תפארת יעקב חושן משפט חלק ב סו

הרמב"ם כדעת רש"י ולא כר"ח אך עדיין קשה לי תינח להרמב"ם דס"ל דאזלינן בתר השתא כמ"ש הראב"ד לדעתו פ"לו מהלכות נזקי ממון דמהאי טעמא תם ומועד לא דמי לחטין ושעורין אבל רש"י ז"ל פי' בסוף פרק המניח דהקושיא לרבה בר נתן הוא מתם ומועד ש"מ דס"ל כמו שכתב הנ"י שם דאזלינן בתר מעיקרא וא"כ ה"נ כיון שתבעו דינר זהב הוי הלואה וזה אומר לא רק דינר כסף הלויתני מעיקרא א"כ זה הודה ומחל שלא הלוהו דינר כסף מעיקרא ואף שעכשיו תובע אותו מ"מ בתר מעיקרא אזלינן לכן נראה ליישב לשיטת רש"י דהתם בענין אחר דהא כל הטעם דטענו חטין והודה בשעורין הוא משום מחילה כמ"ש רש"י פרק המניח והכוונה מדלא תבעו שעורין ג"כ ש"מ דמחל אותם והשתא זה הטעם בשני דברים כגון חטין ושעורין או גדול וקטן וכהאי גוונא אבל במטבעות דבאמת אין הפרש בין מטבע למטבע והשתא ניחזי דרך משל שתבעו דינר זהב נאמר דמדלא תבעו דינר כסף ג"כ מחל אותו והשתא הא מחילה זו פשיטא שלא הי' אז בשעת הלואה רק עכשיו שלא תבעו מחלו והשתא ניחזי זה דינר זהב הוא ממש כ"ה דינרי כסף ומאן לימא לן שהוא מחל אותו הדינר כסף שהלוהו אז לבד הדינר זהב נימא שמן הדינר זהב מחל לו דינר כסף ועדיין נשאר דינר זהב בצירוף הדינר כסף שהלוהו ג"כ אם לכך תבעו דינר זהב כמישלם שהלוהו ומאן לימא לן שמחל בלבו זה הדינר כסף דוקא לבד הדינר זהב דהא אין הפרש בין מטבע למטבע ובהא ודאי מודה רש"י דלא אמרי' דחייב לשלם הדינר כסף וישבע על כל הדינר זהב דפשיטא מדלא תבעו דינר זהב ודינר כסף מחל דינר כסף אבל זה לא נאמר שמחל דוקא אותו דינר כסף שמודה הוא כיון שהדינר זהב הוא ג"כ כ"ה דינרי כסף וממנו מחל דינר כסף וזה ברור ובזה ג"כ יש לדון קצת בפקדון דל"ש האי טעמא ויש ליישב ג"כ דברי הרמב"ם הנ"ל והשתא פשיטא דלא קשיא מידי מעבד גדול ועבד קטן דהתם פשיטא דלא שייך כלל כל הנ"ל וכן במנורה גדולה וקטנה פשיטא דלא מחל מן הגדולה כלום רק הקטנה מחל וכ"ז ל"ש במטבעות וזה ברור גם מה שהקשו התוס' מהא דקאמר הא קמש"ל דפרוטה בכלל מטבע משמע דאין חידוש דין רק בפרוטה ובאמת בזה גופא יש חידוש גדול דמטבעות חשיב מין טענה ואני תמה על דבריהם כי לפי דעתם טפי הוי להו להקשות דהא בברייתא לא קתני רק דינר כסף ולפי גירסת רש"י ע"כ דלפי מה דמשני רבינא היינו הא גופא קמש"ל דדינר זהב כאומר מטבע א"כ במתני' נמי נימא דהא קמש"ל אך באמת לפענ"ד נראה דלק"מ והתוס' הקשו כן לפי שהי' גירסתם והא קמ"ל דפרוטה בכלל מטבע משמע דאין חידוש רק בפרוטה אבל הגירסא שלפנינו הוא וקמש"ל דפרוטה בכלל מטבע הוא והכוונה דברייתא לא קתני רק דינר כסף לחוד לאורויי דמטבע הוי מין הטענה ולמה נקיט במשנה פרוטה בדינר כסף לחוד סגי וע"ז משני זה דתנא דמתני' קמש"ל דפרוטה ג"כ בכלל מטבע לכן נקיט כל הני משום פרוטה דמסיק וזה ברור. ובזה מיושב מה שיש לתמוה על פירש"י שכתב ואף שזה כסף וזה נחושת חשיב מין טענה וקשה אי על התביעה והודאה קאי אף שזה זהב וזה כסף הוו לי' לומר דהא בטענו דינר זהב קיימינן וע"כ דכוונתו על הודאה ואו או קאמר ואף שזה כסף דהיינו דינר כסף וזה נחושת דהיינו פרוטה וקשה הא בגמרא קאמר דעיקר החידוש פרוטה דהוא נחושת ולא כסף ולפי הנ"ל ניחא דודאי גם בכסף יש רבותא רק דהגמרא הוצרך לומר דהתנא קמש"ל עוד רבותא בפרוטה דהוא נחושת דהוי ג"כ בכלל מטבע דאי כוונתו להך חידוש דמין מטבע אחת הי' די בהודאה דינר כסף לבד כנ"ל:

ומה שהקשו התוס' מרישא דקתני שתי כסף ומיירי בטבעים דאל"כ חסרה לה טענה לק"מ חדא דמתני' מיירי שתבעו ב' חתיכות כסף שווין בערך שתי כסף טבועים ועוד לפמ"ש הרמב"ן דטענו דוקא והודה בשוה פטור וא"כ שפיר יש לומר בשתי כסף טבועים רק הודאה אינו טבוע והשתא ל"ה ממין מטבע אחת והוי שפיר מה שטענו לא הודה ומה שהקשו עוד התוס' דלשון ר"א מורה דעד השתא לא איירי במטבעות וסתם ב' כסף טבועים הם והנה דבריהם תמוהין וכבר תמה מהרש"א דהא מעיקרא כתבו בעצמם דאיכא לאוקמא באינן טבועים רק משום דחסרה לה טענה אך באמת כוונת התוס' כך דוודאי מעיקרא ל"ה מצי להקשות משום דסתם ב' כסף טבועים דפשיטא דמשום הא אין להקשות קושיא לשמואל דמוקי לה באינן טבועים לכך הקשו דחסרה לה טענה ואח"כ הקשו עוד נהי דהא לא קשיא דמוקי להו באינן טבועים שוים כערך שתי כסף טבועים מ"מ היינו דוקא כדי שלא תקשי לשמואל נצטרך לומר כן אבל לרב פשיטא דמיירי באמת בטבועים כיון דסתם ב' כסף טבועים ולשון ר"א מורה דעד השתא לא ידעינן כלל מתביעת מטבע ובאמת מעיקרא ג"כ הוי מפרשינן מתני' במטבע דסתם ב' כסף טבועים הם וזה ברור בכוונת התוס'. או יאמר כך על דרך הנ"ל דמעיקרא הקושיא מסיפא שתי כסף אין לך בידי רק פרוטה וע"ז הקשו דחסרה לה טענה ובזה אין להקשות סתם ב' כסף טבועים דמ"מ ליכא לאקשויי לשמואל ואח"כ מקשה מרישא דקתני הטענה שתי כסף דבהא חייב והא ודאי בטבועים מיירי דסתם ב' כסף טבועים ומהא לא קשיא לשמואל א"כ קודם ר"א ג"כ ידע ממטבעות ודו"ק. אך אין אנו אחראין ליישב קושיא זו בפרט דבהדיא פי' רש"י ז"ל במשנה דלא מיירי בטבועים ש"מ דלא חש לה מה שסתם ב' כסף טבועים ומה שהקשו דבקונטרס לפי פירושו דחק להגיה בברייתא חייב תמהני מאד דאדרבא רש"י הוכרח לגרוס כן דלפירושם קשה חדא מה שהקשה מהרש"א דמאי משני ר"א בדינר מטבעות דאכתי ל"ה דומיא דרישא דוקא וסיפא מטבעות ומה שתי' מהרש"א משים דקאמר בהדיא מין מטבע כבר הקשיתי עליו לעיל דמדקאמר דוקא נמי ש"מ דבלא זה משני שפיר ולפי' מהרש"א בלא זה אין כאן התחלת תי' ודו"ק. תו קשה לי טובא לפי גירסתם בברייתא פטור ועיקר הקושיא דוקא זהב פטור הא סתמא שוה וחייב והוא תמוה כיון שהם השיגו על פירש"י דמטבע ג"כ ל"ה מין טענה א"כ פשיטא דהוי רבותא טפי מדוקא דבהא פשיטא דפטור לכ"ע א"כ לעולם סתמא דוקא ופטור רק רבותא קמש"ל במטבע דס"ד דזה עדיף מדוקא כפירש"י קמש"ל דלא והא וודאי ליכא למימר דאין בזה שום צד רבותא מה שבאמת לרש"י הדין כן ובפרט לפי מה שבארנו סברת רש"י נכונה הוא והאיך אפשר דברייתא לא צריך לאשמעינן היפכו אבל לפירש"י אתי שפיר ולק"מ קושי' מהרש"א הנ"ל דודאי רישא מיירי בדוקא וסיפא בדוקא דהיינו דוקא מטבע דינר זהב הלותיך וזה אומר הלוית לי דינר כסף ובהכי ניחא דלפי' התוס' נצטרך לומר כתי' מהרש"א א"כ יקשה מאי פריך אח"כ לרב ומשני הכל דין מטבע וקשה הא מעיקרא קאמר בהדיא והוא תי' ר"א דלכך לא איכפת לן דל"ה דומיא משום דאית בה היכרא דקתני מין מטבע א"כ מהאי טעמא גופא לרב נמי לא קשיא אבל לפי הנ"ל ניחא דודאי ר"א לא קאמר דרישא וסיפא לאו דומיא רק סיפא נמי מטבע דוקא מיירי ועל זה הביא ראי' מין מטבע אבל לרב דמוקי רישא שוה שפיר ל"ה דומיא דסיפא מטבעות דוקא ולכך משני שהכל דין מטבע רק אח"כ דמקשה לר"א הוצרך לומר דמין מטבע גופא הוי היכרא ומצי איירי שלא כדמיון הרישא דמיירי בשוה ודו"ק היטב. הכלל העולה מדברינו דהעיקר בזה כפירש"י דטענו מטבע זהב בהלוואה וזה משיב מטבע כסף הוי מין הטענה ומנכין את הכסף מן הזהב וישבע על השאר וכן דעת הרמב"ם כמו שבארנו אבל בפקדון נראה דפטור כדברי המחבר:

סעיף י. הא דאמרינן שאם תבעו דינר כסף או דינר זהב כאילו תבעו שוה דינר כסף או שוה דינר זהב (ט) יש אומרים