תפארת יעקב חושן משפט חלק ב נג

דהא על דעת כן קנה הכתובה מעיקרא שישתלם אח"כ וכשתתאלמן יותר וא"כ הרי משתלם יותר מדינא דגרמי ואפי' בנחבל עצמו לא הוי אטרוחי כיון דעכשיו משתלם יותר דליכא למימר כיון דהוא בספק שמא תמות היא קודם הוי אטרוחי א"כ למה לן למימר דודאי מחלה בלא"ה הוי אטרוחי בכדי וע"כ דכיון שישתלם יותר ל"ה אטרוחי וכתב שיש ליישב בדוחק כיון דהך זבינא אינו כלום היי אטרוחי ע"ש וכל הדברים הללו תמוהין לכאו' דהא סוף סוף יצטרך לכתוב לה כתובה אחרת א"כ אותה כתובה ישתעבד ללקוחות או לנחבל כמו כתובה ראשונה ומאי אטרוחי שייך הכא ואפי' אי נימא דבאמת זהו כוונת מהרש"א בקושייתו מ"מ קשה מאי מתרץ דהא מ"מ הנחבל ירויח וגם הלקוחות לא אפסודי וצ"ל דכך כוונת מהרש"א להקשות במה נפשך אי נימא דס"ל לתוס' דכתובה מחיים לא נשתעבד מדר"נ הילכך כתובה שני' לא נשתעבד ויכולה למכרה לאחר א"כ מה שיגבו ממק"א שפיר הוי אטרוחי כיון דאין להם בטוחות א"כ תקשי נהי דלגבי לקוחות הוי פסידא בכהאי גוונא מ"מ לגבי נחבל דעכשיו ג"כ אינו בטוח על חבלתי דהא כתובה לא נשתעבד מחיים שפיר יש למכור בטובת הנאה ועכ"פ ירויח מה שיגבה ממקום אחר' יותר (וכמו שהקשינו לעיל) וע"כ דסבירא להו לתוס' דכתובה נשתעבד מדר"נ א"כ פשיטא דלא הוי לא פסידא ולא אטרוחי דהא יש במקומו כתובה שני' דנשתעבד מדר"נ ועל זה תירץ מהרש"א דנהי דלקמן כתבו התוס' ד"ה בנפישה דהקושיא הוא דירווח מה שיגבה יותר ממקום אחר מ"מ היינו דוקא בקושיא דלא ס"ד דמחלה א"כ הך זבינא ישאר קיים א"כ שפיר יש להטריח הנחבל ולמכור בשביל ריווח זה שיגבה ממקום אחר שאר החבלה אבל לפי האמת דוודאי מחלה נהי דירוויח שיגבה יותר ממקום אחר מ"מ כיון דהך זבינא אינו כלום אין להטריח נחבל למכור כתובה מה שבאמת יהא מעשיהם להבל דהמכירה בטילה דוודאי מחלה בשביל ריווח מועט בזה מה שיגבה ממקום אחר ואף שהוא דוחק כמו שכתב מהרש"א בעצמו דהוא דוחק מ"מ הי' מקום בזה ליישב דברי הר"ן דלעולם כח כתיבה מחיים לא נשתעבד מדר"נ ומ"מ אין למכור כתובה להרויח מה שיגבה ממקום אחר כיון דרך זבינא אינו כלום הוי אטריחי כנ"ל ולפי הנ"ל הי' לכאורה ראי' ברורה להר"ן. דלדידי' אתי שפיר כנ"ל אבל לשיטת הרמב"ן דכתובה מחיים נשתעבד מדר"נ ושיעבודא דר"נ מצי מחיל א"כ נהי דהיכא דכתובה כמו חבלה אין להקשות דנמכור בטובת הנאה והשאר יגבה ממקום אחר ואי דתמחול הא יכתוב אחרת ולמכרה לאחר אינה יכולה דהא נשתעבד מדר"נ לחוב מגרמי