תפארת יעקב חושן משפט חלק ב נ

הנאה פקע כת החוב והוי כמו מוכר שטר חיב ולכאורה דבריו נכונים אבל אחר. העיון דבריו תמוהין מאד ותימה שנעלם ממנו דברי הרבה פוסקים כמו שאבאר וז"ל הר"ן שם ולי אין זו קושי' דהתם לאו מדר"נ אתינן עלה דהא דר"נ לא סגי אלא כשיגיע זמנו פקדי' רחמנא ללוה דליתיב למלוה קמי' אבל לא סגי דליהוי מהשתא שיעבודא גבי' וכ"ש בשיעבוד כתובה דאפשר דלא אתי לעולם לידי גוביינא הילכך לא אתינא עלה מדר"נ כלל רק דאמרינן דתזבנא ולמאי דפרכינן מהדרינן כל לגבי בעלה מחלה וודאי ואה"נ דשדר"נ לא מצי מחיל ומפרקא קושיין עכ"ל והדבר מבואר לכל מעיין דקושית הר"ן היתה דוודאי עכשיו דפרכינן דתזבנא שפיר מהדרינן דמחלה דכבר פסק כח החוב וחזר מכר כמו שכתב הש"ך רק דקשי' לי' דלא נזבין כתובה רק נחשוב כתובה זו של ר' כמו שטר של עשרים דכך הוא השומא ותהי' כל הכתובה משועבדת לו מדר"נ ולא תוכל למכור ואח"כ כשתתאלמן יגבה כל הכתובה ומ"ש דאם ראובן לוה משמעון בשטר ק' ושמעון מלוי בשטר ק' פשיטא דמשועבד מדר"נ א"כ כתובה זו אינה שוה אלא עשרים ולמה לא תשתעבד לו בחבלה ולא תוכל למחול וע"ז תירץ הר"ן דכתובה לא נשתעבד מדר"נ כלל הילכך לא אתינא עלה מכח דר"נ רק מכח מכירה ולמאי דפרכינן שפיר מהדרינן דמחלה כיון דפקע כח החוב [וגם לא נשתעבד מדר"נ] והוי כמו מוכר שט"ח ולא עוד אלא אפי' לא נפקע כח החוב מ"מ מצד החוב לא נשתעבד מדר"נ ואי משום מוכר שט"ח הא יכול למחול וזה ברור בכוונת הר"ן. וביותר אני תמה על הש"ך שכתב ובחנם נתחבטו הר"ן ורשב"א וריטב"א וז"ל הריטב"א הביאו הש"ך עצמו וההוא דב"ק באשה שחבלה וכו' שאני התם דלא נתנה כתובה לגבות מחיים ובעל נמי לא חשיב משתעבד לי' מדר"נ כיון שאין חיובו ברור ואי איתא אין לנו אלא שנכוף לאשה שתתן לו כתובתה בתורת גוביינא בטובת הנאה והא כמכר הוי לפיכך אם מחלה אח"כ לבעלה מחיל עכ"ל. הרי להדיא דידע שפיר דעכשיו הוי כמכר רק דקשי' לי' ג"כ דלמה לא ישתעבד הבעל מעכשיו מדר"נ כפי סך הזה ועל זה תירץ דלא נשתעבד כתובה מדר"נ כלל [ונראה להגיה בלשון הריטב"א בתורת מכירה בטובת הנאה והוי ממש כדברי הר"ן או דכוונתו דבשלמא על ידי שיעבוד אין זה גוביינא רק שיעבוד ועדיין חובו קיים משא"כ בתורת מכירה הרי זה גוביינא שכבר גבה חובו במכירה ושוב מצי מחלה] וזה ברור בכוונת הריטב"א וראי' ברורה לדברי מצאתי בתשובות מהרי"ק שורש פ"ט שכתב וז"ל ועוד בהדיא מסיק התם אלא משום דשמואל דאמר שמואל וכו' עד כל לגבי בעלה וודאי מחלה