תפארת יעקב חושן משפט חלק ב סה

שפיר קיימא לן כשמואל חדא דהשתא רב נמי לא פליג ומפרש ברייתא כרב אשי ואפי' אי פליג מ"מ כיון דלא תליא בכפירת טענה קיימא לן כשמואל בדינא וזהו כוונת הרמב"ם וה"ה דבגמרא מתבאר אליבא דשמואל דסתמא דוקא ובין אם נאמר דרב פליג או לא פליג קיימא לן כשמואל וזה ברור ונכון ולק"מ מכל הקושיות וכן נראה עיקר לדינא כמ"ש שכן דעת רש"י ורמב"ם ופי' הרא"ש ורמב"ן וצ"ע כמו שבארנו ועי' לעיל סי' כ"ה במ"ש שם הרמב"ן ליישב שי' הרי"ף מסוגי' דבכורות שם ממ"ש כתי' שכתבתי וכן במרובה בסוגי' דבר ולא חצי דבר ובראש השנה (דף כ"ד) ע"ש והך דהכא עדיף טפי מכל הני דהתם]:

והנה ראיתי בס' גי"ת שער ז' שהוכיח מסוגי' הגמרא דאין ענין פלוגתא דשוה ודוקא תליא בפלוגתא דשתי כסף והוא מדמשני ר"א בשטענו בדינר מטבעות ופרכי' ור"א מדסיפא כשמואל מתרץ רישא נמי כשמואל ס"ל ומשני לא רישא כרב או כשמואל וע"ז תמה הרב הנ"ל כיון דתני בדינר מטבעות ואז חייב ש"מ דסתמא דוקא ופטור א"כ ע"כ דכרב לא ס"ל דלרב סתמא שוה אלא ודאי דלא תליא הא בהא כלל ע"ש שהאריך והנה לכאו' יש להביא ראי' לדבריו ממה שהקשה מהרש"א אהא דפריך לרב ומשני שהכל דין מטבע וקשה מאי דוחקי' לימא בפשיטות דהכא שאני דקתני מין מטבע והרב מהרש"א דחק ליישב דבעי למימר דתהוי נמי סייעתא לרב ודבריו תמוהין דהא השתא. נמי פשיטא דליכא לאוכיחי מידי דהא איכא למימר טפי מין מטבע משנאמר דין מטבע וכי בשביל דרב יכול לפרש דין מטבע יהי' סייעתא לדידי' ואמת כי לכאו' חשבתי דכוונת מהרש"א כך דהקשה לר"א דמשני במטבעות דהא אכתי ל"ה דומיא דרישא דוקא וסיפא מטבעות ותי' דלא איכפת לן משום דתני שהכל מין מטבע וזהו כוונתו כאן דהוי סייעתא לרב דכיון דאיכא לפרושי דין מטבע שוב ליכא היכרא והדר ל"ה דומיא דרישא אבל באמת הא ליתא וגם לעיל דבריו תמוהין מאד דהאיך אפשר דעיקר תי' ר"א הוא משום דקתני מין מטבע דמורה בביאור דמיירי במטבעות א"כ האיך קאמר בתר הכי דייקא נמי דקתני שהכל מין מטבע והלא זה הוא העיקר התי' ובלא דיוקא אין כאן התחלת תירוץ [ובעיקר הקושי' שלו יתבאר לקמן בס"ד סיוע מזה לפירש"י] והאיך קאמר סיוע מה שבלא זה אין כאן תירוץ כלל ועם כל זה הי' נראה לכאו' כדברי הרב בעל גי"ת דוודאי מעיקרא ס"ד דהא בהא תליא והשתא לרב ליכא לאוקמא במטבעות דמוכח מינה סתמא דוקא ואיהו סובר שוה לכך משני דין מטבע אח"כ פריך לר"א דמדמוקי במטבעות ש"מ דסתמא דוקא וא"כ כשמואל ס"ל וע"ז משני דלאו הא בהא תליא ובזה סובר כשמואל משום דתני מין מטבע אבל רישא כרב אך באמת אין דברי הרב הנ"ל נכונים דמ"מ מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר ומ"ש דלרב ס"ד דתליא הא בהא ולר"א לא ועוד קשה טובא בעיקר ההכרח שלו בדברי ר"א דמוקי במטבעות ש"מ דסתמא דוקא והא ליתא דהא בהדיא מסיק ר"א בתירוצא והא קמש"ל דפרוטה בכלל מטבע וזהו מורה בביאור שלא בא התנא לשלול דסתמא פטור רק דקמש"ל דפרוטה בכלל מטבע דס"ד כשתבעו מטבע והודה פרוטה אינו מין טענה דאין פרוטה מטבע קמש"ל דגם פרוטה מטבע אבל לעולם סתמא שוה ג"כ וחייב והדבר מבואר שנעלם מעיני הרב גמרא ערוכה וכ"ש לפירש"י פשיטא שאין כאן ראי' דקמש"ל הא גופא דמטבעות אחת היא הרי דהתוס' חולקין בזה וכן התוס' כתבו בהדיא דזה הוי רבותא מה שטענו מטבע והודה מטבע יחשב מין הטענה וא"כ האיך מוכח דסתמא דוקא וזהו כוונת מהרש"א בקושייתו דמאי פריך לרב הא איכא למימר נמי משום דקתני מין מטבע ומ"ש סתמא שוה וחייב לכן נראה לפענ"ד ברור כמ"ש מקודם וכן נראה עיקר לדינא והנה הרי"ף השמיט הך סוגי' דשוה ודוקא ולא זכרה כלל אלא הך פלוגתא דכפירת טענה ואולי משום דעכשיו קיימא לן צריך לברר א"כ כשטוען סתם ב"ד אומרים לו ברר דבריך כדי שנדע אח"כ אם ההודאה מין טענה ולהפוסקים דמדינא דגמרא צריך לברר אין מקום לכל הפלפול הנ"ל ומחלוקת הפוסקים ואתי שפיר הסוגי' כפשטא דמר מוקי לה בשוה ומר בדוקא אבל בסתם אין כאן מחלוקת כלל דלעולם צריך לברר וצ"ע שלא זכרו מזה האחרונים ז"ל כי פי' זה לכאו' נכון ומיושב כל הקושיות ודו"ק:

(ח) ואפי' הודה במטבע. זהו מה דאמרי' בגמרא דדייק רב מדקתני דינר זהב יש לי בידך והוא אומר דינר כסף ופונדיון ופרוטה חייב אא"ב שוה מש"ה חייב אלא אי אמרת דוקא אמאי חייב ואתי ר"א ופריק בטענו בדינר מטבעות ופירש"י טבועה במטבע צורה וזה הודה לו במטבע ואף שזה כסף וזה נחושת חשיב מין טענה ומה שאמר שזה כסף וזה נחושת צ"ע ויתבאר בסמוך ורבותינו בעלי התוס' הרבו להשיג על פירש"י הנ"ל ומפני קושיות הללו הפליגו שממתן לדעת אחרת והוא דמיירי שטענו שנתן לו דינר זהב להחליף וליתן לו עבורו מטבעות והוא אומר נתתי לך כולם חוץ מטריסית ופרוטה וקמש"ל דפרוטה בכלל מטבע הוא והוי הודאה ממין הטענה וכתב הרא"ש שכן פי' ר"ח ואחריהם נמשכו הטור ומחבר אבל הר"ן ז"ל כתב פי' ר"ח בסגנון אחר וז"ל אבל ר"ת פי' בטענו בדינר מטבעות כלומר דטען דינר זהב נתתי לך ליתן לי בו מטבעות והוא אומר לא נתת לי אלא דינר כסף ליתן לך מטבעות ויש לך בידי בשוי' טריסות או פונדיון או פרוטה וקמש"ל דפרוטה איתא בכלל מטבע עכ"ל ודבריו צ"ע דמ"מ כיון שהוא אומר שנתן לו דינר כסף הוי הודאה שלא ממין הטענה שהרי הודה שלא נתן לו דינר כסף להחליף ועוד אי הא הוי ממין הטענה כיון שעיקר תביעתו מטבעות של חליפין א"כ מאי נפקא מינה אי בכלל מטבע או לא במנ"פ אי אין פרוטה בכלל צריך ליתן לו מטבע אחר וצ"ל דמיירי שהתנה עמו שלא יתן לו אלא מטבעות והוא אומר שהתנה עמו ליתן לו פרוטות וכיון שאין בכלל ל"ה הודאה אבל לא ידעתי מי הכריחו לזה ולמה לא פי' כפשוטו כמ"ש התוס' וצ"ע:

ולענין הדין נראה לפענ"ד עיקר כפירש"י ז"ל ולק"מ מה שהקשו עליו התוס' כמו שאבאר ואדרבא על פי' התוס' קשה כמו שיתבאר ומתחילה אבוא ליישב הקושיא חזקה שהקשו דהא עבד גדול ועבד קטן ומנורה גדולה וקטנה חשיב שלא ממין הטענה וזה הוא קושיא עצומה לכאו' אבל באמת לק"מ דודאי מודה רש"י שכל שטענו עין דבר והודה לו בעין אחרת פשיטא דלא חשיב מין טענה שהרי הודה מה שלא תבעו משא"כ בטענו מטבע פשיטא שאין הפרש בין מטבע למטבע ואם טענו דינר זהב אין כוונתו דוקא דינר זהב שאף שהלוהו באמת דינר זהב מ"מ פשיטא שאין הפרש בין דינר זהב לכ"ה דינרי כסף או טריסות ופונדיון העולים לסכום דינר זהב וא"כ תביעתו הוא כל מטבעות וא"כ אילו הי' תבעו כ"ה כסף ומודה באחד חייב ועכשיו שתבעו דינר זהב יפטר וכי אין תביעתו כ"ה דינרי כסף כמו דינר זהב ואילו הי' טענו זהב פשוט פשיטא דבאמת זהב טענו ואילו הודה כסף ל"ה הודאה אבל עכשיו שתבעו מטבע צורה כל המטבעות בכלל תביעתו ובתר השתא אזלינן ולא בתר מעיקרא ולפ"ז נראה דהיינו דוקא בהלואה שכל שתבעו מטבע אף שהי' הלואה מעיקרא דינר זהב עכשיו תביעתו כל המטבעות ובזו איירי מתני' אבל בפקדון פשיטא שתבע אותו דבר שהופקד אצלו ואפי' הופקד מטבע זהב אין תביעתו רק מטבע זהב ואם הודה מטבע כסף ל"ה הודאה ולפ"ז ניחא מ"ש הרמב"ם פ"ג מה"ט דינר זהב הפקדתי בידך והוא אומר דינר כסף וכו' פטור שזה טענו עין דבר והודה בעין אחרת וכתב ה"ה שזה מתבאר בסוגי' לשמואל דסתמא דוקא וסובר כפי' ר"ח דמטבעות לא מהני והדבר תמוה מ"ש דנקט פקדון הא במלוה נמי לשמואל דוקא ולפי הנ"ל ניחא דוודאי במלוה סובר כפירש"י דכל מטבעות אחת הן רק בפקדון שאז תבע אותו מטבע דוקא א"כ שפיר ל"ה מין טענה וזה ברור ולפ"ז גם דעת