תפארת יעקב חושן משפט חלק ב מה

פליגי בדר"נ ולא בעבד עצמו משום דנכסים של"ד וגוף באמת משועבד אבל לדידן לא פליגי בר"נ רק בעבד עצמו ר"א סבר אפי' בשאר צדקה ופאה ש"ד הילכך איצטרך קרא למעט עבד עצמו מהענקה אבל ת"ק סבר בשאר צדקה ופאה של"ד א"כ לא צריך קרא בהענקה אבל באמת ז"א כמו שהקשיתי על תירוץ ראשון דאכתי איצטרך אפי' למ"ד של"ד למעט גוף האדון מדר"נ ודו"ק ומ"ש בתי' ג' הוא תמוה ג"כ דהא פשיטא דליכא נפקותא בחיים אלא אם מחיל כמבואר בריטב"א פ"ב דכתובות א"כ אכתי איצטרך לו למעוטי היכי דלא מחיל ודו"ק כי קצרתי:

אבל לפענ"ד נראה ליישב דברי הרמב"ם בפשיטות דבש"מ פ"ב דכתובות כתב בשם הראב"ד ורמב"ם וריטב"א דהקשו ל"ל דר"נ הא בלא"ה ב"ד יגבו כמו שאר נכסים ותרצו דבדר"נ לא מצי מחיל ויש לתמוה הך סוגי' דקידושין היכא מיתרצא דהא אפי' מאן דלא ס"ל דר"נ איצטרך לו היכא דלא מחיל העבד וצ"ל דהם לא הקשו אלא למ"ד ש"ד דאפי' בלי ר"נ נהי דלא שמעינן דגופו נשתעבד מ"מ שיעבוד נכסי' איכא כמו שאר נכסים לכך תירצו נפ"מ דמחילה אבל למ"ד של"ד דליכא שיעבוד נכסי א"כ אי לאו דגלי קרא ר"נ דגופו נשתעבד לא גבי מידי והשתא אתי שפיר דאביי ס"ל של"ד מוקי פלוגתייהו כר"נ אבל לדידן דס"ל ש"ד ליכא לאפלוגי בר"נ דאכתי איצטרך היכי דלא מחיל וע"כ דכ"ע לו ולא לבע"ח רק דפליגי בשכר שכיר ודברי הרמב"ם נכונים ודו"ק ועי' בר"ן שהשיג בלשון בעה"ת והש"ך השיג עליו ור"ל חנלעס בהגהות הטור השיג עליו ואין רצוני להאריך בזה רק אקדים לך כלל אחד כי מ"ש בעה"ת ומסתברא לן כוותי' ולא מסתברא לן כוותי' הכוונה אהך איכא מ"ד שהביא שם ולא אתנאי ודו"ק וכנראה דברי הש"ך נכונים וברורים בזה:

(ד) ריבית שעלה עליו. זה דעת מהרי"ל הביאו ב"י סוף סי' ע"ב והב"י חולק שם דזכה זה במשכון שבידו לכל ריבית שיעלה עוד וכתב בד"מ שם דבש"ס פרק איזהו נשך (דף ע"ג) בעובדא דר' מרי בר רחל משמע כדעת מהרי"ל ועל זה תמה הש"ך לעיל סי' ע"ב ס"ק קס"ב דבש"ס שם לא מוכח מידי דהתם רבה זבנה מיניה במקח גמור וכהאי גוונא פשיטא שיש לו כל זכות העכו"ם עכ"ד ובאמת מעולם לא עלה על דעת הרב להביא ראי' משם דשמעון יש לו כל זכות העכו"ם דזה אפי' ב"י מודה דהא מדר"נ הוא אלא שהב"י חולק מטעם שזכה זה במשכון לכל ריבית שיעלה עוד קודם זה ואין כאן דר"נ כלל שנשתעבד הכל מקודם לזה כל שלא פרע לו העכו"ם אף שלוה משמעון ונשתעבד מדר"נ לא מהני ועל זה השיג בד"מ דהא התם נמי כמו דבשנה ראשונה לא נתן לו שכר הבית משום שזכה באגר בית כמו שכתבו התוס' שם והוי כמכר אצלו א"כ הה"ד לשנה שני' כל שלא פרע לו העכו"ם זכה זה במשכון ואין מכירתו מהני כלום כמו דלא מהני שדר"נ מטעם זה וע"כ כיין דיש כח ביד העכו"ם לסלקהו אח"כ לא זכה זה במשכון כלל לכל ריבית שיעלה עוד ולכך מהני מכירה הילכך גם מדר"נ נשתעבד כדברי הרב וזה ברור:

והנה הש"ך האריך לעיל סי' ע"ב ס"ק קס"ב וכאן סק"ד דאם לוה לזמן אף שהעכו"ם יכול לפרוע תוך זמן ולסלקו מ"מ זכה זה לכל ריבית שיעלה עליו עד זמן ההוא עכ"ד. ולכאורה יש לתמוה דהא בש"ס שם משמע דלכך לא פרע לי' אגר הבית של שנה ראשונה משום דהעכו"ם לא מצי מסלקי בזוזי הא אי לאו הכי אף דסתם משכנתא שתא הי' חייב ליתן אגר בית משנה ראשונה ובאמת לאו קושיא היא דשאני התם דלכך הוי כלוה לזמן משום שאינו יכול לסלקו אבל היכי דלוה ויכול לסלקו אף דלוה סתם אין כאן זמן כלל והא סתם הלוה ולכך הוי הזמן לשנה משום שאינו יכול לסלקו אבל היכי דלוה בפי' לזמן שפיר יש לומר אף דמצי מסלקי זכה על המשכון עד זמן ההוא ודו"ק שהש"ך לעיל סי' ש"ב הביא ראי' מתשובת הרשב"א שהביא ב"י סי' ק"ד ועל זה תמה בתומים סי' זה ס"ק ד' דע"כ אין כוונת הרשב"א לריבית שילוה מהיום והלאה דא"כ אין ראי' כלל ממזון האשה והבנות אלא דמיירי בריבית שעלה משעת הלואת שמעון השנית ועל זה שפיר מייתי ממזון האשה והבנות דלא אמרינן כיון שבידו לגרשה שאין החיוב אלא בכל יום דא"כ לא הוי מוציאין ממשועבדים על להבא וע"כ דהחיוב הוא עד הזמן ע"כ ובאמת דבריו נכונים בזה אבל עדיין דברי הרשב"א ז"ל לא נתבררו לי דהא פשיטא דלא דמי להתם כלל דשאני הכא דאנן קאמרינן כיון דבלא זמן בוודאי לא זכה לכל ריבית שיעלה אלא בכל יום ויום חל החיוב רק שאתה רוצה לומר כיון שכתוב בו זמן חל החיוב עד הזמן ההיא ועל זה נאמר דאין מזמן זה שום ראי' שאין זה אלא לטובת הנכרי שלא יוכל לתבוע אותו קודם זמן זה אבל לא שיחיל חיובו עד זמן ההוא והראי' שהרי ביד הנכרי לסלק עצמו בתוך הזמן מן החיוב ואין זה יכול לכופו א"כ מבואר דלגבי נכרי הוי כאין בו זמן כלל א"כ לפי זה דוקא גבי נכרי דהזמן קצוב כגון לשנה שפיר יש ראי' מדיכול הנכרי לסלק עצמו בתוך הזמן שאין דין זה לרעת הנכרי אלא לטובתו ולגבי נכרי החיוב בכל יום ויום דאל"כ האיך יכול לסלק עצמו בתוך הזמן כיון שהחיוב עד הזמן ההוא משא"כ התם אין הבעל יכול לסלק עצמו בתוך הזמן כלל שנכרית מזה שאין החיוב אלא בכל יום ויום אלא כיון שהזמן הוא כל אימת שאת עמו הוא הזמן הכתוב בשטר כל אימת דמגרש לה ולא סילק עצמו בתוך הזמן כלל הילכך ממילא החיוב על כל ה' שנים כיון דלא ידוע אימת מגרש לה ולא הי' להם ללקוחות לקנות וצ"ע ודו"ק ומ"מ העיקר בכוונת הרשב"א כדברי התומים ובספר נ"ח כתב בפשיטות כדברי הש"ך ואין זה נכון כמו שבארנו ובפרט דמסוגי' פרק איזהו נשך. משמע לכאורה שלא כדברי הש"ך דהא אף שהעכו"ם הי' יכול לסלקהו מ"מ הוי כלוה לזמן דהא וודאי דאין יכול לכופו בתוך הזמן לשלם דהוי כסתם הלואה ליום ודו"ק לכן עיקר כמו שכתבתי:

סעיף ב. (ה) במה דברים אמורים כשאין לשמעון נכסים ליפרע ממנו שסידרו לו בית דין והשביעוהו ולא מצאו לו אלא חוב זה (אע"פ שיש לו נכסים במדינה אחרת) (ריב"ש סימן שנ"ג) אבל אם יש לו במדינה זו נכסים (י) אין בית דין נזקקים להוציא מזה ולתת לזה:

(ה) במה דברים אמורים. עש"ך שהשיג על דעה זו והנה מהך דפסחים פשיטא שאין כאן ראי' שהרי מעולם לא כתבו הר"ן ורשב"א אלא דאין מוציאין מדר"נ אבל פשיטא דחל שיעבוד כמו בנכסים משועבדים במקום בנ"ח דוודאי אם בא לגבות אינו גובה אבל אם לא גבה עד דליכא בנ"ח גובה מן הלוקח שקנה בשעה שהי' בנ"ח וה"ה בשדר"נ ובתומים השיגו דעכשיו דמטלטלי לא נשתעבדו הוי כלית לי' נכסי ובאמת בהא גם הש"ך מודה רק דעיקר קושיתו דהא אף בקרקע עיקר הטעם דגובה מן היתומים משום דמחיים חייל שיעבודו עליו כמו שפירש"י שם א"כ כיון דמחיים אית לי' נכסי ליכא דר"נ והוי כמו שגבו קרקע אך מה שהקשינו קושיא דאף מחיים נמי חל שדר"נ אלא דאין מוציאין כנ"ל ודו"ק והשתא נמי ל"ק מפרוזבול כיון ששיעבודי עליו וכן הוא בתומים אך מה שהקשה הש"ך כיון דשב"ד גבי מה לי אית לי' נכסי או לית לי' הא קשיא לכאו' ומה שהשיג התומים דאנן אין נפרעין קאמרינן דהוא מהתורה ולא מתקנה לא אוכל לידע מה הוא זה דהא כתב הש"ך דכאן כיון דלית לי' פסידא אין כאן תיקון עולם כלל וכן הקשה מהרש"ל. והנה הש"ך ביקש לומר מכח זה דהר"ן קאי אאומר שטר אמנה זה דמיירי בי' התם והא ליתא למעיין בר"ן שם דמתחילה העתיק דברי רש"י ד"ה כגון שחב וז"ל כלומר חב ומפסיד אחרים הנושים בו ואין לו מה לגבותם וכו' ונראה דקשיא לי' דהא מבואר פ"ק דב"ק דקתני חב המזיק חייב מבעי' לי' ומשני תנא ירושלמי הוא וכתבו התוס' דגבי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קשיא דהתם אינו חייב