וכו' הרי לך בהדיא דביכולה למחול כתובתה מיירי מדקאמר כל לגבי בעלה דליכא למימר כל לגבי בעלה מחלה כשתבוא לידי גוביינא דהא אין כתובה נגבית אלא על ידי גרושין או מיתת הבעל ואז פשיטא דלא שייך לומר דלמא תמחול לו מאחר שגירשה ואדרבא מסתמא סני' לי' וגם לגבי יורשי הבעל למה לן למימר דודאי מחלה עד דחשבינן באטרוחי בי' דינא בכדי אדרבא יותר יש לנו לומר דתקים בהימנותה וגם לישנא דלגבי בעלה לא משמע כלל יורשי בעלה ש"מ דאפי' יושבת תחת בעלה יכולה למחול עכ"ל. [והנה ראי' זו יש לדחותה שהרי הקשו תוס' הא אסור לשהות ותירצו דיעשה קנוניא דיגרשנה ותמחול ואח"כ יחזירנה. גם הראי' שהביא מדברי התוס' (כתובות י"ט) כבר כתבתי לעיל דלאו ראי' הוא וע"ש] ויש לתמוה למה לא הביא בפשיטות מכל הפוסקים הם הר"ן ורמב"ן ורשב"א וריטב"א ושאר פוסקים דכולם כתבו ליישב הך דפרק החובל משום דלא נתנה לגבות מחיים לא נשתעבד מדר"נ א"כ מבואר דבתוך זמנו מצי מחיל דלאחר זמן הוי שדר"נ וכן הרמב"ן לא פליג אלא משום דידו כידה אבל מודה בפי' דמצי מחיל ומה לו להאריך בראיות דחיקות כמו שבארנו הלא מבואר בפשיטות להדיא כנ"ל אלא ברור דסבירא לי' למהרי"ק כמו שכתבתי לעיל דכל הנך פוסקים לא באו לפרוקי לפום מה דפריד השתא ותזבנא דבהא פשיטא דמצי מחיל אפי' לאחר גירושין או מיתת הבעל דכבר פקע כח החוב רק דקושיתם הוא דלמה לא ישתעבד לו הבעל כל הכתובה מדר"נ דהא כך שיווי הכתובה ומה נפ"מ שטר בעשרים או כתובה בר' דהא וודאי שיווי אחת הוא [ונראה דאי משתעבד לו מדר"נ אף אם מכרה ג"כ לא מצי מחלה דכיון דמעיקרא בלי מכירה נשתעבד לו כל הכתובה במה פקע כחו במכירה ודו"ק] ועל זה תירצו דכתובה לא נשתעבד מדר"נ רק לא אתינן עלה אלא בתורת מכירה והוי כמוכר שט"ח ושוב מצי מחלה אף על ידי גירושין או מיתת הבעל ולא מוכח דינו של מהרי"ק כלל והוכרח להביא ראי' משום לישנא דלגבי בעלה לא משמע כלל יורשי בעלה וזה ברור:

שוב ראיתי להדיא בחדושי הרשב"א פ"ב דכתובות הובא בש"מ לכתובות וז"ל ואנא גברא חזינא ותיובתא לא חזינא וכו' בין במוכרת לאחרינא בין במוכרת לניזק בעצמו יכולה היא למחול לבעל דאפי' כי מכרה לניזק בעצמו משעה שמכרה לו נמחל שיעבוד נזקיו וחזר מכר דמה לי מכרה במעות דעלמא מה לי מכרה בדמי נזקיו וכיון שכן מה לי ניזק מה לי אחר דא ודא מתורת מכר אית לי' ואי אמרה לי' גבי מהשתא בתורת גוביינא דטובת הנאה הא לא אפשר דראי' שבה דלית לי' גוף ואינה נגבית בתורת גוביינא וכו' עכ"ל הרי להדיא שהרגיש במה