תפארת יהונתן קי

בעצמו הלך עמנו והורה לנו הדרך אשר נלך בו משא"כ לעובדי אלילים היה ע"י נביאים אבל אם הקב"ה באמת שולח עמנו מלאך א"כ נסתם טענתם וחייבים כליה וז"ש הנה אנכי שולח מלאך ומכח זה ואיבתי את אויביך ועוד נראה לבאר דהקב"ה יודע מה בלבו של אדם דכתיב אני ה' בוחן לב משא"כ המלאכים שאינם יודעים מחשבות בני אדם וישראל יש להם לב טהור ובמחשבותם יחשבו לעשות טוב רק לפעמים אין המעשה עלתה לטובה והקב"ה דן אותם לפי מחשבתם ובעובדי אלילים הוא להיפך שכל מחשבתם הוא לרעה להרע לישראל אך שיש להם התנצלות שמה שעושים רעה לישראל כמו פרעה הוא מפני שגזרת המקום הוא לענוש אותם על שעברו את פי ה' רק התנצלות זו אינו כי ה' בודק לבבות ויודע שכל העובדי אלילים היה לבבם רע ונוטים רק להרע לישראל משא"כ מלאך שאינו יודע מחשבות אדם ולזה אמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך ואם תאמר הלא אין המלאך יודע מחשבות ואיך יכול לדין ולצרור העובדי אלילים על המחשבה אני אומר לך ואיבתי את אויביך אני בעצמי שאני יודע מחשבתם הרע וכן במצרים אני ולא מלאך

כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי והחתי ונו' והכחדתיו גם בפסוק זה יש להבין דפתח במלאך כי ילך מלאכי וסיים והכחדתיו ונראה לבאר דאיתא והכיתי כל בכור אני ולא מלאך ובאמת למה הוא בכבודו עשה את כל אלה רק נראה דודאי דכל המצריים היו חייבים כלייה ולמה נענשו הבכורים לבד רק הקב"ה ברחמיו החיה כל המצרים ושפך חרון אפו על הבכורים ואלו היה שולח ע"י מלאך לא היה מבחין בין בכורים לשאר המצרים וזה שכתב כאן כי ילך מלאכי לפניך והביאך וגו' דוקא מלאך ובאמת למה כך ונתן טעם והכחדתיו כדי להאבידו לגמרי באופן אחר דהנה כתב אברבנאל דאין שר לישראל והא דכתיב מיכאל שרכם הוא מתרץ דהקב"ה היה מתלבש את עצמו במיכאל באמת יוקשה למה התלבש את עצמו במיכאל אבל נראה דבכסא הכבוד הן ע' שרים והן ממשלתם על ע' אומות וא"י בזמן שהכנענים בתוכה היה להם ג"כ שר אחד למעלה ואם הקב"ה האביד שר אחד צריך להיות שר אחר במקומו דהכסא צריך להיות שלם ובמיכאל שר ישראל לבד לא סגי כי אין שר לישראל עד שהתלבש בו הקב"ה שהוא משגיח על ישראל עמו ועל א"י ומיכאל נקרא לענין זה שר של ישראל להשלים ע' שרים שהיה קודם זה שר לכנענים בא"י וזה שכתב כאן כי ילך מלאכי לפניך והביאך וגו' דהיינו השר מיכאל ובאמת למה כך הא אין שר לישראל לזה אמר והכחדתיו שאני מאבד השר של א"י וצריך להשלמת ע' שרים

לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבותיהם הענין הוא דאיתא במדרש במה אהב במה שונא ונראה לפרש בימי האבות דאו"ה לא היו מקריבין אז בבמה במה אהב של האבות אבל כשהתחילו או"ה להקריב בבמה לעבודת כוכבים ומזלות אז שונאה הקב"ה עד שישראל אינו רשאי להקריב בבמה אפילו לשמים שלא למשות כחוקותיהם וזה שאמר ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם להקריב בכמה רק שבר תשבר מצבותיהם היינו הבמות

ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך. יש להבין דפתח בלשון רבים ועבדתם וסיים בלשון יחיד וברך את לחמך והוי ליה למכתב וברך את לחמכם ונראה דהעבודה והתפלה צריך להיות בצבור לכך כתיב ועבדתם את ה' אלהיכם לשון רבים אבל אכילה שורת הדין להיות ביחידי שהוא דבר גשמי לכך אמר את לחמך

לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא נראה דהני שלש הבטחות וברך את לחמך לא תהיה משכלה את מספר ימיך אמלא שייכים זה לזה דאמרו חז"ל בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא ואין מזל לישראל ואך על פי כן וברך את לחמך הוא מזוניה לא תהיה משכלה ועקרה הוא בני את מספר ימיך אמלא זו חיי. כאופן אחר נראה דאיתא בזוהר שנים של נפלים שהיה להם לחיות להיכן אזלי ועל זה אמר שהקב"ה חולק אותם לצדיקים אם כן אם לא היו נפלים כלל אין שנות הצדיקים יאריכו כל כך וזה שכתב לא תהיה משכלה שלא יהיו נפלים ואעפ"כ את מספר ימיך אמלא ועוד נראה לבאר וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך גם הני ג' הבטחות שייכים זה לזה דאיתא בספרי רפואות כשרבו הגשמים גרמו לתחלואות וכאב ואיתא בגמרא וברך את לחמך היינו ע"י שברך גם את מימיך שירבה לך גשמים וע"י הגשמים נתגדלה התבואה למאוד וזה שאמר כאן וברך את לחמך ע"י שיברך גם את מימיך שירבו הגשמים ואל תדאג שע"י רבוי גשמים יהיה תחלואים לזה הבטיח דאף עפ"כ והסירותי מחלה מקרבך

את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבוא בהם ונתתי את כל אויביך אליך עורף נראה לבאר דהנה הקב"ה צוה להם שלא להשאיר מהם שריד ופליט רק הלא פתאים גדולים היו הכנענים בשמעם נפלאות גדולות שעשה ה' לישראל היה להם לברוח כשבאו ישראל לגבול א"י אבל הקב"ה הקשה לבם שלא יברחו אבל הא תינח אותם היושבים בא"י שהם כנענים דעליהם נצטוו אבל אותם היושבים בח"ל ולעת עתה הם בא"י אתן בלבם שינוסו ויברחו ויפנו לך עורף וזה שכתב והמותי את כל העם אשר תבוא בהם היינו הכנענים הדרים בא"י ונתתי את שאר אויביך שהם הדרים בח"ל והם לעת עתה בא"י לך עורף היינו שאתן בלבם שינוסו מפניך ויפנו לך עורף קודם בואך לא"י

ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי וגו' ומה דשלח דוקא את הצרעה נראה דאיתא במדרש דהצרעה סימא את עיניהם למעלה וסירס