תפארת יעקב חושן משפט חלק א ט

ג (א) אין ב"ד פחות מג'. עסמ"ע וש"ך דמדאורייתא בחד סגי דכתיב בצדק תשפוט ורבנן אצרכו שלשה וכן דעת הרא"ש ע"כ. והנה מה שכתב שכן דעת הרא"ש אינו נכון אף דמה שהביא הש"ך ראיה ממה שכתב הרא"ש דלא קיימא לן כשמואל דרבא הוא בתרא אין ראיה כ"כ דיש לומר דסובר הרא"ש ג"כ כתירוץ הכ"מ א"כ אף דקיימא לן כרב אחא ברי' דרב איק' דמדאורייתא' חד כשר היינו לפי שהסוגי' דפרק ראוהו ב"ד מוכחת כדבריו אבל בהא דלית הלכתא כשמואל כיון דלר"א אינו מוכרח דאיתא לדשמואל דיש לומר דאלים תקנתא דרבנן משום יושבי קרנות דאפילו בדיעבד אין דינם דין כמו שכתב הכ"מ שם ורבא דהוא בתרא בע"כ חולק עליו קיימא לן בהא כרבא דלא כשמואל אך הא קשיא דהא בהדי' כתב הרא"ש על הך ברייתא דדיני ממונות בשלשה ואם היה מומחה לרבים דן אפילו ביחידי וז"ל ומאן דאית ליה עירוב פרשיות מדאורייתא בעינן שלשה מומחין וחכמים תקנו דסגי בג' הדיוטות אי ביחיד מומחה עכ"ל והשתא הא הרא"ש פי' במילתא דר"א בריה דר"א דלא כפירש"י דסובר אין עירוב פרשיות אלא דסובר עירוב פרשיות רק לענין הדין נפקעו מהך קרא דבצדק תשפוט א"כ אי ס"ד דהוא פוסק כר"א היה לו לומר דלמ"ד עירוב פרשיות נמי מדאורייתא יחיד מומחה דן ואפילו ג' הדיוטות לא אצרכו רבנן רק משום יושבי קרנות אבל מדאורייתא בחד הדיוט סגי כמו שכתב הרא"ש בהדיא אליבא דר' אחא ומזה מבואר להדיא דהרא"ש פוסק כרבא ולא הביא דברי ר"א רק להורות בחד גמיר סגי וזה ברור:

אמנם בדעת הרמב"ם נלפענ"ד ברור כמו שכתב בכ"מ דוודאי רבא בע"כ חולק אדשמואל אבל ר"א ברי' דר"א יכול לסבור דינא דשמואל אבל מ"מ אנן לא קיימא לן כשמואל כיון דהסוגיא דפרק ב' דכתובות מוכח דלא כשמואל א"כ אף דקיימא לן כר"א בדר"א מוכח הסוגי' דפרק ראוהו ב"ד מ"מ בהא לא ס"ל כשמואל אלא דאלים תקנתא דרבנן משום יושבי קרנות דאפי' בדיעבד לא מהני פחות מג' וכן מבואר להדיא בלשון הרמב"ם פ"ב מהלכות סנהדרין הלכה י' כמו שיתבאר בסמוך ודלא כהתומים בזה כמו שאבאר:

אמנם תירוץ זה אינו מספיק רק להך קושיא דבגמרא משמע דתירוץ ר"א בדר"א תליא בדשמואל אך הא וודאי קשיא מה שהקש' הש"ך דהא בהדיא כתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות סנהדרין דבהודאות והלואות עבדינן שליחותייהו ואי סובר כר"א לא בעינן לשליחות כלל דהא בלאו הכי יכול הדיוט לדון מדאורייתא והנה הש"ך כתב שנעלם מהב"י קושיא זו ובאמת נעלם ממנו דברי הכ"מ פרק ה' מהלכות סנהדרין שהביא קושיא זו בשם הרמ"ך וציין לעיין בתשובת הרשב"א שהביא פ"ב שם ובאמת בתירוץ הרשב"א שם לא נתיישב קושיא זו כלל כמבואר. גם יש לתמוה על הרשב"א שכתב דהרמב"ם סובר אין עירוב פרשיות אליבא דר"א כמו שפירש"י ובאמת מבואר להדיא ברמב"ם פ"ב מהלכו' שכירות דעירוב פרשיות ולא ידעתי מי הכריחו לזה דפשיטא דאפילו אי מפרש כפי' התוס' והרא"ש אליבא דר"א אתי שפיר דאפילו למ"ד עירוב פרשיו' גלי קרא בצדק תשפוט דלענין זה לא נתערבו ומ"מ אף לפי פי' זה קשה קושיא הנ"ל. אבל באמת נלפע"ד דלק"מ ואדרבא בזה יתיישבו ג"כ דברי הרמב"ם סוף פ"ה מה"ס שכתב דיחיד מומחה לרבים אף שדן דיני ממונות אפי' ביחידי