תפארת יעקב חושן משפט חלק ב פה

הערמה שייך הא בלא"ה יכול לכפור הכל כמו שהוא כופר עכשיו ואי בעומד בהודאתו במתכוין למה נפטר כיון דחייב שעורין אף שבועה חייב לדעת הרמ"ה לשיטת מהר"י כ"ץ הנ"ל וה"ה פ"ט מהנ"מ והוא תמוה לכאו' וכ"ש שאין להוכיח הודאה קדמה לתביעה דבחוזר אין כאן הודאה ובעומד הוי הודאה על התביעה להרמ"ה שהרי חייב לשלם:

ומפני קושי' זו עיינתי וראיתי דרך אחר נכון וברור בכוונת הרמ"ה ז"ל ויתיישב כל הקושיות שהקשו המחברים לשיטת הרמ"ה וא"צ למ"ש לעיל סקי"ב וכן מה שהאריך הש"ך ליישבו דבלא"ה לק"מ כמו שיתבאר והוא דלא ניחא לי' להרמ"ה בטעם ההודאה ומחילה כמו שהקשה הרא"ש דיש לך אדם שיש על חבירו כמה תביעות ומדלא תבע אלא אחת מחל על כולם והיינו שאם תבעו אח"כ שעורין ג"כ בודאי חייב בשעורין וע"ז נתן הרמ"ה טעם דודאי אם עומד בדבריו והוא תבעו שעורין אח"כ חייב לשלם אבל הטעם דמ"מ הך הודאה ל"ה הודאה דנתחייב עלה ואם לא תבעו חבירו שעורין אינו חייב שעורין מכח הודאה זו ואפי' עומד בדבריו כיון דחבירו אינו תובעו שעורין כלל דודאי הודה ומחל והשתא כיון דלולי תביעתו שעורין ל"ה חייב שעורין מחמת הודאתו א"כ אפי' כשתבעו שעורין יכול לחזור מהודאתו ולומר שאינו חייב לו כלל ומשטה הייתי בך ובשלמא אי הי' הודאתו הודאה להתחייב בה אף שלא תבעו חבירו כלל א"כ פשיטא שלא הי' יכול לחזור אבל עכשיו כיון דעל תביעה זו של חיטין ל"ה הודאה כלל אפי' אינו חוזר א"כ אף שאח"כ תבע יכול לחזור מהודאתו [ועי' ש"ך סקכ"ח שפירש דברי הסמ"ק דמ"ש פטור אף מתשלומין היינו שהבי"ד אומרים בסתם פטור אתה שהרי זה לא תבעו בשעורין אבל אם אח"כ תבעו בשעורין ואומר שבאמת חייב לו רק שלא הי' בדעתו לתבעו עכשיו חייב לשלם כשעומד הנתבע בהודאתו אבל אה"נ שיכול לטעון משטה אני בך אפי' כשתבעו אח"כ עכ"ד. הרי להדיא כמ"ש וזה הוא ג"כ דעת הרמ"ה ודו"ק והשתא פשיטא דלק"מ מה שהק' הרא"ש על הרמ"ה דמאי פריך ממתני' דהניזקין דהא התם באיכא עדים ול"ש משטה ועוד דילמא בעומד בדבריו ולפי הנ"ל פשיטא דאין כאן מקום קושיא דעיקר הקושי' מדרב"נ דהא ע"כ אפי' עומד בהודאתו הך הודאה לאו הודאה הוא דנתחייב עלה כיון שלא תבעו שעורין רק שאם אח"כ תבעו שעורין ועומד בהודאתו חייב דאז הוי שפיר הודאה דנתחייב עלה כיון שתבעו ולכך צריך לחזור מהודאה הראשונה אבל כל כמה שלא תבעי אפי' עומד בדבריו אין כאן הודאה דאל"כ אלא דאפי' לא תבעו הוי הודאתו הודאה על החיטין וחייב שעורין וכיון דהוי הודאה דנתחייב עלה למה יוכל לחזור ולטעון משטה כיון דהוי הודאה גמורה וע"כ כל שלא תבעו בלא"ה ליכא הודאה ואח"כ כשתבעו יכול לחזור בו א"כ במתני' דפשיטא כיון דאיכא עדים דאחד הזיק וגם פשיטא שלא נגח רק אחד א"כ פשיטא שאינו תובע ממנו כלל דקטן אפי' אח"כ א"כ הודאתו לאו הודאה דנתחייב עלה ולמה יתחייב כדאמר מזיק וז"ב ולא אוכל לידע מה מקום קושיא יש כאן על הרמ"ה וכאשר תדקדק בדברי הרמ"ה שהביאו הרב הנימוקי יוסף ז"ל תמצא סיוע ברורה למ"ש וז"ל שם ושעורין דאידי כיון דלא תבעו בגווייהו לאו הודאה הוא וכו' הילכך לא מבעי' היכא דלא קא תבע לי' דאית לי' גבי' שעורין רק חיטין לבד אלא אפי' אחר שהודה דשעורין אמר ושעורין נמי אית לי גבך לא מחייב מחמת הודאה קמייתא ולא מידי דיכול לומר משטה הייתי בך עכ"ל הנ"י והר"ז ממש כמ"ש ודו"ק:

