תפארת יעקב חושן משפט חלק ב לא

וחבירו לא ירגיש אבל לר"נ שניהם מתרצין בזה זה חושב שירויח בשעת גבי' וזה חושב להיפוך זהו תורף דבריו וצ"ל הא דלא מוקי לר"ש באתרא דכתבי ובמסירת מודעה ואי קשיא מאי קמש"ל הא גופא קמש"ל דלא נימא אף בעידית הוי טענה דעשה כדי להחליף קמש"ל דלא כסברת הש"ך הא ליתא דבעה"מ כרמ"ה ס"ל בהא דבסיפא ל"ש למשכנו כמו שאבאר טעמו לקמן בס"ד א"כ כל כמה דליכא טענה דעשה כדי להחליף קשה מ"ט דרבנן אך הא קשיא דאי ס"ד דאף שאין להם להחליף בשעת הלואה ס"ל להרז"ה דלר"נ הוי טענה א"כ אף לר"ש הוי טענה שאין להם בשעת הלואה וזה חשב שירויח בשעת גבי' וזה חשב שהוא ירויח ושניהם מתרצין כמ"ש הש"ך אליבא דר"נ וליכא למימר דדוקא בבינונית אמרו כן שהוא שיעבודו אבל בעידית לא הא ליתא דמאי נפ"מ כיון שאין לו עכשיו רק שחושב שיהא לו מה לי עידית מה לי בינונית וברור דהא ליתא דבעה"מ מודה שאם אין להם בשעת הלואה להחליף לא אמרי' דעשה שמא יהא לו אח"כ וכן מבואר להדיא בריטב"א דס"ל כהרז"ה ומ"מ דוקא שיש להם בשעת הלואה אמרי' כן וכן מבואר עוד בש"מ בשם הרבה מחברים דס"ל כהרז"ה ומ"מ מודי דדוקא שיש להם להחליף בשעת הלואה מיירי ולפ"ז הרמב"ם והרי"ף שלא חלקו בשעת הלואה אלא כתבו דאף שיש לכל אחד נכסים בשוה כל אחד גובה חובו מבואר דלא ס"ל כהרז"ה ודלא כהש"ך בזה וזה ברור ומעתה ממילא טענת הרמב"ן על בעה"מ נכונה כיון דעיקר כוונת בעה"מ שזה יש לו בשעת הלואה בינונית ולזה זיבוריות ומ"מ לא חשש להלוותו וכן מבואר בלשון בעה"מ שכתב והרי זה זריז ונשכר ש"מ דחבירו לא הרגיש בזה א"כ פשיטא דאף לר"ש מצינו לומר כן בעידית או בבינונית וימכרם והוא זריז ונשכר וחבירו לא הרגיש והלוהו גם מ"ש דדעת הרמ"ה כדעת בעה"מ והשיג על הטור ומחבר שהבינו דעת הרמ"ה דעת שלישית ודבריו תמוהין דבהדיא כתב בס' אסיפת זקנים לכתובות שהעתיק לשון הרמ"ה בזה וז"ל והרמ"ה כתב לא תימא דההיא שינוי' דיומא דמישלם וכו' היינו לטעמא דר"ש דוקא אלא אף לר"נ ע"כ צריך לאוקמא הכי וכו' כי שקלינן וטרינן אליבא דכ"ע שקלינן וטרינן וכדאוקימנא ביומא דמישלם זימני' לדברי הכל הוא דאוקימנא וכו' והביאו לשון זה תלמידי רבינו יונה ז"ל עכ"ל אסיפת זקנים ע"ש. מבואר להדיא דהרמ"ה אליבא דכ"ע אמרה ודעת שלישית הוא דהא דפריך ה"ד מילתא באפי' נפשי' הוא ולא קאי אדלעיל והיינו כמו שהבינו הטור ומחבר דעת הרמ"ה והנה אמת כי הרב הש"ך לא ראה דברי הרמ"ה הנ"ל אבל איך מלאו לבו לחלוק