תפארת יעקב חושן משפט חלק ב קג

וכן מדברי התוס' ב"מ שהקשו דילמא מיירי שאין עדים ששכרו ונאמן במיגו ועל זה תרצו דלא אמרינן מיגו מ"מ לכופר הכל ואני תמה דהא מדברי התוס' לא מוכח מידי דהתוס' לא תרצו כן אלא לס"ד דגם קציצה לא דכיר שעל זה סובב כל דבריהם שם א"כ שפיר ליכא מיגו אבל לפי האמת דקציצה דכיר ולא תקנו בקציצה כלל א"כ איכא מיגו דאי בעי הוי הודה במקצת הקציצה כמו שכתב הכנה"ג ולפי מה שתירץ בתומים קושית הכנה"ג גם זה ניחא וזה שהקשה התומים לדברי התוס' ד"ה וליתיב לי' גם לקמן בקושית רב שישא ברי' דרב אידי כבר הקשה מהריב"ל בחידושיו כך ועיין לעיל ס"ק ד' ישוב לזה ומה שכתב בישוב קושית מהרש"א עיין לעיל ס"ק א' ושם מבואר על נכון ודו"ק:

(י) תבעו אחר זמנו. כתב הע"ש וז"ל בתוך זמנו בע"ה טרוד לקיים מצית ביומו תתן שכרו אבל לאחר זמנו אינו טרוד עכ"ל משמע לכאורה מדבריו שאם אמר אחר זמנו פרעתיך עתה נאמן אף דליכא חזקה דבל תלין ואשמ"ש כיון דאינו טרוד ועיין סמ"ע שכתב וז"ל משמע מדבריו שאם אמר פרעתיך תו"ז שאז הי' טרוד אינו נאמן וז"א כדאיתא בגמרא עכ"ל נראה מדבריו שלא השיג עליו אלא במה שנראה מתוך דבריו שאם אמר פרעתיך ת"ז אינו נאמן דהא בגמרא מוכח דנאמן מכח תרתי חזקה כמבואר אבל על מה שכתב להדיא שאם אמר פרעתיך עתה דנאמן מכח שאינו טרוד על זה לא השיגו ואפשר שמודה לו לפי שאינו טרוד אבל הוא תמוה מאוד דהא בהדיא אמרינן בהמקבל (דקי"ג) דאם יש עדים שתבעו כל זמנו ולא פרעו נשבע ונוטל אף לאחר זמנו וקשה כיון דאינו טרוד מ"ש מכופר הכל דעלמא הלא אם אומר שפרע עתה נאמן לדעת הע"ש ועוד קשה דפריך בגמרא אי הכי אפי' עבר זמנו נמי וקשה מאי קושיא כיון דאם אומר פרעתיך עתה אינו טרוד ונאמן א"כ ממילא אם אומר פרעתיך ת"ז נאמן במיגו דפרעתיך עתה גם התוס' ד"ה לא קצצתי הקשו דהרי שהא והרי עבר וקשה מאי קושיא הלא יש לומר דבריי' מיירי שאומר שפרע עתה ונאמן משום שאינו טרוד כלל ומאי כל השקלי' וטרי' דחזקות הא בפשיטות לא קשה מידי לפי הנ"ל ובע"כ דאף לאחר זמנו אם אומר שפרע עתה אינו נאמן לפי שהוא טרוד כמו בזמנו וכשאמר שפרע ת"ז הוא דנאמן מכח תרתי חזקות (וה"ה באומר שפרע עתה נאמן במיגו) ותימה על הסמ"ע לפי הבנתו בכוונת הע"ש שלא התעורר עליו בזה ומה לו להקשות על היוצא מדבריו הלא דבריו בעצמם תמוהין כנ"ל:

ועוד אני תמה על הסמ"ע דהאיך אפשר דכוונת הע"ש שאם אומר שפרע ת"ז אינו נאמן מכח שהוא טרוד ואם אומר פרעתיך עתה נאמן שאינו טרוד דהא בוודאי לא יכחוש הע"ש דין מיגו וממילא נאמן לומר שפרע ת"ז במיגו דפרעתיך עתה לכן נראה בכוונת הע"ש דכמו בשכרו שלא בעדים אמרינן דאינו טרוד ויודע ברי גמור דא"א שהוא טרוד הי' לו לטעון שלא שכרו כלל כמו שכתבו הר"ן ותוס' א"כ ה"ה בעבר זמנו אם אומר שפרע עתה אף דליכא חזקה דב"ת ואשמ"ש מ"מ נאמן שבוודאי אינו טרוד כלל דאם הוא טרוד הי' לו לטעון שפרע ת"ז דאז וודאי נאמן מכח תרתי חזקה אלא וודאי דטוען ברי גמור בלא ספק ודין זה ברור גם לפי מה שכתב התומים דעיקר הטעם משום דהוא על עצמו לא חס א"כ ה"ה בזה הוא לא חס על עצמו כי לא הי' לו להמתין עד למחר שמא יאמר שפרע ת"ז ואז יאומן בתרתי חזקה ודו"ק ועוד נראה בכוונתו בפשיטות דמה שאמר שאינו טרוד לאו למימרא במה שיטעון שפרע עתה אלא במה שטוען שפרע אתמול לא אמרי' שהוא טרוד ושוכח זה לא אמרינן כיון דעבר זמנו רמי' אנפשי' ומידכר וזה ברור בכוונתו אבל אין ספק שלא כוון כמו שהבין הסמ"ע דבריו ודו"ק ועוד נראה כי פירוש נכון השמיענו הרב ז"ל בגמרא אשר יש לכאורה להקשות למה לא ישבע בע"ה אף בזמנו או אפי' בלא שבועה יפטר כמו בעבר זמנו דאמרי' דמחמת חזקה דבל תלין הוא נזכר א"כ וכי אין הבע"ה יודע בזמנו ג"כ שיעבור בלילה בל תלין ובוודאי הוא משים על לבו וכ"ש לפי מה שכתבו התוס' לכך לא ממתינין למחר כיון שהתחיל לכפור א"כ בוודאי אפי' בזמנו הוא רמי' אנפשי' כי ירא שאפי' אם יזכור בלילה לא יהי' לו לב להודות כיון שכבר כפר ובוודאי עד שהוא בא לב"ד הוא נותן על לבו לזכור על נכון שלא יהא מוחזק אח"כ שקרן ודו"ק לזה פירש הרב ז"ל דבזמנו טרדתו לקיים מצות ביומו תתן שכרו וגרמת לו שאינו יכול לכוון דעתו על נכון אבל בלילה נח ושקט אז הוא נותן על לבו לזכור שלא יעבור בבל תלין א"כ אח"כ כשעבר היום והוא אומר שפרע ת"ז נאמן כי לאחר זמנו אינו טרוד כנ"ל:

ועיין תומים ס"ק י"ב דהקשה על מה שכתב הרמב"ן ליישב דברי הגאונים דברייתא אתיא כמ"ד אומן קונה בשבח כלי דא"כ אמאי קתני נתנה לו בדמיו נשבע ונוטל עבר זמנו אינו נשבע הא ליכא חזקה דבל תלין וע"ש שדחק ליישב ומה שנראה ליישב זה הוא דבלאו הכי יש להבין דברי הרמב"ם שפסק בקציצה בכופר הכל נשבע בע"ה ובעבר זמנו אפי' בפרעון לא ישבע אלא היסת וליכא למימר משים חזקה דב"ת פוטרתו משבועת התקנה דכדי חייו דא"כ בקציצה אפי' בזמנו יפטור משבועה מכח הך חזקה כיון דמידכר דכיר (ועיין לעיל סק"ד ושם מבואר) ובע"כ צ"ל כמו שכתבתי לעיל ס"ק ד' דטעמו של הרמב"ם כמו שכתב הר"ן דליכא משום כדי חייו אלא שכר יום ביומו מה שאין כן בקציצה איכא משום כדי חייו שאפשר שאינו מספיק באחת כמו שכתב הר"י הלוי וסייעתו וכמו שכתב הרמב"ם להדיא ולכך בעבר זמנו דרמיא אנפשי' וגם כדי חייו ליכא אינו נשבע אלא היסת (ועיין לעיל) והשתא ממילא דברי הרמב"ן נכונים וברורים דלשיטתו אזיל שכתב ג"כ בסיף דבריו שיותר נראין דברי הר"י הלוי דאיכא בקציצה ג"כ משום כדי חייו ואפי' בכופר הכל נשבע בע"ה בנק"ח ובע"כ דסבירא לי' ג"כ כמו שכתב הר"ן הנ"ל וכתב עוד הרמב"ן שם דמדקאמר ר"י כל זמן ששבועה נוטה ש"מ דאפי' בכופר הכל מיירי כגון שאומר הילך דכיון דאית לו דכוותא בדאורייתא נשבע ונוטל והטעם דמשום כדי חייו יש להטיל שבועה על בע"ה ומשום טירדא יש לעוקרה ולהטילה על השכיר והשתא שפיר קתני עבר זמנו אינו נשבע ונוטל פי' לאו משום חזקה דבל תלין דא"כ דאומן קונה בשבח כלי ליכא בל תלין אלא משום דליכא משום כדי חייו אלא שכר יום ביומו כמו שכתב הר"ן ובוודאי מודה ר"י דכל הטעם משום כדי חייו דמשום טירדא לחוד בוודאי אין להטיל שבועה וכ"ש כשפרע אותה אחת הרי דר"י לא משוי לי' אלא ספק שוכח וכשהוא כופר בכל גמור פטור בע"ה ובע"כ דהכל משום כדי חייו לכך בעבר זמנו איני נשבע וניטל ובזה מיושב ג"כ קושי' תוס' ד"ה לא קצצתי שהקשו הא הך ברייתא ר"י היא דבעי הודאה במקצת א"כ הרי שהא ועבר ולפי הנ"ל ניחא דאין הטעם משום בל תלין אלא משום דליכא משום כדי חייו אלא שכר יום ביומו ואין להקשות לעיל ג"כ דפריך אי הכי אפי' עבר זמנו קשה מאי פריך דהא ליכא משום כדי חייו כבר תירץ הר"ן ז"ל דאף דליכא משום כדי חייו שהרי עבר היום מ"מ שלא ילך בפחי נפש איכא שטרח ועמל ולא ראה טוב בעמלו וכל זה הוא בעבר זמנו דפרעון אבל בעבר זמנו דקציצה שהוא נוטל עכ"פ פחות שבשכירות ואינו הולך בפחי נפש דשכרן של פועלים ידוע הוא כמו שכתב הר"ן ומשום כדי חייו שאינו מספיק באחת ליכא שהרי עבר היום לכך אינו נשבע ונוטל ובאמת התוס' לשיטתם מקשי שפיר דלא סבירא להו סברת הר"ן כמו שכתבו מהרש"א ומהריב"ל בד"ה אי הכי ולפי זה יש ראי' להר"ן מקושית תוס' הנ"ל וכבר הוכחתי שכן דעת הר"י הלוי ורמב"ם ושאר פוסקים שסוברים דבקציצה בע"ה נשבע אפי' בכופר בע"כ סבירא להו כהר"ן ודו"ק:

(יא) שתבעו כל זמנו עד כל יום ה'. לשון הרמב"ם פי"א מה"ש והנה הר"ן ז"ל ריש פרק כל הנשבעין הביא מחלוקת הפוסקים דדעת רש"י שאינו נשבע אלא יום אחד אחר זמנו ואחרים פרשו שלעולם יש לו נאמנות יום אחד אחר