תפארת יהונתן קיא

אותם למטה והטעם הוא דהכנענים היו אז יושבי הארץ וחטא של כנען היה דסירס את נח וגם היה עושה את עצמו כעור ולא ראה לכסות את ערות אביו ולכך נענשו מדה כנגד מדה לשלוח את הצרעה לעור ולסרס אותם. איתא במדרש שהצרעה עמדה על שפת הירדן וזרקה בהן מרה והטעם נראה דהמכשפים יש להם כח בכישוף להביא את הצרעה ממדינה אחרת וא"כ יאמרו הכנענים דישראל עשו זאת בכישוף אבל באמת הכישוף אינו שולט על המים ע"כ הצרעה עמדה על שפת הירדן להראות להם שיד ה' עשה ופעל כל זאת

מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ ושתי את גבולך עד ים פלשתים וגו' ונראה לבאר דאיתא בכוזרי על דמצינו בלוט דאמר הלא היא מצער ותחי נפשי דעבירות של עיר הזאת אינם גדולים כל כך כעבירות דאנשי סדום וזה ג"כ באומות שבא"י שמקצתם עוברים עבירות חמורות וקשות וחייבים כלייה מיד ומקצתם שאין בידם עבירות קשות כל כך שיהיו חייבים עליהם כלייה מיד והקב"ה אינו נפרע מהם עד שנתמלא סאתם ולכך אמר מעט מעט היינו אותם שנתמלא סאתם אשמידם מיד ואותם שלא נתמלא סאתם אעשה מעט מעט עד דאשמידם וזה היה ג"כ לטובת ישראל דבין כך ובין כך עד אשר תפרה לזרוע ולחרוש ואז תשמידם ואם תאמרו איך נקדש את א"י בקדושתו הלא לא ידענו עדיין גבולי א"י לזה אמר ושתי את גבולך עד ים פלשתים וממדבר עד הנהר וגו' היינו אני אקדש מיד את א"י ע"י גבוליו

לא תכרות להם ולאלהיהם ברית נראה דבאמת צוה הקב"ה על כריתות ברית להם ויהושע כרת ברית עמהם רק הקב"ה צוה לבל לכרות ברית להם עם אלהיהם היינו כל זמן שעובדין עבודת כו"ם וזה דאמר להם ולאלהיהם ברית אבל אם יקבלו תורתנו מותר לקבלם כמו יהושע

לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש נראה לבאר דירבעם דעשה ב' עגלים לעבוד ולהטעות את העם ולא הניחם לעלות לירושלים היה מטעה אותם בזה לומר להם דהקב"ה אינו חפץ בקרבנות כי הקב"ה הוא מלא רחמים רק השטן יקטרג לכך נותן לו דורון ולזה אמר לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי היינו הדברים שנוגעין בי שאני מלא רחמים ואין צריך בעבודתכם לי רק להביא דורון לשטן מיראה שלא יקטרג עליכם וזה שאמר כי תעבוד את אלהיהם דהיינו לשטן מיראת פן יהיה לך למוקש שיקטרג עליך כן יתנו לך עצה להחטיאך ע"כ לא ישבו בארצך: פרשת תצוה

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. נראה לבאר כי כתית למאור המנורה מורה על התורה דאין התורה נקנית אלא ביגיעה ולכך כתית למאור וגם התורה צריכה להתמדה גדולה מחמת השכחה וכן כתיב התעיף עיניך בו ואיננו ולכך להעלות נר תמיד והנה אלו נחלו ישראל את התורה מפי הקב"ה לא היה שכחה ולא היה צריך יגיעה לתורה רק הואיל ולא שמעו מפי הקב"ה רק מפי משה צריך יגיעה לברר אוכל מפסולת והם בגדר השכחה וזהו ואתה תצוה את בני ישראל אבל אלו היה הקב"ה מצוה לא היה צריך לזה כלל אבל ואתה תצוה צריך להיות כתית למאור יגיעה רבה לתורה וגם להעלות נר תמיד שצריכה התורה התמדה גדולה ועוד רמזה התורה שאל יאמר אדם חכמתי ביותר ואין אני צריך ליגיעה והתמדה דבאמת ביותר שהוא חכם יותר מצוי בו שכחה וטעות וצריך להוסיף יגיעה והתמדה מחמת השכחה שיש לו יותר ולכך אמר שלמה ראש לחכמים אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ומי לנו גדול ממשה שהשיג מ"ט שערי בינה אשר א"א להשיג יותר היה צריך ליגיעה והתמדה וממנו ילמדו אחרים וזהו ואתה תצוה ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד אפי' אתה צריך יגיעה והתמדה ולכך מאליך יקחו ראיה דמה אתה צריך יגיעה והתמדה כ"ש אחרים וגם נאמר למעלה מזה סוף פרשת תרומה לכל כלי המשכן וגו' וכל יתדות החצר נחושת ואמרו במדרש רבה פ' תרומה כי זהב וכסף ונחושת וברזל מורה על ארבע מלכיות וכבר אמרו חז"ל כי משה לא רצה לומר לישראל אהיה אשר אהיה בגלות אחר לבל יצערו כי עוד ישובו בגלות א"כ איך יאמר נחושת שהוא מורה על גלות גדול ולכך אמר הקב"ה ואתה תצוה שתפייס לישראל כי אין אדם זוכה לתורה שהוא עיקר השלימות רק מתוך צער וגלות ויסורין כדכתיב כתית למאור ולכך אל יצטערו בגלות כי ע"י כן יזכו לתורה ולהעלות נר תמיד שיתמידו בה לבל ישכחוהו וכאמרם כי התורה לא זכו אליה רק ע"י יסורין ולהיות כי נרות דחנוכה דעיקר המנורה מורה עליהם כמ"ש הרמב"ן פרשת בהעלותך דהקב"ה אמר לאהרן על המנורה שלך קיים לעולם בהעלותך הנרות היינו חנוכה עיי"ש כי ע"י נס דחנוכה תתברר תורה שבעל פה במופת כי לולי תורה שבעל פה לא יהיה שמן טמא ואין צריך לנס ונחושת מורה על גלות יון כמבואר במדרש ולכך אחר זכרו נחושת בא הצווי על הנרות ועוד יש לפרש הסמיכות וכל יתדות החצר נחושת ויקחו אליך שמן זית זך כי נאמר במשה עשה לך שרף משלך כנודע והא דהוצרך לעשות דווקא משלו היינו כי ע"י הערב רב שלקח משה עמו ממצרים והם ההולכים לקראת נחשים היה לנחש אחיזה בישראל ולכך משה משלו הוצרך לעשות נחש נחושת המורה על נחש וע"כ היה במשכן כלי נחושת המורה על ערב רב כי חלקם בנחש ולבל יתערבו בהם ישראל אמר ויקחו אליך שמן זית זך דמבואר במדרש כשם שהשמן אינו מתערב בשאר משקים כך ישראל שומרים את סוגם ונתן הקב"ה הבטחה שלא יתערבו ישראל בערב רב: