תפארת יהונתן קכא

אחר מעשה עגל שכולם שגו בזה ונמחל להם ע"י ששבו לה' אם כן למה ידחה פנחס לכך לא הוציאו מכלל וגם לא הוציא משה את פנחס כי ירגישו ישראל ויהיה להם לבושה כי גם הם עשו כן אמנם ישראל השיגו מכל מקום ברה"ק שפנחס לא נבחר עדיין ועשו כאשר צוה ה' רק לאהרן וארבעה בניו ולא יותר

אלה פקודי המשכן איתא במדרש זה שאמר הכתוב איש אמונים רב ברכות זה משה כל מה שהיה בידו נתברר על ידו וכדי להבין נראה דאמר בגמר' אין מחשבין עם גבאי צדקה ולא עם גזברי הקדש אף ע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר לא יחשבו עם האנשים וגו' ורמב"ם בהלכות מתנות עניים הביאו לראיה גמורה ולא לזכר בעלמא ונראה דס"ל לרמב"ם דבהקדש יש רק זכר אבל לגבאי צדקה הוא ראיה גמורה דבלא"ה נתחבטו רש"י והתוספות דלמה לא נאמר שהוא ראיה גמורה והנה אמרינן בגמר' דב"מ דאין נשבעין על ההקדש ושומר שכר אינו משלם ופריך בגמר' מבני העיר ששלחו שקליהן דנשבעין ומשני דתקנת חכמים הוא שלא יזלזלו בהקדשות ואח"כ פריך בגמר' מנותן שכר לשמור את הזרעים ומשני בשקנו מידו והקשה התוספות הא ק"ל מתנה ש"ח להיות כשואל בדברים בלי קנין ותירץ הריטב"א דבעלמא בהאי הנאה דמהימן ליה משעבד נפשיה אבל בהקדש כל ישראל בחזקת נאמנים מבלי לשלוח יד בהקדש ולפי זה יש לומר דלכך אין מחשבין דלשלוח יד לא חיישינן בהקדש ואי דלמא נגנב ונאבד והוא חייב באמת פטור דאין דין שומרין להקדש וגם על שלא החזיק לעצמו יש לו מגו דגניבה ואבידה ופטור משבועה א"כ ליכא למימר חשבון כלל אך זהו דין תורה אכל עכשיו דתקנו חז"ל דין שומרין להקדש כהנ"ל א"כ שפיר יש לומר לחשוב עמם אולי יתברר דנגנב ונאבד ויצטרכו לשלם ולכך קאמר בגמ' דלדידן בתר תקנה הנ"ל אין ראיה רק זכר בעלמא אך זהו בהקדש אבל צדקה ק"ל אפי' לדידן דלית ביה דין שומרים דכתיב לשמור ולא לחלק לעניים והרמב"ם הוסיף דהוי ליה ממון שאין לו תובעים חזר הדבר לדבר תורה כהקדש קודם התקנה וראיה מעליא יש ולכך הרמב"ם דעיקר כוונתו לגזברי צדקה כנראה ממקומו כתבו לראיה גמורה ודוק

ובזה נראה לפרש המדרש דאף ע"פ שאין מחשבין עם גזברים מכל מקום משה נתן חשבון וקשה למה החמיר והא נראה כיוהרא וכדומה אבל ידוע כי משה קיום כל תקנת חז"ל וגזירתם כל מה שתקנו אחריו דור אחר דור ולדידן דתקנת חכמים כנ"ל שפיר יש לומר דבשל הקדש יתן חשבון לכך נתן משה חשבון אך זהו שתקנו חכמים בהקדשות כדי שלא יזלזלו בהקדשות היינו שומר שכר לשלם אבל בשומר חנם לא שייך כאן דבגניבה ואבידה אפי' בהדיוט פטור ובפשיעה וכי נחשד שיפשע בשאט נפש ואם כן גזבר הקדש מה שומר שכר יש כאן אמנם יש לומר שהוא שומר שכר מכח פרוטה דרב יוסף בשומר אבידה ושומר הקדש והנה התוספות פסקו להלכה כרבה דשומר אבידה לא הוי ש"ש וכתבו דאף רבה מודה דאית פרוטה דרב יוסף ולכך במודר הנאה אסור להחזיר אבידה רק משום פרוטה כל דהו לא חשבינן ליה כשומר שכר וכתבו כל המפרשים גבי איוב דאמרי' דוותרן בממונו היה היינו דוויתר חצי פרוטה לחנוני ופירשו המפרשים לכאורה קשה מה וותרנות שייך בחצי פרוטה ויש לתרץ לפי מה דאמרינן הנוטל פרוטה מאיוב מתברך וא"כ היה פרוטה שלו שוה אלף וא"כ גם במשה שנתברך כל מה שהיה בידו הפרוטה שוה הרבה והוי שומר שכר וזהו פי' המדרש דהוקשה לו דלמה נתן משה חשבון ואי דהחמיר משום תקנת חכמים הא היה שומר חנם ולזה אמר איש אמונים רב ברכות זה משה שכל ענינו נתברך והוא שומר שכר מפרוטה דרב יוסף ושפיר נתן חשבון ודוק

ובזה יש לישב ג"כ דברי המדרש שאע"פ שהיה משה גזבר לעצמו היה קורא לאחרים שנא' ביד איתמר והיינו כי כתבתי לעיל דלכך אין נותנין חשבון דיש להם מגו דגנבה ואבידה ואין להם דין שומרים אבל ק"ל מגו דבי תרי לא אמרינן אם כן אתי שפיר ביד משה לא נאמר דלמה לא יתן חשבון הא יש לו מגו אבל ביד איתמר דכל הדברים היה ע"י משה וע"י איתמר הוי מגו דבי תרי ולכך נתן חשבון ודו"ק: נשלם ספר שמות ספר ויקרא פרשת ויקרא

ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר פירש"י קריאה לשון שמלאכי השרת משתמשין בו שנאמר וקרא זה אל זה ולכאורה אין הנידון דומה לראיה כלל דשם משתעי דחד קרא לחבריה לקבל השפעתו ממה שקיבל מנוה אפריון וכאן הקדוש ב"ה קרא למשה ליתן השפעתו עליו אבל נראה דכך הוא מוכח מתרגום יונתן דמפרש וקרא זה אל זה דמקבלין דין מן דין השפעתו לכך פירש כאן לקבל השפעתו קרא לו ועוד נראה לבאר פי' רש"י דמפרש לכל