תפארת יעקב חושן משפט חלק ב פא

א"כ בזה עדיף להרא"ש טפי דאילו בטענו חיטין פשיטא דהודה דאינו חייב לו שעורין דהא לדידי' באותו יום ובאותו שעה מיירי ול"ש כדי להרויח ואדרבא מתני' יש סברא טפי לתפוס על הקטן ולא הודה בו רק שתבע יותר והשתא שפיר כתב הרא"ש כיון דבקטן וגדול לא מהני תפיסה כ"ש בטענו חיטין [אך באמת יתבאר בס"ק שאח"ז לחלק ביניהם] וז"ב. עוד הק' בעל גי"ת שם על מ"ש הנ"י דלא מהני תפיסה רק קודם שחוזר מהודאה דהא במתני' לא שייך חזרה מהודאה דהא בהכרח אחד הזיק ולא דק בנ"י שם דאזיל לשיטת הרמ"ה דהטעם משום משטה וסוגי' אליבא דמ"ד פלגא נזקא ממונא ושפיר שייך חזרה מהודאה [גם מה שהק' שם עוד על הב"י הכל יתבאר בס"ק שאח"ז דלק"מ]:

ועי' תומים סק"ט שהאריך ג"כ ליישב שי' הרי"ף וכל דבריו תמוהין מאד כמו שאבאר ראשונה מ"ש דבעינן דומי' בכולה מתני' ליתא כמו שהוכחתי מקודם מתוך פירש"י והרא"ש והש"ך ומ"ש דהרא"ש סובר כנ"י ומזה הוכיח דלא בעי' דומי' בסיפא הוא תמוה דא"כ תיקשי לי' על מ"ש הרמב"ם פ"ט מהנ"מ ואם טען הניזק אתה יודע בודאי נשבע שבועת התורה וכתב הראב"ד אתם ומועד קאי ופי' ה"ה וכן הטור סי' ת' דתם ומועד לא דמי לחיטין ושעורין וכתב עוד הראב"ד הא דלא קתני במשנה ישבע משום דהמזיק טוען שמא א"כ תיקשי למה לי' לר"פ להקשות מדרב"נ הא בלא"ה ע"כ בשמא דאל"כ איכא שבועה וקשה הא מודה סומכוס וכמו שהכריח התומים לפי קושית הנ"י ורישא ומציעתא ודאי בעינן דומי' ואמת דבזה י"ל דסובר בכוונת הראב"ד כמ"ש לעיל סקי"ב עיי"ש אך בלא"ה דבריו תמוהין שהרי קושי' ר"פ הוא אראב"מ ורחב"א דהם דעתם דאי לא אמר סומכוס ברי וברי מצי לאוקמא מתני' ברי וברי וד"ה דתיקשי סיפא וא"כ איך יוכל להקשות מסיפא דסיפא הא ע"כ לאו בברי וברי דאל"כ הא איכא שבועה ומודה סומכוס מה בכך דמודה סומכוס הא אנן אמרי' דבאמת מתני' ברי וברי וד"ה ושפיר הוכיחו דסומכוס אפי' ברי וברי אמר ואז באמת ע"כ נצטרך לומר דלא מיירי ברי וברי דוקא דא"כ תיקשי סיפא דסיפא רק בברי ושמא דומי' דסיפא אבל עכ"פ מתני' עכשיו ודאי דלא כסומכוס משא"כ אי לא אמר סומכוס ברי וברי שפיר הוי מצי לאוקמא מתני' ברי וברי ודברי הכל ולא איכפת לן אם מה דמודה סומכוס ודו"ק ועוד כיון דסומכוס לא אמר ברי וברי אין צורך לומר דמודה בשבועה דאורייתא כמבואר בסוגי' דהשואל גבי מחליף פרה בחמור עיי"ש וליכא למימר דקושייתו דר"פ יהא על מה שהחליטו דסומכוס בברי וברי אמר ומתני' דלא כסומכוס ומיירי בברי וברי דוקא דתיקשי סיפא דסיפא והא ליתא דמה יש לו לר"פ להקשות ע"ז דהא לא משנינן דלא כי דוקא רק לפי מה שהקשה ממאי דמתני' בברי וברי פי' דמאי קאמר דאי לא אמר סומכוס ברי וברי מצי לאוקמא דברי הכל דילמא לא מצי איירי כלל דברי הכל וא"כ יהא הקושי' ג"כ מכח סיפא דסיפא וקשה מאי קושיא בזה שפיר י"ל דמצי איירי בברי וברי ואדרבא דוקא בהכי איירי דקתני לא כי וסיפא נמי ואיכא שבועה ומודה סומכוס ושפיר הוכיחו הם דסומכוס אפי' ברי וברי אמר ואם באמת לא מצי איירי דוקא ברי וברי רק כמו לר"פ בברי ושמא וברי וברי נמי כיון דקתני לא כי ודו"ק:

גם מ"ש ובזה יש ליישב הרי"ף דהרא"ש שפיר הקשה וכו' דיש לו מיגו אבל הרי"ף סובר מיגו לפטור משבועה לא אמרי' ועכצ"ל דתפס ולק"מ עכ"ל והוא תמוה מאד חדא מ"ש והא לא כי קתני הוא תמוה דהא במזיק ברי וניזק שמא מתוקמא סיפא דסיפא ומאי קושי' בזה לא כי והתוס' לא הקשו רק אי מזיק שמא אבל לא אי מזיק ברי ועוד כיון דסובר הרא"ש דאמרי' מיגו אין כאן מקום קושיא להרי"ף שהרי נסתר הוכחה מנ"י דלא בעינן דומי' בכולה מתני' ודו"ק ועוד מאי דוחקי' לומר דסיפא דוקא בלי תפס רק מציעתא בתפס הא כך יש להקשות דסיפא נמי בתפס ואי קשיא תרתי למה רישא בברי וברי ותפס וסיפא בברי ושמא ותפס או בשמא וברי ולא תפס ולפ"ז אפי' אי נימא דמיגו לפטור משבועה לא אמרי' קשה ודו"ק:

ועוד דמה בכך דבברי וברי נמי איירי וקשה ישבע ומודה סומכוס הא בזה דנמי איירי לא איכפת לן דמודה סומכוס כמבואר להדיא בדברי התוס' בד"ה רישא ובמהרש"א עיי"ש ויותר הי' לו לומר לפי דרכו בהיפוך דהרא"ש סובר דלא אמרי' מיגו לפטור משבועה א"כ תיקשי מנ"י הנ"ל ויוכיח דלא בעינן דומיא ושפיר קשה לישני' לעיל דתפס כדי דלא תיקשי לראב"מ אבל הרי"ף סובר דמהני מיגו א"כ אין הוכחה מנ"י דלא בעינן דומיא ולק"מ אך באמת בעיקר דבריו מה שהביא מנ"י כבר בארתי לעיל סקי"ב דברי הנ"י דמודה דבמתני' מועד גדול ומועד קטן ג"כ דומה לחיטין ושעורין ושם הארכתי בראיות ברורות ע"ש א"כ ממילא נדחו כל דבריו בזה גם מה שהביא ראי' להרי"ף דאל"כ תיקשי לאביי ג"כ יש לעיין בסוגי' דידן למ"ד ממונא כמ"ש המחברים אבל אביי סובר קנסא ומיירי ברי וברי. הרי בארנו שכל דברי הש"ך והתומים צ"ע דאינו מעלה ארוכה לקו' הרא"ש ותוס':

אך באמת בעיקר קו' הרא"ש על הרי"ף כבר כתבתי לעיל סקי"ב דרך אחרת בסוגי' דמתני' ודאי דלא כסומכוס רק דרחב"א הוכיח דסומכוס אפי' בברי וברי אמר ממתני' גופא ור"פ רוצה להקשות שלא יהא מוכרח דסומכוס חולק אפי' בכה"ג ולפ"ז ל"ק דהוי לי' לישני' לעיל ראוי ליטול דכיון דכך תי' לא עדיף משמא וברי ואפי' הוא עדיף מ"מ כל כמה דיש לנו לומר שלא יהא מוכרח דסומכוםס חולק אפי' בכה"ג פשיטא שיש לומר כן עיי"ש כי בזה מיושבין שם עוד כמה תמיהות ולפ"ז יהי' דעת הרי"ף מוכרח דאדרבא לפי תירוצם דיש חילוק בין תביעה על אחד לתביעה על שניהם תיקשי מאי פריך מרב"נ לניזקין שנים הול"ל בין תביעה על אחד לשנים ובע"כ דלא משמע להו לחלק בכך ומהיכי תיתי נחלק לענין תפס אבל לפמ"ש ניחא דפשיטא דאין חילוק כלל ומ"מ לא קשה מידי ואין להקשות מ"מ מאי פריך הוי להו לאיפלוגי בינייהו כנ"ל הא ליתא דהקושיא במה נפשך דאי לא דמי' לדרב"נ תקשי לרב"נ דלדידי' הא בהא תליא א"כ מודה סומכוס כמו שהארכתי בזה לעיל סקי"ב ע"ש ולפ"ז בוודאי לענין הדין עיקר כדעת הרי"ף ורמב"ם ושאר פוסקים שהביא הש"ך דאם תפס לא מפקינן מיני' אמנם אי תפס קודם או אח"כ יתבאר בס"ק שאח"ז:

(טז) קודם שתבעו בדין. כתב הסמ"ע סקכ"ז וז"ל ואז מהני אפי' שיש עדים שיכול לומר לא הודיתי ולא מחלתי כלל לכך לא תבעתי שעורין מפני שהייתי מוחזק בהם ולעיל בדברי המחבר כתב בסקכ"ה וז"ל שיכול לומר לא הודיתי ולא מחלתי אלא שלא רציתי לתבוע הכל בפעם אחת וכוונתו דלדעת המחבר דלעולם מהני תפיסה שלא חילק כלל והרמ"א כתב ג"כ בלשון וי"א משמע דדעת המחבר אינו כן וצ"ל משום דטעם המחבר דאין הודאה גופא או המחילה מבוררת מפני שאפשר שלא רצה לתבוע הכל בפעם אחת רק דמ"מ אינו יכול להוציא מחבירו שיכול לומר דבאמת הודה אבל אם תפס דהוא מוחזק נאמן לומר לא הודיתי ולהי"א שהביא רמ"א ודאי ההודאה מבוררת ולית בה ספק רק אם תפס קודם אין כאן הודאה כלל דלכך לא תבע לפי שהי' מוחזק משא"כ אם תפס אח"כ לא מהני דהודה ומחל בודאי ובזה ניחא מה שהקשה סקכ"ג על הסמ"ע סקכ"ו שכתב אלא אם כן הו"ל מיגו דלהד"ם או החזרתי והוא עצמו כתב סקכ"ח דלא מהני מיגו כיון שכבר הודה ולפי הנ"ל ניחא וזה שדקדק הסמ"ע סקכ"ח וז"ל לשון הטור כיון שכבר הודה וכו' ונראה דלהאי טעמא אפי' תפס שלא בעדים לא מהני והר"ז מבו"ר דדוקא לטעם הטור דתפיסה אח"כ לא מהני דכבר הודה לא מהני מיגו אבל להמחבר דלא מחלק דיש ספק בהודאה א"כ