תפארת יהונתן קיז

יעמוד כסא של רגל אחד הכוונה בזה אף כי משה ג"כ זרע של אברהם יצחק וישראל אבל כסא של שלש רגלים היינו שלש רגלים שהעולם עומד עליהם היינו התורה ועבודה וגמילות חסדים ואברהם הוא גמילות חסדים כנודע יצחק הוא עבודה שנעקד לקרבן ויעקב הוא תורה שלמד אצל שם ועבר תתן אמת ליעקב שהיא תורה ונגד זה הם שלשה היינו כהנים עבודה לוים תורה יורו משפטיך ליעקב ובזוהר כתיב דלוי היה ראש ישיבה במצרים וגמילות חסדים הם ישראל שומרי חסד ואמת והם שלשה רגלים ומשה ושבטו שהיו כולם לוים היה רק רגל אחד שהוא תורה ואין כאן כהנים וישראלים וזה מאמרו על רגל אחד איך יתקיים וזהו זכור לאברהם וליצחק ולישראל עבדיך שהם שלשה רגלים גם אמר לעבדיך היינו השבטים ורצונו בזה א"כ אף שיהיה השבועה לאברהם וליצחק ולישראל מקדם כי אני מזרעם איך יתקיים השבועה לשאר שבטים ולכך אמר אשר נשבעת להם בך דהיינו בהר המוריה דנאמר שם בי נשבעתי בי הוא י"ב מורה על י"ב שבטים וכן ישראל ר"ת ראש "אל "שבטי "יה ולכך נאמר באליהו ויקח שנים עשר אבנים לי"ב שבטים אשר נאמר ישראל יהיה שמו והיינו כמו שכתבתי כי ישראל מורה על כך ואם כן שאר השבטים איך יתקיים הבטחתן

ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחל לעולם ונראה דמליצת משה היה בזה דבגמרא רמי כתיב אשר לא ימד ולא יספר מרוב ופעם אחר כתיב ככוכבי השמים ומשני כאן כשעושין רצונו של מקום וכאן כשאין עושין רצונו של מקום א"כ אף שאינם עושים רצונו של מקום מ"מ הבטחת להם שיהיו עכ"פ ככוכבי השמים ואיך תכלם וגם היה הבטחה וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם ומלת לעולם הוא מיותר דפשיטא דנחלה הוא לעולם אלא אף שבעונם יגלו מ"מ ישובו לנחלתם הרי דהיה היעוד אף כשחטאו גם יש לפרש ונחלו לעולם לעולם זה התורה ונקרא עולם שהוא עולם קיים ועל ידי א"י זוכין לתורה וזהו וכל הארץ הזאת אתן לזרעכם וע"י ונחלו לעולם היינו התורה וא"כ א"א לזכות לתורה רק ע"י ארץ ישראל ששם ארץ מטוהרה מקום מוכשר לתורה ואיך תכעוס עליהם בעברם התורה בחוצה לארץ שעדיין לא זכו לארץ ישראל ולא זכו לקנין תורה בשלימות

וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו הנה ג' פעמים נאמר וינחם אצל שמו יתברך האחד הוא כאן אצל מעשה העגל והשני אצל המבול וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ והשלישי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם אמנם כולם לשון נחמה הוא כי אלו לא ברא את האדם מאדמה והיה כאחד מצבא מרום במרום והיה חוטא היה עונשו כבד מנשוא וה' חפץ חסד הוא ולכך היה לו נחמה כי עשה אדם בארץ מן האדמה ויש לו התנצלות כי הוא קרוץ מחומר ועלול לחטוא. וכן הדבר פה במעשה עגל כי הקב"ה גזר מקדם על ישראל גלות אחר גלות כמו שאמר למשה אהיה עמם בגלות זה ואהיה עמם בגלות אחר וכך היה חקוק לפניו מאז רק דא"כ יש חילול השם בזה שגזר עליהם אז רעה זו להיות בגלות אחר גלות כשעדיין לא חטאו והאדם הוא בעל בחירה לעשות או שלא לעשות א"כ עכשיו שחטאו בעגל ולפי מדת הדין היו חייבים ח"ו כלייה קיבל נחמה כי ידעו כולם כי חפץ חסד הוא במה שגזר עליהם גלות אחר גלות כדי שלא לכלותם בפעם אחד כמ"ש וביום פקדי ופקדתי וגו' וזהו ג"כ הפירוש בתפלת משה והנחם על הרעה לעמך הכוונה הרעה המוכנת לעמך להיות בגלות אחר גלות בזה תתנחם בעשותם העגל. או י"ל וינחם בכאן אצל מעשה העגל הוא לשון חרטה כי באמת איך ניחם ה' הא היה מגפה בעם רק הואיל ודיבר ה' עליהם לרעה ודבר ה' לא ישוב ריקם והוצרך למגפה ולכך וינחם ה' כביכול נתחרט על הרעה אשר דיבר כי לא היה לו להוציא בדיבור כי עי"כ לא סגי בלא מגפה בעם ונתחרט השם כי הוא רב חסד לכל קוראיו: פרשת ויקהל

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו' איתא במדרש וכן הביא רש"י דמחרת יום הכפורים היה למחרת יום רדתו מן ההר ויש לדקדק מנ"ל להמדרש להוכיח כן דדלמא ביום הכפורים היה יום רדתו מן ההר או דלמא היה מאוחר ליום מחרתו רק נראה דכל הקהלה היה להוציא את הערב רב שלא היה להם חלק במשכן וביה"כ בלא"ה הא היה חוץ לתחום כמבואר בירושלמי רק היקף עמוד ענן חשוב כהיקף וזה לא יתכן בערב רב שהיה חוץ לענן ואין צריך להקהלה להוציא את הערב רב ועל כרחך דהיה למחרת ביום חול וגם ליכא למימר דהיה מאוחר דהא הם הביאו בבוקר א"כ ודאי לא הביאו ביום שאמר להם וכתיב והם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר הרי הביאו בשלשה בקרים ומחרת יוה"כ היה אז בשלישי בשבת כי יוה"כ חל אז בשני בשבת כמ"ש התוספות מסכת ב"ק פרק מרובה וא"כ אם אמר להם מחרת יום הכפורים דהוא שלישי בשבת הביאו לג' בקרים היינו ד' ה' ו' אבל אלו היה יום מאוחר היינו שאמר להם בד' א"כ ג' בקרים הם ה' ו' ז' והיה בוקר שלישי בשבת והאיך הביאו בשבת הא הכריז אל תעבירו וע"כ דהיה למחרת יום הכפורים

ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה נראה לבאר אשר צוה ה' לעשות אותם אלה ל"ט מלאכות תעשו במשכן אבל זהו בששת ימים ולא בשבת ואמר כן אף דכבר נצטוו במרה וכן אח"כ על שמירת השבת הענין הוא כי ידוע כי ישמח משה במתנת חלקו נאמר בשבת כי שביעי הוא מקודש ומשה ג"כ שביעי אברהם יצחק