תפארת יהונתן ק

אילי מואב יאחזמו רעד כי מואב חשב שאין לישראל שייכות באברהם כי מאבימלך נתעברה שרה וא"כ הם יורשים ברכת אברהם וידוע דכל ממזר נשתטף במים כמו דור המבול ופרעה דחשב ישראל לממזרים דאמר אם בגופן שלטו כ"ש בנשותיהן צוה להשליך כל הבן היאורה ולכך כאשר שמעו שניצלו בנס נפלא ממים וא"כ ברור הוא שהם זרע אברהם וברכת אברהם להם לבד ע"כ אילי מואב יאחזמו רעד. נמוגו כל יושבי כנען כי מתחלה חשבו שלא הגיע העת לרשת ארצם מדלא הלכו דרך ארץ פלשתים. אבל עכשיו הבינו שהטעם היה כדי להראות הנס שהקב"ה הוא שליט ביבשתא ובימא ע"כ נמוגו

תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן נראה דקאי אדלעיל דכתיב נמוגו כל יושבי כנען שהיו בפחד מפני ישראל אם כן כיון שיהושע בבוא לא"י שלח בכל ארץ כנען שמי שרוצה להשלים ישלים והואיל שהיה להם פחד גדול למה לא השלימו לזה אמר תפול עליהם אימתה ופחד כלומר אע"פ שנפל עליהם אימה ופחד מ"מ היה זה מפעלות אלקים להכביד לבם לבל ישלימו עם כל הפקד שהיה להם כדי שיזכו ישראל לא"י. וז"ש בגדול זרועך ידמו כאבן כלומר זה היה גודל זרוע ה' במה שהכביד לבם שלא להשלים אף בכל הפחד שהיה להם רק נדמו כאבן מבלי להשלים למען יזכו ישראל לא"י

עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. זה קאי נמי אדלעיל ירצה בזה לאחר זמן שיעבור עם זו קנית לתוך א"י אז ירצו להשלים אתם לקנותם לעבדים כרצונם כדמצינו בגבעונים בימי יהושע דגם כן באו להשלים אתם להיות להם לעבדים

תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך. רצונו בזה שלא תאמר למה הכביד ה' לבם מבלי להשלים מה נ"מ בזה אם השלימו וכי יד ה' תקצר ליתן להם כל צרכם במדבר ולהפוך את המדבר לישוב טוב לזה אמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך רצונו בזה כי שם מקום מקדש מכוון נגד בהמ"ק של מעלה שכוננו ידיך ושם אוה ה' למושב לו ולכך כל החרדה בשביל א"י. או יאמר מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך שהקב"ה מכין מקום מושבו והצדיק שהוא בארץ מכוון כראוי ובונה לו בית במקום הראוי כאוות רצונו והצדיק נקרא יד של הקב"ה במה שעשה רצונו וזה שאמר מכון לשבתך פעלת ה' אותו מקום שהכנת לשבתך מקדש ה' כוננו ידיך אותו המקדש לעשות הבנין בפועל כוננו ידיך היינו הצדיקים שנקראים ידים של הקב"ה

ה' ימלוך לעולם ועד כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים. נראה לבאר ה' הוא מדת הרחמים וימלוך הוא מדת הדין כי מלך במשפט יעמיד ארץ וקאמר ה' שהוא מדה"ר מ"מ ימלוך במדת הדין כי פועל רחמים בדין בפעם אחד. כי בא סוס פרעה וגו' הוא נתינת טעם לדבר היינו מנא ידעינן דבר זה שמתנהג בדין ורחמים בפעם אחד לזה אמר לראיה כי בא סוס פרעה היינו שלא עברו ישראל ביבשה תחלה ואח"כ כשעלו באו המצרים אחריהם ונשטפו בים דא"כ לא היה רחמים ודין בפעם אחת רק בזה אח"ז אבל כך היה כשעדיין היו ישראל בים והיה להם חומה בצדיהם מ"מ במקום ביאת מצרים שב הים לאיתנו ונטבעו וזהו אומרו כי בא סוס פרעה וגו' ובני ישראל הלכו ביבשה והיינו באותו זמן שהמצרים נשטפים באותו זמן ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים וזה לאות שה' ימלוך לעולם ועד שפועל תמיד דין ורחמים כאחד רחמים לצדיקים ודין לרשעים

ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. הא דכתיב אחות אהרן. וכי אחות אהרן היתה ולא אחות משה אבל נראה דידוע כשנולד משה היה משה נטל לעצמו כל הנבואה מישראל נמצא כשנולד משה. לא היה שום נביא כלל וז"ש ותקח מרים הנביאה ואימת היתה נביאה כשהיתה אחות אהרן לבד אבל כשנולד משה והיתה ג"כ אחות משה פסקה הנבואה ממנה. ונראה לבאר למה לקחו דוקא הנשים תופים בידם כשאמרו שירה מה דלא מצינו באנשים. והטעם הפשוט נראה כי האנשים היה תיכף רוה"ק שורה עליהם ולא היו צריכים התעוררת שמחה ע"י כלי שיר משא"כ נשים שהיו צריכים להתעוררת שמחה תחלה ע"י כלי שיר וכן דרשו חז"ל גבי דוד היכא דנאמר מזמור לדוד היה צריך תחלה התעוררת שמחה ע"י כלי שיר להביא עליו רה"ק. גם יש לפרש דלכך לקחו דוקא הנשים תופים בידם ולא האנשים דאיתא קול באשה ערוה והם היו שוררים ומחנגים ולכך לבל להכשיל אנשים בקולם לקחו תופים בידם לבל ישמע קולם ומה גם דלכך לקחו תופים להזכיר חטאם של מצרים דאל"כ לקחו כלי זמר אחר כי הים שב לאיתנו בפנות הבוקר היינו כאשר פנה בוקר שהוא ו' שעות שאז החמה בתקפו להורות שהמצרים עבדו לחמה ולא היה יכול להושיע להם. והנה האב"ע מונה כל כלי הזמרים שבמזמור הללו אל בקדשו ואמר שהן נגד עשרה גלגלים ותוף הוא נגד החמה ולכך לקחו דווקא תוף בידם ולא כלי זמר אחר המשמיע קול כדי לרמז בזה חטא מצרים שעבדו לחמה והחמה לא היה יכול להושיע להם

ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. הא דלא מצינו שהנשים שררו והודו לד' ג"כ על הצלת עצמן כמו שעשו האנשים רק שררו על טביעת פרעה וחילו לבד יש ליתן ג' טעמים טעם האחד הוא דאיתא חביבין עליהם בהמתן של ישראל יותר מנשותיהם ואם בהמות ישראל חביבין עליהם כ"ש נשי ישראל נמצא דאפי' אם הגיעום לא המיתו