תפארת יהונתן קח

הדעת שמורה חימוד כנאמר נחמד למראה תמור זה יהיה אל אישה תשוקתה למצות עונה ונגד מה שנתנה גם לבעלה לאכול תמור זה יהיה מזונתה רק מיד בעלה ונגד מה שהיתה תחלה ערומה וע"י אכילה מעץ הדעת הוצרכה ללבוש תמור זה יהיה כסותה רק מבעלה ולכך כמשפט הבנות דהיינו חוה שקצב לה הקב"ה שיהיה לה דוקא מבעלה שלש אלה ושפיר קאמר כמשפט הבנות

מכה איש ומת מות יומת הא דנאמר כפול מות יומת כי יומת הוא לפעמים בדמים לבד ולא מיתה ממש ולכך כתוב כאן מות יומת שיהיה העונש במיתה ממש

ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה. נראה לפרש דידוע במתן תורה נעקר היצה"ר וזהו ודאי דבכל זאת היו יכולים להזיד ולהמית אדם כי לא נתבטל הבחירה דאם לא כן מה הבדל יש בינם למלאכי השרת ואמר הקדוש ב"ה יצה"ר מסור בידכם רק בשוגג בבלי דעת לא חטאו כי רגלי חסידיו ישמור רק העגל גרם לזה וזה היה בסיבת משה כי משה לקח עמו את הערב רב שעשו את העגל כדדרשינן לך רד כי שחת עמך אתה גרמת ולכך כתוב כאן ושמתי לך מקום לנוס שמה לך דייקא ולכך מחנה הלוים וערי הלוים קולטים כי הם לא עשו את העגל

וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה הא דכתיב בזה לשון ערמה דמשמע שהרגו במחשבת ערמימו' נראה לפרש כי יחשוב זה ההורג בממ"נ הוא בא עליו אם [אין] לו משפט מות מן השמים דהוא איש זכאי לא אוכל לעשות לו דבר ואם חייב לשמים א"כ גברא קטילא קטלית אבל באמת הוא מחשבת ערמימות דהא אפשר בזבח ומנחה היה מכופר עונו ועל ידו מת קודם ששב בתשובה וזהו שיזיד בערמה מעם מזבחי תקחנו למות נראה כי ענין קין שהרג את הבל היה להקריב קרבן וכן יזיד איש בערמה כי נתכוון להקריב קרבן ובזה יתעלה נשמתו ולכך מעם מזבחי תקחנו למות והבן

ומכה אביו ואמו מות יומת ומיתתו בחנק והא דהחמיר בקללה יותר מהכאה דהמקלל אביו ואמו הוא בסקילה החמור מחנק נראה הטעם כי לפעמים דהכאה הוא שחושב דהעולם כמנהגו נוהג ואין הקדוש ב"ה משגיח על עולם השפל וא"כ אין כל כך עונשו כמו שיודע שהקדוש ב"ה משגיח ומ"מ הוא חוטא והנה הכאה יש לומר שעושה שחושב שאין הקדוש ברוך הוא משגיח ח"ו אבל המקלל הוא המקלל בשם ואם כן כוונתו שישגיח ה' בזה ומודה בהשגחתו ומבקש שיעזרהו ה' לרעה בזו על כן עונשו חמור גם נראה עוד טעם על מה שהחמיר בקללה יותר מהכאה כי ההכאה לאביו ולאמו הוא מעשה בהמה כי כן יעשה העגל כאשר יגדל יכה לפרה ולא ירגיש היות אמו או לא וכן יש לאדם נפש בהמה כמו שדרש הזוהר על פסוק ויהי האדם לנפש חיה ויש בזה למכה קצת התנצלות שנפש בהמה שבו גרם לזה אבל המקלל בשם זה אינו מעשה בהמה רק נפש שכלי ולכך עונשו חמור ולכך הפסיק התורה בין מכה אביו ואמו למקלל וכתוב בנתיים וגונב נפש להבדיל למה גניבת אדם חמור מן גניבת בהמה כי אדם יש לו שכל ממעלה מדיוקנו של מקום והחוטא בו חוטא בדיוקנו וכן הדין במקלל ששולח ידו בשכלו בדיוקנו של מקום

וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו. הנה המחלוקת בעו"ה גורם רעה ויש שמכה הכאה בידו ממש בעת ריבו ויש שמלשין על רעהו ומכה רעהו בסתר וזה גרע מהכאה בידים כי להכאה בידים יש רפואה ולמלשינות אין רפואה ולכך רמזה לנו התורה כי יריבון אנשים יותר טוב שיכה את חבירו כי בזה שבתו יתן ורפא ירפא משא"כ בלשון הרע דאין תרופה להכאה שלו והבן

לא תבשל גדי בחלב אמו וסמיך לו הנה אנכי שולח מלאך לפניך. לבאר הסמיכות. נראה כי באמת המלאכים הם המתנגדים לישראל בשביל קנאת התורה שהנחיל ה' לישראל חמדה גנוזה דמצינו במתן תורה דאמרו להקדוש ב"ה מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו תנה הודך על השמים והקב"ה השיבם הלא אכלתם בשר בחלב כשהייתם אצל אברהם וא"כ סר הקנאה מהם ואין כאן אין קטיגור נעשה סניגור וא"כ הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך דאין כאן עוד קנאה ושנאה והענין שנתלה קבלת התורה בזה נראה כי ודאי שכל זמן שמלאכי השרת הם בשמים לא יתכן בהם שמירת המצות ציצית ותפילין וכדומה רק כוונתם היה למען קיום התורה כשירדו למטה להתלבש בכבוד נברא כמ"ש הרמב"ן ושבו לגשם ואז יכולים לקיים התורה בפועל אך זה הוא אם כבוד הנברא עושה אותם לאדם וגשם ממש אך אם הוא רק למראות העין אנשים אבל מ"מ הם בעצמות מלאכים א"כ לא שייך בהם שמירת התורה וזה שאמר להם הקדוש ב"ה אצל אברהם לבשתם כבוד נברא כמ"ש הרמב"ן ומ"מ אכלתם בשר בחלב ואלו הכבוד נברא היה עושה אתכם לאדם וגשם ממש איך עברתם דבר ה' כי מאברהם התחיל שני אלפים תורה וע"כ שאינכם בגדר אדם אף כי לבשתם כבוד נברא ואף אתם אינכם עלולים לקבל ולשמור התורה בפועל והנה צוחו כל המפרשים דבפרשת כי תשא כאשר אמר הקדוש ב"ה לשלוח מלאך אמר משה אם אין פניך הולכים כו' ולמה שתק כאן בזה המאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך ונראה דהענין הוא כי ודאי הואיל שישראל יראו מפני האש הגדולה ראה הקב"ה לשלוח מלאך כי גילוי שכינה הוא מורא גדול כדאמרינן במורא גדול זו גילוי שכינה אבל יש לחוש בזה שיטעו ישראל ח"ו ויחשבוהו לאלוה כמו שמצינו גבי אחר שטעה במט"ט ואמר שתי רשויות הם כדאמרינן אל תמר בו אל תמירני בו שלא תמיר אותו בו בהקדוש ב"ה לעשותו אלוה רק משה בטח בזכות וחכמת דור דעה שלא יטעו בין עילה לעלול ולכך לא התפלל כאן למנוע משליחות המלאך אמנם