והשתא ניחא ג"כ הך סוגי' דשבועות דודאי אפי' עומד בהודאתו דחייב היכי דתבעו אח"כ מ"מ פשיטא דלא מחייב מחמת הודאה קמייתא כמ"ש הנ"י שהרי יכול לחזור רק עכשיו שעדיין עומד בדבריו מתחייב א"כ כיון דלא מתחייב על התביעה הראשונה שתבע ממנו א"כ הרי הודאתו קודמת לתביעה זו עכשיו שהרי הודה מעיקרא ועומד בהודאתו והוא תבעי שעורין אח"כ והוא עומד בדבריו הראשונים בשלמא אי הי' הודאתו הודאה גמורה והיינו דהוי כאלו תבעו מעיקרא א"כ הוי שפיר תביעה קודמת אבל בהך תביעה דחיטין לא מקרי תביעה כלל להודאה זו רק שאח"כ צריך לתבוע אותו שעורין ואז מתחייב כשאינו חוזר א"כ הודאתו קודמת לתביעה ונהי דחייב שעורין משבועה פטור. ובהכי נימא ג"כ פלוגתא דרבנן ור"ג דלרבנן הך הודאה ל"ה הודאה דנתחייב עלה רק כשתבעו שעורין אח"כ (דמה"ט יכול לחזור בו) א"כ ליכא שבועה דהודאה קודמת לתביעה ור"ג סבר דהוי הודאה להתחייב עלה מיד על תביעה זו של חיטין לכך חייב שבועה ג"כ דתביעה קודמת להודאה ואין צריך להאריך בזה שכל הדברים פשוטים וברורים [ועל דרך זה נסתר הדרך שכתבתי לעיל סקי"ב דלא קשיא שבועה דהודאה קודמת לתביעה אך בלא"ה ניחא כמ"ש] ומזה תבין ג"כ דמ"ש התומים לדעת הטור דאי חייב שעורין חייב שבועה דהא ליתא דע"כ לא אמרי' כן אלא אם הי' מתחייב מיד אבל אח"כ הודאה קודמת לתביעה:

סעיף טו. קדם הנתבע ואמר שעורים יש לך בידי ואחר כך תבע התובע חטים וכפר הואיל והודה בשעורים קידם שיתבע החטים אין כאן הודאה מקצת הטענה (יט) ומשלם השעורים ונשבע היסת על החטים:

סעיף טז. וכן אם תבעו חטים והודה בהם ואחר כך תבעו שעורים וכפר כיון שהודה בתביעת החטים קודם שתבעו שעורים אינה מקצת הטענה ומשלם החטים ונשבע היסת על השעורים:

הג"ה. וי"א דבהנך נמי רואין אם הנתבע מיהר להודות קודם שיספיק התובע לתובעו חייב (טור):

סעיף יז. תבעו חטים והשיב שאינו יודע אם חטים חייב לו או שעורים נשבע היסת שאינו יודע ומשלם לו שעורים:

הג"ה. וי"א דאפילו בכי האי גוונא פטור מן השעורים אלא בבא לצאת ידי שמים (טור בשם עיטור וב"י בשם הראב"ד ונ"י סוף פ' הכונס והתרומות) וכן נראה לי עיקר:

(יט) ומשלם שעורין. זה דעת הרמב"ם פ"א מהל' טוען והקש' עלי' מהך סוגי' דפרק המניח דאמרי' התם אי בניזק ברי ומזיק שמא אכתי תיובתא דרב"נ ומטעם זה כתבו בעל התרומות והרב בהג"ה דפטור משעורין ואינו חייב אלא בבא לצאת ידי שמים ותמהו המחברים דהא לצאת ידי"ש חייב אף בחיטין כמבואר לעיל סי' ע"ה ולפעד"נ דלק"מ והוא לפי שאינו אומר בפשיטות דבכל מקום שאמרו שחייב לצאת ידי"ש כשטוען ספק אם אומר שיודע בו שאינו נאמן וירא שמא משקר ורוצה ליקח ממנו ממון שלא כדין ורוצה להשביעו ואח"כ ישלם לו לצאת ידי"ש בודאי הדין עמו דכיון דמדינא פטור אינו צריך לשלם לצאת ידי"ש בלא שבועה הילכך שפיר כתבו דחייב שעורין לצאת ידי"ש והוא דהא ודאי משלם אפי' בלי שבועה כלל כן נראה לי בזה. והנה הראב"ד בהשגות כתב דאיכא דדחי לה כיון דהאידנא איכא שבועת היסת וכו' ודבריו אינם מובנים כלל וכתב הרב הש"ך לפרשו כיון דאיכא היסת יצטרך לישבע שאינו יודע משום חיוב אם ירצה לחזור בו וע"כ שיודה שחייב לו שעורין לכל הפחות ולא דרך דחי' משא"כ במתני' דליכא היתר שפיר דיכול לחזור בו ואין זה נכון כלל חדא דאטו אנן אמרי' דאי טעין משטה דשקר דיבר הוא בודאי האמת אתו דהשטאה בו ובאמת ישבע שאינו יודע משום חיוב ועוד קשה דא"כ גם בטוען ברי יהא כן דהא בוודאי חייב לישבע שאינו חייב לו כלום שהרי אומר שעורין ג"כ אתה חייב לי דהא לא ס"ל טעמא דהודה ומחל לפי טעם זה אח"כ כשיחזור בו יצטרך לישבע היסת שאינו חייב לו כלום ובע"כ יודה שבאמת שעורין חייב לו ולא דרך דחי' ובע"כ כיון דאנן אמרי' דבאמת השטה