תפארת יעקב חושן משפט חלק ב יד

סעיף ז. וכן אם הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו ואמר לא היו דברים מעולם וזה אינו כתב ידי אם הוחזק כתב ידו בבי"ד או שראו עדים שהוא כתב ידו הוחזק כפרן ומשלם ואינו נאמן לומר פרעתי עד שיודה לו בעל דינו או יביא עדים שפרע בפניהם:

הג"ה. מי שהודה בבי"ד שחייב לחבירו ואח"כ אמר נזכרתי שפרעתי לו והרי עדים שפרעתי לו נאמן:

סעיף ח. כל מי שהוחזק כפרן שכנגדו נוטל בלא שבועה ואם ירצה יחרים סתם על מי שנוטל ממונו שלא כדין:

סעיף ט. אינו מוחזק כפרן אא"כ כפר בבית דין ובאו שני עדים והכחישוהו אבל הטוען לא היו דברים מעולם וחייבוהו שבועה וכשבא לישבע חזר וטען פרעתי או איני יודע או שטען הלוה איני יודע וחזר וטען לויתי ופרעתי הואיל ולא הכחישוהו עדים אלא שמדקדק בשבועתו לעשותה בתקנה כיון ששתי הטענות באות לפוטרו ישבע שאינו יודע ויפטר:

הג"ה. ואפילו במקום דאיכא לומר דמה שהודה משום שראה עדים שבאו מכל מקום הואיל והודה קודם שבאו העדים לא הוחזק כפרן (בית יוסף מ"כ ומרדכי פרק הנשבעין) וכן אם היה קול בעיר שלוה אם לא שהקול מפורסם דאז הוי כאלו כבר באו עדים דמי (הג"מ ס"פ המקבל ומרדכי פרק ח"ה) כמו שנתבאר לעיל סי' ע"ב סעיף י"ח. וכן אפילו הכחישוהו עדים אם לא היתה הכפירה בבית דין לא הוחזק כפרן אבל אם התובע אמר לעדים שכפר בפניהם אתם עידי שטען לא לויתי ושתק הלה אם חזר ואמר פרעתיך קודם לכן אינו נאמן אבל אם אמר פרעתיך אחר כך נאמן:

סעיף י. מנה לי בידך אמר לו בפני עדים הן למחר א"ל בפני בית דין תנהו ליאמר לו נתתיו לך נשבע היסת ונפטר אבל אם א"ל מעולם לא היה לך בידי והעידו עדים שהודה לו הוחזק כפרן שכבר הודה שהיה לו בידו והודאתו כמאה עדים דמי אם אמר לי' אין לך בידי סתם לא הוחזק כפרן שיכול לתקן דבריו הראשונים ולומר אין לך בידי שאמרתי היינו לומר שפרעתי לך וה"ה אם אמר איני חייב לך או שקר אתה טוען (או שאומר איני יודע מה אתה אומר) (מרדכי פ"ק דכתובות) שיכול לתקן דבריו:

סעיף יא אמר לו מנה הלויתיך בצד עמוד פלוני השיבו לא עברתי בצד עמוד פלוני מעולם ובאו עדים שעבר בצדו אבל לא ראו שהלוהו לא הוחזק כפרן דמלתא דלא רמיא עלי' אמר ולאו אדעתיה אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ובאו אותו פלוני ופלוני ואמרו לא הי' דברים מעולם נתבאר בסי' כ':

סעיף יב. א"ל פרעתיך מנה בסחורה פלונית שהי' השער שלה בכך וכך והביא הלה עדים שלא היתה שוה כל כך ותובע ממנו המותר וחוזר וטוען פרעתיך או באותה סחורה או בדבר אחר הוחזק כפרן שבני אדם נותנים דעתם לזכור סכום השער לפיכך גובה ממנו המלוה מה שנשאר מהחוב בלא שבועה הודאה בב"ד או עדות בב"ד כמלוה בשטר דמי ולפיכך כותבים ונותנים לבעל דינו בד"א כשלא קבא הדין עד ששלחו ב"ד על ג' שהיו יושבים מעצמם במקום הקבוע להם והביאוהו כמו שנתבאר בסי' ר"ט אבל ב' שבאו לדין ותבע אחד מהם את חבירו ואמר לו מנה לי בידך ואמר לו הן בין שאמרו חייב אתה ליתן לו בין שאמרו צא תן לו ויצא ואמר פרעתי נאמן וישבע היסת שפרעו לפיכך אם חזר התובע לדייני' ואמר כתבו לי הודאתו אין כותבים לו שמא פרעו ויבא לגבות ממנו פעם שנית (ועיין לעיל סי' ל"ט סע' כ'):

