תפארת יעקב חושן משפט חלק ב נד

וא"כ מבואר מדברי התוס' דכתובה מחיים נשתעבד מדר"נ א"כ הדרא קושיא הנ"ל על התוס' ד"ה כל לדוכתא דאי אפשר לומר כפי' מהרש"א הנ"ל:

אבל באמת דברי התוס' הנ"ל ד"ה כל בלא"ה נכונים ואין צורך לדחוק כמו שכתב מהרש"א שם והוא דודאי סבירא להו לתוס' דכתובה מחיים נשתעבד מדר"נ רק ה"מ כתובה ראשונה משא"כ כשתמכור ותמחול אף שתתחייב מדיני דגרמי מ"מ לא נשתעבד כתובה שני' כנ"ל דחוב זה מדיני דגרמי לא שייך כלל כל זמן שיושבת תחת בעלה דאז עדיין ליכא גרמי כלל דשמא תמות היא ברישא ובלא"ה לא הי' גובין כלל הילכך עיקר החיוב הוא אח"כ א"כ לא נשתעבד כתובה שני' א"כ שפיר תמכור לאחר ולא יהא להם ממה לגבות רק שיגבו יותר ממקום אחר א"כ זה הוי אטרוחי כיון דהשתא לא תשלם מדיני דגרמי כלל דכתובה לא נשתעבד כנ"ל [והא דלא תירצו התוס' דזה הוי הפסד היינו משום דסבירא להו דכיון דעכשיו ג"כ אין לו בטוחות גמור דשמא תמות האשה קודם א"כ אף דאח"כ אין לו בטוחות יותר מ"מ יהא חובו יותר לגבות ממקום אחר וכמו שכתבתי לעיל בכוונת דברי התוס' ד"ה מיפסד קא מפסיד] והא דהקשו התוס' הא פשיטא דהוי אטרוחי היינו משום דס"ד נהי דאם תמחול לא ירויח הנחבל והלוקח מ"מ היא לא תמחול מכח חוב זה א"כ ממילא ירויח ועל זה תירצו דהיא לא תחוש למחול דאין חוב זה חשיב אצלה כיון שאין לה עכשיו וכיון דתמחול אין לנחבל ריוח כיון דעכשיו הוא בטוח יותר [והי' אפשר להעמיד דברים אילו במהרש"א ג"כ אבל קשה מה שתירץ ויש ליישב בדוחק הא אדרבא הקושיא דוחק דעכשיו הוא בטוח יותר והי' ס"ד דתוס' לקמן ד"ה מיפסד קא מפסיד דהא הוי אפי' הפסד א"כ כ"ש דלא נימא דהוי ריוח גם דברי מהרש"א בתוס' ד"ה דלא מפסיד מורה בביאור דכוונתו כמו שכתבתי לעיל בכוונתו ודו"ק] וזה פשיטא בכוונת התוס':

ומעתה הדבר מבואר להדיא דלא כהר"ן דאי ס"ד דכתובה מחיים לא נשתעבד מדר"נ א"כ תיקשי קושיא הנ"ל דאכתי נזבין כתובה דהא השתא נמי אין לו בטוחות אלא לגבות לכשתתאלמן ממקום אחר א"כ אז תמכור הכתובה יגבה יותר ממקום אחר ואפי' אי נימא כדוחקו של מהרש"א דכיון דהם זבינו אינו כלום הוי אטרוחי בכדי מ"מ תקשי מעיקרא כמדקשה תזבין לנחבל דלא מפסיד אי מחלה טפי הוי לו להקשות דאפי' מחלה ירויח דאילו עכשיו לא יגבה ממקום אחר אלא כשיעור חבלתו משא"כ כשתמכור ותמחול יגבה יותר ממקום אחר מדיני דגרמי כר"מ והא ודאי ליכא למימר כמו שכתב מהרש"א דמעיקרא בקושיא ולא ס"ד דר"מ דא"כ קושית תוס' ד"ה ואפי' שריר וקיים דאכתי הוי הפסד דעכשיו אם תמחול יגבה חובו ממקום אחר משא"כ אם תמכור ותמחול לא יגבה מדיני דגרמי דלא ס"ד דר"מ וליכא לתרוצי כמו שתרצו התוס' דזה לא הוי הפסד דהא בד"ה בנפישא כתבו דזה הוי ריוח כ"ש דהוי הפסד כמו שבארנו מקודם אבל לשיטת הרמב"ן אתי שפיר לפי הנ"ל דכתובה מחיים נשתעבד מדר"נ ואי משום דמצי מחיל מ"מ יכתוב כתובה אחרת ותמכור לאחר לא תוכל דהא משתעבד מדר"נ לחוב של חבלה משא"כ אם תמכור ותמחול הרי חובו פקע וחזר הדבר לגרמי וגרמי ליכא אלא לאחר גירושין או מיתת הבעל [כנ"ל בכוונת התוס'] א"כ לא נשתעבד כתובה שני' א"כ תוכל למכרה לאחר ולא יהא לו בטוחות משא"כ עכשיו הוא בטוח כנ"ל ואתי שפיר ולק"מ וא"כ מבואר מסוגי' דפרק החובל אי דכתובה מחיים נשתעבד מדר"נ וגם שדר"נ מצי מחיל ודו"ק היטב בכל הנ"ל. ומעתה כיון שבררנו דהסוגי' דפרק החובל מורה בבירור דכתובה מחיים נשתעבד מדר"נ ושדר"נ מצי מחיל א"כ בהך דכתובה משתעבד מחיים מדר"נ בודאי עיקר לדינא כיון דגם הש"ך הכריע כן ואף דבאמת אין דבריו נכונים בזה כמו שכתבתי ח"ש ס"ק זה מ"מ כיון דבלא"ה מוכח כן מסוגי' דהחובל בודאי נראה עיקר לדינא כן אבל בהך אי שדר"נ מצי מחיל אין אני כדאי להכריע בין הפוסקים הראשונים ומ"מ עכ"פ נראה דהוי ספיקא בדינא מכח ראיות הנ"ל כן נראה לי ומעתה אבא להשיג על דברי התומים בזה כפי מה שביארנו לעיל לפי שראיתי בכל דבריו שאינם נכונים לפע"ד על דרך הנ"ל:

מה שכתב להשיג על הש"ך כבר בארנו לעיל דהא לא קשיא רק דבלא"ה אין דברי הש"ך נכונים ומה שכתב להוכיח מדברי התוס' בד"ה מיפסד קא מפסיד דבריו תמוהין דפשיטא דלפי מהרש"א שם בלא"ה אתי שפיר דברי התוס' דכיון דלא ס"ד דר"מ א"כ אף דעכשיו ג"כ אינו בטוח מ"מ הוי חוב גמור ואי תמחול יהא לו לגבות ממקום אחר משא"כ במכירה פקע כח החוב וחזר הדבר לגרמי והשתא לא ס"ד דר"מ א"כ לא יהא לו כלום. גם מה שכתב דמקושית תוס' זו יש ראי' להר"ן דתירוץ תוס' דחוק דמה שכתבו דזה לא חשיב הפסד ובאמת בעדים זוממין משלמים ממון בשביל הפסד זה והוא תמוה ואדרבא לשיטת הר"ן פשיטא דקשה קושית תוס' דכיון דכתובה מחיים לא נשתעבד מדר"נ א"כ בע"כ צ"ל דבס"ד בקושיא לא ידע דר"מ דאל"כ מאי פריך דלא מיפסד קא מפסיד דהא פשיטא דירוויח טובא דאילו עכשיו ג"כ אין חובו בטוח רק שיגבה ממקום אחר דהא הכתובה לא נשתעבד לו ומצית למכרה לאחר או למחול ואם תמכור ותמחול יגבה יותר ממקום אחר ובע"כ דלא ס"ד דר"מ א"כ קשה הא פשיטא דאיכא פסידא טובא דעכשיו יגבה עכ"פ ממקום אחר אבל אם תמכור ותמחול הרי זה גרמי ולא ס"ד דר"מ כנ"ל והשתא ליכא לתרוצי כמו שכתבו התוס' דזה לא חשיב הפסד כיון דעכשיו נמי אין לו אלא לגבות ממקום אחר דהא בהדיא כתבו התוס' בד"ה בנפישה דמעיקרא מיירי דכתובה כשיעור חבלה והקושיא היא דתמכור במקצת חבלה והשאר יגבה ממקום אחר הרי דעיקר הקושיא דירוויח מה שיגבה ממקום אחר א"כ פשיטא דהא חשיב הפסד ודו"ק היטב אבל אי נימא דלא כהר"ן דכתובה מחיים נשתעבד מדר"נ אתי שפיר דודאי מעיקרא ס"ד דר"מ ומ"מ לא הוי ריוח דעכשיו חובו בטוח ועל זה הקשו תוס' דהא הוי אפי' הפסד דעכשיו בטוח על חובו ואף דאחר כך יגבה יותר מ"מ אין לו בטוחות ועל זה תרצו דהא לא חשיב הפסד דבשלמא אי עכשיו בטוח גמור ניחא אבל הוא אף עכשיו עכ"פ בספק שמא תמות האשה ברישא א"כ אף דאם תמכור יהא ביותר ספק מ"מ במקום זה יהא לו יותר לגבות מדיני דגרמי ואין זה הפסד כ"כ והשתא לק"מ מה שהקשה בתומים ואדרבא מבואר להדיא מזה כדעת הרמב"ן דכתובה מחיים נשתעבד מדר"נ. והנה כבר בארנו לעיל דאפי' אי נימא דשדר"נ מצי מחיל מ"מ אתי שפיר דברי התוס' דמחילה לא איכפת לן דצריך לכתוב כתובה שני' רק זה העיקר אי נשתעבד כתובה מחיים מדר"נ דאי לא נשתעבד מדר"נ יכולה למכרה לאחר והנה בתוס' קשה לומר דיסברו כהרמב"ן גם בזה דשדר"נ מצי מחיל דבפר"ב דכתובות כתבו להיפוך אבל קשה כיון דכתובה נשתעבד מדר"נ א"כ קשה קושית הר"ן ורמב"ן כמו שבארנו קושיתם ריש ס"ק זה ונראה דסבירא להו לתוס' כאן כהי"מ שכתבו בפ"ב דכתובות דהיכא דקדם חובו של מוחל מהני מחילה הילכך גם כאן קדם חובה של אשה הילכך אף דנשתעבד מדר"נ ולא מהני מכירה לאחר אבל מחילה מהני כנ"ל ודו"ק:

גם מה שכתב להוכיח מדברי התוס' ד"ה כל ופי' הוא כונת תוס' כדעת מהרש"ל בגרמי לא שייך דר"נ הילכך מתחילה דשייך דר"נ תמחול בעודה תחתיו דלא ניתנה לגבות מחיים כהר"ן וכתובה שני' כיון דאינו אלא גרמי ליכא דר"נ ותמחול ליורשין עכ"ד וגם זה תמוה מכמה טעמים חדא דכבר הוכחתי מדברי התוס' ד"ה ואפי' דכתובה נשתעבד מדר"נ דלא כהר"ן ועוד אי ס"ד דכונת תוס' דתמחול ליורשין א"כ גם כתובה ראשונה תעשה כן ואי משום דאז איכא דר"נ כיון דבאה לכלל גבי' דהא בהדיא כתבו התוס' שם בחד תירוץ וז"ל ועוד יש לומר דאפי' אינה יכולה למחול בעודה תחתיו