תפארת יעקב חושן משפט חלק ב עא

דמתני' ואח"כ הקשה להיפוך והנה לכאו' יש לומר דהקושיא הוא דמכח זה דמיין תרווייהו וצ"ל דכוונתו כיון דהך דרב"נ ודמתני' לא שווין בטעמא ל"ש להקשות מדר"נ למתני' דאי הסברא נותנת מצד עצמו בלי רב"נ קשה ומהך דרב"נ אין ראי' למתני' דיש לומר כדי להרויח עשה ודו"ק). ד' מה שפירשי' קושית ר"פ אתם ומועד ובאמת דעת קצת פוסקים דהא לא דמי לחטין ושעורין ועכ"פ פשיטא דמגדול וקטן קשה טפי. ה' מה שפירש"י בניזק ברי ומזיק שמא ואפ"ה שקיל מן התם כ"ש דהוי תיובתא דרב"נ ומאי כ"ש הא איכא מ"ד דבשמא לא דמי לחיטין ושעורין. ו' מה שפירש"י בד"ה והא לא דמי' וז"ל ושפיר מצי רחב"א לאוקמא וכו' ולמיפשט דסומכוס אפי' ברי וברי אמר והוא תמוה דראב"מ הוא דפושט מרחב"א דס"ל דסומכוס אפי' ברי וברי אמר דאל"כ ל"ה מצי למידק דחולקין אבל רחב"א גופא מסברא ידע להו ולאו ממתני' פושט כן כדמוכח בסיגי' ז' מה שהקשו הפוסקים דאמאי לא משני לעיל ג"כ ראוי ליטול ואין לו:

והנה הש"ך רוצה לתרץ דשני' דלעיל עדיף טפי וכל כמה דלא צריך לישנוי' ראוי ליטול לא משני והוא תמוה דמ"מ מאי מקשה ר"פ לראב"מ ורחב"א הא אי לאו דאמר סומכוס ברי וברי שפיר מצי לאוקמא ברי וברי וסיפא נמי וראוי ליטול ומה שתרצו התוס' דלעיל לא מהני תפיסה שיש לו תביעה רק על אחד וכמו כן בטענו חיטין הוא תמוה דכיון דע"כ צריך לחלק בין טענו חיטין לנזקין שנים א"כ מעיקרא לק"מ לרב"נ דשא"ה שיש לו תביעה רק על חיטין משא"כ הכא שיש לו תביעה על שניהם בפרט לדעת הרי"ף ורמב"ם שפסקו בהדיא דאף בטענו חיטין מהני תפיסה. ח' מה שתירץ רש"י דלכך לא משני לעיל ראוי ליטול משום דס"ל דסומכוס לא אמר חולקין בברי וברי א"כ לא מצי למיתני הממע"ה ברישא כיון דסומכוס מודה והוא תמוה דסוף סוף תיקשי לר"פ דקושיתו הוא אראב"מ ורחב"א דאפי' לא אמר סומכוס ברי וברי לא מצי אתיא כסומכוס מכח סיפא דהא לק"מ דשפיר מצי אתיא כסומכוס ובברי וברי וראוי ליטול ורישא נמי ברי וברי והשתא מה בכך דסומכוס מודה אנן בהא מהדרינן דתיהוי דברי הכל ובשלמא אי מתני' דלא כסומכוס לא מיירי בגוונא דסומכוס מודה משא"כ אי אזלינן בסברא דאתיא מתני' דברי הכל וליכא למימר דרש"י מפרש דקושית ר"פ לפי מה שהחליטו דסומכוס ברי וברי אמר ומתני' ע"כ ברי וברי דתיקשי סיפא הא ליתא מכמה טעמים חדא שהרי לא הוצרכנו לומר דמתני' ברי וברי דוקא רק מכח קושית הגמרא ממאי דמתני' ברי וברי וכמו שפירש התוס' דממאי דמתני' מצי לאורוי' כלל בברי וברי וא"כ אפי' לא אמר סומכוס ברי וברי ע"כ חולקין דלא מצי מיירי ברי וברי מכח סיפא וקשה מאי קושיא סיפא ברי וברי וראוי ליטול ודברי הכל הוא ושפיר מדייק ראב"מ מראב"ח דסומכוס אפי' ברי וברי אמר ולכך מדייק חולקין דאל"כ יש לומר דברי הכל וסיפא ראוי ליטול ועוד אי ס"ד דקושית ר"פ לפום מה שהחליטו דברי וברי אמר א"כ פשיטא דל"ש תי' רש"י כלל ועוד דמה יש לו לר"פ להקשות ע"ז כיון דסומכוס אמר ברי וברי בין אי המשנה ברי וברי אי ברי ושמא שפיר מדייק חולקין ואדרבא אף הם יכולים להודות דעיקר מילתא ברי ושמא רק בברי וברי נמי איירי מכח לא כי כמו לר"פ וסומכוס חולק בתרווייהו ואין כאן מקום לקושיות ר"פ וברור דקושית ר"פ הוא לפי פי' התוס' דהם קאמרי דחולקין לפי שסומכוס אמר ברי וברי אבל בלא"ה מתני' ברי וברי ודברי הכל וע"ז מקשה הא לא מצי לאורוי' כלל ברי וברי וא"כ אפי' לא אמר סומכוס ברי וברי לא מצי לאוקמא ברי וברי ודברי הכל מכח סיפא וא"כ יקשה זע"ז הא מצי לאוקמא ברי וברי וד"ה וסיפא ראוי ליטול ואין כאן מקום לתירוץ רש"י ודו"ק [ולקמן יתבאר עוד בארוכה דברי רש"י ז"ל] ט' מה שפסק הרמב"ם ז"ל בטענו חיטין והשיב איני יודע אם חיטין אם שעורין דחייב לשלם שעורין ובגמרא מוכח להדיא להיפוך דקאמר אי בניזק ברי ומזיק שמא אכתי הוי תיובתא דרב"נ ואדרבא רש"י פי' כ"ש דהוי תיובתא דרב"נ וכבר טרחו כל המחברים ליישב קושיא זו וכולם לא מצאו מענה על נכון. י' מה שהקשו התוס' בד"ה ממאי דמאי קושיא הא אי לא אמר סומכוס ברי וברי לא מצי למידק דחולקין דאיכא לאוקמא ברי וברי ודברי הכל ומה שתרצו דהקושיא דלא מצי איירי כלל דומיא דסיפא דלא מיירי ברי וברי והוא תמוה דא"כ מאי חידש ר"פ הא כבר הקשו קושיא זו ומתרץ דכיון דקתני לא כי לא איכפת לן דל"ה דומיא ומאי מקשה שוב ר"פ:

ואמת דיש לומר בכוונת התוס' דקושית ר"פ דיש לקיים שניהם לא כי וגם דומיא דסיפא והיינו דברי וברי נמי מיירי כמ"ש התוס' בד"ה רישא ושפיר פריך דאכתי דילמא לא מצי לאורויי כלל בברי וברי בלחוד מכח סיפא וע"כ דמיירי ברי ושמא נמי כמו סיפא א"כ אפי' לא אמר סומכוס ברי וברי לא מצי אתיא כסומכוס מכח ברי ושמא דמיירי דומיא דסיפא ובזה מיושב מה שהקשה מהרש"א בתוס' ד"ה רישא דמאי קושיא הא מסוגי' משמע דר"פ לא דייק לא כי ולפי הנ"ל ניחא דהתוס' לשיטתם שפיר מקשי דע"כ דדייק לא כי דאל"כ כבר השיב התרצן על הך קושיא גופא דלא כי עדיף מדומיא ומאי קושיא דר"פ וע"כ דר"פ דייק לא כי רק דקושייתו דמ"מ מיירי בברי ושמא דומיא דסיפא וע"ז הקשו מה יעשה בלא כי ותרצו דברי וברי נמי איירי ואדרבא על פי' מהרש"א שפירש כוונת התוס' דדייקו דר"פ דייק לא כי מדלא מוקי תרווייהו בשמא ושמא ויש לתמוה דא"כ השתא נמי שתרצו בברי וברי נמי איירי אלמא אף דסיפא לא מצי לאורויי ברי וברי נמי לא איכפת לן כיון דעיקר מילתא דמיין תרווייהו א"כ מצי לאוקמא בשמא ושמא וסיפא משום דבשמא וברי נמי איירי ורישא בברי נמי איירי ועוד דאיכא למימר דרישא נמי שמא וברי נמי איירי ואף דלא איצטריך דבהא אמר סומכוס דהא השתא נמי לא איצטרך בברי וברי נמי דשמעינן מכ"ש מברי ושמא [ובאמת יש לתמוה על התוס' שלא הוצרכו לומר ברי וברי נמי איירי הא שפיר יש לומר שמא וברי נמי איירי ממש כמו סיפא] וע"כ דמה דלא איירי עיקר מילתא לא איכפת לן מה דלא צריך לאשמעינן א"כ אכתי הוי צריך לאוקמא בשמא ושמא וצ"ל דכוונת מהרש"א כך דודאי יש להבין באמת בגוף דברי התוס' במה שתרצו דברי וברי נמי איירי הא לא איצטריך דשמעינן מכ"ש מברי ושמא ואי לאשמעינן דסומכוס חולק אפי' בהא הא ר"פ אזיל סבירא דסומכוס אינו חולק ברי וברי וצריך לומר כך דבש"מ תירץ דלא כי אגב סיפא וזהו ג"כ כוונת התוס' רק דמשום איידי אין לשנות טעות בסיפא כמבואר בתוס' ריש כתובות על זה הוצרכו לומר דהדין אמת אפי' ברי וברי רק דאין צורך לשנותו ושני לי' אגב סיפא והשתא ה"מ אי סיפא שמא וברי אבל אי סיפא נמי שמא ושמא א"כ לא איצטריך לא כי לא ברישא ולא בסיפא דהא שמעינן מכ"ש משמא ושמא ודו"ק אך מ"מ לפי הנ"ל אתי שפיר טפי דברי התוס' בפשיטות ועוד יש לומר בכוונת התוס' דקושית ר"פ הוא דע"כ דלא כי לאו דוקא דאי ס"ד דלא כי דוקא למה לי דתנא לא כי לא ליתני לא כי דתיהוי דומיא דסיפא וע"כ דלאו דוקא ומיירי באמת דומיא אך עם כל זה פי' התוס' דחוק מאד דוודאי משמע דר"פ הוא מחדש הך קושיא דרב"נ ואי כוונת המקשן מעיקרא להך קושיא האיך סתם ולא ביאר זה בפי' גם לישנא ממאי דמתני' ברי וברי משמע דהקושיא שאינו מוכרח ברי וברי דמצי לאוקמא באופן אחר. י"א מה שהקשה התוס' בד"ה לימא דדילמא אתיא כר"ג ומה שתרצו דמהדר לאוקמא כרבנן דחוק דהא בסוגי' דהמחלף ג"כ משני הא מני ר"ג הוא ואמת כי לשון התוס' מורה דמהדר לאוקמא היינו שזה התירוץ דמשני השתא עדיף לי' טפי דאתיא כרבנן והוא תמוה דהא לפי תירוץ זה יהא קושית ר"פ על ראב"מ ורחב"א בתוקפה משא"כ