תפארת יעקב חושן משפט חלק ב מא

(ב) ואפי' יש בו נאמנות כבי תרי יכול לומר כן ובזה דוקא בטוען אמתלא אבל בלי אמתלא אין כאן ספק דאינו נאמן ודוקא שהוא מוחזק אבל אם תפס בעל השטר יש להסתפק אם יכול להוציא ממנו כשיש בו נאמנות ודוקא בתפס אח"כ אבל הי' בידו משלו קודם אפי' בלי נאמנות לא מפקינן מיני' בטענה זו וכמו שיתבאר בסעיף ג':

(ג) במה דברים אמורים בטוען פרוע אבל אם טוען מזוייף והשטר מקויים אינו נאמן כלל ואם אין השטר מקויים אינו נאמן אפי' לקרוע השטר ואם טוען אמנה אם העדים ידעו מזה אינו נאמן כמו מזוייף ואם טען אמנה והעדים לא ידעו מזה הוי כמו פרוע ודוקא כשהגיע זמן שטרו אבל לא הגיע זמן השטר אפי' הי' ביומא דמישלם זימני' אין טענתו טענה כלל:

(ד) ואם הוא במקום שכותבין שטר ואח"כ נותנין מעות או במקום שקונין בכסף לבד בלי שטר ואפי' יש לו קרקעות אחרים וכן אפי' לא כתב דאקני אין טענתו טענה שיכול לומר לא מכרתי לך השדה אלא כדי שיהא לי ממה לגבות חובי ואם כתב לו דאקני ומכר השדה טורף מלוקח ואם לא כתב דאקני אף שלא מכר אלא למשכנו המכירה קיימת ולא טריף מלוקח:

(ה) שמעון שהוציא שטר וטען ראובן פרוע וראי' שלא כתבו במזכרת נכסיו כשישבע לתת מזכרת נכסיו לגבאי המ"ס הדין עם שמעון ואין ראי' שלא כתבו במזכרת המ"ס דשמא שכחו ואין חילוק בין דבר קטן או דבר גדול בכל גוונא אין טענתו טענה:

סעיף ב. (ו) אם הלוה מכר קרקע למלוה אחר שהגיע זמן פריעת שטרו אפי' במקום שנותנין מעות ואח"כ כותבין שטר ואפי' יש לו קרקעות אחרים ללוה יכול לומר לו אילו הייתי חייב לך הי' לך לטרוף השדה כשמכרתיו לך ודוקא קרקע אבל מטלטלין לא שיכול לומר לו יראתי שלא תמכור לי כלל ועיין לעיל ס"ק י' מ"ש שם:

סעיף ג. (ז) שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה לעולם אין האחרון יכול לומר לראשון אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני בין בהגיע זמן בין לא הגיע זמן בין באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי בין באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא:

(ח) היו שניהם שווים בנכסיהם עידית ועידית בינונית ובינונית זיבוריות וזיבוריות כל אחד עומד בשלו ואפי' הי' לזה בינונית ולזה זיבוריות ואפי' חוב של בעל הזיבוריות קודם אינו יכול לומר כבר נשתעבדו לי הבינונית ותגבה אתה זיבוריות אלא כל אחד עומד בשלו ואפי' הי' לראשון זיבוריות ולשני עידית ובינונית אי הגיע זמן בשעת הלואה השני' אינו יכול להוציא ממנו הבינונית ולהגבותו זיבוריות אלא כל אחד עומד בשלו אבל אם הי' לראשון עידית ובינונית ולשני זיבוריות או שהי' לו לראשון בינונית וזיבוריות לבד והי' לו עידית ומכרה זה גובה מן הבינונית וזה גובה מן הזיבוריות:

(ט) במה דברים אמורים בהגיע זמן אבל בלא הגיע זמן אפי' ביום אחרון אין טענתו טענה כלל ואפי' יש לראשון זיבוריות ולשני עידית ובינונית או בינונית וזיבוריות ועידית ומכרה זה גובה מן הבינונית וזה גובה מן הזיבוריות:

(י) הי' לו לראשון בינונית ולשני זיבוריות ובעל הזיבוריות קדם תבעו ויש לבעל הבינונית ב"ח מאוחר דלית לי' פסידא מ"מ אין נזקקין לתובע תחילה כיון דבהדי הדדי אתי למיגבי וכל אחד עומד בשלו:

(יא) ראובן שתבע משמעון לשלם לו והשיב לו שמעון הלא אתה פרעת לי זה השבוע ולמה לא עכבת בחובך וראובן אומר האמנתיך נאמן ראובן במיגו דלא פרעתיך או עדיין לא הגיע זמן בשעה שפרעתיך שתפרעני:

(יב) אשה שהקדישה נכסים וציותה שידורו בנותיה בבתים ויתנו שכירות ואח"כ הוציאה בת אחת שטר מתנה מוקדם לשטר של הקדש ושאר היורשים אומרים אילו הי' שטרך אמת למה נתת שכירות אם הבת נותנת אמתלא על השכירות הדין עמה ואם לאו הדין עם היורשין ונאמנין לומר אמנה אפי' השטר מקויים כמו שנתבאר לעיל ס"א דין ג':

סעיף ד. (יג) אם מת אחד מהם והניח יתומים קטנים כל אחד עומד בשלו אפי' לא הניח להם אביהם כלום שאם יגבו מזה אפי' מעות חוזר וגובה אותם מהם אחר תקנת הגאונים שגובין מטלטלי דיתמי:

סעיף ה. (יד) אפי' היתומים קטנים אין אומרים שהם יגבו מיד ולא יגבה מהם עד שיגדילו כיון שתפס בחיי אבוהון:

סעיף ו. (טו) שנים שיש לכל אחד מהם שטר על חבירו במנה והי' בענין שהדין הוא שיעמוד כל אחד בשלו ומכר אחד מהם חובו לאחר הלוקח גובה מהלוה וחוזר הלוה וגובה מהמוכר מבני תרי ואם אין למוכר נכסיה אם גבה הלוקח קרקע מזה (ובשעה שגבה לא הי' שדר"נ) חוזר וגובה ממנו ואפי' לא כתב המוכר דאקני ודוקא במכר המוקדם השט"ח אבל אם מכר המאוחר לא טריף מלוקח אם לא שיעבד לו המוכר דאקני למ"ד דאקני לאו ט"ס ודוקא בלוקח ומוכר אבל במת אפי' מת המאוחר אם ידוע שקנה הקרקע קודם אין צריך דאקני כלל אבל אם ידוע שקנה אח"כ אז לא מהני אם שיעבד המת דאקני כל שלא שיעבד לוה של מת למת דאקני ואז לא בעינן שיעבוד דאקני מן המת כלל וזהו לדינא דגמרא אבל אחר תקנת הגאונים בכל ענין גובה מן היתומים:

(טז) לא הי' לו ללוה קרקעות רק מטלטלין אם שיעבד לו המוכר מא"ק שקנה ושיקנה אפי' לא שיעבד לוה של מוכר מא"ק חוזר וגובה המטלטלין מן הלוקח אבל אם לא שיעבד המוכר מא"ק שקנה ושיקנה אף ששיעבד לוה של מוכר מא"ק לא מהני ואינו יכול לחזור ולטרוף מלוקח ודוקא בלוקח ומוכר אבל במת אם גבי מטלטלין אם שיעבדו שניהם מא"ק שקנה ושיקנה דהיינו לוה של מת למת ומת למלוה שלו חוזר וגובה מן היתומים אבל אם שיעבד המת לבד או לוה של מת לבד אינו חוזר וגובה אותם מדינא דגמרא אבל אחר תקנת הגאונים אין נפקותא בזה ודוקא בשנים שהוציאו זה על זה אבל באיש אחר אפי' ביתומים מדינא דגמרא אם שיעבד המת מא"ק חוזר וגובה אותם דשטרות משתעבדי אגב קרקע א"כ אין היורשין יכולין לגבות בשטר זה כלל:

(יז) הא דאמרן אם שיעבד המוכר דאקני מהני אם מכר המאוחר וגבה הלוקח קרקע אפי' ידוע שקנה אח"כ מהני כל ששיעבד המוכר דאקני ועיין לעיל ס"ק י"ג י"ד שם מתבאר כל זה:

סעיף ז. (יח) ראובן נתחייב לשמעון ק"ק ושמעון לראובן מנה ושמעון עמד כבר בדין עם ראובן על המנה ונתחייב בב"ד ואמר שמעון אתה חייב לי ק"ק תחסר מהם המנה כנגד מנה זה השיב ראובן אני לא עמדתי עמך בדין על הק"ק וכמדומה שיש לי ראיות שאני פטור מהם אם שטרו של שמעון מקויים הדין עמו דבכי הא מסתברא שנזקקין לנתבע תחילה:

סימן פו. ראובן נושה בשמעון ושמעון בלוי מוציאין מלוי ונותנין לראובן. ובו ט' סעיפים:

סעיף א. ראובן שנושה ק' בשמעון ושמעון בלוי מוציאין מלוי ונותנין לראובן לא שנא אם נתחייב לו כבר לשמעון בשעה שלוה מראובן לא שנא נתחייב לו אחר כך ואין חלוק בזה בין מלוה בשטר למלוה על פה כיון ששני הלוים מודים בא אחד למלוה שלו מוציאין מלוי ונותנין לראובן (א) בכל ענין שיתחייב לוי לשמעון (ב) בין