תפארת יהונתן קיט

תרומת ה' וגו' הנה אמרו חז"ל שנשתלחה הברכה בנדבת המשכן שנאמר והמלאכה היתה דים ויש להבין לאיזה צורך היה הברכה הלא התנדבו די והותר אבל נראה דודאי העשירים כחפצם ורצונם נתנו ולא היו צריכין לברכה משא"כ הבינונים דלבם היה טוב וחפצים לעשות רצין קונם אבל היה להם רק דבר מעוט להביא והקדוש ב"ה שולח להם ברכה במעט שהביאו ונעשה לדבר המסוים כשאר המתנדבים כדי שלא לביישם וזהו תרומת ה' כי מה' היה זאת ע"כ נאמר כפול ובשינוי לשון וזהו אמרו קחו מאתם תרומה לה' היינו שהעשירים שיקחו תרומתם לה' כחפצם ואינם צריכים לברכה ומאת כל נדיב לב היינו בינוני שידו קצרה להביא כחפצו רק לבבו היה לנדבה יביא את תרומת ה' כי ה' ברכו כמ"ש והיא תרומת ה' באמת

וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה' ויש להבין דמי יבחין אם הוא חכם לב אלא נראה דהנסיון היה שלא אמרו לו לגמרי הצווי של ה' כיצד היא העשיה ותיקון הכלים והוא כוון מדעת עצמו להצווי זה מוכח על חכמתו וזה ויעשו את כל אשר צוה ה' מדעתו אף שלא נתפרשו לו תואר ואופן עשייתו ובזה יובן חכמתו או יש לומר ויעשו את כל אשר צוה ה' שלא יהיה קנאה אם זה עושה ארון וזה עושה אדני החצר לכך הוצרכו כולם לסייע כארון ובאדני החצר וכדומה כדי שיהיה מלאכתם בשוה בלי קנאה כלל וזהו ויעשו את כל אשר צוה ה' כל דייקא כל אשר צוה ה' כולם בשוה כדי שלא יהיה קנאה בדבר

ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה היינו מלפני משה הלכו אבל השכינה לא זז מאתם כי חל עליהם רוח נבואה ממשה כיון שהיו מלפני משה כאמרם אלו ישבתי לפני רבי הוינא מחדדינא טפי וכן היה בשמואל הנביא שכל העומדים לפניו היו מתנבאים עד שאמרו הגם שאול בנביאים

ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וכומז וגו' וכל איש אשר הביא תנופת זהב לה' נראה לבאר כי עיקר נדבה היה מן הנשים כי הם לא התרצו לעגל וגם הביאו תכשיטי ערוה להעיד כי היו נטרין גן נעול במצרים רק דאין לאשה רשות ליתן בלי בעלה לכן באו בעליהם עמהם להעיד שהוא בהסכמתן וכל איש אשר הניף ה א ענין אחר היינו דמתחלה בעת עשיית העגל הכשרים לא רצו ליתן זהב לעגל רק הניפום לצורך גבוה והאיש יכול ליתן נדבתו לבדו בלא רשות אשתו ואין צריך להביא אשתו עמו וזה אמרו וכל איש אשר הניף תנופה לה'

וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן וגו' הביאו כל מרים תרומת כסף ונחושת הביאו את תרומת ה' וכל אשר נמצא אתו עצי שטים הביאו הלשון הוא לכאורה אינו מכוון דגבי תכלת וארגמן וגו' כתיב אשר נמצא אתו וגבי כסף ונחושת כתיב כל מרים הביאו ובעצי שיטים כתיב אשר נמצא אתו ונראה לבאר כי מה שהיה לישראל בביזת הים היה שלהם לגמרי ובזו מן ההפקר אבל לא בזו רק אבנים טובות וזהב כסף ונחושת כי מה להם בשמלות שהוא גדול וקשה למשא ומכ"ש עצי שיטים וגם ודאי לא יוליכו המצרים ברדפם אחר ישראל אל הים דברים כאלה עמם אבל בביזת מצרים הוצרכו ע"פ הדבור ליקח שמלות כדכתיב וכן עצים בצוואת הזקן וזה לא היה אצלם מוחלט רק כדרך פקדון מה' שצוה להשאיל כי יהיה צורך אליה בעת מצוא ולכך על תכלת וארגמן וכל עצי שיטים. נאמר אשר נמצא אתו לא שהוא שלו רק בדרך פקדון ונמצא הדבר אצלו אבל הכסף והזהב שלו הוא והוא המניף והמרים

וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן וגו' הא דכתיב לשון כפול בידיה טוו ויביאו מטוה ודאי מה שהיה מטוה כבר והביאו ממצרים היה יותר טוב למשכן כי הוא לזכרון טוב לישראל לפני ה' שבטחו בה' ויצאו ממצרים למדבר ציה ולקחו עמם שמלות למשא בדרך רב ולא פחדו אולי ישובו למצרים וימצאו כגנב במחתרת וכדומה והכתוב אומר זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר וגו' והנשים ביקשו גם כן לקיים המצוה בגופם לעשות למקדש ה' בידיהן לכך עשו. שניהם בידיהם טוו היינו מה שטוו בידיהם כדי לעסוק במלאכת הקודש ומכל מקום ויביאו מטוה מה שהוא טוה ועומד ממצרים ולכך נקרא מטוה והביאו שניהם לפני ה' לזכרון תמיד

וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים פירש רש"י שמעל העזים טוו ונראה הטעם כי כל הנשים נתאוו לארוג לצורך המקדש ולא ימלט בששים רבוא שלא היה נשים שלא היו נדות וכל המלאכה היה בבוקר ולא היה עת להתטהר לכך טוו מעל העזים במחובר לבעלי חי ואינו מקבל טומאה

והנשיאים הביאו את אבני השוהם ואת אבני המלואים לאפוד ולחושן ואת הבושם וגו' והנשאים חסר כתיב כי הוא לשון ענן כמו ענן מכסה השמש כן פני משה כפני חמה והם כסו פניו לבל יצטרך לדבר עם כל אחד ואחד רק הקריבו בני ישראל את דבריהם לפני הנשיאים כדכתיב הדבר הקשה יביאו אליך וגו' והנה כל נדבת ישראל היה למשכן והיה משמש רק כל זמן שהמשכן קיים אבל לא אח"כ אבל הנשיאים הביאו אבני אפוד וחושן שהתמידו תמיד כל זמן בית ראשון וגם אחר החורבן כמו שמצינו שאחשורוש התפאר ולבשן וכן שמן המשחה קיים לעד וזה היה חלקם שנדבתם התמידו יותר מנדבת ישראל והיה בהם שמוש כל ימי הבית

כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכה אשר צוה ה' לעשות ביד משה הביאו בני ישראל נדבה לה' הנה הלשון לכאורה אינו מדוקדק דאמר כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם הביאו בני ישראל דמי לא ידע דכל איש ואשה אשר נדב לבם היו מבני ישראל ונראה לבאר דמערב רב ג"כ נדבו לבם