אין ההודאה בפניו חשוב הודאה אבל ג' הדיוטות הוי כב"ד סמוך לכל הדברים וכן הכופר בפניהם אינו יכול לחזור בו אם באו עדים והוחזק כפרן משא"כ לפני יחיד מומחה לרבים. וכתב הטור דהרא"ש חולק דאין חילוק בין יחיד מומחה לג' לכל דבר ובאמת יש להבין דברי הרמב"ם כיון דג' הדיוטות אף שאינן סמוכין עבדינן שליחותייהו והוי כב"ד סמוך לכל דבר והיינו משום נעילת דלת א"כ אי ביחיד מומחה שייך ג"כ נעילת דלת למה לא יהא גם הוא כב"ד סמוך ואי משום דביחיד מומחה לא שייך נעילת דלת א"כ למה יוכל לדון ביחידי ובאמת מהאי טעמא דעת הרא"ש דאין חילוק כלל לכן נראה פשוט דוודאי סובר כמו שכתבתי לעיל סימן א' ס"ק א' דדוקא בג' הדיוטות שייך נעילת דלת שלא ימצא מומחין לכופו לדין משא"כ יחיד מומחה גם לא שייך ביה שליחותייהו עביד ע"ש רק הטעם דיחיד מומחה דן דיני ממונות דכתיב בצדק תשפוט דאפילו יחיד דן ואפילו הדיוט כיון דאפקי קרא מב"ד רק מדרבנן בעינן ג' הדיוטות משום יושבי קרנות אמנם היינו בגוף הדין דאין צריך ב"ד דאפקי קרא אבל לענין שיהא המודה בפניו הודאה גמורה שלא יוכל לחזור וכן הכופר בפניו ובאו עדים שיהא מוחזק כפרן בהא לא אפקי קרא רק לגוף הדין דבעלמא לא הוי הודאה והוחזק כפרן רק בב"ד וב"ד לא מיקרי רק סמוכין וג' אמנם בג' הדיוטות משום תקנתא דרבנן הוא דהוי ב"ד דשליחותייהו דקמאי עבדינן אבל ביחיד דלית ביה תקנתא א"כ בדין דעלמא יכול לדון בעצמו בדין תורה דלא שייך בי' משום יושבי קרנות אבל במה שמן התורה צריך ב"ד דוקא ביחיד מומחה דליכא נעילת דלת לא תקנו ואין הודאה לפניו חשוב הודאה ולא הוחזק כפרן וזה ברור ומעתה נימא מה שכתב הרמב"ם פ"ה מהלכות סנהדרין דבהודאות והלואות עבדינן שליחותייהו היינו לענין זה שיהא המודה בפניהם כמודה בב"ד סמוכין ולא יוכל לחזור וכן אם כפר ובאו עדים הוחזק כפרן וכן מבואר להדי' בדבריו דמעיקרא כתב דיני גזילות וחבלות אין דנין אותן אלא שלשה מומחין הסמוכין בארץ ישראל אבל שאר דיני ממונות כגון הודאות והלואות אינן צריכין מומחה אלא אפי' שלשה הדיוטות ואפילו אחד מומחה דן אותם ומה שכתב הודאות והלואות כוונתו או שיש עדים שהודה בפניה' באתם עדי שחייב לו או שראו שלוה ממנו מעו' לפיכך דנין בהודאו' והלואות וכיוצא בהן בחוץ לארץ אף שאין ב"ד של חוץ לארץ אלהים שליחות ב"ד של ארץ ישראל עושין וכוונתו מבואר דמעיקרא כתב סתם דבשאר דיני ממונות דנין שלשה הדיוטות ואפי' יחיד מומחה והיינו דבזה לא בעינן סמוכין מקרא דבצדק תשפוט אח"כ הקשה למה דנין בהודאות והלואות ב"ד של חוץ לארץ והיינו בדבר הצריך ב"ד שיהא מוחזק כפרן והודאתו הודאה שלא יוכל לחזור אף שאין סמוכין דשליחות ב"ד של א"י עושין ובזה לא הזכיר יחיד מומחה דבזה אינו דן כיון דמדאורייתא בעי ב"ד לא שייך בי' תקנתא דרבנן ולא מצי עביד שליחותייהו דקמאי כמו שכתב להדיא סוף פרק ה' מה"ס הנ"ל ועיין תומים מה שכתב בישוב דברי הרמב"ם ותורף דבריו דאפילו לר"א ברי' דר"א ורבא מן התורה חד סגי משום קרא דבצדק תשפוט רק דעכ"פ סמוך בעינן כיון דעירוב פרשיות ור"א ברי' דר"א מתרץ למ"ד אין עירוב פרשיות ואפילו סמוך לא בעינן לכך ר"א אית ליה דשמואל ורבא