תפארת יהונתן קו

ירשו חרב לענוש בו וכן דוד היה אדום וחשב שמואל זאת לחסרון שהוא בעל שופך דמים ואינו ראוי למלוכה והקב"ה השיב שהוא ישב בסנהדרין וכן הדבר כאן

כי תקנה עבד עברי הרצון בזה כי קודם הקנין כבר ירד ממדריגת בן למדריגת עבד כי אם אנו במעלה אז אנו בנים למקום ואם לאו אנו נקראים עבדים וזה כבר ירד ממדריגתו ולכך קודם קנין הוא עבד וכבר קנה עבד עברי הזכיר עברי ולא כתב ישראלי כי מחמת שתרח ואבותיו היו עובדי כו"ם ע"כ באו בניו בני אברהם לגלות לעבדים כדכתיב בעבר הנהר ישבו אבותיכם וגו' ויעבדו אלהים אחרים וע"י כן הוצרכנו לגלות לזכך אותנו ולכך אצל גלות מצרים נאמר זה ויעבדו אלהים אחרים שהיו עבדים לאלהים אחרים ועי"כ נסבב הגלות והעבדות שאנו צריכים להיות לעבדים כי מחמת תרח אביו של אברהם שהיה יושב בעבר הנהר אנו באים לגלות ולכך נאמר בעבד שהוא נמכר עבד עברי ולא ישראלי

שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם כבר אמרו שהוא מורה על שבת ושמטה שהם שביעית וכן אפי' פושעי ישראל לא יהיו נדונים רק עד סוף אלף הששי ואח"כ ינוחו לבל ידח מהם נדח אפי' פושעי ישראלים הואיל והם חוזרים להיות חפשים לסוף אלף הששי רק העובדי כוכבים ומזלות אשר תולעתם לא תמות אך תבין למה תלה יציאת מצרים בשבת והאיך תליא זה בזה רק ידוע הוא כי כבר נגזרה גזירה על ישראל שיהיו ת' שנה בגלות והקב"ה חושב שמשעת לידת יצחק ת' שנים הם ושפיר היו ת' שנים רק עדיין קשה ל' שנה להיכן הלכו רק נראה כי שלשה דורות עבדו ישראל במצרים כדכתיב ודור רביעי ישובו הנה והנה כל דור חושב הקב"ה לשבעים שנים והם שנות האדם ג"פ ע' הוא רד"ו והנה ישראל היו המצרים משעבדים בהם אפילו בשבת שלא כדת דהיה להם לנוח בשביעית ולשבות והם עבדו בהם ושלא כדין עשו ושביעית מן רד"ו הם שלשים והם השלשים שנה הנותרים מארבע מאות שנים שגזר הקב"ה ולכך תלה שבת ביצ"מ כי אלו היו מניחים את ישראל לשבות בשבת ולא היו עובדים בהם היו צריכים להיות זמן רב יותר בגלות אבל עכשיו שעבדו בהן בשבת שלא כדין עשו ולכך בשביעית יצא לחפשי כי הוא שבת ובשבת שהוא שביעית צריך לשבות והנה ודאי הרבה מלאכות שהעבד עובד לרבו בשבת ומה שאינו מלאכה גמורה האסורה לעשות בשבת מותר לו לעשות בשבת לרבו אפילו עבד עברי והיה רצון הקב"ה שגם מזה ינוח הבן חורין בשביעית שהוא יום שבת צירף הקב"ה ימי השבת של שש שנים לשנה אחת לערך ולכך אמר ירמיה ל"ד מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי ועבדך שש שנים ושלחתו חפשי מעמך שהיא סתירה דתחלה אמר מקץ שבע שנים היינו לסוף שבע ואח"כ אמר ועבדך שש שנים והוא קושית הגמרא במסכת ערכין ולמה שכתבתי ניחא דודאי היה ראוי לעבוד שבע רק הואיל ועבד בשבת לרבו מלאכות המותרות לעשות בשבת ולא שבת בשביעית ביום השבת גם מזה על כן יעבוד רק ששה שנים ובשביעית יצא לחפשי נגד ימי שבת שעבד והנה נודע כי עבד כנעני אין לו מזל כלל כי ענינו מן חם ששימש בתיבה שלא שימשו המזלות בשנת המבול כאשר הארכתי במקום אחר אבל לעת עתה יש לו מזל והיינו לא מזל מי"ב מזלות רק משבעה כוכבי לכת יש לו מזל אבל לא מי"ב מזלות ולכך שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי דהשביעי הוא נגד שבתאי ע"כ יצא לחפשי כי כך טוב הכוכב ההוא כמו שכתב הראב"ד לסימן ולהיות כי כוכב ההוא מורה על חסרון קנינים ולכך אמרה התורה לא תשלחנו ריקם שעכשיו הוא נגד כוכב שבתאי המורה על חסרון הקנינים ע"כ לא תשלחנו ריקם וכן היה במצרים שהשאילו להם כלי חפצם והבן: אם בגפו יבוא בגפו יצא והטעם למה נק' בגפו ולא בענין אחר נראה הטעם לזה דלכך נקרא בגפו דהאשה היא מצלעתו של אדם ולכך אדם השרוי בלא אשה פלג גופא איקרי גוף חסר ולא גוף שלם ולכך גבי עבד נקרא בגפו הואיל והוא בלא אשה נקרא בגפו היינו רק חצי גוף אבל כשיש לו אשה הוא גוף שלם

אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו הורה לנו התורה כי האיש והאשה הוא גוף שלם ואחד ובצרתו לה צר אף שאינה נמכרת עמו וא"כ אינה צריכה להיות בעבדות מכל מקום הואיל והם כגוף אחד וצר לה על העבדות שלו הרי הוא כאילו היתה בעבדות כמוהו ולכך בצאתו ויצאה אשתו עמו כי מקדם אף היא היתה בעבדות

אם אדוניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו. הנה יש לדייק דמה בא להורות בזה דהאשה וילדיה תהיה לאדוניה ונראה דבזה בא להורות שעדיין לא נשלם בזה במה דלקח שפחה כנענית ולא אקרי עדיין גוף שלם כי מה טעם לקחה הואיל ורוצה להיות גוף שלם כי איש בלא אשה נקרא רק פלג גופא הואיל והוא מצלעותיו אבל עדיין נקרא פלג גופא כי האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו א"כ עדיין הוא גוף חסר כמ"ש שהוא לשון בגפו כי היא צריכה להיות עוד אצל אדוניה ולא נשלם גופו כלל כמו מקדם

והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם הנה רש"י הביא תחלה הגזרה שוה דאוזן הכתוב כאן הוא אוזן ימין ואח"כ פי' דמה ראה אוזן לירצע והוי ליה תחלה לפרש על עיקר הדבר דמה ראה אוזן לירצע ואחר כך לפרש באיזו אוזן הוא נרצע ונראה בלאו ג"ש דהוא אוזן ימין אין להקשות דמה ראה אוזן לירצע דיש לומר דהוא אוזן שמאל והטעם הוא דהוא אוזן שמאל דשבעה נקבים יש בראש והנקב השביעי הוא האחרון שבנקבים שהוא אוזן שמאל והשבעה נקבים הם נגד אותיות בג"ד כפר"ת וא"כ אוזן השמאל הוא נגד ת' של כפר"ת שהוא ג"כ אות האחרון של ז'