תפארת יעקב חושן משפט חלק ב קב

הא עדיין יש לומר שיש עידי מלאכה ונאמן במיגו דלא שכרתיך רק מעצמו ירד ויתן לו הפחות שבשכירות דהקציצה אינה פחות מזה עכ"פ כמו שכתב הר"ן ותירץ דסבירא לי' לתוס' אינו יכול לכפור הוי הילך ומדקתני לא קצצתי לך אלא אחת משמע שהוא יותר מהפחות שבשכירות והדר הוי מיגו מ"מ לכופר הכל עכ"ד ודבריו אינם מובנים כלל ולא ידעתי מי הכריחו להקשות דמיירי שיש עידי מלאכה הא עדיין קשה שמא מיירי שאין כאן לא עידי מלאכה ולא עידי שכירה ונאמן במיגו דאי בעי הוי הודה מעצמו שעשה עמו מלאכה שלא ברשות ויתחייב בפחות שבשכירות והשתא לא הוי אינו יכול לכפור דהא יכול לכפור ולומר שלא עשה מלאכה כלל והיא תמוה מאוד ועוד קשה תינח דברי התוס' ב"מ אבל מה יעשה בדברי התוס' ב"ב (דמ"ו) ד"ה אי שהקשו האיך מצי מיירי דליכא עדים אמאי בזמנו נשבע ונוטל ותרצו דמ"מ לכופר הכל לא אמרינן מיגו והשתא קשה במה נפשך אי ליכא עידי מלאכה איכא מיגו כנ"ל ואפי' אי איכא עידי מלאכה מ"מ קשה הא הך ברייתא ר"י הוא דבעי הודאה במקצת א"כ מאי אינו יכול לכפור שייך הא יכול לכפור ולומר שגם פחות שבשכירות פרעו ואם לא ישבע השכיר לדעת ר"י כיון דהוא כופר הכל לא תקנו חכמינו ז"ל לדעתו ודוחק לומר דסבירא לי' לתוס' כרמב"ן דר"י שבועה נוטה קאמר אפי' באומר הילך זה דוחק וע"ש היטב:

לכן נראה לפע"ד ליישב דברי התוס' והיא דסבירא להו כדעת הרשב"א והרמב"ן והראב"ד פ"ג מטוען הלכה י"ד ושאר פוסקים בסוגי' דשאלה חצי יום שאם טענו מנה מלוה והודה במנה פקדון או מנה שעשה עמו בכרם זה והודה בכרם אחר פטור מתשלומין שהרי זה דומה לטענו חטין והודה בשעורין והיינו שכיון שתבעו מנה מלוה הרי הודה שאין לו פקדון בידו או מחל ולפי זה נראה דה"ה הכא אם תבעו שתים קצצת לי והלה משיב לא שכרתיך מעולם ולא קצצתי לך כלום אלא מעצמך ירדת שלא ברשות ונתחייבתי לך פחות שבשכירות לדעת הפוסקים הנ"ל דמי לטענו חטין וכו' שהרי זה הודה שלא ירד שלא ברשות ולא עשה עמו ועל מה שאומר ששכרו הוא טוען להד"ם גם לפי מה שכתב בעל התרומות שער ז' ח"ב הטעם משום שהן חלוקין בדיניהם א"כ ה"ה כאן הן חלוקין כמבואר בטור סי' שע"ה עוד כתב בעל התרו' שם דההיא מתניתין דריש פרק האשה שנתארמלה לא קתני ישבע משום דג"כ דומה להנ"ל שהיא טוענת מאתים של בתולה והוא מנה של אלמנה וה"ה כאן ודו"ק ולפי זה שפיר כתבו התוס' דליכא ממ"מ לכופר הכל ואף אם יודה שמעצמו ירד הדר הוי כופר בכל כנ"ל. הן אמת דלדעת הרמ"ה סי' פ"ח דהטעם משום השטאה עדיין יש מיגו דהודה הודאה גמורה ולא יטעון משטה ויתחייב פחות שבשכירות מ"מ התוס' לשיטתם דסבירא להו טעמא דמחילה והודאה. גם אין להקשות הא התוס' כתבו פרק כל הנשבעין גבי נגזל דמוקמינן שראהו עדים שנטל כלים ואינן יודעין כמה והקשו תוס' לר"ח קמייתא דסבירא לי' העדאת עדים חייב שבועה וכאן פליג ר"י עד שתהא הודאה במקצת משמע דלרבנן הוי כופר הכל ותרצו דהחזיר מה שראו העדים ולכאורה עדיין קשה למה אמר ר"י עד שתהא מקצת הודאה ולא אמר בפשיטות עד שלא החזיר מה שראו העדים וצ"ל דר"י באמת פליג אר"ח קמייתא ועיין תומים סי' צ' ס"ק א' בזה ואילו שמעינן ב"מ (ד"ד) דמאן דסבירא לי' העדאת עדים פטור משבועה סובר כר"ג טענו חטין והודה בשעורין חייב ועדיין קשה כיון דהך ברייתא ר"י הוא והוא מחייב בשעורין כנ"ל אבל באמת לק"מ דהתוס' לשיטתם אזלי שכתבו בס"פ המניח ובשבועות פרק שבועת הדיינין דאפי' למאן דמחייב שבועה מודה דפטור משעורין ובשבועה פליגי אי בעינן ממין הטענה ע"ש ולק"מ כן נראה לי ודו"ק:

(ח) אם הודה מקצת ישבע שבועת התורה. עיין תומים דהקשה לדעת הרמב"ם דאמרינן מיגו ממודה מקצת לכופר הכל דהא אמרינן בברייתא אמר ר"י אימתי בזמן שאמר לו תן לי שכרי חמשים דינר או שתים קצצת לי אבל אמר לא שכרתיך מעולם המע"ה וקשה במה נפשך אי דיש עדים ששכרו האיך יאמר לא שכרתיך ואי אין עדים אפי' באומר תן לי חמשים דינר אינו נשבע דאיכא מיגו דלא שכרתיך ע"כ (ועיין לעיל ס"ק א' ישוב נכון לזה והתומים ס"ק י' ג"כ כוון לזה כמו שהוכחתי שם ע"ש) ולפעד"נ ליישב והוא לפי מה שכתבתי לעיל ס"ק ו' דלפי מה דס"ד דגם קציצה לא דכיר ויש עדים ששכרו רק הלכו למדינת הים לא אמרינן דנאמן במיגו דלא שכרתיך ואי דירא מעדים גם בקציצה יכחישוהו דכיון שהוא טרוד ושוכח סובר שבקציצה יעידו כדבריו אבל בעיקר השכירה יודע שיכחישוהו ולפי זה ה"ה הכא יש לומר דברייתא מיירי שיש עדים ששכרו רק הלכו לכך בעיקר השכירה נאמן אבל מיגו לא אמרינן כנ"ל. עוד נראה לפי מה שכתב התומים לעיל דמיגו לא אמרינן אלא משום דהוא על עצמו לא חס א"כ שפיר יש לומר דברייתא מיירי כהנ"ל ולכך לא אמרינן מיגו דהא הוא חס על עצמו ומה יעשה שהלכו וכי יאסרום בזיקים מבלי צאת אך באמת בזה עדיין לא יתיישב לרמב"ח דסבירא לי' הטעם משום מיגו ולאו משום דלא חם דהאיך מתוקמא ברייתא לדידי' והנכון כמו שכתבתי מקודם אך לפי מה שכתבתי לעיל דמדפריך מדרישא בראיי' סיפא בלא ראיי' ליכא למימר הכי ודלא כהתומים שם ס"ק ו' א"כ גם זה לא יתיישב ובאמת עיקר קושיתו לא הבנתי דוודאי ר"י בא לומר שמצד מה שהוא כופר בכל בעיקר השכירות או בפרעון אינו נשבע ועיקר השבועה הוא מצד הודאה במקצת הפרעון או הקציצה וממילא מזה אנו דנין שאם יש לו מיגו לעולם נאמן במיגו ואם אין לו מיגו בזה ישבע ובזה לא ולק"מ. ועוד נראה לפע"ד ליישב על פי מה שכתב הרא"ש בתשובה כלל ס"ח דין ט"ז בשטר שנעשה בקנין לפני עדים קרובים וטען הלוה שמעות שחיק הי' שפטור מצד הדין והשיב שאינו נאמן במיגו דמזוייף דמיגו במקום עדים פסולין לא אמרינן והביאו הש"ך לעיל סי' פ"ב והשתא יש לומר דברייתא מיירי ששכרו בפני קרוביו ושאר פסולין לכך אם טוען לא שכרתיך נאמן אבל מיגו לא אמרינן כדעת הרא"ש הנ"ל:

איברא צ"ע בתוס' ב"מ ד"ה קציצה שהקשו דהא ע"כ מיירי שאין עדים ששכרו דאל"כ ניחזי מאי קאמרי א"כ הא איכא מיגו דלא שכרתיך ולכך המע"ה ותרצו אדתני בקציצה ליתני בפרעון והשתא קשה הא אכתי יש לומר דיש עדים קרובים ששכרו ויודעין הקציצה ג"כ ולכך בפרעון אינו נאמן דמיגו במקום עדים פסולין לא אמרינן אבל בקציצה שפיר איכא מיגו שאם יכחישוהו גם בקציצה יכחישוהו וראיתי בתומים בכללי מיגו שנתעורר לזה וכתב וז"ל ועיין תוס' ב"מ שיש להקשות לפי הנ"ל נראה שכוון לזה וצ"ל כמו שכתבו הרא"ש והר"ן דמיגו גרוע ליגרע כח תקנה אמרינן ולפי זה ה"ה מיגו במקום עדים פסולין אמרינן כאן ולפי זה גם ברייתא אי אפשר כהנ"ל ודו"ק:

אך באמת אין תירוץ זה נכון בתוס' דמ"מ דקארי לה מאי קארי לה מנא לן להקשות מברייתא ולחדש סברא זו ומתוך כך באנו למחלוקת ר"י ורבנן אי קציצה דכיר ובפשיטות יש לפרש לפי הנ"ל ובפרט שהתוס' תרצו בחד תירוץ דלא אמרי' מיגו מ"מ לכופר הכל אלמא דאפי' ליגרע כח תקנה לא אמרינן מיגו גרונו:

וכן קשה עוד לדעת הרא"ש הנ"ל דהא דפריך מדסיפא בראיי' רישא לא יקשה הא יש לומר דרישא מיירי שיש עדים פסולין ששכרו ג"כ מהני כנ"ל ובסיפא דוקא עדים גמורים בעינן ודינו של הרא"ש צ"ע ומיין עוד לעיל סי' ע"ה כמה ראיות לדחות דעת הרא"ש גם דחיתי ראיית התומים שם מתינוקת שהורהינה באשקלון ע"ש:

(ט) ישבע שבועת התורה. והטור הביא דעת ר"י שחולק על זה דלא אמרינן מיגו ממ"מ לכופר הכל וכתב הב"ח שהטור הוציא כן מדברי התוס' שבועות ד"ה קציצה