תפארת יעקב חושן משפט חלק ב עב

אי מוקמי' כר"ג לא תיקשי לראב"מ וא"כ תיקשי לר"פ מאי מקשה הא התם מצי לאוקמא כר"ג גם תי' השני שתרצו דאפי' לר"ג פטור משעורין אי אפשר להולמו כיון דכו"ה למה ישבע וכבר נתקשו רבים בהבנת תירוץ זה ומכ"ש לשי' הרמ"ה וכן להרא"ש באותו יום ובאותו שעה פשיטא שאין מקום לתי' התוס' ודו"ק. י"ב מה שהקשו בד"ה רישא והא לא כי קתני וכבר בארנו דהוא לפי' התוס' הנ"ל בד"ה ממאי. י"ג מה שהקשו התוס' על הרשב"ם דמודה סומכוס בברי וברי ובעומד בביתו דהאיך דייק מכאן חולקין הא איכא לאוקמא בעומד בביתו:

ונראה ג"כ שזו הוא כוונת התוס' בד"ה זאת אומרת שכתבו דוקא בכה"ג פליג סומכוס דאטו אם אמר אדם לחבירו טלית זו שאתה לבוש וכו' סרוכי לאו כלום והנה יש לתמוה מה זה ענינים להך דהכא בפרק הפרה הוי להו די לפרושי הכי דכאן שפיר מדייק חולקין בכל גוונא לכן נראה דכוונתו דמהך דהכא מוכח הך דבלא"ה שפיר יש לומר דסומכוס חולק אפי' היכי דבלי טענותיהם אין ספק לב"ד ולא קשיא אטו אם אמר אדם וכן מדקאמר סרוכי לאו כלום דשאני התם שזה מוחזק ומודה סומכוס כדעת רשב"ם אך מדקאמר הכא זאת אומרת ש"מ דאפי' בעומד בביתו פליג סומכוס א"כ מוכת דוקא בכה"ג פליג סומכוס ודו"ק [ולפי מה שמתבאר מיושב כל הנ"ל ולק"מ לרשב"ם]. י"ד מאי דקאמר ראב"מ אמר סומכוס אפי' ברי וברי והיינו דאי לא אמר סומכוס אפי' ברי וברי לא מצי לדקדק ממשנה דחולקין דאיכא לאוקמא ברי וברי כסומכוס כמ"ש התוס' ד"ה ממאי וקשה הא מסיפא דקתני היו שנים רודפין אחר אחד זה אומר שורך הזיק וכו' שניהם פטורין היו שניהם של איש אחד שניהם חייבין וכתב הרא"ה דמדקתני שניהם ע"כ דמזיק טוען שמא דאי ברי אפי' ליתא אלא הך דקא מודה בי' מזיק חייב ובגמרא אמרי' טעמא דאיתנייהו לתרווייהו וא"כ מוכח להדיא דלא כסומכוס אפי' אי לא חילק בברי וברי דהא התם מזיק שמא טוען וא"כ אי ניזק ברי טוען הרי דלא כסומכוס (ואפי' בעומד בביתו אפי' לרשב"ם) ועוד דברי הוי כטענו חיטין ואי בניזק ג"כ שמא בהא נמי חולק סומכוס (אפי' בעומד בביתו אפי' לרשב"ם דרשב"ם לא קאמר רק בברי וברי) א"כ מוכח דמתני' דלא כסומכוס וזו תמוה לכאו'. ט"ו מאי דקאמר בהא אמר סומכוס דאיצטרך לאשמעינן דלא. והנה זה הלשון מורה דתוכן הקושי' הוא כיון דודאי לא אמר סומכוס בהא א"כ לא איצטרך לאשמעינן דלא ובאמת כך יש להקשות לר"פ דכיון דקושייתו הוא דלא מצי אתיא כסומכוס אפי' לא אמר ברי וברי מכח סיפא א"כ לדבריך במאי מתוקמא אי בניזק שמא ומזיק ברי הרי אתיא כסומכוס כיון דלא אמר סומכוס בהא והאיך נאמר חולקין אבל עכשיו מורה הקושיא כיון דלא אמר סומכוס בהא אמאי איצטריך לאשמעינן ודו"ק:

ועל כל אלה אני אומר לענ"ד שכל הקושיות הנ"ל באו לנו מהיותינו מבינים דכל השקלא וטריא דרחב"א וראב"מ ור"פ לדקדק אי מתני' כסומכוס או לא ואי חולקין או לא ובאמת דעת אחרת להם ולק"מ מכל הנ"ל שאבאר וצריך אני להעתיק לשון מהרש"ל בספרו חכמת שלמה ואח"כ יתבאר הכל לנכון וז"ל שם בד"ה רש"י בד"ה אמר סומכוס אפי' היכי דנתבע טעין ברי וכו' לדעת רש"י שסובר לקמן כל מה ששנה התנא במשנה המע"ה בודאי פליג סומכוס עליו צ"ל דידע ר' אבא דשפיר איירי במתני' בברי וברי כמו שמסיק סתמא דתלמודא לקמן וממילא קאמר ר' חייא דבע"כ פליג סומכוס אפי' ברי וברי אלא שמתמה הוא על דבריו והאיך מסתברא שיחלוק סומכוס אפי' בכה"ג והשיב לו אין וכו' ודו"ק עכ"ל מהרש"ל שם. והנה ודאי דבריו צריכין דקדוק היטב כמו שהזהיר הרב בסוף דבריו דלכאו' יש לתמוה הא אנן מהדרינן השתא לאוקמא מתני' כסומכוס א"כ שפיר קאמר האיך אתה אומר חולקין כיון דלא אמר ברי וברי שפיר מצי לאוקמא ברי וברי וד"ה כמ"ש התוס' בהדיא ורש"י לא כתב לקמן אלא לפי האמת דלא כסומכוס א"כ לא מצי לאוקמא מתני' בגוונא דסומכוס מודה אבל אי מתני' ד"ה פשיטא דתני מה דסומכוס מודה והוא תמוה לכאו' אך באמת דברי מהרש"ל נכונים וברורים דוודאי ברש"י גופא לקמן יש לתמוה לא מבעי' אי נימא דקושיות רש"י לר"פ דמאי פריך הא איכא למימר ראוי ליטול א"כ לא תי' כלום שהרי קושית ר"פ הוא לפי פי' התוס' בד"ה ממאי דהאיך קאמר דאי לאו דאמר סומכוס ברי וברי מצי לאוקמא מתני' ברי וברי וד"ה הא לא מצי לאוקמא ברי וברי וא"כ אכתי תיקשי מאי פריך הא מצי לאוקמא ברי וברי וראוי ליטול ורישא דבסלע לקה ג"כ ברי וברי וד"ה ומה בכך דלא אמר סומכוס ברי וברי אדרבא משום הא לק"מ דמצי לאוקמא ד"ה ודו"ק אלא אפי' אי נימא דאר"פ לא מקשי רש"י דלית לי' האי תירוץ ראוי ליטול [וכמו שיתבאר לקמן בס"ד במקומו בדיני תפס באריכות] רק אסתמא דגמרא דמשני הכי ראוי ליטול הוי להו להקשות מעיקרא ממציעתא ולשנוי' הכי והשתא שפיר מתרץ רש"י דסתמא דגמרא לא ניחא להו לאוקמא מתני' כסומכוס כלל וא"כ לא שייך לישנוי' מה דסומכוס מודה מ"מ אכתי תיקשי אסתמא דגמרא דמקשי וממאי דמתני' ברי וברי ופרשו התוס' דהקושיא הוא דילמא לא מצי לאורוי' כלל ברי וברי וא"כ אפי' לא אמר סומכוס ברי וברי מצי למידק ממשנה דחלוקין וקשה מאי קושיא לולי דאמר סומכוס ברי וברי שפיר מצי לאוקמא ברי וברי ודברי הכל ורישא נמי ראוי ליטול ודו"ק. אשר ע"כ יפה דקדק הרב מהרש"ל דכוונת רש"י דפשיטא שאי אפשר לאוקמא מתני' כסומכוס דכללא הוא כל ששנה התנא במשנה המע"ה הוא דלא כסומכוס דסומכוס לית לי' האי כללא דהמע"ה כיון דבשמא ושמא אפי' בעומד בביתו חולק דיחלוקו והשתא לסומכוס האיך קתני המע"ה דמשמע דכלל היא כל מי שבא להוציא אינו יכול להוציא אלא בראי' וכן אמרי' ריש פ' הפרה זו דברי סומכוס אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המע"ה והשתא ממילא כל מה ששנה התנא המע"ה הוא כללא דלא כסומכוס דאפי' בגוונא דסומכוס מודה מ"מ האי כללא לית לי' והוי לי' למיתני פטור וכן פירש"י בהדיא בד"ה על סומכוס וז"ל דאמר לקמן בברייתא ממון המוטל בספק חולקין וממתני' שמעינן דחולקין דקתני המע"ה והיינו כנ"ל דמדקתני המע"ה זהו כלל גדול בתורה דחכמים ובודאי פליג סומכוס דלית לי' האי כללא וכ"ש לפי מה שהוכחתי בקושיא י"ד דמהך סיפא דשנים רודפין מבואר להדיא דלא כסומכוס א"כ פשיטא שאין מקום לומר דמתני' דברי הכל גם לסומכוס האיך לא קתני בשמא ושמא יחלוקו בין אי אמר סומכוס ברי וברי או לא אמר אמנם קושי' ראב"מ הוא דידע דמתני' ע"כ ברי וברי כדמסיק תלמודא מדקתני לא כי והשתא לרחב"א דקאמר דחלוקין א"כ יהא מוכרח ממתני' דסומכוס חולק אפי' בברי וברי וע"ז מקשה לי' אמר סומכוס ברי וברי וקאמר לי' אין וכו' וע"ז משני דקתני לא כי וע"כ ברי וברי וכיון דמתני' ודאי דלא כסומכוס ע"כ דסומכוס חולק אפי' ברי וברי ודו"ק ולפ"ז אין כאן מקום לקושי'. התוס' בד"ה ממאי וכן לקושי' התוס' פרק השואל על רשב"ם דאנן לא מהדרינן כלל הכא לאוקמא מתני' כסומכוס דפשיטא דלא מצי אתיא כסומכוס כלל אפי' לא אמר ברי וברי וסיפא מוכח דלא כסומכוס כנ"ל בקושיא י"ד אלא דכל השקלא וטרי' כאן להכריח אם סומכוס אפי' ברי וברי אמר או לא ותליא אי מתני' ברי וברי דוקא או לא ונסתלקה קושיא י' י"ג י"ד ודו"ק:

ומעתה אבוא ליישב כל הקושיות הנ"ל על פי דרך הנ"ל והוא דיש להבין דבגמרא מקשה לרב"נ דקאמר טענו חיטין והודה בשעורין פטור וקשה ל"ל לאקשוי' מרב"נ הא משנה הוא בשבועות וצ"ל דמתני' י"ל פטור מדמי חיטין וחייב בדמי שעורין לכך מקשה מרב"נ דסובר פטור לגמרי וזה פשוט. והנה ראיתי מי שהקשה בש"מ דמאי קאמר אי בניזק ברי ומזיק שמא אכתי הוי תיובתא דרב"נ הא בלי רב"נ