שחידש הש"ך רק שקשה לו יגבו לו בתורת גוביינא ואזיל לשיטתו כמ"ש רבינו ירוחם בשמו במישרים סוף נתיב י"ד וז"ל והיכי שהגבו בי"ד השט"ח של ראובן שהי' לו מדינא דר"נ דאין יכול למחלו לראובן דדוקא מוכר יכול למחול וכן כתב הרשב"א עכ"ל וכן מבואר להדיא בתשו' הרשב"א סי' תתקי"ד וז"ל ובענין גוביינא ששאלתם אם שייכות בשטרות הוי יודעים דאין שייכים הואיל ואין גופן ממון ואשה שחבלה באחרים בב"ק יוכיח שאילו היתה גוביינא בשטרות הי' בי"ד שמין ומגבין כתובה לנזקין מעתה ושוב אינה יכולה למחול עכ"ל והיינו ממש כדבריו פ"ב דכתובות אמנם הר"ן לאו מכח קושיא זו אתא עלה דכבר ביאר בעצמו לעיל מינה בלא"ה דשטרות לאו בני גוביינא רק דקשיא לי' נהי דגוביינא ליכא מ"מ למה לא ישתעבד לו בשיעבוד מדר"נ כל הכתובה ואז לא מצי מחיל והוכרח לתרץ משום דכתובה מחיים לא נשתעבד מדר"נ הארכתי אף שאין צורך להאריך שכל הנ"ל ברור ונכון אלא לפי שלא ראיתי אחד מן האחרונים שדברו בזה לכן הארכתי ובררתי הדבר על נכון ועיין תומים מה שהשיג על הש"ך בזה ובספר נתיבות משפט כתב עליו וז"ל וא"י מה הוא שת וכו'. ואמת דיבר כי עיקר כוונת התומים דסוף סוף אותן החמשים שנפרע לא תוכל למחול דעדיין שיעבוד גוף חל ואותן החמשים שנתוספו לו מטובת הנאה ג"כ לא יוכל למחול מכח החוב שנשאר לו מן החבלה דרק משל כתובה עולה ר' וחבלה ק' א"כ תמכור לו ק' מכתובה בעד חמשים חבלה וא"כ לעולם לא תוכל למחול ק' מכתובה חמשים מכירה וחמשים על החמשים הנותרים מחבלה וא"כ המכירה קיימת לעולם ק' בעד חמשים שזה ישאר לעולם בכתובה ועדיין ירויח חמשים הנשארים ויגבה ממק"א. ואין להקשות דמ"מ תמכור לבעלה ק' מכתובה בעד חמשים ותתן לו בעד הנ' הנשארים ואח"כ תמחול נ' ממכירה ולא ישאר לו אלא נ' בכתובה וזה לא יגבה אלא אח"כ וגם בספק ואין לו אלא חמשים מחבלה ופגיעתה רעה הא ליתא דעיקר כוונת התומים היא דחבלה עולה כמו כל הכתובה והשתא תמכור לו כל הכתובה בעד חצי חבלה ועדיין שיעבוד גוף חל על כל הכתובה וכן הוא להדיא בתומים ודו"ק היטב בזה וכן מבואר בתוס' ד"ה בנפישה דמעיקרא מיירי, דכתובה עולה כשיעור החבלה ודברי התומים נכונים בזה. אמנם בלא"ה לק"מ דמ"מ כיון דלא נשתעבד מדר"נ אלא כשיעור טובת הנאה והוא לקח כל הכתובה בההיא הנאה נפקע כחו ופקע שיעבודו והוי כמו מוכר שט"ח ואפי' כשיעור החבלה יכולה למחול אמנם כ"ז לסברת התומים אבל בלא"ה הוכחתי לעיל שאין דברי הש"ך נכונים בזה אמנם מה שבררנו לעיל דיש להשיג על הש"ך מ"מ כ"ז