תפארת יעקב חושן משפט חלק ב קיז

היום נאמן לומר פרעתיך עתה כמו שהכריע הש"ך דלא כהמחבר שהרי הוכחתי שדעת בעל התרומות כן ממה שכתב חלק ב' סי' ב' דלאו לענין פרעון ביומו מיירי וכן מוכח מסוגיא דהמקבל דהקשו שם מאי פשיט משכיר שאני התם דעבר בבל תלין ולפי הנ"ל ניחא דמדקתני שכיר בזמנו נשבע ונוטל משמע כל זמנו ואפי' שכיר לילה בתחילת היום וא"כ בתחילת היום למה ישבע הא לא עביד דפרע והוי כתוך זמנו דנוטל בלי שבועה. ועוד דבגמרא דייק שכיר מ"ט הוי לי' למימר דמיירי בתחילת היום ומכח דלא עביד דפרע ומזה מבואר דעביד דפרע אפי' בתחילת היום וכן פירש"י התם וזה אומר נתתי בבוקר ע"ש ודו"ק. אמנם אם טוען ביומא דמישלם שפרע תוך זמנו באמצע היום אינו נאמן במה נפשך או משום מיגו במקום חזקה או משום לא חציף ובסוף היום לדעת הטור ובעה"ת מהימן דבזה פשיטא להו דאמרינן מיגו דלא חציף אבל לדעת התוס' לפי הבנת הט"ז אף בזה יש ספק אמנם היינו דוקא אם זה טוען ברי וזה שמא אבל אם תובע טוען שמא ונתבע ברי דאז להמרדכי הנ"ל פשיטא דאמרינן מיגו במקום חזקה א"כ אפי' עומד באמצע היום אף דהוי מיגו דלא חציף נאמן מספיקא דאין כאן במה נפשך כיון דלית כאן ריעותא דמיגו במקום חזקה כמו שהוכחתי ודוק היטב בכל הנ"ל:

(יג) דפרעתיך היום. עיין תומים דאם אמר אל תפרעני אלא בעדים לכ"ע ליכא מיגו דהא וודאי לא שכיח שיאמר בזו הרגע פרעתיך והעדים הלכו או מתו והנה ראשית דבריו משמע דדוקא מיגו לא אמרינן אבל אם טען כן ובסוף דבריו משמע להיפוך דאפי' טען כן אינו נאמן דאל"כ ליתא לפירושו בתוס' ודו"ק. ולענין הדין וודאי הנכון אתו בזה כיון דבלא"ה הרבה פוסקים סבירא להו דלא אמרינן מיגו דלא חציף א"כ כ"ש בהא דהוי מילתא דלא שכיח לכ"ע אינו נאמן ואפי לפי מה שכתבתי דבהנ"ל יש ספק אבל בכהאי גוונא אין ספק דליכא מיגו אבל אם טוען כן נראה פשוט דאין לחלק ואפי' ביומא דמישלם נאמן. והנה מה שהקשה בתוס' בד"ה אילימא נלפע"ד פשוט דכוונת התוס' כך דוודאי ידוע שזה בנאו בעצמו והיינו שקנה אבנים ועצים ובנה הכותל אבל מ"מ אינו ידוע אם לקח זה מעות חצי ההוצאה והשתא אי אדם פורע ת"ז אין כאן מקום קושיא דוודאי שייך לומר המלוה בעדים צריך לפרעו בעדים והיינו דעכ"פ בפני עדים בוודאי נתחייב משא"כ כאן אנן סהדי שבנה הוא בעצמו אבל מ"מ כיון שיכול להיות שפרעו קודם שהתחיל לבנות מאי מלוה בעדים יש כאן ואף שהוא מודה שלא פרע קודם הוי כמו בעלמא שמודה שלוה אבל אין שייך לומר המלוה בעדים במה שיש לומר שאין כאן הלואה כלל ועל זה כתבו התוס' כיון דאין אדם פורע ת"ז לא פרע קודם א"כ אנן סהדי שבנה משלו והוי שפיר המלוה בעדים וזה פשוט ויש לכוון דבר זה במהרש"א ודו"ק:

גם מה שכתב הוא לפרש כוונת התוס' דבריו תמוהין מאוד והנה זה תורף דבריו מאי קושיא דילמא קמש"ל אין צריך לפרעו הא ממתניתין דשבועות שמעינן לה וצ"ל דמהתם לא מוכח דיש לומר כגון דאמר פרעתי בפני עדים והלכו וקשה אף ממשנה דידן לא נשמע ועל זה כתבו התוס' כיון דאין אדם פורע ת"ז נוקמא בזמנו במישלם זימני' וא"כ כיון דלא פרע רק עכשיו אינו יכול לומר פרעתי והלכו ע"כ (וזה סתירה לראש דבריו דמשמע דוקא מיגו לא אמרינן) ודבריו תמוהין דמה שכתב אף ממשנה דידן לא נשמע דיש לומר ג"כ פרעתי והלכו ליתא דהא זה ממשנה דשבועות שמעינן וקשה פשיטא וע"כ דקמש"ל דאין צריך לפרעו בעדים ואי לא קשיא פשיטא בזה מ"מ תיקשי קושית התוס' דסוף סוף לא מוכח בתוך זמנו דיש לומר או דקמש"ל פרעתי בתוך זמנו או פרעתי והלכו אבל בתוך זמנו לא עביד דפרע גם מה שכתב דלכך כתבו התוס' ת"ז דהשתא שפיר מצי לאוקמא בזמנו א"כ עדיין תיקשי הא לא נשמע מידי דמנין לנו דמיירי בזמנו ביום מישלם ואי משום דקשיא פשיטא נכריח כן א"כ אף הך דמעיקרא ליתא כנ"ל אבל העיקר בכוונת התוס' כמו שכתבתי:

(יד) לא טענינן לי' צ"ע על הג"ה זו דבסעיף הקודם הי' לו להגיה כן דהא אפי' פרעתיך עתה לא טענינן להו ואפשר' דכוונתו דלא נימא דוקא' למ"ד דלא אמרינן מיגו דפרעתיך באותו יום והיינו משום דלא שכיח שיפרע כמו בתוך זמנו ובהא יש עוד גריעותא דלא חציף לכך נוח לי' לטעון פרעתיך ת"ז משיאמר פרעתיך עכשיו משא"כ למ"ד דאמרינן מיגו והיינו דנהי דלא חציף מ"מ עדיף לטעון טענה זו משיטעון פרעתיך ת"ז דלא שכיח לכל העולם ואלים לאפוקי ממון משא"כ בטענה זו שכיח לפרוע רק דחציף לשכנגדו בלבד ולפי זה כיון דע"כ דהוא שכיח לפרוע א"כ טענינן ליתמי ג"כ ועל זה מציין רמ"א דדוקא לגבי דידי' אמרינן דשכיח אבל ליתמי לא טענינן דנהי דלא מיקרי לא שכיח כמו ת"ז אבל מ"מ ליתמי לא טענינן לא שכיח כלל:

והנה בספר קצה"ח סי' פ"ט הקשה על דין זה מהא דגרסינן בירושלמי פרק כל הנשבעין השכיר נשבע ונוטל מיורשי בע"ה אבל אין יורשי השכיר נשבעין וניטלין וקשה הא שכיר יומא דמישלם הוא כמבואר בהמקבל ולא טענינן ליתמי ע"כ ולפעד"נ דלא דק כלל דלדבריו תיקשי הא דאמרינן פ"ק דבתרא והלכתא כר"ל ואפי' מתמ' ואף דאמרי רבנן הבא ליפרע מיתומים לא יפרע אלא בשבועה חזקה לא פרע אינש בגו זימני' וקשה מאי אירי' לר"ל ומשום גו זימני' הא אפי' ביומא דמישלם זימני' לא טענינן ליתמי וע"כ צ"ל דה"מ דוקא לענין מלוה ע"פ דלא טענינן להו לפטור אותם אבל פשיטא דלא אלים לפטור משבועה ודבר זה נלמוד מק"ו דהא חזקה שטרך בידי מאי בעי לא שכיח טפי מיומא דמישלם זימני' דהא אפי' הוא עצמו אינו נאמן לומר פרעתי ומ"מ ביורשין טענינן להו וצריך לישבע א"כ כ"ש ביומא דמישלם דאם הוא חי נאמן לומר שפרע כ"ש דטענינן להו פרוע לענין שיצטרך לישבע כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים והשתא שפיר אמרו בירושלמי השכיר נשבע ונוטל מיורשי בע"ה וכן אם מת השכיר אין יורשין נוטלין כלום דאין אדם מוריש שבועה לבניו וזה ברור לדינא. אמנם בשטר ביומא דמישלם בזה הי' נראה לכאורה כיון דאלים יומא דמישלם לגבות מיתומים בעל פה כ"ש דאלים בשטר ליפטר משבועה אך באמת לשון המחבר לעיל מורה דאפי' בשטר צריך לישבע נגד יתומים כמו שכתבתי לעיל ס"ק י"א ע"ש ודו"ק:

ועיין תומים ס"ק ידא שכתב דהראב"ד למד דין זה ממשנה בכורות דאל"כ תיקשי נפשוט דאמרינן מיגו במקום חזקה דאל"כ ניתני רבותא אפי' אב חי וע"כ דאם הוא חי כיון דמקודם לית תביעה רק אחר ל' נאמן במיגו ומדלא פשטינן ש"מ דביומא דמישלם בעלמא לא טענינן רק בבכור מכח דגם הכהן טוען שמא וקמש"ל מת משום סיפא דמ"מ ביומא דמישלם טענינן משא"כ בעלמא ואין זה נכון דמ"מ לדידן דאמרינן מיגו באמת לא מוכח מידי דיש לומר דקתני מת משוה רישא דבחי נאמן במיגו ואפשר שלמד כן דוודאי בזמנו לא שכיח דאי שכיח נפשוט מדר"ל דלא אמרינן מיגו דליכא למימר כמו שתירץ הראב"ד בעצמו דלא אמרינן מיגו דלא חציף דמ"מ עדיף טפי מלומר ת"ז דלא שכיח כלל ומעיז לכ"ע הרי דמוציאין ממון על פי סברא זו והוחזק כפרן כמבואר לעיל במחבר בשם המרדכי א"כ עדיף טפי לומר פרעתיך עכשיו ושפיר הוי מיגו ומזה דייק הראב"ד דבאמת גם פרעתיך עתה לא שכיח כלל דפרע רק אם טען נאמן א"כ כיון דבזה לא חציף ג"כ שפיר ליכא מיגו והראב"ד לשיטתו ואתי שפיר:

(טו) דוקא בקובע זמן. עיין מה שכתבתי לעיל ס"ק א' ב' בזה וכתב הרמב"ן דוקא בקובע זמן אבל אי קבעי לי' בי דינא זמן עביד לפרוע בתוך זמן והש"ך השיג עליו וכתב שלא ידע מנין לו ולפעד"נ העיקר כרמב"ן דבין