תפארת יהונתן קג

מיד מצרים ומיד פרעה ועוד תחלה אמר מיד מצרים ומיד פרעה ואח"כ לא הזכיר פרעה רק מצרים ועוד דתחלה אמר אתכם ואח"כ אמר את העם נראה לבאר כי ישראל היו נצולים מפרעה ומצרים ועל ישראל אמר אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אבל לערב רב לא היה שעבוד אצל פרעה כי לא נתחכם רק על ישראל אבל אצל מצרים היה ג"כ הערב רב בשעבוד ולכך דייק בלישניה על ישראל אמר אשר הציל אתכם דייקא מיד מצרים ומיד פרעה אבל על ערב רב הנקראי' העם כנודע אמר מיד מצרים גרידא והבן

עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם ויש להבין איך אמר מכל אלהים משמע שיש להם כח רק הוא גדול מכולם והלא כולם אלילים ונראה לפרש כי בלא"ה יש להבין כי כוכב של אברהם היה מורה מבלי להוליד והקב"ה שינהו וכן הכוכב שהראה כי מושיען של ישראל נלקה במים וה' שינהו ולמה לא עשה הקב"ה מתחלה שיהיה הכוכב מורה לפי אמיתת הענין אבל באמת הקב"ה עשה זאת כי ביקש להראות גדולתו שלא יטעו שיש ממש במזלות אשר הם אלהי העובדי כוכבים ומזלות ולכך נתן במזל להראות סימן רע והוא הפכו לטובה ומזה הכירו כי ה' נשגב לבדו וזה מאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים היינו מכל האלהים הכרתי גדולת ה' כי ראיתי בחכמתי שהם מורים לרעה והקב"ה משנה אותם לטובה ומהם שפטתי גדולות ה' כי בדבר אשר זדו כי הם זדו להטילם במים כי הכוכב מורה על כך היה עליהם כי ישראל ניצלו והם נלקו במים וזהו האות כי הוא המושל בכל וא"כ מן האלהים האלה הכרתי גדולתו וזהו עתה בקריעת ים סוף שהכוכב היה המורה על רעות ישראל במים ונהפך הוא לטובה

ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים נראה לבאר כי לא נאמר בפ' קרבנות אלהים שלא ליתן פ"פ לבעל דין כי מדת הדין אמר נפש החוטאת תמות אבל יתרו שנימול וכקטן שנולד דמי לא שלטה עליו מדת הדין והיה מקריב אפילו לאלהים וזהו הגדולה שלו

ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלהים ומשה לא היה שם כי מורא רבך כמורא שמים ולא היו אוכלין בפני משה אבל עיקר האכילה היה כדי לשמח לבבם כדי שישרה עליהם רה"ק כמו דכתיב קחו מנגן ולכך נדב ואביהוא שתו יין לשמח לבב להגיע לרה"ק וכתיב ויאכלו וישתו ויחזו את אלהים אבל מדרגת משה היה נשגבה שלא היה צריך להכנה כלל ותמיד היה יכול לדבר עם השכינה ולכך לא היה משה אוכל ודוק

ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב. ממחרת יה"כ היה כי ביה"כ נאמר סלחתי ויה"כ מכפר היינו עבירות שבין אדם למקום אבל עבירות שבין אדם לחבירו אינו מכפר ולכך ישב לשפוט כדי להוציא ולהציל העשוק גם נראה הטעם כי אז היה הצווי לנדבת המשכן ואני ה' שונא גזל בעולה ולכך ישב לשפוט לברר כל אחד את שלו וזה ינדבו ולא משל אחרים

מן הבוקר עד הערב כתב רש"י אפשר לומר כן אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית דנאמר במעשה בראשית ויהי ערב ויהי בוקר ונאמר כאן מן הבוקר עד הערב ולכאורה אין מקום לקושי' זאת דלמא האי ערב הוא בצהרים דכתיב כי ינטו צללי ערב והוא בצהרים ואיתא בגמרא דסנהדרין דהב"ד אינם יושבים רק אחר חצות ושפיר כתיב ערב רק באמת קושית רש"י הוא כך למה כתיב סתם ערב דיש לטעות בזה לומר ערב ממש ולמה לא כתיב עד הצהרים ולכך פרש"י דלכך כתיב ערב להורות דנעשה שותף וכו' והא דנעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כי דין אמת לאמיתו היא דין אמת ושלום כמ"ש הטור וב"י ועל זה העולם עומד ואם כן הקדוש ברוך הוא ברא העולם והדיין מקיימו הרי הוא שותף לכביכול

וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בוקר עד ערב ויאמר משה לחותנו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים כי יהיה להם דבר בא אלי. מדוע אתה יושב לבדך הא אין דן יחידי אלא אחד ועוד שאלה ב' וכל העם נצב עליך מן בוקר עד ערב כי צריכים לקום בפני רבם אבל אמרו חז"ל דאין תלמיד צריך לעמוד בפני רבו רק שחרית וערבית אבל באמצע היום אינו צריך והם עומדים לפניך כל היום ויאמר משה כי יבא אלי העם לדרוש אלהים במה דסיים יתרו פתח משה דאיתא אם באו פנים חדשות צריך התלמיד לעמוד שלא יהיה כמזלזל ברבו וז"ש כי יבא אלי העם לדרוש את אלהים ותמיד באים פנים חדשות וצריכין לעמוד כל היום ועל השאלה הראשונה בא להשיב לו ואמר כי יהיה להם דבר בא אלי דאיתא ודבורה אשה נביאה יושבת תחת תומר דבורה משום יחוד ותומר הוא גלוי לעין ופרשו התוספות כשבאין אליה למשפט ויש לתמוה מה בעי תוס' בזה אבל נראה דהעולם מקשים מה יחוד שייך כאן הא שנים באים למשפט ובשנים לא שייך יחוד והעולם מתרצים דאמרו בפ' אבות כשבאין לפניך בדין יהיו בעיניך כרשעים והוי כתרי ופריצי ושייך יחוד לגבייהו אבל תירוץ העולם לא נראה לי דאין לדמות לענין יחוד תרי פריצי לעריות ותרי רשעי גנבי ולי נראה דאין כוונת התוספות במלת כשבאין אליה כמו שמתרצים העולם דהתוס' בא לומר בזה כשבאין לפניה לדין הוו כשני רשעים ויש בו משום יחוד רק לכוונה אחרת דכתבו הפוסקים הא דאסור לדון יחידי היינו ע"י כפיה אבל אם קבלו בעלי הדינין אחד לדון אותם אין בזה איסור וזה פי' התוספות דלכאורה היא לבדה יושבת והאיך היתה כופה אותם למשפט ולכך פירשו התוספות שבאים אליה ממילא וז"ש משה על השאלה ראשונה כי יהיה להם דבר בא אלי ואני אינני כופה אותם ואוכל לדון יחידי: