תפארת יהונתן קכז

כמ"ש במסכת גיטין ובו ביום מתו ואם כן איך אחרי מופלג אבל באמת בהר סיני שנגשו להסתכל בשכינה מאז נגמר דינם למיתה והוי להו כאלו מתו רק ה' האריך מלהמיתם ממש מבלי לבטל שמחת תורה כדאית' במדרש וזהו כי באמת בקרבתם לפני ה' וימותו אז במתן תורה וא"כ יתכן שפיר אחרי מופלג וזהו אמרו אחרי מות שני בני אהרן כי אחרי מופלג

בקרבתם לפני ה' וימותו אם היו כאנשים דעלמא לא היה להעניש אותם עונש מיתה על שהכניסו אש זרה דהא עשו זאת בטעות שטעו בדין ומה זה משפט מות לומר הואיל והכניסו מתו אמנם סביביו נשערה מאוד ויותר שהם צדיקים יותר הם נענשים על דבר קל וזהו בקרבתם לפני ה' היותם מקורבים למקום ביותר לכך וימותו ובזוהר איתא מיתה תנינא שלא היו להם בנים והיינו כי מתו שהורו הלכה בפני רבם ואמרו חז"ל המורה הלכה בפני רבו יורד שאול בלי ולד רק דא"כ למה מתו הם די להם שימותו בלא ולד רק הם לא לקחו נשים ולא ביקשו להעמיד תולדות ואם כן לא היו בגדר עונש זה ולא שייך לומר להענישם בזה ולכך וימותו

דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש והיינו כי לא היה הדיבור אל אהרן בעצמו על היותו אונן כי מתו שני בניו ואין השכינה שורה רק מתוך שמחה ולכן נאמר אחרי מות היינו שמתו ע"כ דבר אל אהרן ולא היה הדיבור אליו כי היה אז אונן הנה רש"י הביא המדרש משל לשני רופאים וכו' עי"ש ויש להבין דהא משה לא זרזו לומר לו ולא תמות כמו שמתו בניך כדרך הרופא השני רק ולא תמות והוא ממש כדרך הרופא הראשון ונראה דהענין הוא כי הרופ' הרוצה שיקיים החולה רפואתו מאיים על החולה ואומר לו ראה פלוני עבר על צוואתי שצויתי לו ומת וא"כ גם משה היה דעתו לזרז את אהרן השמר שלא יקרה לך כמו לבניך אבל השם יתעלה לא היה חפץ בזה שיזרז לאהרן בבניו לבל יצער לאהרן בצער בניו שמתו ולכך אחרי מות שני בני אהרן אמר השם דבר אל אהרן ואל יבוא בכל עת אל הקודש ולא ימות ולא תאמר לו כלל מיתת בניו שמא תצער אותו ולא תזכיר לו מופת הרופאים שמזרזים ראה פלוני עבר על צוואתי ומת רק תאמר סתם ולכך נאמר אחרי וגו' דבר אל אהרן ולא ימות ולמה לא נאמר תמות גם אתה כמו בניך אלא ודאי שהקדוש ב"ה אמר לו שיאמר סתם ואל יזרז אותו במיתת בניו כטבע הרופאים שמא יצטער ודברי רש"י ברורים

ואל יבא בכל עת אל הקודש כי יה"כ הוא יום עשירי לבריאת העולם והעשירי הוא קודש בו נתכפר ולמ"ד בניסן נברא העולם אלו ואלו דברי אלקים חיים א"כ עשירי בניסן ג"כ יוה"כ אף בזה היה עולה על הדעת לכנוס אל הקודש הואיל והוא ג"כ יה"כ למ"ד בניסן נברא העולם ובא הדיבור שאל יבא בכל עת אל הקודש והטעם אחרי מות שני בני אהרן כי נדב ואביהוא מתו והם מכפרים כמו יה"כ וזהו אחרי מות אל יבא כי אין צורך לכנוס בעשרה בניסן דמה ס"ד שהוא יוה"כ ובא הכתוב לומר דמיתת נדב ואביהוא מכפר כי מיתת צדיקים מכפר וכמ"ש הזוהר ולכך קורין ביה"כ פ' אחרי מות דמיתת נדב ואביהוא מכפרים כי מיתת צדיקים מכפרים גם בא להורות כי כ"ח עתים כתובים בקהלת כנגד כ"ח ימי לבנה שמסבבת העולם ונקראים כ"ח מחנות לבנה וע' בספר עשרה מאמרות מאמר עת והנה ביה"כ נאמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה כי צריך להוסיף ולהתחיל בעוד יום והלא הוא כנגד עת ט' ועת עשירי שבקהלת עת לבכות ועת לשחוק כי צריך תשובה לרשעים ושעיר משתלח נושא עונם לארץ גזרה ובכי ואחר כך שוחק כי נמחל עונם ובערב ילין בכי ולבוקר רנה והוא שעת בכי לרשעים ושעיר משתלח נושא עונם לארץ גזרה ושירה לישראל שהם מכופרים וזה עתים עת לשחוק ועת לבכות היינו ב' עתים הנ"ל עת ט' ועת עשירי ולכך נאמר ואל יבוא בכל עת רק בשני עתים הללו עת לבכות ועת לשחוק וזהו מתשעה עד סוף העשירי והבן

כי בענן אראה אל הכפורת היינו כי הזהיר שאל יבוא בכל עת להסתכל בשכינה אבל יוקשה דהא אי אפשר לילוד אשה להסתכל דכתיב לא יראני האדם וחי כי איך אפשר עיני אדם להסתכל בשכינה רק זהו באספקלריא המאירה היינו שאינו מלובש בלבושי ענן הכבוד אז א"א לעיני בשר להסתכל כלל כדכתיב לא יראני האדם וחי אבל כשהיה באספקלריא שאינו מאירה שמלובש בענן הכבוד יש אפשר לראות ולהסתכל בדרך מסך מבדיל ולכך הזהירו שאל יבוא בכל עת להסתכל רק ביה"כ שאז הותר הדבר

בזאת יבא אהרן אל הקודש פרש"י בזאת בגימטריא שלו ארבע מאות ועשר רמז לבית ראשון ויש להבין דהא בבית שני נמי שמשו הכהנים גדולים ביה"כ ונראה לבאר הענין כי בימי בית ראשון היו צדיקים אבל בבית שני היה בכהנים גדולים הרבה רשעים ולא חל עליהם שם אהרן כי אם היו כהנים צדיקים היה מתלבש בהם נשמת אהרן ובבית שני היו רשעים לזה לא חל עליהם שם אהרן

בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה כי קודם חטא אדם הראשון היה פארו על ראשו ובחטא נסתלק אלף כתנות אור באלף ונשאר מן פאר פר כי אדם הראשון היה קוצץ בנטיעות ונסתלק א' דאחד ונשאר חד ובלשון ארמאי סיפר אח"כ חד ובלה"ק נקרא פר אלוף אלופנו מסובלים ולכך יהיה פר בן בקר לחטאת לכפר על חטא אדם הראשון שהכהן הגדול הוא בגדר אדה"ר והוצרך אהרן לתקן חטאו ולכך יביא פר בן בקר לתקן חטא אדה"ר ואיל לעולה דמחמת חטאו הוא. נברא בין השמשות אילו של יצחק כי חטאו היה גורם שלא היה יצחק ראוי לעלות במוקד אש רק הקריב תמורתו איל ולכך היה איל לעולה

בקרבתם לפני ה' וימותו ואמרינן בגמר' לא מתו בני אהרן אלא על שהורו הלכה בפני רבם וכו' ויש להבין הא בקרא כתב הטעם בקרבתם