תפארת יעקב חושן משפט חלק ב נט

וברור שהרב בעל גי"ת לא דיבר נכונה בזה כלל אלא גם לדעת בעה"ת מלוה ע"פ לא גבי כלל אלא אם הודה שמעון לפני מיתתו שהוא חייב לו או שיש עדים שלוה ואמר אל תחזיר אלא בעדים וכהאי גוונא אפי' הטור מודה וזה ברור:

עוד כתב הרב ז"ל שם וז"ל ועוד יש לתמוה דהטור ז"ל עריב וקאמר ואם לא רצו לישבע ואומרים יודעים אנו שפרוע הוא ע"כ נראה דתרתי קאמר וכו' עכ"ל גי"ת שם וגם זה אינו כי מה שפירש דתרתי קאמר הוא דוחק גדול כמבואר שם והפי' הנכון בדברי בעל התרומות הוא כך דמה שכתב ואם אין להם נכסים הכל בנכסים שירשו מאביהן קא משתעי [ועל דרך הסמ"ע] וה"ק ואם לא רצו היינו אף שאין מפרשין דבריהם למה אינן רוצין לישבע והטעם כיון שיש נכסים אחרים מן הירושה אין לו לעשות אלא לגבות מהן ואין צורך ליורשין ליתן טעם למה אינן נשבעים רק כשאין להם נכסים אז יראין שלא יגבה מנכסי עצמן ואז הן מפרשין דבריהם שאינן יכולין לישבע שיודעין שהוא פרוע ועל זה הדין שישבע שאין להם כנ"ל ברור כוונת בעל התרומות וכן דעת הטור כמו שכתב ב"י והנה הסמ"ע פי' על דרך זה אלא שכתב שאין היורשין צריכין לשלם לעולם וזה אינו דמדכתב בעל התרומות אח"כ וטוענים שאין יכולין לישבע ש"מ דאי לא טענו כן כיון שאין להם נכסים אחרים מירושה גובה מנכסי עצמן והש"ך יש לו דרך אחר בזה ודעתו דאפי' יודעין שהוא פרוע חייבין מדיני דגרמי והיא תמוה מאוד דהא מן הלוה שיש עליו שטר אין מוציאין ממנו מכח מה שאנו חוששין שמא באמת פרוע הוא והאיך ישלמו היורשין מה להם לעשות שמא האמת אתם וכי לשקר ישבעו גם מה שציין לעיל סי' ס"ו ס"ק נ"ג [נ"ל שצ"ל נ"ד] המעיין שם יראה שלא השיג על הסמ"ע אלא אם יפסידון במזיד וכן מוכח מלשון בעל התרומות דמקודם כתב ואם לא רצו ש"מ אף שאין מפרשין דבריהם כלל אח"כ כתב ואם אין להם נכסים וטוענין וכו' ש"מ דכונתו לחלק כמו שכתבתי ועוד יתבאר בס"ק שלאחר זה דלא כהש"ך:

(טו) נשבעין היסת. עש"ך דשבועת אין לי קאמר בעל העיטור ואף דלא תקנו ביורש היינו בחוב של אביו ולא בחוב של עצמו עכ"ד ולשיטתו אזיל דלעולם היורשין חייבין מדיני דגרמי אף שיודעין באמת שהוא פרוע אבל לפי מה שהקשיתי עליו בס"ק שלפני זה ובררנו דהיורשין פטורין בזה א"כ פשיטא דכוונתו להיסת כמו שכתב המחבר גם מדברי בעל התרומות מוכח כן שכתב נשבעין שאין בידם לפרוע חוב מורישם ואם ככוונת הש"ך מאי ענין זה לחוב מורישם לחוב עצמן הוא מדיני דגרמי אלא ברור דמנכסי אבוהון קא משתעי כיון שיודעים שהוא פרוע ולפי זה ע"כ כוונתו להיסת כמו שכתב המחבר וזה ברור:

סעיף ח. ראובן הלוה לשמעון על פה ושמעון הלוה ללוי בשטר ומכר לוי בל נכסיו ובא לטרוף מלקוחות של לוי בכח השטר שיש לשמעון על לוי אם שמעון מודה לראובן שאינו פרוע (טז) אינם יכולים לדחותו ולומר פרוע אתה משמעון ואינו נאמן עלינו בהודאתו אלא הרי הוא טורף מהם מאחר ששמעון מודה לו:

סעיף ט. ראובן יש לו שטר חוב על שמעון ושמעון על לוי אחיו ובא ראובן לגבות מלוי וטוען לוי אחי גמלני חסד והלוני להחזיק ידי והתנה עמי שלא יכפני לפרוע אלא לכשארצה אף על פי שב"ד מכירים קצת שטענתו אמת אם אין תנאי זה מפורש בשטר גובה ראובן ממנו:

הג"ה. מי שיש לו בידו פקדון של עובד כוכבים או של מומר והם חייבים לאחרים ובאים להוציא מיד המחזיק בנכסיהם והמחזיק אומר שמתירא להוציא הנכסים מידו פן יבוא העובד כוכבים והמומר לחזור ולגבות ממנו הדין עמו (ב"י סימן ק"ה בשם תשובת מיימוני השייכים לנזיקין סימן ז'):

(טז) אין יכול לדחותו. עיין בתומים שכתב דאי הרויח שמעון זמן יכולין לדחותו והביא ראי' מדברי הג"א פדו"ה והנה מהתם לא מוכח מידי דהא שם נתן טעם שאין לראובן לגבות אלא מה שהי' יכול לגבות מכח עצמו הרי דעיקר משום שאינו יכול לגבות בעצמו ולאו משום פסידא אמנם מדברי בעל התרומות שנתן טעם דלכך לא חיישינן לקנוניא משום ששמעון בעצמו יכול לגבות משמע דאי שמעון בעצמו אינו יוכל לגבות דהרויח זמן חיישינן לקנוניא אבל באמת יש לתמוה דכיון דשמעון בעצמו יכול לגבות מאי קנוניא שייך עד שנאמר דלא חיישינן לה גם מדמסיק להאי קנוניא לא חיישינן וקשה מאי קנוניא יש כאן אלא ברור דכוונת בעל התרומות ששמעון הרויח זמן ומ"מ כיון שיכול לגבות כשיגיע הזמן כל כי האי לא חיישינן לקנוניא כן נראה לי ברור דעת בעה"ת ועדיין צ"ע בזה:

סימן פח. דיני כפירה והודאה ושתהא ממין הטענה. ובו לג סעיפים:

סעיף א. אין מודה מקצת הטענה חייב לישבע עד שיודה לפחות בפרוטה (א) ותהיה הכפירה לפחות שתי מעין כסף לפיכך אינו חייב עד שיתבענו שתי מעין ופרוטה והוא מודה בפרוטה וכופר בשתי מעין אבל תבעו שתי מעין ופרוטה והודה בשתי פרוטות כיון שאין בכפירה שתי מעין או אם הודה בחצי פרוטה פטור כיון שאין בהודאה פרוטה שיעור הפרוטה משקל חצי שעורה של כסף נקי ושיעור שתי מעין משקל ל"ב שעורים כסף נקי:

סעיף ב. וכן אם לא תבעו כסף אלא מיני סחורות והודה לו מקצת שמין הכפירה וההודאה אם יש בכפירה שוה שתי מעין ובהודאה פרוטה אחת חייב:

(א) ותהי' הכפירה לפחות משתי מעין. הרמב"ם רפ"ג מה"ט כתב דלכך בעינן שתי כסף מעין ולא שקלים לפי שהוא מדבריהם. ותמה ה"ה דהא מקראי ילפינן ומה שאמרו מעין ולא שקלים פ"ק דקידושין מקשה לה ומתרץ לה עכ"ל ובתומים סי' זה ס"ק א' כתב ליישב זה תורף דבריו דמפרש כר"י הלוי דהגירסא היא מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב והכונה מה כלים כל שהוא חשוב אף כסף כל שהוא אך עדיין קשה למה לא סגי בפרוטה כמו קידושי אשה לכך כתב הרמב"ם דמן התורה בשני פרוטות סגי ורבנן תקנו שתי כסף ולכך עשו מעין ולא שקלים ואין דעתי נוחה בזה דהאיך אפשר דהרמב"ם סובר מן התורה בב' פרוטות דהא בראש הפרק כתב בהדיא וז"ל אין מודה במקצת חייב שבועה מן התורה עד שיודה בפרוטה או יותר ויכפור בשני מעין או יותר גם בגוף הדבר לשתי פרוטות בודאי לא צריך קרא דכבר כתוב לאשמה בה פרט לפחות מפרוטה כביאור הירושלמי וזהו כונת רש"י שבועות (דף מ' ע"ב) מכספים ידעינן שנים ודבר חשוב והקשו התוס' דכספים לא משמע רק ב' פרוטות ולפי הנ"ל ניחא דפרוטות לא צריך קרא הנ"ל:

גם עיקר הקושי' מקידושין לא ידעתי דפשיטא שאין לדמות חשיבות דשבועה לקידושין (גם קושית התוס' על רש"י מקידושין לא ידעתי דפשיטא דלא ילפינן מכסף דעפרון שיצטרך בקידושין כל הפרטים כמו בעפרון ודו"ק):

אמנם דברי הרמב"ם ברורים דהא שם בקידושין מסיק אלא