סעיף יג. שנים שבאו לדין ונתחייב האחד לשני ואמרו לו צא תן לו ויצא וחזר ואמר פרעתי ועדים מעידים אותו שלא פרעו כגון שלא זזה ידם מתוך ידו הוחזק כפרן לאותו ממון:

הג"ה. אבל אם לא אמרו כך אלא אמרו שתבעו לפניהם ולא פרעו לא הוחזק כפרן דלמא פרעו אחר כך (הרא"ש פרק קמא דמציעא) אבל אם אמרו לו חייב אתה ליתן ויצא וחזר ואמר פרעתי ועדים מעידים שלא פרעו כגון שלא זזה ידם מתוך ידו לא הוחזק כפרן שזה נשמט מהם עד שיחקרו דינו לפיכך אם חזר פעם אחרת וטען שפרעו ולא הי' שם עדים שמכחישים אותו פעם שני' הרי זה נשבע היסת שפרעו ונפטר לפיכך היו בקיאי הדעת שבספרד כשיודה הלוה או כשיתחייב שבועה בבית דין אומר לו בב"ד הוו עלי עדים ושלא יפרעני או שלא ישבע לי אלא בפני עדים:

סעיף יד. בד"א דציית דינא אבל אם יצא מלפני בית דין בסרבנות ושמתוהו אינו נאמן אומר פרעתי וגובה אפילו ממשעבדי לפיכך כותבים למלוה אפילו בלא דעת הלוה:

הג"ה. מי שקבל לפני ב"ד לפרוע לחבירו ואחר כך בא ואמר כבר חייב לי אינו נאמן דודאי אלו הי' כך לא קבל עליו בבית דין לפרוע אף על גב דיש לו מיגו דיכול לומר פרעתי במקום חזקה אלימתא כי האי לא אמרינן מיגו (ב"י סימן ע"ה בשם הרשב"א):

(ז) ואח"כ אמר נזכרתי שפרעתי. דין זה כתבו הרמב"ם פרק ז' מטוען והקשו עליו הרשב"א והרנב"ר מהא דאמרי' פרק יש נוחלין דף קכ"ח נשבע וגובה מחצה אבל באמת אין כ"כ קושיא דשאני התם כיון דנחית לפרעון וכן כתב כעין זה בספר גידולי תרומה שער י"א אבל הר"י הלוי חולק ע"ז הובא בבעל התרומות שם והביא ראי' מדין דלעיל סק"א דאודייתא דלוה אינו אלא מיגו כפרינתא ומ"מ אינו נאמן אחר כן אפי' הביא עדים כ"ש כשהודה בפירוש וכן דעת בעל המאור ז"ל וכתב בספר גידולי תרומה שם דהא דמשמע לי' דהתם מיירי שחוזר ואומר פרעתי כדברי העדים דאל"כ ל"ה פליג אביי ע"ש אבל לפעד"נ דוודאי התם מיירי שעדיין עומד בדבריו וטעמו של אביי משום דהמלוה אומר לא נפרעתי א"כ הרי הוא עצמו פוסל לעדים וקימ"ל למפרע הוא נפסל א"כ לא מהימן לזכותו אהלואה ג"כ. ולפ"ז מיושב קושית התוס' בשבועות שם דהא אביי גופא סבר פ"ק דבתרא דכל האומר כו' ותרצו דשאני התם דליכא עדים אבל באמת זה דוחק דכיון דאביי מודה דלא לויתי הוי כאומר לא פרעתי א"כ מאי איכפת לן במה שהעדים אומרים שפרע דהא איהו וודאי נאמן יותר מעדים ולפי הנ"ל ניחא דעיקר טעמו של אביי משום דאינהו אמרי אוזפי' ואינהו אמרי פרעי' א"כ כשהמלוה מכחישן בפרעון נפסלו למפרע אהלואה ג"כ אבל אם עדים אחרים מעידין בפרעון וודאי ל"ה פליג אביי כדמשמע לישנא דאינהו אמרי וכו' ואין להקשות דלפ"ז מ"ט דרבא דאף דאיהו אית