תפארת יהונתן קז

אותיות האלו וא"כ אין להקשות מה ראה אוזן לירצע דיש לומר כמ"ש התוספ' דלכך נרצע במרצע דמרצע בגימטריא ת' שהיא נגד ת' שנים שעבדו במצרים הכי נמי י"ל דאוזן שמאל שהוא נגד ת' מורה על כך אבל השתא דמוכח מג"ש שהוא אוזן ימין תקשה דמה ראה אוזן לירצע והבן

אמנם הטעם שנרצע באוזן ימין הוא דהנושא אשה עברית נעשו לבשר אחד דאתדבק באל אחד והנושא שפחה מתדבק באל אחר ואינו גוף שלם רק היא אחרת וזהו ההפרש בין ד' לר' והגישו אדוניו אל הדלת לרמוז על הדל"ת שהיה לו לדבק בעם אל אחד ולא בעם אל אחר ולכן נרצע אוזן ימין שהוא נקב הששי שבנקבים שבראש שהוא נגד אות הששי שבאותיות בג"ד כפר"ת שהוא הרי"ש שבכפר"ת להורות שהוא דבק באל אחר ולא באל אחד גם עוד טעם למה נרצע דוקא בדלת משום דאם הוא דבק בשפחה היצר הרע מסיתו ואי אפשר לו לפרוש ממנה לכך מגישו אל הדלת להורות דאף ע"פ דיצה"ר מפתה אותו וא"א לו לפרוש ממנה מ"מ יעשה תשובה כי הקדוש ברוך הוא פותח דלת לבעלי תשובה וכן הבעל תשובה צריך להטות אוזן תמיד לשמוע בלימודים ולכך נרצע אזנו בדלת שאפי' היצה"ר מתגבר עליו יעשה תשובה וגם נראה לבאר עוד טעם למה נרצע אזנו בדלת דוקא ולא במקום אחר כי ידוע מה שאמרו חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד כי התורה פתח לשער לבוא לבית ה' ועל ידי התורה מגרש היצה"ר כי התורה הוא התבלין לגרש בו היצה"ר ולכך לפתח חטאת רובץ היינו היצה"ר רובץ תמיד להסית אדם לבטלו מתורה שהוא הפתח לבוא בית ה' וכל העוסק בתורה הרי הוא בן חורין מיצר הרע וזה שבחר בעבדות וממאס בתורה ולכך והגישו אל הדלת שהיא התורה לגרש מי שהוא רובץ בפתח ועיקר לימוד התורה הוא השמיעה לשמוע דברי חכמים ולכך נרצע אזנו אל הדלת להורות כנ"ל ועוד נראה לתת טעם על הרצעת האוזן דכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים כי כל ישראל בני חורין ראוים לעבודת ה' כמו הכהן אבל זה הנושא שפחה כנענית פסול לעבודה דדוקא הנושא בת ישראל ראוי לעבוד ה' אבל לא הנושא שפחה כנענית ולכך ורצע אזנו לפסלו בעבודה להיות סימן שהוא פסול לעבודה הואיל ונשא כנענית וכבר נאמר זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי כי שמוע מזבח טוב ולכך זהו הפוסל עצמו מהעבודה צריך להטות אוזן בלימודים וזהו ורצע את אזנו

עוד יש לומר טעם למה דוקא באוזן כי ידוע דקוד' חטא אדם הראשון לא היה חילוק אצבעות ואחר חטא אדם הראשון היה חילוק אצבעות ויש להבין דמ"ש קודם לחטא מלאחר החטא אך בדרך פשוט יש לומר הטעם כי קודם חטא אדם הראשון לא היה צריך למלאכה ועבודה ולא היה צריך לחילוק אצבעות אבל אחר החטא היה צריך לעשות עבודה ומלאכה היה צריך לחילוק אצבעות אבל לפי דברי חז"ל דאמרו אם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוך אזנו א"כ ניתן נמי חילוק אצבעות לאחר החטא כדי שיוכל לכוף אליה לתוך אזנו והנה השוטה הזה שבחר בעבדות וכי חשב דלכך נחלקו אצבעותיו כדי לעשות מלאכה ולעבוד עבודה ולכך ורצע אזנו במרצע להורות כי לא לכך ניתן חילוק האצבעות לעבוד עבודת עבד רק לכך נחלקו אצבעותיו לסתום אוזן השומע דבר שאינו הגון גם יש עוד לתת טעם על הרצעת אוזן דווקא כי ידוע דהבועל ארמית נמשך בערלתו והיינו שנמשך ערלת הלבב אבל במורגשים ירגיש ההיפך ויש ערלת אוזן וא"כ מושך ערלת אוזן כמבואר בגמ' ולכך כשמשך ערלתו ערלת אוזן אי אפשר לו להסיר ערלת הלבב ועכ"פ יסיר ערלת האוזן כיון דבלא זה א"א לו להסיר ערלת לבבו וזהו ורצע אזנו דוקא להסיר ערלת האוזן דבלא זה א"א להסיר ערלת הלבב

וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים ולהבין הטעם למה אמר לאמה הוי ליה למימר אמה או בלשון אחר רק יובן כי וודאי הקונה בת ישראל לא לשמש את עצמו הוא קונה אותה כי אין משמשין באשה רק בשביל אשתו הוא קונה אותה לשמש את אשתו אבל הקונה עבד עברי קונה אדון לעצמו וכן אשתו נעשית שפחה לה וזה שכתב וכי ימכור איש את בתו לאמה כי זאת אשת הבעל שקנה אותה נעשית אמה לה ולכך אמר לקיים בה מצות יעוד כדי למעט בקניית בת ישראל כי אם תרגיש אשתו בכך לא תסכים ללקחה כי אין האשה מתקנאת אלא בירך חברתה ומה עמקו מחשבות ה'

לא תצא כצאת העבדים עבדים כנענים בשן ועין והא דהוצרך לאשמעינן דבר זה. נראה כי כל העבדות היה בחטא חוה בעץ הדעת שהיה טוב למאכל ונחמד למראה ולכך בא כל העבדות כמ"ש לעיל דקודם חטא אדם הראשון לא היה צריך למלאכה ועבדות ולכך יוצא בשן ועין שן נגד טוב העץ למאכל ועין נגד נחמד למראה כי מכח חוה בא העבדות ובין הכנענים לא פסקה זוהמתן ולכך יוצאין בשן ועין אבל ישראל פסקה זוהמתן ולכך אין יוצאים בשן ועין ואי לאו דאשמעינן קרא דבת ישראל אינה יוצאת בשן ועין ה"א דדוקא באנשים פסקה זוהמתן דאין כל כך זוהמא אצלם ונטלה זוהמתן לגמרי ולכך אין יוצאין בשן ועין אבל נשים יש בהם יותר מזוהמת נחש ואם כן אף בבת ישראל לא פסקה זוהמא לגמרי וה"א שיוצאין ג"כ בשן ועין כמו העבדים הכנענים ע"כ כתבה תורה זאת בנשים שאין יוצאים בשן ועין וצריך להיות הטעם דאף בנשים פסקה זוהמתן לגמרי ומכ"ש באנשים ולא הוצרך לכתבו באנשים

ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה יש לדקדק לשון כמשפט הבנות דמה משפט הבנות שייך בזה והוי ליה למימר כבנות יעשה לה היינו כשאר בנות ישראל ליתן שאר וכסות ועונה ונראה לבאר דזה היה במשפט ופסק דין לחוה כשאכלה מעץ הדעת היה פסק דין שלה מדה כנגד מדה נגד מה שאכלה מעץ