תפארת יעקב חושן משפט חלק ב לד

תוך זמנו כיון שלא הי' יכול להיפרע ממנו והוא הי' צריך ללוות היום ולמ"ד לא עביד איניש דיזיף ליומא א"כ לא הי' צריך היום דוקא והי' יכול להמתין למחר וללוות ולהיפרע חובו קודם ואי משום שיכול לומר כוונתי שיהא מעותיו בידי עד השלמת עשר ואם אמתין למחר שוב לא ירצה להלוות לי א"כ כיון שהרגיש ברמאותו לא עדיף מהך דמכר לו שדה דאמרינן למשכנו נתכוון ומ"מ פליג אדמון דאיבעי לי' לימסר מודעה וה"ה הכא ואפי' רבנן דפליגי לעיל באתרא דכתבי והכא באתרא דיהבי דמי לאתרא דכתבי כיון שלא הי' יכול להיפרע ממנו מ"מ הכא מודי דלא שייך חברא חברא אית לי' כיון שמעותיו בידו ומהאי טעמא קאמר דרבנן סבירא להו עביד איניש דיזיף ליומא אבל בלא"ה הוי מודי לאדמון כיון דלא שייך תברא חברא אית לי' וכבר הארכתי בזה לעיל ס"ק ח' ודחיתי דברי הקצה"ח ס"ק ג' בזה ע"ש אמנם באתרא דכתבי שטרא ברישא אפי' אי לא עביד איניש דיזיף ליומא פליגי רבנן כדפליגי לעיל בשדה והא דמוקי לה הכא ביומא דמישלם ולא מוקי באתרא דכתבי ופליגי במסירת מודעה ולכ"ע לא עביד איניש דיזיף ליומא ומיירי ביומא דמישלם והא גופא קמש"ל דלכ"ע לא עביד איניש דיזיף ליומא הא ליתא דניחא לי' לאוקמא פלוגתייהו דרבנן סבירא לי' עביד איניש דיזיף ליומא והכי קיימא לן ולכך מוקי לה דפליגי ביומא דמישלם ובאתרא דיהבי ורבנן ס"ל עביד איניש דיזיף ליומא ודו"ק היטב בזה (וכל זה היא לשיטת הרמב"ן אבל. לשיטת בעל המאור אין צורך לזה ודו"ק):

והנה בעיקר דברי הרמ"ה מה שכתב דבסיפא בין באתרא דכתבי בין באתרא דיהבי איבד זכותו פי' הסמ"ע ס"ק ח' דבסיפא לא שייך למשכנו שאם הי' תבעו לא הי' רוצה לפרוע בוודאי לא הי' מלוהו ג"כ וזה דוחק דא"כ לעיל ג"כ כיון שהבריח מטלטליו האיך קנה קרקע ואי דקנה לבטל שטרו אף כאן נימא דהלוהו לבטל שטרו לכן נראה לפי מה שכתבתי לעיל ס"ק ח' והוא דקשיא לי' בהך דלעיל כיון שהי' מבריח מטלטלין האיך קנה קרקע ואי קנה לבטל שטרו א"כ מאי תועלת יש בהברחת מטלטלין במה נפשך אי יזכה בדין אף בלי הברחת מטלטלין יזכה ואי לא יזכה יגבה קרקע וע"כ צ"ל דהוא קנה לבטל שטרו וחשב שימכרנה לאחר בלי ידיעתו (או לוקח שלא באחריות) ולוה יקנה ומוכר לא טריף בלי דאקני (ולוקח שלא באחריות בלא"ה ניחא) וזה פיקח הי' ומכר לו שבטוח הי' שקול יוצא בדבר כמו שכתב בתומים ס"ק ב' ובבעל התרומות שער ל"ד וכמו שכתבתי לעיל ס"ק ט' אבל בסיפא דלא שייך האי טעמא שאם ימכור השט"ח כבר כתבו הפוסקים דכל אחד גובה חובו ואפי' מכר המאוחר גובה בלי דאקני וזהו ראי' לשיטת הש"ך לקמן דגובה בלי דאקני ואפשר דזהו דוקא להרמ"ה אבל הרמב"ן דס"ל בסיפא ג"כ למשכנו א"כ ממילא אם מכר המאוחר לא טריף ג"כ בלי דאקני כמו ברישא ועיין לקמן בביאור דברי הרמב"ן ובעל המאור יתבאר טעם נכון לשיטת הרמ"ה וקושיא גדולה לשיטת הרמב"ן דבסיפא ג"כ שייך למשכנו. גם הך קושיא שהקשינו לעיל מהירושלמי דנידון כשובר הוא ראי' ג"כ לשיטת הרמ"ה דבסיפא לא שייך למשכנו ולפי זה פשיטא דלא קשה קושיא הנ"ל אבל לשיטת הרמב"ן קשה ודו"ק אמנם דברי הרמ"ה בעצמו לא נהירא כלל כמו שיתבאר לקמן אך הא דבסיפא לא שייך למשכנו הא וודאי שריר וקיים כמו שבארנו לעיל ועוד יתבאר לקמן בס"ד:

ומ"ש עוד בתומים בס"ק ה' ליישב קושית הרמב"ן על הרז"ה בעידית דבעידית קשה מ"ט דאדמון הוא תמוה מאוד דהא מ"מ פשיטא דלא עדיף הך הרוחה דעידית מהך דלעיל במכר לו שדה דאמרינן למשכנו נתכוון ומ"מ פליג אדמון דאיבעי לי' לימסר מודעה א"כ ה"ה כאן בעידית נהי דהך הוי הפסד גדול מ"מ איבעי לי' לימסר מודעה וכ"ש באתרא דיהבי והדר כתבי וליכא למימר דדוקא לעיל פליג דליכא אלא למשכנו בלבד אבל הכא איכא תרתי למשכנו וגם להחליף עידית בזיבוריות הא ליתא חדא דאכתי מצי לאוקמא באתרא דיהבי דליכא אלא ריוח נכסים בלבד א"כ פשיטא דלא עדיף מלמשכנו דלעיל ועוד אפי' באתרא דכתבי הא בעל המאור לא סבירא לי' בסיפא למשכנו כלל אלא כדעת הרמ"ה וכן מבואר בש"ך וכמו שהוכחתי לעיל אבל באמת דבריו נכונים בזה ולא מטעמי' והוא דכבר כתבתי לעיל ס"ק ט' בכוונת בעל המאור דסבירא לי' אף דלעיל פליג אדמון אף דבעורר על השדה מודה היינו משום שהי' לו לירא שמא ימכור לאחר ולא טריף בלי דאקני והי' לו לימסר מודעה כדי לבטל המכר אבל בסיפא סבירא לי' כדעת הש"ך לקמן דאפי' מכר המאוחר טריף בלי דאקני מכח שדר"נ מודה אדמון כהך דעורר דלא איבעי' לי' לימסר מודעה ע"ש א"כ לפי זה בעידית שפיר קשה מ"ט דאדמון ועוד נראה בלא"ה לא דמי הך לדלעיל דהתם כיון דעיקר טעמא דחכמים שהי' רואה מבריח מטלטליו ואינו רוצה לשלם א"כ כיון שקנה קרקע הרי הרגיש ברמאותו והי' לו לימסר מודעה מה טענה שיהא לו עליו אבל בסיפא דעשה כדי להרויח בחילוף נכסים ולא עלה על דעתו כלל שזה רוצה להבריח עצמו ואינו מתכוון כלל לערמה רק המלוה חשב מה לי הלואה קודם מה לי פרעון קידם יחשב שיעמיד כל אחד בשלו או שיגבהו הוא קרקע והוא יגבה מעות וזה זריז ונשכר וכל היכא שיש לומר שלא הרגיש ברמאותו מודה אדמון דלא איבעי לי' לימסר מודעה וכן מבואר מתוך דברי הרמב"ן עצמו שכתב ולימא לטעמא דאדמון ומסתייע לאדמון בהאי טעמא וקשה מה לו לבקש טעם לאדמון הא בפשיטות איכא טעמא דאיבעי לי' לימסר מודעה אלא וודאי דלבעל המאור הכא לא שייך מסירת מודעה כיון דלא סבירא לי' למשכנו רק הרמב"ן דסבירא לי' למשכנו א"כ שייך מסירת מודעה כהך דלעיל אבל לבעל המאור שלא הרגיש ברמאותי לא איבעי לי' לימסר מודעה רק דלר"נ לשיטת בעל המאור טעמא דאדמון דאין דרך בני אדם ללוות כדי למכור נכסיהם כמו שטען הרמב"ן ועל זה הקשה הרמב"ן דאף לר"ש נימא כן ונראה שהרמב"ן הרגיש בזה דיש לומר לר"ש קשה מ"ט דאדמון וזה שכתב ומסתייע לאדמון בהאי טעמא וכו' ועיין לעיל ס"ק ט' הארכתי בזה וישבתי בזה עוד מה שיש לדקדק בדברי הרמב"ן ע"ש ולקמן יתבאר שקושית הרמב"ן הלזו לדידי' קשה טפי ולשיטת בעה"מ לא קשיא כנ"ל ודו"ק:

ומ"ש בס"ק ו' ליישב מה שטען הש"ך נגד הרמב"ן דאטו יהא כל המשנה נישנית בשביל הך דינא דבשלו הן שמין דוודאי אף דדעת בעל המאור להרמב"ן אינו להלכה מ"מ יש בהם מהטעות וס"ד א"כ קמש"ל סיפא דלא נטעי כסברת הרז"ה וגם אדמון מודה דלא הפסיד שטרו קמש"ל דאדמון חולק (וצ"ל דכוונתו אף דאיבעי לי' לימסר מודעה מ"מ שאני הכא דאיכא תרתי למשכנו וגם רווחא דנכסים והרמב"ן אית לי' למשכנו בסיפא או כמו שכתבתי לעיל דהיכא דאיכא רווחא דנכסים אינו בהכרח שהרגיש ברמאותו ולכ"ע לא איבעי לי' לימסר מודעה קמש"ל דהא לא הוי רווחא וע"כ דלא לוה אלא למשכנו א"כ איבעי לי' לימסר מודעה ודו"ק) ודבריו תמוהין דאי ס"ד דיש בדברי הרז"ה מהטעות וס"ד א"כ תיקשי גם לר"ש לוקמא באתרא דכתבי ובמסירת מודעה ואי קשיא מאי קמש"ל הא טובא קמש"ל דלא נטעי כסברת הרז"ה דעשה להרויח עידית כמו דאמרינן לר"נ הרי דהרמב"ן עצמו פריך להרז"ה דאף בעידית נימא כן א"כ אי ס"ד דיש בהם מהטעות אכתי תיקשי לפי שיטתו דטובא קמש"ל כנ"ל אלא ברור' דסבירא לי' להרמב"ן דטענת הרז"ה כ"כ נדחה עד שאי אפשר לטעות בה א"כ יפה הקשה הש"ך דאטו יהא כל המשנה נישנית בשביל הך דינא דבשלו הן שמין וזה ברור ומ"ש בכוונת רש"י בסתם הלואה לפי שיטת ר"ת נכון הוא אבל כבר קדמו בש"מ שר"ת בעצמו פי' כן ומ"ש ליישב דברי הר"ן בזה צ"ע דהא