תפארת יעקב חושן משפט חלק ב קטו

כל שפה זימני' וכן הקשה בתומים ס"ק ד' ולפי שיטת הש"ך ניחא דוודאי עד ארבע אמות לא משכחת לה ת"ז כלל כסברת הש"ך כיון דאיכא טירדא מרובה משא"כ בסיפא כיון דקיי"ל למאי דסמך סמך והיינו שמא לא יגביה יותר א"כ עד ארבע אמות אינו מחוייב ליתן כלל כיון שכבר נתן לו ושמא לא יגביה יותר א"כ שפיר משכחת לה ת"ז שנתן לו מתחילת בנין הכותל שסמך דאז אין אדם פורע בשום אופן (ובזה מיושב ג"כ קושית התוס' בד"ה אלא לאו ודו"ק) דהא לא מצי לתבעו כלל עד ארבע אמות משא"כ אם נאמר דעד ארבע אמות ג"כ אם טוען שפרעו בשפה ראשונה בעד כולם אינו נאמן א"כ משכחת לה ת"ז עד ארבע אמות וקשה קושיא הנ"ל ודוק היטב. אך באמת הא ליתא ותמהני על התומים ס"ק ד' דהא פשיטא דלק"מ דסיפא קמש"ל רבותא דאפי' מארבע אמות הוי ת"ז אף דלא שייך שמא לא יבנה כיון שהוא תולה בדעת עצמו כמו שכתב מהרש"א וברישא דבא לומר דנאמן נקט עד ארבע אמות רבותא ולק"מ. גם מה שכתב בס"ק ד' ליישב קושיא זו באריכות וסיים וז"ל ומעתה לא קשה בד"א ולמעלה נמי נימא כל שפה זימני' הוא דלפי מה שכתבתי הכוונה דהי' צועק עליו בב"ד דהא אין משפט זה גלוי לכל ולא צועק עליו בב"ד כמו שפירש"י במשנה עכ"ל והוא תמוה דפירש"י במשנה בסיפא הוא תירוץ הגמרא לפי המסקנא מי יימר דמחייבי לי רבנן אבל בקושיא דלא ס"ד כן אכתי תיקשי נימא כל שפה זימני' ודו"ק והעיקר בכוונת רש"י כמו שכתבתי. ומה שהביא ראי' בתומים ס"ק ה' לשיטת הש"ך מדברי ר"ת הנ"ל הנה מלבד מה דכבר הוכחתי דעת ר"ת להיפוך בלא"ה אין זו ראי' כי מה שהקשה הא זה אינו בגדר אין אדם פורע ת"ז מה שיכול ליקח זמן ב"ד והביא ראיות ובאמת לא דמי דוודאי בהלואה או בשכירות לא שייך זה כמו שכתב הוא בעצמו משא"כ הכא נראה ברור דאם בתוך הבנין חזר בו ואינו רוצה לגמור הבנין פשיטא שאין זה צריך לשלם לו כלום אפי' מה שבנה דפחות מד' אמות כמאן דליתא א"כ כיון דבכותל עיקר החשש שמא לא יבנה א"כ עדיין יש לומר דמחשש זה בוודאי יקח זמן ב"ד ודו"ק אך באמת העיקר בכוונת ר"ת כמו שכתבתי מקודם ומעתה כיון שביארנו שאין מקום לכל דברי הש"ך בד"ה הכי נקטינן שאינו נאמן לומר פרעתי רק בכל קונטרס ובכל שפה ודלא כהש"ך. כן נראה לי ברור:

(י) וי"א שצריך. כתב הסמ"ע משא"כ ביתמי דלא טענינן להו מילתא דלא שכיח. והנה לפי מה שכתב הש"ך דהכא מיירי בשבועה לאחר הפרעון אין צורך לזה דבלא"ה ביתמי לא שייך זה דאין נשבעין על טענת שמא ודוקא בבא ליפרע מיתומים אמרו שלא יגבה אלא בשבועה אבל לא כשהם טוענים בעל פה בטענת שמא. אך לפי מה שכתב התומים דהכא אין צריך לטעון עליו מחדש רק כך הפסק יטול וישבע משא"כ לקמן בשכירות צריך לטעון עליו מחדש א"כ יפה הוצרך הסמ"ע לחילוק זה אמנם לפע"ד נראה דבלא"ה לק"מ מסי' שי"ז דשם הוצרכה החזקה לגוף הדבר להוציא ממון א"כ שוב אין בכחה ליפטר משבועה ג"כ משא"כ הכא בלי החזקה הי' גובה רק בשבועה א"כ כיון שהחזקה מהני להוציא ממון כ"ש ליפטר משבועה:

(יא) שלא קבע לו זמן. כתב הסמ"ע לאו דוקא אלא ה"ה קבע לו זמן ועבר הזמן ולפעד"נ דבדוקא כתב כן וטובא קמש"ל לפי מה שנתבאר לקמן דליתמי לא טענינן מילתא דלא שכיח שפרע ביומא דמישלם זימני' ועי' מ"ש לקמן ס"ק י"ד דמ"מ צריך לישבע כדין הבא ליפרע ביתומים (והשגתו על הרב בעל קצה"ח בזה) אמנם ס"ד דוקא בעל פה אבל בשטר מהני מה שהוא יומא דמישלם ולא שכיח לפטרו משבועה קמש"ל דלענין שבועה הוי כסתם הלואה ואפי' ליתמי טענינן דפרע וצריך לישבע וזו היא למ"ש לקמן ודו"ק:

(יב) ה"מ כשתבעו בסוף היום וכו' נאמן במיגו דפרעתיך היום. בזו נחלקו הפוסקים כי דעת המחבר לדעת ובעה"ת והטור דהא דעביד אינש דפרע ביומא דמישלם דוקא בסוף היום ואז אפי' טוען פרעתי בת"ז נאמן במיגו אבל קודם סוף היום אפי' טוען פרעתיך עתה לא מהימן דלא עביד אינש דפרע רק בסוף היום והסמ"ע פי' דבתחילת היום אינו נאמן לומר פרעתיך עתה אבל באמצע נאמן לומר מתחילת היום התחלתי למנות לך מעות וכ"ש בסוף היום אבל אם טוען שפרע ת"ז אם עומד באמצע ליכא מיגו דהוי העזה אבל בסוף נאמן במיגו (והש"ך כתב דמה שכתב התחלתי למנות הוא ללא צורך ובאמת הוא צורך גדול כמו שיתבאר בסמוך) וכתב עוד שכן דעת התוס' והראב"ד והש"ך השיג עליו דאי ס"ד דהטור סובר דהוי מיגו דהעזה אפי' בסוף היום נמי ואין טעם לחלק בין סוף לאמצע וכן מוכח בתוס' והגהות אשרי שאין חילוק אלא וודאי דמה שכתבו בעה"ת והטור סוף היום לענין פרעון ביומו כתבו כן וכמו שהבין המחבר עכ"ד ודבריו תמוהין דפשיטא שאי אפשר לפרש דברי בעל התרומות אלא כפי' הסמ"ע דאי ס"ד דמה שכתב סוף היום לענין פרעון ביומו כתב כן א"כ האיך כתב בחלק שני סי' ב' ומסתברא דמילתא דר"ל אפי' כשתבעו ביום מישלם זימני' איירי והוא שתבעו בתחילת היום אבל אם תבעו בסוף היום מיגו דאי בעי אמר פרעתי בתחילת היום ומהימן כי אמר פרעתי בתוך זמנו מהימן. והשתא תיקשי הא אם אמר פרעתי בתחילת היום בוודאי לא יהא נאמן דהא לא עביד אינש דפרע ביומא דמישלם רק בסוף היום ואי משום דבתחילת יהא נאמן במיגו דפרעתיך בסוף א"כ הי' לי' למימר מיגו דפרעתיך עתה ודבר ברור הוא למעיין בבעל התרומות דסובר דאם עומד בסוף היום שפיר יש לו מיגו דלא מיקרי לא חציף כיון שיכול לומר פרעתיך מתחילת היום ואילך שהתחלתי למנות המעות וזה לא הוי העזה בזמן ארוך מתחילה עד סוף וזה שדקדק בעל התרומות מיגו דאי בעי אמר פרעתי בתחילת היום דאחר כן הוי העזה ולפי זה בעומד באמצע אפי' מתחילת היום הוי העזה (וכ"ש בעומד מתחילה ונראה דאינו נאמן כלל). גם מ"ש הש"ך שאין דברי המחבר מוכרחים מטעם אחר רק מה שכתבו סוף היום לאו דוקא רק לאפוקי תחילת היום שאין שהות לפרוע רק בתוך זמנו הוא ג"כ תמוה מדברי בעל התרומות הנ"ל ח"ש סי' ב' דכיון דמה שכתב קודם והוא שתבעו בתחילת היום היינו שאין שהות לפרוע רק קודם א"כ האיך כתב אח"כ מיגו דפרעתיך בתחילת היום הוי לי' לומר מיגו דפרעתיך עתה ואפי' אי נימא דוקא בעומד בתחילה וטוען שפרע אינו נאמן כיון שלא הי' שהות אבל בעומד בסוף נאמן לומר שמתחילת היום התחיל לפרוע כמו שכתב הסמ"ע מ"מ לאיזה צורך הזכיר תחילת היום הוי לי' למימר במיגו דפרעתיך היום יהי' איך שיהי' וברור דכוונתו דוקא מתחילת היום מהני המיגו דמתחילה ועד סוף לא הוי העזה וזה ברור:

אך מה שכתב הסמ"ע שכן דעת התוס' והראב"ד בוודאי יש לתמוה דאדרבא מדברי התוס' והראב"ד משמע לכאורה להיפוך דאין חילוק כלל לענין העזה. וגדולה מזו יש לתמוה על המחבר בבדק הבית שהוא דעתו בטור ובעה"ת דלענין פרעון ביומו כתבו סוף היום דוקא א"כ האיך כתב שכן מצא בתוס' פ"ק דבתרא שדקדקו כן מהנך פלפולים ובאמת בתוס' מבואר להדיא להיפוך דאדרבא מיגו לא אמרינן דהוי העזה וזהו היפוך דעת הטור ובעה"ת לפי הבנת המחבר דהא בסיף היום כתבו דנאמן במיגו ועד סוף היום אפי' פרעתיך עתה אינו נאמן א"כ אין מקום לדברי התוס' לדעתם וכבר תמה בזה הש"ך:

אך באמת המעיין היטב בתוס' יראה שיפה הוכיחו הסמ"ע ומחבר מדברי התוס' כל אחד לפי שיטתו כמו שאבאר והוא דהקשו שם נפשוט מדר"ל דנהימני' במיגו דפרעתיך עתה ותירצו דאף אם אמר פרעתיך עתה נאמן אבל מיגו לא אמרינן דלא חציף אינש לומר פרעתיך עתה והנה יש לתמוה חדא כיון דגירסת התוס' ובא בזמנו א"כ נפשוט מדר"ל להיפוך