תפארת יהונתן קט

לאחר מעשה העגל שראה דישראל טעו בעו"ה והמירו כבודו בתבנית שור ואמרו שגנבו שור במרכבה וחשב משה דכ"ש הוא שיטעו במלאך לכך התפלל אז אם אין פניך הולכים. באופן אחר נראה לפרש דידוע כי מלאכי השרת אינם מסכימים לקבל תשובתן של בעלי תשובה וכמ"ש רש"י שאינם מכת החוטאים ואינם מרגישים ביצר לב האדם הרע מנעוריו כמו שלא ירגיש הסריס בחמדת המשגל ולכך אמרו הקדוש ב"ה חותר חתירה לקבל בעלי תשובה כי אין המלאכים מסכימים לקבל תשובתן ולכך קודם מעשה עגל לא הקפיד משה אם ילך מלאך אבל אחר מעשה העגל שע"י התשובה היה לישראל התנצלות כמאמרם לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה רק כדי להורות תשובה לרבים א"כ אם יעשו תשובה אין זה לרצונו של מלאך ואין קטיגור נעשה סניגור לכך התפלל משה אז אם אין פניך הולכים וגו'

גם יש לפרש כי יש שני בחינות במלאך אם השכינה שורה בקרבו והוא רק כסות ולבוש כביכול לשכינה זה טוב מאוד בשליחות מלאך וכך ראוי לבל יחרדו מאימת השכינה או שהוא מלאך שאין השכינה שורה בקרבו והוא רק שליח וזה דבר קשה לישראל להיותם מונהגים ע"י שליח ולכך בפ' זו שאמר הקב"ה כי שמי בקרבו דהשכינה שורה בתוכו ופרש"י שהוא מט"ט בגמטריא שדי ושכינה שורה בתוכו ולכך הלן בסתר בצל שדי ולכך נקרא שר הפנים דהשכינה היא פנים ומתלבש במט"ט ע"כ לא הקפיד משה אבל לאחר חטא העגל היה הרצון לשלוח מלאך סתם ואין השכינה שורה בקרבו על זה הרבה משה להתפלל ואמר אם אין פניך הולכים פניך דייקא שיהיה הפנימיות מהמלאך כבוד ה' וגם יובן לפי זה לשון הולכים שהוא לשון רבים

לשמרך בדרך יש לדקדק למה תלה השמירה דווקא בדרך הלא בכל מקום צריך שמירה אבל נראה דבלא"ה יש להבין דמה הוצרך לשמירה כלל של מלאך כי ודאי חביבין ישראל שאין צריכין לשליח כי הקדוש ב"ה שורה עליהן והן הן המרכבה אך כל זאת כשעוסקין בתורה כי אין להקדוש ב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה אבל כשאין עוסקין בתורה אין הם המרכבה וצריכין לשמירת מלאך רק אם עוסקים בתורה איתא דהצדיקים המה היכל ה' שמשרה שכינתו עליהם ובהתפשטות הוא שורה בהיכל עולמים וזהו דנאמר בדוד לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל ואבחר בדוד דיקשה דמתחיל בעיר וסיים בדוד רק הקב"ה משרה שכינתו על הצדיק ובהתפשטותו הוא שורה ג"כ בבית עולמים וזה היה שאלת יהושע למלאך למה באת הלא הם צדיקים ואינם צריכין למלאך שהם היכל ה' והשיב לו המלאך עתה באתי שאמרו חז"ל שהוא על ביטול תורה ובאמת אין ה' עמכם ועל זה באתי ואיתא שהדרך ממעט שלשה ואחד מהם הוא ביטול תורה אשר בהטרחת הדרך א"א ללמוד היטב ועל כן אמר יוסף לאחיו אל תרגזו בדרך אל תעסקו בדבר הלכה בדרך ולכך בעמלק כתיב אשר קרך בדרך דלא הגינה התורה על ישראל ולכך כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך דבדרך צריכים לשמירת המלאך מפני שאינם יכולים אז לעסוק בתורה

השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו. נראה לבאר כי קודם לזה כתיב לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי היינו שיביאם ג"כ לא"י והיה מקום להעלות על הדעת להמיר בו שיחשבו שאין ביכולתו להביאם לא"י כיון שהלך עמהם במדבר שהוא ת"ל שמלאכי א"י אינם רשאים לילך לח"ל וכן להיפך שאין מלאכי ח"ל רשאים לילך לא"י וחשבו זאת להתנצלות למרוד בו אבל איתא בגמ' יהי כבוד ה' לעולם פסוק זה שר העולם אמרו ופירשו התוספות דזה מט"ט ונראה דלכך נקרא שר העולם שהוא רשאי גם להלך לחוץ לארץ כמו בא"י ויש לו רשות לשוט בכל העולם משא"כ במלאך אחר והטעם הוא שהשכינה מתלבש בתוכו כמ"ש ושמי בקרבו וזה שאמר אל תמר בו בהתנצלות שאין ביכולתו להביאם לא"י כי לא ישא לפשעכם שלא ימחול לכם ע"י התנצלות כזה כי שמי בקרבו היינו שכינה מתלבשת בתוכו ע"כ הוא יכול לבוא גם לא"י ועוד יש לומר אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם דרש"י פירש כי לא ישא לפשעכם שאינו מכת החוטאים והמכוון בזה הוא כי אדם מוחל לחבירו כי לעומת זה הקב"ה ממציא לן מחילה כשחטא נגד הקב"ה אבל המלאכים אין להם חטא א"כ אין מגיע להם גמול זה ולכך אינם נוחים למחול ולכך לא תבקשו בו כי אינו מוחל ולא סגי בלא"ה לאיש קרוץ מחומר וזה שאמר אל תמר בו מפני שלא ישא לפשעכם שאינו מוחל כי שמי בקרבו ואני הוא המוחל

כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית את כל אשר אדבר. הא דלענין השמיעה צוה לשמוע אל המלאך תשמע בקולו ולענין עשיה צוה לעשות כל אשר אצוה היינו שיצוה בעצמו הטעם הוא שאין ביכולת המלאך להוסיף מצוה בתורה או לגרוע ממנו רק הקדוש ב"ה מצוה המצוה בעצמו ובכבודו ע"כ לענין השמיעה אמר לשמוע בקול המלאך שמדריכם בדרך ישרה ללכת בדרכי ה' ולקיים התורה שניתנה מפי הגבורה אבל לענין עשיה אמר ועשית את כל אשר אדבר שהמצות מפי הקדוש ב"ה בעצמו נאמרו ולא ע"י מלאך

ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך יש להבין דאמר תחלה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ואח"כ לענין הנקמה מאויבים תלה בעצמו ואיבתי בעצמי את אויביך ונראה כי אין מלאך אחד עושה שני שליחות כאחד ואיך יטיב לישראל וירע לעובדי אלילים לכך הבטיח הקדוש ב"ה שהוא ירע לעובדי אלילים באופן אחר נראה לפרש דאיתא ה' מסיני בא וזרח משעיר למו שהקדוש ב"ה החזיר התורה לעשו ולא קבלוהו ולישמעאל ולא קבלוהו רק לכאורה יש לע"א התנצלות על מה דלא קבלוהו כי יאמרו דמה שקבלוהו ישראל היה משום שהקדוש ב"ה