רק י"ל במנורה הדלקה עושה מצוה משא"כ מערכה דכתיב תוקד תמיד ודאי הנחה מצוה רק קשה הא טעמו של מנורה לבלי להנות מזיו השכינה וזה צריך להיות תמיד והוי הנחה מצוה אמנם נדב ואביהוא בקרבתם לפני ה' שהסתכלו בשכינה כנודע דחשבו שמותר להסתכל ואין פשע ואם כן ע"כ הטעם במנורה לא משום לבל יהנה מזיו השכינה רק הטעם באורים כבדו ה' ואם כן הדלקה מצוה וא"כ באש מערכה דהנחה מצוה שפיר יש לאסור אכחושי מצוה ולכך לא לקחו אש ממערכה והורו הלכה בפני רבן וזהו סיבת מיתתם וחדא בחברתה מישך שייכי ודוק:

פרשת קדשים

איתא במדרש קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל אני ה' קדושתי למעלה והענין הוא כי כבר נאמר במדרש שני קדושות נמסרו לישראל וכמ"ש הפייט שתים בראש בני משכנם ואחד בראש מלכם מתוקנים והיינו כי קדוש ענינו הוא מובדל ויש בו שלשה בחינות מובדל מחטא וזהו ג"כ בישראל צדיקים גמורים וגם קדוש ענינו משנה הטבע וזה ג"כ בצדיקים שיכולים לשנות הטבע ולעשות ניסים אבל עיקר ענין קדושה הוא נבדל מהרכבה שאין בו הרכבה כלל וקדושה זו היא רק בהשם יתברך כי אפי' מלאכי השרת מורכבים המה וזהו שני כתרים שניתנו לישראל במתן תורה כי אז נעקר מהם היצה"ר והיו קדושים ומובדלים מחטא וגם היה בידם לעשות ניסים כשאר נביאים כי היו למעלה מטבע וזה שתי קדושות אבל קדושת הקדוש ברוך הוא נשגב מזה וז"ש יכול כמוני ת"ל אני ה' קדושתי למעלה אמנם נראה כי ודאי ישראל קדושים הם אבל צריך כנישתא שאין דבר שבקדושה פחות מי' כי כל בי עשרה שכינתא שריא וא"כ עיקר קדושתם בי' אבל הקדוש ברוך הוא קדושתו ביחיד שהוא אחד יחיד ומיוחד והיינו כי ה' אחד וישראל גוי אחד אבל ההבדל בין אחד ליוד כי הוא במספר קטן ג"כ אחד אבל זהו ברבוי וזהו אחדות גמור זהו ההבדל בין אחד לה' ואחד לישראל זה ברבוי היינו ישראל הם ברבוי כדאמרו כל בי עשרה שכינתא שריא והיינו יוד אבל הקב"ה הוא אחד אחדות גמור וזהו קדושים תהיו יכול להיות כמוני הרצון ביחיד ת"ל קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם פי' אצלי קדושתי ביחיד אבל אצלכם האחד בריבוי שהוא בעשרה וזהו מ"ש במדרש והביאו רש"י שפרשה זו נאמרה בהקהל הרצון שאין הקדושה ביחיד רק בקהל שהוא עשרה הכולל הכל כי עשרה כולל כל הרבוים כי מאה ואלף ורבוי הכל בגדר עשרה כנודע והבן והנה מגדולת העבד ניכר גדולת הרב ברואה איש קדושת ישראל לעשות ניסים ושהם מגודרים מחטא ועול ישפוט כמה שגבה קדושת ה' מעלה מעלה דאל"כ מה הבדל יש בין היצור