תפארת יהונתן יא

לידי אכילה ע"כ אמרה לשון ספק. ולא תגעו בו פן תמותון אם תבואו אח"כ לידי אכילה וקאי פן על ולא תגעו ע"כ) אבל באמת היה זה טעות גדול אצלה שלא היה אז עדיין צריכין למשמרת כיון שלא גבר עדיין כח יצה"ר ולכך שלמה בן בת שבע שהיתה חוה כנודע תיקן משמרת ועשה אזנים לקופה ותיקן עירובין ונטילת ידים והיינו משמרת ונגיעה דאסרה חוה. וזה מורה כי אמו היתה חוה וראויה לדוד שהוא היה אדם הראשון וזהו שע"י משמרת שתיקן שלמה נ"י ועירובין נאמר על דוד אם חכם בני ישמח לבי גם אני ואשיבה חורפי דבר כי בזו נראה כי בת שבע היתה ראויה לדוד

ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. הפשט הוא כמאמר חז"ל דנבראו דו פרצופים והיה חוה מאחוריו וזהו במידת הדין ולכך לעיל כתיב זכר ונקבה ברא אותם היינו אחור וקדם כתיב אלקים לבד מידת הדין. אבל כאן כתיב ויאמר ה' אלקים שיתף מדת הרחמים ואמר לא טוב היות כן אעשה לו עזר כנגדו היינו פנים מול פנים ולכך תיקון חוה להיות פרצוף בפני עצמו. גם יש לפרש לא טוב היות האדם לבדו. ופשיטא דצריך אשה דמאין יצאו ולדות ולא לתוהו בראו רק היה אפשר לברוא אשה מהאדמה בריה בפני עצמה כמו אדם. ולכך אמר הקב"ה כי לא טוב כן כי בלא"ה שני דעות אינם מתכונים והוא כנגדו. ואלו לא נבראת ממנו היה הנגד מתגבר בלי עזר ולכך הוציאה מאדם. שאף שהוא מנגדתה מ"מ היא עוזרו. שהיא עצם מעצמיו וגם זה לו לעזר שהיא כנגדו. וראוי היה לאדם לחטוא ועכשיו תלה הסרחון באשה ולולי כן היה חטאו יותר גובר גם היה נקנס עליו מיתה מיד ביום אכלו רק בזה שהאשה כנגדו מר ממות והוי במקום מיתה וזה לו לעזר שניצל שלא מת מיד ביום אכלו. וגם היה אפשר שנברא אדם לבדו והוא יברא לו אשה בספר יצירה שיהיה שותף להקב"ה במעשה בראשית כמו שמצינו באברהם ואת הנפש אשר עשו בחרן. אבל היות האשה כנגדו והוא יברא אשה בספר יצירה יאמר תוב לעפרך כדאמר בגמרא אצל האמוראים. ולכן נבראת ע"י ה' ואף שהוא כנגדו ח"ו להמית נפש

ויצר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. לכאורה יש לתמוה מהו גודל החידוש אשר קרא שמות לכל הברואים מה ששאר בני אדם ג"כ יכולים לעשות רק הענין הוא דארי יש לו ארי בדוגמתו במרכבה עליונה וכן שור וכן שאר ברואים במערכת שמים. והוא התבונן בכל לקרוא להם שמות אשר יקרא להם במרכבה ובמערכת השמים משא"כ לעצמו קרא רק אדם לשון נבזה ושפל כי מן האדמה לוקח ונוצר וזה היה גודל ענותנותו. כדי שלא יתגאה ויזכור תמיד כי מעפר הוא וקרוץ מחומר מה יתגאה. אבל באמת איתא בזוהר דאדם הוא מלשון דמיון כמו אדמה לעליון דאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו והוא נצחי היותר נוצר מאדמה שהיא נצחי וע"כ יוחס אדם לאדמה

ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם הנה נבראה בעת תרדמה כי האשה מר ממות רצה לומר טיפה ממות. שמלת מר פירושו טיפה כדכתיב הן גוים כמר מדלי. וזה קשה ממות שיש בו עניין קשה משורש מות וזאת היה כי נבראת בעת תרדמה ושינה שיש בו חלק ס' ממיתה. וגם בזה היתה לו עזר לכפר עליו בעוה"ז לבל יקרה לו נזק בעוה"ב

(אמר המעתיק לפירוש הרב יוצדק מה שאמרו חז"ל מי שאשתו מושלת עליו אינו רואה פני גיהנם) גם נבראת בעת תרדמת ושינת אדם כי בעת שינת אדם זוכה שנשמתו עולה למעלה וזה תרדמה של נבואה כמ"ש בזוהר ויפל ה' תרדמה זהו נבואה ואז נבנית האשה והגיעה למדרגת בינה יתירה שיש באשה כיון שנשמתו היה אז למעלה במקום גבוה רם ונשא. וזהו ויבן ה' את הצלע שדרשו חז"ל בינה יתירה ניתן לה וגם אמרו חז"ל שקלע שערותיה והיינו כי האשה עלולה יותר לתאות המותרות מאיש כי הוא נברא מעפר והיא נבראת מבשר מלא תאוה ושערות מורה על מותרות כמו בעשו שהוא איש שעיר ולכך ראוי לאשה ליתן רסן לבקשת המותרות ולעשות לה קשר מבלי ירבו המותרות לחוץ ויפרצו פרץ וזהו שקלע השערות ואגד המותרות שיהיו אסורים ומקושרים לבל יפרצו לרוב ולמה שכתבתי כיון שנבראת בעת תרדמת האדם תרדמה של נבואה ולכך ניתן לה בינה יתירה בנבואה יותר מאיש. ויובן דנבואת אברהם היה טפל לנבואת שרה. וז"ש הקב"ה לאברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ומעתה יובן מה שאמר במדרש כשברא הקב"ה את האדם ביקשו מלאכי השרת לומר שירה לפניו הפיל הקב"ה תרדמה עליו. ודבר תמוה שיטעו קדושי משרתי עליון לומר שירה לבני אדם. רק דאיתא בגמרא דאין רשות למלאכי השרת לומר שירה להקב"ה עד שאמרו ישראל תחלה. והם בקשו לומר שירה לפני אדם רצה לומר קודם לאדם שלדעתם הם יותר במעלה מאדם ע"כ הפיל הקב"ה תרדמה על אדם ועלתה נשמתו למעלה תחת כסא הכבוד דנזדככה היטב. וזוכה לנבואה במחיצה שאין למלאכי שרת ליכנס והראה למלאכי שרת ע"י זה שאדם יותר במעלה מהם ע"כ הוא קודם לומר שירה לפניו יתברך

ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת. אמר זאת הפעם כי מקדם היו נבראו דו פרצופים ולא היו נקראים איש ואשה רק זכר ונקבה כי כיון שהיו דבוקים אחור באחור כיצד היה הלידה רק כשהיה הזכר מהרהר היה הזרע יורד דרך חוט השדרה והיה נקב בסוף חוט השדרה שמשם ירד הזרע לנקב שיש לאשה באחורי' ג"כ לרחם שלה ושם היתה קולטת הזרע והרתה והולידה. ולכך אז היה הוא נקרא זכר מלשון זכר שהיה זוכר בה ומוליד זרע והיא נקבה שקבלה