תפארת יעקב חושן משפט חלק ב י

בשם רב האי ושכן כתב אביו הרא"ש ר' ב"ב ולכאו' יש ראי' לדברי הרמב"ם מהא דמבעי לן בגמרא תבעו לאח"ז אי אמרי' מיגו והשתא מה מבעי לי' הא קיימ"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ונאמן במיגו דמזוייף ותנן פ' שני דייני גזירות גבי שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה דר"נ סבר זה גובה וזה גובה ור' ששת סבר הפוכי מטרתא למה והשתא ניחזי אם שטר אחד אינו מקויים וזה טוען פרעתי א"כ הוא נאמן במיגו ושטרו בתקפו אפי' לענין לגבות מלקוחות דאל"כ אין זה הפוכי מטרתא דנפ"מ בכהאי גוונא דלר"נ גובה אפי' מלקוחות בלא שבועה כיון דאפי' בלא מיגו הי' גובה בלא שבועה כ"ש במיגו משא"כ לר"ש דאי לאו מיגו ל"ה גובה אלא זה עומד בשלו א"כ השתא נמי לא מהני מיגו לגבות מלקוחות אלא ע"כ דלר"ש ודאי גובה מלקוחות במיגו ואולי חזקה ל"מ נגד לקוחות א"כ בודאי אמרי' מיגו במקום חזקה ועי' לעיל סק"ג שהוכחתי דהתוס' ס"ל כדעת רב האי ובזה נסתלק קושי' הגי"ת שער ט"ו שם:

(ז) וכן עיקר. עי' ש"ך שהאריך להקשות על הרמ"א דכאן הכריע שאינו צריך שבועה ולקמן סי' שי"ז סתם שצריך שבועה לאחר הפרעון ולפעד"נ לחלק דדוקא הכא שיש שטר א"כ אפי' בלא חזקה הי' גובה ולא אהני חזקה אלא לפטרו משבועה לכך אינו צריך לישבע אפי' לאחר הפרעון שלא גמרה החזקה כל כחה קודם הפרעון משא"כ התם במלוה ע"פ דבלאו חזקה לא הי' גובה כלל א"כ כבר נגמר כח החזקה ומהאי טעמא אין העד המסייעו יכול לחייב את זה ולפטור את זה כיון שגמר כחו ודו"ק:

סעיף ד. וי"א דהא דאמרינן בתבעו ביום שנשלם הזמן וא"ל פרעתיך היום דנאמן (ח) הני מילי כשתבעו בסוף היום אבל קודם לכן אינו נאמן וכי אמר בסוף היום פרעתיך תוך זמנו (ט) נאמן במיגו דפרעתיך היום (וי"א דוקא דטעון איהו אבל ליתמי דידיה לא טענינן) (נ"י פ' השואל):

סעיף ה. תבעו אחר זמנו או בסוף יום שנשלם זמנו וטען שפרעו בזמנו נשבע הלוה היסת ונפטר:

סעיף ו. נפטר הלוה תוך זמן והוציאו יורשיו כתב פרעון סתם שפרע כל חובו לראובן קודם מותו נתבאר בסי' ע"א (וע"ל בסי' פ"ד סעיף ב' וסי' פ"ה ס"א):

סעיף ז. מי שיש לו שטר על חבירו לפורעו לזמן פלוני ואבד ממנו ותבעו תוך זמנו וכן אם השטר יוצא מתחת ידי אחר וזה תובעו תוך זמנו והלה טוען ממני נפל ופרעתיו לא אמרינן בכי הא אין אדם פורע תוך זמנו בסימן מ"א:

סעיף ח. הא דאמרינן חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו היינו דוקא בקובע זמן אבל בסתם הלואה אף על פי שזמנה שלשים יום נאמן לומר פרעתיך בתוך שלשים יום:

(ח) ה"מ כשתבעו בסוף היום כו' נאמן במיגו וכו'. הסמ"ע והב"ח כתבו דדעת תוס' ובעה"ת לחלק בין אמצע היום לסופו לענין מיגו וג' שיעורים יש בכאן דבתחילת היום אם טען שפרע אינו נאמן כיון דע"כ בתו"ז פרע דהא השתא התחיל היום אבל באמצע היום אם טוען שפרע נאמן אבל אם אינו טוען כן אינו נאמן במיגו דהוי מיגו דלא חציף אבל בסוף היום אפי' במיגו מהימן. והש"ך תמה על זה דאדרבא מדברי תוס' מוכח שאין חילוק כלל. עוד תמה על בדק הבית שכתב דדעת תוס' כבעל התרומות דאדרבה נהפוך הוא גם הט"ז תמה בזה דהמעיין בדברי תוס' יראה שלא חילקו כלל בין באמצע או סוף היום ועוד הקשה הט"ז דכי לשיעורין נאמר כי לא ידענו איזהו מיקרי תחילה או סוף עייש"ה:

ולפענ"ד נראה לפרש דבריהם דהנה הרמב"ן ז"ל כתב ע"ז הובא בלשון הרנב"ר שם וז"ל דאם איתא דר"ל מצי קאי בכהאי גוונא הו"ל לפרושי ע"כ ומטעם זה פירש דר"ל מיירי שבא בתוך הזמן והכי קאמר פרעתיך אף שהיא בתוך הזמן. ומאד קשה לי להבין כוונתו וכבר תמה בספר גידולי תרומה שער ט"ז דהא לפ"ז קשה מאי מבעי' לן בגמרא תבעו לאחר זמנו אי אמרי' מיגו דא"א לא אמרי' מיגו הוי לי' לר"ל לאשמעינן חידושא דלא אמרי' האי מיגו וע"כ דמבעי' לן אי מיגו טוב הוא ולא נצטרך לפרשו או לא א"כ בהאי מיגו נמי יש לומר דדבר פשוט ולא נכנס בכלל ספק שנצטרך לפרשו ועוד דהא התוס' גרסי ובא בזמנו א"כ הדבר מפורש ודו"ק:

לכן נראה לפרש דהנה לכאו' קשה לפמ"ש התוס' דמיגו דלא חציף לא אמרי' וגרסי' ובא בזמנו א"כ קשה ניפשוט מר"ל דאמרי' מיגו דדוקא בזמנו משום דהוי מיגו דאי חציף אבל אחר זמנו לא מהימן במיגו דפרעתיך עתה דאל"כ מה לו לר"ל לומר ובא בזמנו וזה תימא לכאו' ועוד קשה דמאי פשיט לקמן מהא דתנן מנה לי בידך אין לך בידי פרעתי תוך זמנו דהא ע"כ יומא דמישלם זמני' הוא דאל"כ מאי מיגו איכא הא הוחזק כפרן שהרי הודה אתמול שהוא חייב לו וע"כ דהכי קאמר פרעתי תו"ז היינו אתמול לאחר שהודיתי א"כ היום הוא יומא דמישלם זימני' הרי להדיא דאמרי' מיגו כה"ג ובתומים הרגיש קצת בזה והקשו בפשיטות כמו שהק' התוס' שם בד"ה ואמר דאמאי לא משני כגון שבא ביומא דמישלם ועל זה תירץ דלא ניתן ליתבע ודבריו תמוהין דמאי שהקשה לק"מ דכבר כתבו התוס' שם דניחא לי' לשנויי דלא תיקשי לאביי ורבא ג"כ. גם מה שתירץ דיומא דמישלם לא ניתן ליתבע הוא תמוה כמו שכתבתי דהא ע"כ ביומא דמישלם איירי דאל"כ מאי מיגו איכא הא הוחזק כפרן אך מה שהקשינו קשיא. לכן נראה דהתוס' ס"ל כמ"ש הסמ"ע והב"ח דבסיף היום לכ"ע אמרי' מיגו ובאמצע היום הוי מיגו דלא חציף והשתא ניחא הא דפשיט לקמן מהך דמנה לי בידך דמשמע לי' הא דקתני למחר היינו בכל היום ואפי' בסוף היום א"כ קשה הא איכא מיגו וע"כ דלא אמרי' מיגו במקום חזקה וה"ה דהוי מצוי לשנויי דמיירי באמצע היום רק דניחא לי' לשנויי דלא תיקשי לאביי ורבא כמ"ש התוס' שם והשתא ניחא הא דלא פשיט מר"ל דמספקא לי' אי הא דקאמר ר"ל ובא בזמנו היינו בסוף היום דהוי כלאחר זמן ומ"מ אינו נאמן דלא אמרי' מיגו במקום חזקה כלל או דמיירי באמצע היום ומש"ה לא מהימן דהוי מיגו דלא חציף אבל בסוף היום או לאח"ז דאיכא מיגו לכ"ע נאמן דאמרי' מיגו במקום חזקה. והשתא אתי שפיר דברי הרמב"ן ז"ל ולק"מ מה שתמה עליו בספר גידולי תרומה דהכי קאמר דהא ע"כ דהתוס' מחלקין בין באמצע היום לסופו דאל"כ קשה קו' הנ"ל והשתא א"א דר"ל מצי קאי בכהאי גוונא והיינו באמצע היום דוקא הוי לי' לפרושי פירוש שהי' לו לפרש איזהו מיקרי תחילה וסוף והי' לו לתת חוק וגבול לזה וכמו שהקל הט"ז ולכך כתב הרמב"ן דלא גרסי' ובא בזמנו ומיירי שבא בתוך הזמן ומ"מ מוכח דהתוס' והראב"ד מחלקין בין באמצע היום לסופו לענין מיגו גם מה שהקל הש"ך דמדברי בעה"ת שער ט"ז מוכח היפוך מהסמ"ע שכתב הענין הרביעי שתבעו אחר זמן או בסוף יום שנשלם בו הזמן נשבע היסת ונפטר דעביד אינש וכו' הרי דאפי' לענין פרעון ביומו כתב כן אבל המעיין בבעה"ת שם יראה דמוכח להדיא כמ"ש הסמ"ע דמעיקרא כתב הענין השני תבא בזמנו כגון בתחילת היום שנשלם בו הזמן ואמר פרעתיך בתוך זמנו שאינו נאמן וא"כ קשה אם נאמר דלפני סופו אינו נאמן חדא דמאי קאמר בתחילת היום ועוד דמאי קאמר פרעתיך תו"ז והוי לי' למימר פרעתי עתה אלא וודאי כמ"ש הסמ"ע