לית ליה דשמואל כיון דבעינן סמוך ובטל שליחות כיון דליכא ג' לכך פסק הרמב"ם כרבא דלא. כשמואל עכ"ד ואין דבריו נכונים כלל חדא כיון שכתב דביחיד מומחה לא שייך תקלתא דרבנן להרמב"ם א"כ למה יוכל לדון אם אינו סמוך כיון דסמוך בעינן לרבא ובאמת מבואר ברמב"ם דיחיד מומח' גמיר וסביר אפי' אינו סמוך יכול לדון ועוד קשה כיון דמדאורייתא בעי סמוך א"כ לא מהני ג' הדיוטות מדאורייתא רק מדרבנן א"כ האיך כתב הרמב"ם אף שאין ב"ד פחות מג' מ"מ מן התורה יכול לדון אפי' אחד ומדברי סופרים עד שיהיו שלשה והנה מה שכתב עד שיהיו שלשה היינו הדיוטות והאיך שייך עד שיהיו שלשה הא מדאורייתא אף בשלשה לא מהני רק בסמוך גם קשה למה כתב דיחיד מומחה שאין הודאה לפניו חשיב הודאה ובג' הדיוטות חשיב הודאה א"כ במה נפשך אי ביחיד מומחה בלתי סמוך למה יוכל לדון כלל הא לא שייך ביה תקנתא דרבנן ועוד הא כתב בהדיא אפילו סמוך א"כ בסמוך מותר לדון דבר תורה וג' הדיוטות אינו מדאורייתא רק משליחות והך עדיפי הם מיחיד מומחה סמוך לכן אין לדבריו קיום כלל והעיקר בכוונת הרמב"ם כמו שכתבתי מקודם ועיין מה שאכתוב עוד לקמן בס"ד בזה:

(ב) חד דיודע סברות בדינים. בזו נחלקו הרמ"ה והרא"ש דלהרמ"ה לא מהני רק ג' דגמירי ולהרא"ש בחד דגמיר ויודע סברות בדינים וטעמו של הרא"ש דהא בגמרא אמרינן אי איפשר דלית בהו חד דגמיר והרמ"ה סובר דזהו לר"א אבל לרבא דמן התורה ג' בעינן בעינן ג' דגמירי ודברי הב"ח מעורבבין בזה דמעיקרא כתב דגם הרא"ש סובר דתליא בזה רק דפוסק כר"א והרמ"ה כרבא והקש' דהוי לי' למימר הך איכא בינייהו ומתוך זה וחזר בו דלהרא"ש לא תליא בהא כלל ופוסק כרבא כרבא וכ' דלהרמ"ה לא קשיא האי איכא בינייהו משום דה"ה דהוי מצ"ל כן ועדיפא מינה קאמר ע"כ ולפי זה גם להרא"ש מעיקרא לא קשיא מהאי טעמא וצריך לומר דוודאי מעיקר' להרא"ש קשיא לי' שפיר דליכא למימר דהך איכא בינייהו עדיפא לי' דהא הרא"ש פוסק דלא כשמואל א"כ בע"כ דהך איכא בינייהו אינו עכשיו לאחר תקנה רק לעיקר הדין תורה כמו שכת' הרשב"א הובא בכ"מ א"כ קשיא לי' שפיר למה לי' לומר איכא בינייהו מה שאין נ"מ השתא הוי לי' לומר הך נפקותא דאף עכשיו יש נ"מ לזה חזר הב"מ ופירש דלהרא"ש לא תליא בהא כלל רק להרמ"ה ולהרמ"ה לא קשיא כיון דהוא לא פסק כר"א שפיר הנפקותא עכשיו לאחר תקנה א"כ לא עדיף הך נ"מ מהך ואדרבא הא עדיפא ליה כמו שכתב הב"מ ועיין היטב בלשון הב"ח ובתומים הביא ראיה להרמ"ה מהא דפריך אלא מעתה ש"מ דבלא זה יש לומר משום יושבי קרנות אבל עכשיו מדינא צריך ג' מן התורה א"כ צריך שלשה דגמירי ולא שייך משום דנפישי יושבי קרנות ומוכח כהרמ"ה דשלשה דגמירי לרבא בעינן ואין כאן ראיה כלל ופי' דברי הגמרא כך בשלמא אי הפי' במשנה דיני ממונות בעינן ג"כ ג' ומומחין ולא מה הן קתני משום נ"ד א"כ ג' הדיוטות בלי קבלה אינן יכולין לדון כלל ואפילו בקבלה מ"מ לא קשיא טעו לא ישלמו דהוי כמו אינו מומחה בקבלה דיכלי למימר קבלנו אדעתא דלידון דין תורה וה"ה בג' כיון דאינן יכולין לדון בלי קבלה אבל עכשיו דרבנן אמרו שידונו ג' משום נעילת דלת א"כ אפילו בלי קבלה יפטרו דהוי כנקיטי רשותא ובקבלה באמת