תפארת יהונתן קד

ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו דהדיין אינו צריך לברר הטעם לבעל דין מאיזה טעם חייבהו אבל מהר"ם מרוטנברג נהג מנהג ותיקין כשהיה דן יחידי היה מסביר לבעל הדין מאיזה טעם דן כך וכך וזה שהשיב לו משה על שאלתו דלמה דן יחידי והודעתי את חוקי האלהים היינו אני מודיע להם חוקי האלהים מאיזה טעם דנתים וא"כ א"א לטעות כי אם טעיתי יאמרו לי אין הנדון דומה לראיה ולא שייך אל תהי דן יחידי כשאני מברר להם הטעם והא דכתיב כאן את חוקי האלהים שהוא מדת הדין במקום שיש דין למטה אין דין למעלה וישראל סרחו וחטאו ולכך באו אל משה שישפוט אותם לבל יכשלו במדת הדין דהוא אלהים ולכך כי יבוא אלי ושפטתי א"כ אין מקום למדת הדין לחול כיון שיש דין למטה וע"כ אלהים נצב בעדת אל

ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה נבול תבול גם אתה גם העם הזה אשר עמך נראה לבאר דדתן ואבירם אמרו למשה מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגנו אתה אומר כאשר הרגת את המצרי ופרש"י מכאן מוכח שהרגו בשם המפורש באמירה בעלמא דלהרגנו אתה אומר הכי משמע ואיתא בס' חסידים דמי שהורגל להשתמש בשמות הקדושים אינו רשאי להיות דיין כי ע"י שיתריס הבע"ד נגדו יהרגנו ע"י שם וזה היה טענת דתן ואבירם מי שמך לאיש שר ושופט עלינו כלומר אין אתה רשאי להיות שר ושופט מטעם כיון שהרגת את המצרי בשם המפורש כן תאמר באמירה בעלמא ג"כ להרגנו וזה היה ג"כ טענת יתרו לא טוב הדבר אשר אתה עושה שאין אתה ראוי להיות שר ושופט לבדך הואיל דאתה משמש בשמות הקדושים

נבול תבול גם אתה גם העם. נראה לבאר מה גם השני דאיתא בקש קהלת לדון בלי עדים והתראה רק ברה"ק יצא בת קול כתוב יושר דברי אמת שצריכין לדון דין אמת לאמיתו היינו בעדים והתראה ככתוב בתורה וזה היה טענת יתרו אם יבוא אחד לתבוע לחבירו והוא כופר ואין רואה ואתה תדע ברה"ק כי האמת עם התובע מה תעשה אם תפסוק לשלם זה נגד התורה ע"פ שנים עדים וגו' ואם לא ישלם זה אינו לאמיתו כי ידעת שהדין עם התובע ולכך נבול תבול וגם העם היינו כי ירפו ידך לפסוק כה או כה ובין כך יהיה עינוי הדין ועוד יהיה בזה נזק לאומה כי מצוה לבצוע ואמרו שחרב ירושלים על שהעמידו דיניהם דוקא על דין תורה וא"כ אך טוב לפשר אבל משיודע הדיין איך הדין נוטה אסור לפשר ולך כל רז לא אניס ותיכף תדע איך הדין נוטה א"כ לעולם אינו במציאות לבצוע ויהיה בזה נזק לעם וא"כ תבול גם העם וזה שדייק כבד ממך הדבר

ועתה שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך היה אתה לעם מול האלהים וגו' נראה לבאר כי כדי להציל את משה ממבוכה הנ"ל שהיה יודע הדין עם מי ע"י השכינה שישרה עליו ויהיה נבוך איך לפסוק וגם אינו יכול לבצוע כיון דידע איך הדין נוטה הוצרך השכינה להסתלק ממנו בעת שופטו לדין כדי שידין רק ע"פ ראיה ועדים ויגיע עכ"פ נזק למשה בהסתלקות השכינה אפי' רגע אחת לכך אמר איעצך ויהי אלהים עמך ולא יסתלק כלל. באופן אחר נראה לבאר כי מבואר במדרש רבה דבשביל שהיה משה יושב והעם בא אצלו היה הוא צריך לבוא לאוהל מועד לשכינה אבל שמואל שהיה מהלך מעיר לעיר להחזיר ישראל למוטב וללמדם חוקי ה' ותורותיו בא השכינה אליו וזה מאמר יתרו עכשיו אין לך זמן להתהלך ממחנה למחנה ולכך אין השכינה בא אצלך אבל כשתסיר דבר משפט ממך יהיה סיפוק בידך לילך בקרב המחנה מאוהל לאוהל ליסרם ולהורותם וגם יהיה ה' עמך היינו שהשכינ' יבוא אצלך ואם כוונתך בזה להשקיט את הדין אתה תהיה לעם מול אלהים זכותך יספיק להיות כדי מדת הדין למתקו גם והבאת אתה את הדברים האלה אל האלהים שתביא את העם אל ה' היינו בזכות אמונה ואשר דורשין ה' יספיק לבטל הדין המתוח וגם הודעת להם את הדרך ילכו בה היינו שיעשו לפנים משורת הדין ומדה כנגד מדה גם ה' יתנהג עמם לפנים משורת הדין ולמה דאיתא בזוהר הקדוש מול האלהים היינו השם של אדני ונראה לבאר דהוא ע"פ עצת יתרו דלכך עשה שרי אלפים דהוא א' מן השם שרי מאות הם ק' והק' הוא ד' בא"ת ב"ש והוא ד' מן השם ושרי חמשים הוא נון מן השם ושרי עשרות הוא יוד הרי השם אדני שלם

ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע נראה לפרש כי האנשים הכשרים היו נשארים בביתם והצנע לכת כאמרם באלדד ומידד שנשארו במחנה לא תוכל לידע אנשי חיל יראי אלהים שבהם אבל כאשר תלך בקרב המחנה אז ואתה תחזה תכיר מי בהם אנשי חיל וגו' באופן אחר נראה דאיתא לא תכיר פנים במשפט דאין הדיין רשאי לראות אח פני הבע"ד בשעת משפט פן ואולי יחשב הדיין שאחד חשוב יותר מחבירו וח"ו יטעה את עצמו בדין וע"י כך לא היה למשה זמן להביט בחכמת הפרצוף כי בשעת משפט לא היה רואה ואח"כ באו אחרים אבל כשתסיר ממך דבר המשפט תביט בפניהם וזהו ואתה תחזה בחכמת הפרצוף וכן איתא בזוהר ואתה תחזה הוא צורת הפרצוף גם האיש בטענת שיכול לכפור בב"ד כי אין רואה ומ"מ מודה כפי האמת בזה יוכר היותו איש אמיתי ושונא בצע אבל כל זמן שהיה משה דיין אין כאן ראיה כי הבע"ד ידע כי למשה לא נעלם דבר ע"כ היה בוש לכפור אבל אם אין אתה דיין יתבררו אנשי אמת ושונאי בצע

שונאי בצע פירש"י ששונאים את ממונם בדין כדאמרו כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדין לאו דיינא הוא הכוונה בזה כי לבד התלוי בדין פשוט כל הדיינים שווים בזה ומתחילה לא יעלה על דעת הדיין לבוא לדין כיון שיודע שהוא חייב בדין והוא דין מפורש אבל דבר התלוי בשקול הדעת אין דעת כ"א מהדיינים