על הטור שהרי לא הוזכר אלא מה שיוצא מדברי הרמ"ה לדינא ואולי ראה דברי הרמ"ה דלא כבעה"מ כמו שהוא באמת ודעת הרי"ף פשיטא שהוא ג"כ דלא כהרז"ה שהרי לא חילק ג"כ בשעת הלואה בנכסים ומ"ש הש"ך דאפי' אין להם בשעת הלואה הדין כן ליתא כמ"ש מקודם הרי בררנו שאין לדברי הש"ך מובנים להלמו מלבד הדוחק שלו בישוב טענת הרמב"ן כמבואר:

והנה הרב בעל פנ"י בחידושיו על הטור האריך להקשות לשיטת בעה"מ והש"ך וכתב לפרש פי' חדש לפי שיטת הרמ"ה והנה לפי מה שהעתקתי לעיל לשון הרמ"ה אין מהצורך להאריך לסתור דבריו כי הסתירה מבוארת אמנם לכאו' יש מקום לפירושו בפ"ע וגם כדי ליישב הקושיות שהקשה שם מוכרח אני להאריך ולברר ראשונה מה שהקשה על המאור והש"ך דכמו דאליבא דר"נ מתוקמא שיכול לומר לויתי כדי שאגבה בינונית כן נאמר לר"ש בלוה ראשון לחמש ושני לעשר דלוה כדי להרויח המתנת מעות משא"כ אם הי' תבעו חובו לא הי' מלוהו עכ"ד והנה על הש"ך פשיטא דלק"מ דהא הוא כתב ליישב טענת הרמב"ן דלר"ש לא משכחת לה דאטו בשופטני עסקינן שהוא ילך עמו ברמאות והוא לא ירגיש ברמאותו ופשיטא שלא הי' מלוהו אלא הי' משלם לו רק לר"נ שניהם מתרצין על זה זה חושב שירויח וחבירו חושב להיפוך כמבואר להדיא בש"ך א"כ לענין המתנת מעות דל"ש האי טעמא אין זו טענה ולק"מ אך באמת כבר כתבתי לעיל שאין דברי הש"ך מובנים בזה ולא קאמרי דברי בעה"מ אלא שבשעת הלואה יש לזה בינונית ועידית ולזה זיבוריות וזה זריז ונשכר א"כ לפ"ז קשה לכאו' קושית הפ"י אבל באמת בלא"ה פשיטא דלק"מ והוא דאף דר"נ גופא מפרש הנפקותא כן מ"מ פשיטא דהיינו דוקא בעת גבי' אבל לא שנאמר דבשביל כך לוה ממנו דא"כ למה לא נפרע חובו קודם ואח"כ ילוה ממנו כיון דמטי' זימני' לגבות וליכא למימר שידע בו שהוא אינו רוצה להלוות לו אלא לבטל שטרו א"כ אח"כ לא ירצה להלוות לו הא ליתא דגם בעל המאור מודה שכל כמה שהרגיש ברמאותו לא הי' לו להיות עסק עמו בשביל רווחא דנכסים או רווחא דהמתנה ולא הי' לו להעמיד ממונו בספק בשביל זה כמו שכתב שם הפ"י בעצמו אח"כ רק דכוונת בעל המאור שהוא לא עלה על דעתו כלל שחבירו רוצה לפסול שטרו ולכך לוה ממנו בשביל רווחא דנכסים משא"כ אם הי' נפרע חובו קודם לא יהא לו רווחא דנכסים אבל לענין הרווחה דהמתנת מעות מה נפשך כיון שחבירו מלוהו אף שיודע דמטי זימני' א"כ פשיטא שאף אם הי' נפרע קודם חובו הי' מרויח רווחא זו שחבירו הי' מלוהו אח"כ דמה נפקא מינה לחבירו בזה כיון דמטי זימני' ואי משום שהרגיש ברמאותו שאינו רוצה אלא לבטל שטרו א"כ לא הי' לו להיות עסק עמו כנ"ל וזה ברור:

גם מה שהקשה דמאי קאמר תרגמה ר"נ אליבא דר"ש דהא וודאי לעשר ולחמש לאו דוקא רק שזמן השני מאוחר לראשון א"כ מאי קאמר תרגמה אליבא דר"ש הא אף לר"נ מיירי שזמן השני מאוחר דבלא מטי' זימני' מ"ט דאדמון וע"כ במטי זימני' א"כ השני מאוחר לראשון ע"כ וגם זה לק"מ דוודאי לר"ש ע"כ שזמן השני מאוחר לראשון אבל לר"נ לכ"ע לא עביד איניש דיזיף ליומא ומיירי שלוה ביומא דמישלם חמש ליומא והיינו כדי להרויח רווחא דנכסים וטעמא דחכמים אף דלא עביד איניש דיזיף ליומא הוי כמטי' זימני' מ"מ לוה כדי להחליף משא"כ לר"ש דליכא נפקותא דנכסים ע"כ לעשר ולחמש דזמן השני מאוחר לראשון ופליגי ביומא דמישלם גופא אי עביד איניש דיזיף ליומא או לא ואפי' אי נימא דעיקר קושית פ"י הוא כיון דקיימא לן כר"נ ולדידי' לכ"ע לא עביד איניש דיזיף ליומא א"כ האיך קיימא לן עביד איניש דיזיף ליומא וקשיא הלכתא אהלכתא מ"מ פשיטא דלק"מ והא גופא הוי סייעתא והוא דכבר כרכרו המחברים הובא בש"מ שם דמאי קאמר תרגמה ר"נ לר"ש דמה לו לר"נ לתרגם לר"ש מה שבאמת אין צורך לזה לפי שיטתו וע"ש מה שדחקו ליישב דהקושיא לר"נ ג"כ ובאמת הא ליתא דמוכח בגמרא דהקושיא לר"ש דוקא ולפי הנ"ל ניחא דוודאי לר"נ לא קשיא דמצי לאוקמא כהנ"ל ולכ"ע לא עביד איניש דיזיף ליומא ואין צורך לומר דזמן השני מאוחר רק דר"נ גופא לא ניחא לי' בהך דינא דלא עביד איניש דיזיף ליומא כמו שבאמת קיימא לן בהיפוך לכך מתרגם לה לר"ש דזמן השני מאוחר וממילא לפי שיטתו ג"כ אתי שפיר בהכי רק דלר"ש עדיין צריך לומר דפליגי אי עביד איניש דיזיף ליומא אבל לר"נ בהא לא פליגי ולכ"ע עביד איניש דיזיף ליומא רק דבמטי' זימני' פליגי בסברת בעל המאור. ועוד בר מן דין נלפע"ד דלק"מ והוא דוודאי כל היכי שתפרש לר"נ אפי' בלא מטי' זימני' כמו שפירש הוא שם מ"מ ע"כ כגון שלוה זה לזמן וזה לזמן א"כ מאי נפקא מינה בין ר"נ לר"ש בזה דאי משום דלר"נ מיתוקמא בחמש וחמש הא אף לר"ש מיתוקמא בהכי ואי משום דלר"נ ראשון לעשר ושני לחמש א"כ האיך מתרגם כגון שלוה זה לעשר וזה לחמש הא אף לדידי' בהכי מיירי רק להיפוך וברור דעיקר כוונת ר"נ להמציא נפקותא לר"ש שיהא עכשיו רווחא דהמתנה ולזה נקט לחמש ולעשר דאז וודאי עכשיו לא הגיע זמנו של עשר כיון שלוה לסוף חמש א"כ האיך ימתין עשר שנים ולא יתבענו וכבר כתב הרא"ש בתשובה דשטר שעבר עליו זמן רב לאחר