תפארת יעקב חושן משפט חלק ב כט

בזה העיקר כמ"ש מקודם דלא צריף בלי דאקני ודו"ק היטב כי בהנ"ל מיושבין קושיתו הרבה:

סעיף ב. אם הלוה מכר קרקע למלוה אחר שהגיע זמן פריעת שטרו (י) אפילו במקום שנותנים מעות ואחר כך כותבים שטר יכול לומר לו אלו חייב הייתי אך הי' לך לטרוף השדה כשמכרתיו לך:

הג"ה. אבל אם מכר לו מטלטלין לא יכול לומר אילו הייתי חייב למה לא תבעת ממני בחובך דזה יוכל לומר אילו תבעתי יראתי שלא תמכור לי כלל (תשובת מיימוני ספר משפטים):

(י) אפי' במקום שנותנין מעות וכו'. עיין ש"ך שתמה ע"ז דהא יכול לומר אילו הייתי מגשך היית מסלקני במעות ולא היית מוכר לי כלל וראי' מתשו' ריצב"א שבתשו' מיימוני והב"ח כתב דבתשו' מיימוני מיירי במטלטלין דיקא אבל בקרקע לא ששיעבודו עלי' והיינו כמ"ש הרב בהגה דבמטלטלי יכול לומר יראתי שמא תבריחם משא"כ בקרקע והב"ח הביא ראי' לתשו' מיימוני מש"ס כתובות (ק"ט) דאמרי' אי לאו דעבדי הכי ל"ה מזבין לה ניהלי' וע"ז תמה הש"ך דהא התם בקרקע מיירי ובאמת הא לאו קושיא הוא כלל דוודאי עיקר החילוק של הב"ח היינו משום דבמטלטלין ירא שמא יבריחם ולא ימכור לו אבל בקרקע ל"ש שמא יבריחם א"כ התם דאינו חייב לו כלל הוי קרקע כמו מטלטלין אך הא קשיא דמ"מ גם בקרקע יכול לומר בשביל שהייתי נוגשו לא הי' רוצה למכור לי רק הי' מסלקני במעות. והנה בתומים כתב ליישב דמ"מ לא הי' לו לקלקל שיעבודו שעל קרקע זו משא"כ במטלטלין בלא"ה ליכא שיעבוד וסברא זו נכונה אבל מ"מ קשה מנא לי' לטור דין זה כיון דמצינו גבי עורר אף דלאחר איבד זכותו במכירה זה מ"מ לעצמו כיון שיכול לתרץ דבריו לא איבד זכותו א"כ אף כאן שמא עדיף לו רק שדה לקנות יותר ממה שיהא לו למשכנו ואדרבא יכול לומר לא יראתי ממנו כלל שלא הבריח מטלטלין כלל ובשלמא במתני' יכול לתרץ דבריו לומר יראתי שהייתי רואה מבריח מטלטלין משא"כ הכא יכול לומר להיפוך. לכן נראה ליישב דברי הטור והב"ח בדרך אחר כמו שאבאר והוא דהתוס' שם (דף ק"י) ד"ה ורבנן הקשו האיך פליג אדמון כאן ולעיל בעורר מודה ועי' בספ"י שהקשה מנא לי' לתוס' דלעיל אליבא דאדמון אמרו ולפעד"נ דמרישא מוכח דסבירא לי' חחא"ל ובאמת צ"ע בזה ולפמ"ש בס"ק לפני זה אתי שפיר ודו"ק] דמרישא לא שייך תירוץ התוס' אם לא שנאמר דפליגי בסברות הפוכות וצע"ג] ותרצו דלפירש"י אתי שפיר ותמה מהרש"ל דהא הכל עושה כדי למשכנו ועי' בס' הפלאה שכתב דלא חיישינן שמא יודע לו מיד קודם קבלת המעות כיון דמיד הוא מקבל המעות רק דחיישינן שמא יתברר אח"כ ויתבטל המכירה כי יאמר לא מכרתי לך אלא לבטל עירעורך ועכשיו שמסרת מודעה עירעורך קיים בטיל המכירה ולא ימצא שדות לקנות אבל כאן אם יתברר לו אח"כ אף דמכירה בטיל כי יאמר ג"כ כיון שמסרת מודעה לא יבטל שטרך ואני לא לקחתי אלא לבטל שטרך מ"מ אין זה הפסד דהרבה לוקחין ימצא עכ"ד. ובאמת דבריו תמוהין בזה חדא דא"כ צ"ל דחכמים סבירא להו דהא הוי הפסד במה שלא ימכור השדה א"כ למה אמרו טעמא דלמשכנו כלל ועוד קשה מה זה דקאמרי חחא"ל הא בלא"ה כשירצה זה לקיים שטרו ע"כ יצטרך להביא עדי מודעה א"כ ממילא יבטל המכירה ובאמת בזה יש מקום ליישב וכוונתו דבהא גופא פליגי דרבנן סברי דחיישינן שמא יתברר מיד לכך יש הפסד למשכנו ואדמון סבר דמיד לא חיישינן רק אח"כ הלכך לעיל דוקא הוי הפסד דלא ימצא שדות לקנות אבל כאן הרבה לוקחין ימצא אבל מ"מ דבריו תמוהין מאד דמאי קאמר לעיל חחא"ל הא בלא"ה כשירצה לערער ע"כ יצטרך להביא עידי מסירת מודעה לכ"ד א"כ ממילא יתבטל המכר ומדקאמר חברא חברא אית לי' מבואר דחיישינן שמא יודע לו קודם המכירה וזה ברור ויש לתמוה על הרב ז"ל שנעלם ממנו דבר פשוט כזה:

אמנם מתוך דברי הרב הנ"ל נתברר לי ישוב נכון בטור הנ"ל והוא דוודאי לעיל בעשאה סי' לאחר אף אם ימסור מודעה ויבוא לערער ויזכה בעירעורו מ"מ לא יוכל זה שכנגדו לבטל המכירה דהאומדנא אינו מוכיח דבלא"ה לא הי' מוכרה לו גם מנא ידעינן דזה ידע שהוא מערער על שדה שבידו הלכך לא בטיל המכר רק דחייש שמא יודע לו מיד קודם המכירה [וכוונת התוס' בלא"ה אתי שפיר כמ"ש בס"ק לפני זה] אמנם כאן בדינו של הטור כיון שזה מכר לו קרקע יפה כתב הטור דאפי' באתרא דיהבי זוזי ברישא איבד זכותו דמנ"פ אם יזכה זה בטענת אילו הייתי חייב לך בוודאי ל"ה לך לקנות ולבטל שטרך ואם הי' בדעתך שלא יזכה א"כ יתבטל המכירה שהרי יאמר לא מכרתי לך אלא לבטל שטרך ועכשיו שלא נתבטל אין כאן מכירה כלל ואין כאן אומדנא דמוכח יותר מזה דהא הגיע זמנו של השטר ולמה לא נתן לו הקרקע בחובו הרי דבאתרא דכתבו חבירו איבד זכותו על ידי זה שבוודאי הי' לו ליקח בחובו א"כ באתרא דיהבי לא הי' לו לקנות אלא לתבוע ואם יתן לו ממון ולא השדה א"כ גם עכשיו אינו מוכר לו אלא לבטל שטרו א"כ אח"כ יתבטל המכירה שהרי לא מכר אלא לבטל שטרו ואם יתן לו השדה בוודאי הרי טוב ודו"ק וזהו בקרקע אבל מטלטלין פשיטא דלא בטיל המכירה דבשלמא קרקע דנקנית בשטר יכול לומר לא כתבתי השטר אלא לבטל שטרו אבל מטלטלין פשיטא שמכרם לחלוטין כיון דנקנין במשיכה גם בשעה אחת יכול למכרם ולשנותם ולעשות בהם מה שירצה משא"כ בקרקע דבמקומה עומדת ולפ"ז במטלטלין שפיר יכול לומר יראתי שלא תבריחם או שלא תסלקני במעות והשתא ראיית הב"ח נכונה כמו דבעשאה סי' לעצמו חזינן דבקרקע היכא דלא יכול לבטל המכירה כיון דהאומדנא אינו מוכח דבלא"ה לא הי' מוכרה לו או שמא לא ידע שהוא מערער שנאמר משום דמכרה לו (אבל כאן איכא אומדנא דמוכח שהי' לו לפרוע בחובו אלא וודאי כדי לבטל שטרו מכרה לו) יכול לומר יראתי שלא תמכור לי א"כ ה"ה כאן אף דבקרקע לא שייך האי טעמא דבלא"ה המכירה בטילה אף עכשיו שלא מסר מודעה מ"מ במטלטלין דלא בטיל דמי שפיר לעשאה סי' בקרקע דאמרי' דהא הוי הפסד שלא ימצא לקנות וה"ה כאן וזה ברור ולק"מ ואפי' לפמ"ש התוס' כתובות (דף צז) דמ"מ גילוי דעת בעינן דאל"כ הוי דברים שבלב הכא אפי' גילוי דעת לא בעינן דדמי להא דפרק מי שמת הרי שהלך למדינת הים ושמע שמת לו מת וכתב נכסיו לאחרים ואח"כ נתברר שהי' שקר אין מתנתו מתנה שאם הי' יודע שבנו קיים לא הי' כותב וכתבו התוס' הנ"ל דבזה אפי' גילוי דעת לא בעינן וכן בשטר מברחת פרק האשה שנפלו דאם נתנה כולה אין מתנתה קיימת אפי' בלי גילוי דעת וה"ה כאן כיון שהגיע זמן הפרעון והוא ידע שיש לזה שטר עליו שהוא חייב לו א"כ למה מכר לו ולקח מעות הי' לו לפרוע בחובו ובע"כ שלא מכר אלא לבטל שטרו הרי דמטעם זה אנו רוצין לזכות זה שאם הי' תבעו לא הי' מוכר לו אלא הי' מסלקו במעות אלמא שאין דעתו למכור אלא לבטל שטרו של זה ואם יזכה בדין בוודאי יתבטל המכירה ומטעם זה איבד זכותו ודו"ק היטב ובספר גי"ת כתב דאם יש ללוה קרקעות אחרים לא איבד זכותו ולפי הנ"ל זה אינו דסוף סוף לאיזהו ענין לקח ממנו כיון שהמכירה בטילה כנ"ל ומהאי טעמא לא חילק הטור בזה כמו שחילק ברישא גבי מלוה שמכר ללוה וזהו ראי' כדאמרן ולפ"ז אף ביש לו קרקעות אחרים דינא הכי: