תפארת יעקב חושן משפט חלק ב יא

דכל היום זמנו הוא לפרוע ולכך קרי לי' זמנו רק דמיירי שתבעו שאי אפשר שיפרע אלא בתוך זמנו כגון מיד כשהאיר היום אבל אם יש שהות לפרוע אפי' בתחילת היום נאמן אם טען כן אבל במיגו לא מהימן ומ"ש בעה"ת לאחר כן בסיף היום הוא לאו דוקא אלא לאפוקי תחילת היום והטור ג"כ תפס לשון בעה"ת משום דבעי למימר עלה דנאמן במיגו וזה אינו אלא בסוף היום אך על הרב"י יש לתמוה דסבירא לי' דמה שכתב הטור בתחילת היום לאו דוקא וה"ה באמצע היום ובסוף היום נאמן אפי' במיגו א"כ ע"כ דהתוס' פליג בזה כמ"ש ונראה דקשיא לי' נמי לדברי התוס' דהאיך פשיט ממתני' דשבועות דהא התם ע"כ ביומא דמישלם איירי כמו שכתבתי והא לא משמע לי' לחלק בין אמצע היום לסופו לענין מיגו וכמו שכתב הש"ך והט"ז לכך פירש הוא דהכי קאמרי דכל היום אינו נאמן לטעון שפרע עתה רק בסיף היום ומ"מ במיגו לא מהימן דחציף לטעון בזו הרגע פרעתי שאם יאמר פרעתי קודם לא יהי' נאמן וכדעת בעה"ת והטור לדעת הב"י והשתא פשיט שפיר ממתני' דשבועות דמשמע לי' דהא דקתני מנה לי בידך היינו ביומא דמישלם לפני סופו דאז הוי כתוך זמנו לדעת ב"י והשתא אם תבעו למחר אם אומר פרעתי בזמנו והיינו אתמול בסוף היום או היום נאמן אבל אם אומר אתמול לאחר שהודיתי בעוד היום גדול דהוי כתוך זמנו אז פרעתי אינו נאמן וא"כ קשה הא איכא מיגו דאתמול בסיף היום פרעתי דלא הוי העזה כלל ואז זמנו הוא לפרוע לכ"ע אלא ודאי דלא אמרי' מיגו במקום חזקה ופשיט שפיר וזה ברור בכוונת הב"י אבל מ"מ לפירוש זה קשה דאמאי לא פשיט מר"ל כנ"ל לכך נראה עיקר כמו שכתבו הסמ"ע והב"י כי לדבריהם הכל עולה לנכון ודו"ק:

העולה מזה דלפירוש הסמ"ע והב"ח בתחילת היום כגון שאין שהות לפרוע אלא בתוך הזמן אינו נאמן לכ"ע ובאמצע היום אם טען נאמן אבל מיגו לא אמרי' דלא חציף אינש וזהו לדעת התוס' והראב"ד ובעה"ת אבל לדעת הרמב"ן אפי' באמצע היום נאמן במיגו ובסוף היום נאמן במיגו לכ"ע דאם לא הוי העזה אפי' לדעת התוס' והראב"ד וכמו שהוכחתי שהעיקר כדבריהם אבל לדעת ב"י כאן בש"ע אינו כן אלא לדעת הטור ובעה"ת בכל היום אינו נאמן אפי' אם טוען כן ובסוף היום נאמן אפי' במיגו ודעת התוס' דבכל היום אינו נאמן כדעת הטור אך בסוף היום אינו נאמן במיגו אלא אם טען כן דלא חציף אמר בזה הרגע פרעתי וכן דעת הראב"ד כמו שכתבתי והשתא מה שכתב הש"ך דהוי ספיקא דדינא מתחלת היום ואילך עד סוף היום אי אמרי' מיגו דלא חציף ולפי מה שכתבתי כ"ע מודים בזה כנ"ל ועי' מה שכתבתי לעיל סק"ד דהתוס' לא פליג לפי האמת כלל אלא לס"ד דבעל האבעי' קאמרי הכי:

(ט) נאמן במיגו. אבעי' הוא ולא איפשטא ופסק הרי"ף דכל כי האי הוי קולא לנתבע כתב בס' ברית שלום וכן בתשו' באר יעקב שאם אומר פרעתיך תוך זמנו פורתא פורתא נאמן דבהא לא שייך חזקה אין אדם פורע ת"ז שהוא רוצה לפרוע מעט מעט כדי להקל מעליו שלא יצטרך לפרוע הכל בפעם אחת ואין דבריהם נכונים דהא קיימ"ל דאמרינן מיגו במקום חזקה א"כ אמאי לא מהימן לומר פרעתיך הכל במיגו דפרעתיך פורתא פורתא ועוד אמאי לא פשיט בגמרא מר"ל גופא דלא אמרי' מיגו במקום חזקה ויש לקיים דבריהם לדעת התוס' דסבירא להו דלא אמרי' מיגו דלא חציף א"כ ה"ה בזה ניחא לי' יותר לטעון שפרע הכל בפעם אחת כי בזה אפשר ששכח משא"כ כשיאמר שפרע פורתא פורתא א"כ בודאי הוא מעיד נגדו כי איך אפשר שישכח הכל ולא יזכור אפי' פרעון אחד וזה ברור אך לדידן דקיימ"ל דאמרי' מיגו דלא חציף א"כ גם דינו של הב"ש ליתא ובזה חשבתי ליישב מה שתמהו המפורשים על הרמב"ם מה שלא הביא כלל הך בעי' דתבעו לאחר זמן ובזה יתיישב ג"כ קו' התוס' ד"ה כי היכי מהך בעי' דסוף פרק השואל וכבר תמה בתומים ע"ז כי איך יעלה על הדעת שנעלם מעיני ר"י בעל התוס' גמרא ערוכה בעידנא דעסיק בי' דהנה הרמב"ם ז"ל כתב פרק י"א מהל' בכורים והטור סי' ש"ה סי"ד שאם פדה בתוך שלשים יום אף שנתעכלו המעות בנו פדוי דקיימ"ל כרב באיסורי מידי דהוי אקידושי אשה אף שנתעכלו המעות הוי קידושי והשתא לפ"ז אם נתן לו בתוך שלשים מטו מעט ואמר לו שיהי' בנו פדוי עד לאחר שלשים לדעת הרמב"ם בנו פדוי דלא חשיב כמלוה כיון שאפי' אם הוא נותן הכל בפעם אחת ונתעכלו המעות אין לך מלוה גדולה מזו ואפי' הכי בנו פדוי א"כ מאי נפקא מינה אם הוא נוטל בפעם אחת או פורתא פורתא והשתא לק"מ לאביי ורבא ממתני' דבכורות דהתם לא שייך לא ליטרדן דהוי ממון שאין לו תובעין וכמו שתירץ ר"י ומה שהקשו התוס' דמאי רוצה לפשוט בפרק השואל מהך מתני' דהא התם לא שייך ליטרדן יש ליישב דודאי התם אליבא דהלכתא בעי דקיימ"ל כר"ל ולית לן האי סברא דלא ליטרדן והכי קאמר אימת אי בתוך זמנו והא דקאמר ר"ל שאינו נאמן היינו כשאומר פרעתיך הכל משא"כ הכא כשאומר שפרע השכירות הכל מידי חודש בחדשו בתוך זמנו ואז ליכא חזקה כלל שלכך פרע בתו"ז כדי להקל מעליו שלא יצטרך ליתן כל השכירות בפעם אחת ובהכי איירי מעיקרא שם שאמר בשנים עשר זהב מדינר זהב לחודש ע"ש ועלה קאי הפשיטות מבכור דא"א דבהא ליכא חזקה א"כ אמאי הוי בחזקת שלא נתן שמא פרע אביו פורתא פורתא ואמר לאחר שלשים דאפי' נתעכלו המעות בנו פדוי ואין לומר דהתם טעמא משום שהחיוב ודאי ופרעון ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי משא"כ הכא שהשוכר טוען ברי ואף דחזקה ליכא מ"מ התם ספיקא הוא שמא לא פרע והוי דומיא דא"י אם פרעתיך דקיימא לן דחייב דא"כ מאי פריך התם לשמואל דס"ל דאין בנו פדוי מהא דקאמר התם בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראי' שנפדה ומשני שנתעכלו המעות וא"כ קשה מאי משני דאכתי תיקשי מהא דקאמר בחזקת שלא נפדה והטעם דהוי בתוך זמנו דהא בלאו חזקה הוא חייב כיון שאין בנוי פדוי דשמא נתעכלו המעות והשתא לא מצי לשנויי כגון שנתעכלו א"כ הרי יש ראי' שנפדה ובע"כ צ"ל דשאני הכא דלא הוי לי' למידע ועוד שגם הכהן טוען שמא א"כ פשיט שפיר דאפי' כה"ג איכא חזקה ומ"מ אין זה סותר לדינא של הב"ש דשאני התם שאין החיוב ברור כמ"ש התוס' וזהו הכל אליבא דר"ל דקיימ"ל כוותי' משא"כ לאביי ורבא ניחא בפשיטות כמו שתי' ר"י דהתם לא שייך לא ליטרדן והשתא ניחא הא דלא הביא הרמב"ם בהלכותיו הך בעי' דתבעו לאחר זמנו דאע"ג דהכא מבעי' לן בפרק השואל נפשט בעיין דאל"כ מאי בעי התם נפשוט מר"ל גופא כיון דאליבי' קאי דא"א דבהא ליכא חזקה אמאי אינו נאמן לומר פרעתי הכל במיגו דפרעתיך פורתא פורתא ולא ניחא לי' משום דהוי מיגו דלא חציף משום דא"א דר"ל קאי בכה"ג הוי לי' לפרושי ולאשמעינן חידושא דלא אמרי' האי מיגו וכמו שכתב הנ"י בשם הרמב"ן וכל הפוסקים ואין לומר דבהא גופא נמי מבעי' לי' אי אמרי' מיגו א"כ מאי קאמר אי בתוך זמנו תנינא מת האב דילמא בעי כגון שעומד לאחר הזמן ומספקא לי' אי אמרי' מיגו ובע"כ דלא מספקא לי' בהא א"כ ניפשוט בעיין כנ"ל ועי' בספר גידולי תרומה שער ט"ז שתמה על דברי התוס' דילמא התם אליבא דר"ל בעי ודבריו תמוהין לכאו' דהאיך רוצה לומר אימת אי בתו"ז מבעי' לך אי נאמן אי לא דהא כיון דאליבא דהילכתא קאי א"כ פשיטא דאינו נאמן ואפשר שכוונתו כמ"ש:

סימן עט. דין האומר לא לויתי וחילוק שבין צא תן לו או חייב אתה ליתן לו. ובו י"ד סעיפים:

סעיף א (א) טענו מנה הלויתיך וכפר בב"ד ואמר לא היו דברים מעולם