וא"כ ירויח מה שיגבה יותר ממק"א דיש לומר כתירוץ מהרש"א הנ"ל דסוף סוף כתובה זו תמחול וכיון דהך זבינא אינו כלום הוי אטרוחי מה שיגבה יותר ממק"א מ"מ קשה טובא חדא דאף בנפישה חבלה כמו כתובה מ"מ היא וודאי לא תמחול כיון דיכתוב לה אחרת ולא תוכל למכור האחרת דנשתעבד מדיני דגרמי מדר"נ א"כ מה לה למחול א"כ תהא המכירה קיימת בכתובה זו ול"ה אטרוחי בכדי ועוד אפי' תמחול מ"מ ע"כ לא כתב מהרש"א אלא היכא דיתבטל המקח ולא יגבה מכתובה כלום [והיינו משום דס"ל בכוונת תוס' דכתובה מחיים לא נשתעבד מדר"נ] אבל היכא שיגבה מכתובה מה לי כתובה זו או כתובה אחרת סוף סוף יהא המכירה קיים דיגבה מכתובה ולא הוי אטרוחי כיון שיגבה ממק"א יותר כמ"ש תוס' ד"ה בנפישה ועוד קשה תינח בכתובה כמו חבלה אבל היכא דחבלה הוא דבר מועט ואם נמכור כתובה יהא חובל בטוח על כתובה ויגבה מניק"א יותר מכתיבה ואי דתמחול יכתוב אחרת והיא אינה יכולה למכור לאחר דכתובה מחיים נשתעבד מדר"נ להרמב"ן וא"כ לעולם יבוא לכלל גבי' מכתובה ולא מפסיד כלום כמו שאר חובל דהא כתובה זו שוה כשיעור חבלה לפי טובת הנאה ובהא וודאי ל"ה אטרוחי בכדי אבל להר"ן אתי שפיר כנ"ל וא"כ הי' נראה לכאו' ראי' ברורה להר"ן וא"כ ממילא לא קשיא קושית הרמב"ן כמו שתירץ הר"ן ותירוצו מוכרח כנ"ל וא"כ יצא לנו דשיעבודא דר"נ אינו יכול למחול ודו"ק:

אבל מ"מ לעיקר דברי מהרש"א מלבד דהוא דחוק כמו שהעיד מהרש"א בעצמו בלא"ה דבריו תמוהין ופשיטא דהתוס' חולקין על הר"ן בזה וס"ל דכתובה מחיים נשתעבד מדר"נ כמו שאבאר חדא דאכתי קשה אי ס"ד דכתובה מחיים לא נשתעבד מדר"נ א"כ נהי דלפי מה דמשני אטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן אתי שפיר דאף דיהא לו ריוח ממק"א מ"מ כיון דהך זבינא אינו כלום הוי אטרוחי אבל לפי מה דס"ד דלא אמרי' אטרוחי א"כ מאי מקשה ותזבין לנחבל גופא דאי מחלה לבעל לא מיפסד קא מפסיד וקשה כיון דלא ידע מאטרוחי מה להקשות דאי תמחול לא יפסיד דהא פשיטא דירויח טובא דעכשיו אין לו לגבות ג"כ רק ממק"א ואי תמכור אף דתמחול יגבה יותר ממק"א והשתא לא ס"ד אטרוחי בי דינא בכדי ואמת כי מהרש"א אזיל לשיטתו שהכריח לקמן בתוס' ד"ה והא מיפסד דבהך קושיא לא ס"ד דר"מ וא"כ אתי שפיר אבל גם שם דבריו תמוהין ופשיטא שלא הי' זאת כוונת תוס' שם כמו שאבאר והוא דבתוס' ד"ה מיפסד קא מפסיד הקשו והא מיפסד קא מפסיד דאי לא תמכור יגבה חבלתו כשתתאלמן או תתגרש משא"כ כשתמכור ותמחול