תפארת יעקב חושן משפט חלק א צג

שבאמת כן הוא והיינו שאני ממון וזהו באמת תרצו התוס' דרוצה לתרץ האמת ולא אוכל לידע מה קשיא ליה בזה ועוד האריך ואיני רוצה לעיין בדבריו מאחר שאין דבריו נוגעין לכאן כלל כמו שכתבתי דלענין עדות ליתניהו להני חילוקים כלל דלעולם הוי בזיון קטן וחייב להעיד באיסור ולא בממון:

(יח) שבעל דינו אלם וכו' ויש הוכחה לדבריו דין זה צריך בירור ודיקדוק היטב בש"ס פרק המפקיד ונלפע"ד שהפוסקים לא כיוונו יפה בזה לכן. אאריך קצת דגרסינן התם מרי בר איסק אתא לי' אחא מבי' חוזאי אמר ליה לא ידענא לך אתא לקמי דרב חסדא אמר לי זיל אייתי סהדי דאחוה את אמר לי אית ליה סהדי ודחלי מיני' דגברא אלמא הוא אמר ליה לדידיה זיל אנת אייתי, סהדי דלאו אחוך הוא אמר ליה דינא הכי המע"ה אמר ליה הכי דייני' לך ולכל אלימי דחברך אמר ליה סוף אתי סהדי ולא מסהדי אמר ליה תרתי לא עבדי ע"כ סוגית הש"ס והנה רש"י ותוס' נחלקו בזה שם רש"י פי' דהי' מצריכו שיביא ראיה ממש שיעידו שאינו אחיו אבל אם יביא ראיה שאינן יודעין אפילו אותו הראיה שחבירו אומר שיודעין לא מהני דכיון דגברא אלמא הוא צריך שיביא ראיה שהאמת כדבריו ונראה שדקדק כן מדקאמר תרתי לא עבדי ואי אם יבואו ויעידו שאינן יודעין לא מיקרי תרתי ודוקא אם מעידין שאינו אחיו הוי תרתי לא דיין שאינן מעידין האמת רק אומרים שקר משא"כ באינן יודעין לא הוי רק חדא שאם היו מעידין האמת לא הוי כלל השתא שאינן רוצין להעיד האמת לא הוי רק חדא לזה הוכרח לפרש דהם מוכרחין לומר דוקא שאינו אחיו והני שפיר תרתי אבל התוס' שם בד"ה זיל כתבו וא"ת וכי כל אדם עשיר אלם יצטרך להביא עדים שאין התובעו אחיו ויש לומר דשאני הכא שאותו אמר שיש לו עדים ויראים להגיד אמר ליה ר"ח שיעשה עמהם שיעידו ומרי בר איסק אמר ליה סוף סוף השתא נמי יעידו שקר מיראתו ויאמרו שאינו אחיו או יאמרו שאינן יודעין אעפ"י שיודעין ומשני תרתי לא עבדי חדא שישתקו מלהעיד וחדא שישקרו ויאמרו אין אנו יודעין או שיאמרו אינו אחיו עכ"ל. מבואר מדבריהם דמה שהם באו ליישב הקושיא שהקשו עיקר התירוץ הוא דכיון שהוא אומר שיש לי עדים רק שיראים לא איכפת לן אם יצטרך האלם להביאם דמה נפשך אם יעידו שאינו אחיו או שאינן יודעין שוב לא חיישינן דתרתי לא עבדי לכך מוכרח האלם להביאם דבשלמא לפירש"י דהאלם מוכרח להביא עדים כדבריו שפיר יש להקשות וכי כל אדם עשיר יצטרך להביא עדים כדבריו משא"כ אם אינו מוכרח רק להביא אותן עדים שהתובע אומר שהם יודעין ולהראות שאינן יודעין או שאינו אחיו א"כ שוב לק"מ דמאי איכפת ליה להאלם שיביאהם ואי אינו רוצה מורה בבירור שהאמת עם התובע וזה ברור ולפי זה לפירש"י קם קושית התוס' דכי כל אדם עשיר יצטרך להביא עדים וצריך לומר דהכא מיירי שהעדים אמרו שאינן רוצין להעיד בזה א"כ יש הוכחה ורגלים לדבר לכך מכריחין האלם להביא עדים להיפך אבל להביא אותן העדים שאינן יודעין כיון דלפירש"י לא הוי רק חדא לא מהני בזה ועדיין יש לחוש מפחדו אומרים כן אבל לשיטת התוס' אין צורך לזה כיון דבאין אנו יודעין סגי מאי איכפת לו להביאם תדע דאל"כ האיך לא זכרו התוס' עיקר התירוץ דבעינן רגלים לדבר שהעדים אינם רוצים להעיד מחמת האלם וכתבו ענין אחר דברגלים לדבר אפילו לפירש"י מיושב וכן מבואר בלשון התוס' בקושיא שכתבו שאין התובעו אחיו ש"מ דדוקא אם יצטרך להביא עדים שאינו אחיו שייך להקשות כן. אמנם התוס' בכתובות דף כ"ז ע"ב בד"ה אמר כתבו וז"ל נראה לר"י שהביא עדים ואומרים אותו עדות שאתה שואל לא נאמר לך כלום עליו דרגלים לדבר שהוא אלם אמר ליה וכו' או שאינן יודעין אם הוא אחיו אבל אם אין רגלים לדבר וכו' ע"ש משמע מהתם דאף לפי פירושם לא מהני רק ברגלים לדבר וזה סותר מה שכתבו כאן פרק המפקיד כנ"ל. אבל באמת דברי התוס' נכונים דשם פרק המפקיד היתה הקושיא דאף דידוע דהוא גבר אלם מ"מ וכי כל תובע את האלם יצטרך להביא עדים לזכותו ואם לאו יתחייב ועל זה שפיר תרצו דאין מהצורך רק להביא אותן העדים שחבירו טוען שהם יראין להגיד ואז אם גם בב"ד לא יעידו ויאמרו אין אנו יודעין יצא האלם ידי חובתו ופטור אבל בכתובות הקשו קושיא אחרת דבמקום שאינו ידוע שהוא אלם אף שיצטרך האלם להביא עדים שיעידו שאינן יודעין אינו בדין דמאן יימר שהוא כן וכי מפיו אנו חיין שהוא אומר שהוא אלם הוא כופר ואומר שאינו אלם כלל ושקר דבר והמע"ה לכך תרצו התוס' דמיירי שהעדים אומרין שאינן רוצין להעיד דרגלים לדבר שהוא אלם לכך מכריחין אותו להביאם ואם אומרים אין אנו יודעין סגי דתרתי לא עבדי וזה ברור ולפי זה לשיטת התוס' פשיטא שאין צריך שיהא רגלים לדבר שהעדים יודעין רק שאינן רוצין רק כל שידוע שהוא אלם סגי ושוב אין צריך לשום הוכחה דמאי איכפת ליה לאלם שיביאם כיון שאין צורך שיאמרו לזכותו רק שאינן יודעין ולפי זה דברי הטור צ"ע דמצריך דוקא הוכחה שהעדים יודעין להעיד והוא מפרש כפי' התוס' דבאינן יודעין סגי ובזה אין צריך לשום הוכחה רק כל שידוע שהוא גברא אלמא סגי וכן כתב הרמב"ם ז"ל להדיא דכל שהב"ד יודעין שהוא אלם סגי ושוב אין צריך לשום הוכחה והיינו כדברי התוס' פרק המפקיד אמנם לשיטת רש"י דבאין אנו יודעין לא מהני דאז לא הוי רק חדא בוודאי צריך לומר דיש הוכחה שהעדים יודעין ויראים דאל"כ אינו בדין שנכריח להאלם להביא עדים כדבריו דוקא ואם לאו יתחייב כמו שהקשו התוס' פרק המפקיד ולענין הדין נראה לפע"ד כפי' התוס' חדא דלשון ולא מסהדי משמע שלא יעידו כלל לא לזכותו של האלם ולא