לבעלה יפסיד הכל ותירץ כיון דעכשיו אין לו כלום לא חשיב הפסד מה שאין לו אח"כ והקשה מהרש"א דמאי פסידא איכא דהא יגבה מדיני דגרמי ותירץ דעכשיו לא ס"ד ולכאורה יש לתמוה מאי קושי' הא אפי' אי ס"ד דר"מ מ"מ איכא פסידא דאילו עכשיו הוא בטוח על חובו מכתובה משא"כ מדינא דגרמי אינו בטוח על חובו [וליכא למימר משום דבדיני דגרמי ג"כ בטוח מכח כתובה שני' שיכתוב לה משום דאסר לשהות א"כ הקשו לפי האמת נמכור כתובתה ויהא חובו בטוח וירויח הרבה] וצ"ל דמהרש"א לשיטתו דכתובה בחיי בעלה לא שייך דר"נ א"כ אף השתא אין לו בטוחות על כתובה ועל זה הקשו הא יגבה מדיני דגרמי ועל זה מתרץ דלא ס"ד דר"מ וא"כ שפיר הקשו תוס' דמפסיד דאילו עכשיו יגבה עכ"פ לכשתתאלמן דאף אם תמחול או תמכור לאחר סוף סוף חובו קיים וישתלם ממקום אחר משא"כ אם תמכר פקע חיובו ואם תמחול אינו אלא גרמי והשתא לא ס"ד דר"מ וצ"ל הא דפשיטא להו לתוס' להקשות היינו משום דקאמר דלא מיפסד קא מפסיד ואי ס"ד דר"מ טפי הוי להו להקשות דירויח כיון דעכשיו אין לו בטוחות ואי תמכור יגבה עכ"פ יותר לכשתתאלמן ממקום אחר אלא ודאי דלא ס"ד דר"מ א"כ יפה הקשו תוס' דודאי מפסיד טובא דעכשיו אם תמחול ישתלם חובו ממקום אחר משא"כ במכירה פקע חובו ואינו אלא גרמי ולא ש"ד דר"מ ודו"ק:

והנה לכאורה יש ראי' לפי' מהרש"א ממה שתרצו התוס' דהא לא חשיב הפסד כיון שעכשיו אין לו כלום וקשה הא מצינו בעלמא דעדים זוממין משתלמין ממון בהפסד זה ולפי' מהרש"א ניחא דכיון דאין כתובה נשתעבד לו א"כ אין לו רק לגבות ממקום אחר ולא בטוחות וזה שפיר לא חשיב הפסד אבל באמת דברי מהרש"א תמוהין דהא בהדיא כתבו התוס' ד"ה בנפישה דעכשיו הקושיא היכי דחבלה עולה כמו כל הכתובה ותבין במקצת חבלה והשאר יגבה ממקום אחר א"כ תרתי דסתרי שהרי אתה אומר דזה לא חשיב הפסד מה שיגבה ממקום אחר וכיון דלא חשיב הפסד פשיטא דלא חשיב ריווח ואי הוי ריווח הא קרוב להפסד והדברים סותרין זה את זה אלא ברור דסבירא להו לתוס' דכתובה מחיים נשתעבד מדר"נ א"כ הקושיא אליבא דר"מ דהא עכשיו הוא בטוח על כתובה משא"כ כשתמכור ותמחול אין לו בטוחות ועל זה תרצו דבשלמא אי הוי עכשיו בטוחות גמור שפיר הוי הפסד אף שאח"כ יגבה יותר מ"מ אין לו בטוחות משא"כ אף עכשיו אין לו בטוחות גמור דשמא תמות היא קודם א"כ אף דכשתמחול אם תמכור יהא ביותר ספק מ"מ במקום זה יהא לו יותר לגבות הך כתובה מדיני דגרמי ושאר החבלה ולכך לא הוי מפסיד והשתא לק"מ ודו"ק