להיפך ולשיטת רש"י לא מהני זה ועוד אי ס"ד דהם צריכים דוקא להעיד לזכות האלם א"כ מאי קאמר תרתי לא עבדי תינח אם יודעין באמת הוי תרתי חדא שאינן מגידין האמת וגם מעידין שקר משא"כ אם באמת אינן יודעין אין כאן רק חדא רק שמעידין שקר ואילו היו אומרים אין אנו יודעין לא היה כלום דהא באמת אינן יודעין ועכשיו דמעידין שקר הוי חדא א"כ יש לחוש שיביא עדים אחרים מה שאינן יודעין כלום ומיראתי יעידו שקר לזכותו ואז לא הוי רק חדא אלא וודאי דאם אותן העדים מעידין אין אנו יודעין מהני והוי תרתי והוא מוכרח להביא אותן העדים ושוב אין לחוש ודוק היטב. ובגוף סברת התוס' למה יהא אין אנו יודעין תרתי נלפע"ד משום דאם היו שותקין ולא היו מעידין כלום היו יכולין להעיד אח"כ עוד האמת משא"כ שיאמרו בב"ד אין אנו יודעין הוי תרתי לא דיו שאינן מעידין לזכותו רק שאמרו אין אנו יודעין ושוב לא יוכלו להעיד לעולם דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ועל זה אמר תרתי לא עבדי מיראת האלם חדא שלא להעיד לחובתו וגם אף אם ימות האלם או שיסתלק אלמותו שוב לא יוכלו להעיד משום כיון שהגיד עכ"פ ברור לדינא דכל שידוע שהוא אלם סגי וצריך שיביא אותן העדים ואם יעידו אין אנו יודעין סגי ופטור ודו"ק:

(יט) צריכים העדים לכתחילה להעיד מעומד וכו' צריכים הדיינים לכתחילה להיות יושבים. אבל בדיעבד כשר בין בעדים בישיבה בין בדיינים בעמידה ועיין לעיל סי' י"ד הארכתי בראיות ברורות דעדות פסול אפי' בדיעבד ודחיתי ראיית הרא"ש והר"ן המכשירי' בדיעבד ומ"ש ג"כ תמיה רבה על הרשב"א שהביא ראיה מירושלמי ובש"ס דילן מוקמינן לה בעדות אשה דוקא ולפי זה מוכח להיפך וע"ש שהעליתי דצ"ע לדינא ומכל מקום בזמן הזה אין נ"מ ע"ש:

(כ) ומודיעין אותם כח עדות שקר ובושת המעיד בה בעה"ז ובעה"ב. עיין סמ"ע ס"ק ל"ה דעל ידי עדות שקר דבר בא לעולם ורעב בא לעולם. ויש להבין דהא בגמרא מקשה עלה שב שני הוי כפנא שב שני הוי מותנא ומסיק אלא אמר וכו' סהדי שיקרי אאגרייהו זילי ומדקאמר אלא משמע דהדר ממה דקאמר מעיקרא ומודיעין אותם כח עדות שקר ולמה זכרו הרמב"ם, והטור גם הך דמעיקרא כיון דבש"ס אדחי לה. והנה ראיתי בב"י שהרגיש בזה וכתב דס"ד שמודיעין אותם עונש כללי על כל העולם ומזה אינן יראין ועל זה מסיק דמודיעין אותם עונש פרטי דבר הנוגע לעדים עצמן ע"ש ולפי זה לא הוי להסמ"ע להזכיר כח עדות שקר רעב ודבר דזה אינן מודיען כלל לפי המסקנא אך באמת תירוץ זה לא נהירא דא"כ לא הוי ליה לאהדוריה ממה דקאמר מעיקרא רק הוי ליה לומר דמודיעין אותם עונש פרטי לכן נראה בכוונת הרמב"ם והטור דמעיקרא ס"ד דמודיעין אותם העונש כדי ליראם שיראין מרעב שיבוא עליהם או מדבר ועל זה קאמר דהם אינם יראים