תפארת יעקב חושן משפט חלק א פד

הזכאי דסוגיא דעלמא הוא להחזיק הממון בידו של זה מצד מה שהוא מוחזק והוא פסק להיפך והוציא אין מוציאין ממנו כיון דעכשיו זה מוחזק ונעשה מוחזק ברשות על פי פסק הדיין אבל היכי דסוגיא דעלמא זכה השני בדין לא מצד המוחזקות שלו אלא אפילו להיפך היה מוציאין ומחזירין לו א"כ זה שפסק והוציא מזה ונתן לזה א"כ לא עדיף תפיסה על פי הדיין מאילו היה נתפס בידו ברשות גמור היה מוציאין ממנו על פי סוגיא דעלמא א"כ עכשיו נמי מוציאין ובהכי מיירי רבינו האי כנ"ל:

ב ועיין תומים ס"ק י"ב שהאריך לברר מפתח סי' זה בפלפול עצום וכבר בארנו כל הצורך בזה לעיל ס"ק י' וכיון שראיתי בכל דבריו שאינם נכונים לפע"ד על הדרך הנ"ל לכן אשיב ידי על סדר דבריו בקצרה. הנה הגאון מהרח"י תאומים האריך להסכים עם דעת הרא"ה ורש"י ונ"י דלר"נ גדול מחזיר אפילו באינו מומחה ופליג אר"י ודעת ר"י דהא דקתני בסיפא דפטור מלשלם הוא בליתא דתיהדר ותמה בתומים דא"כ אף בלי קבלה יפטר דאילו הואי הוי הדר ודעת מהרח"י הנ"ל דאפי' לר"מ פטור וקושיא זו אין לה שורש חדא דהא הש"ך בעצמו בס"ק ט"ו השיג על הרא"ש דמומחה פטור מטעם דבלי קבלה יכול לדון אהני קבלה למיפטר דהוי ליה למיתני סיפא וקבלוהו ואע"ג דרישא וודאי מיירי בקבליה מ"מ בשלמא אי הוי נקט בפי' קבלה שפיר שמעינן דממילא סיפא בקבליה אבל עכשיו לא קתני וקבליה והטעם משום דלא מיירי מעניני חזרת הדין רק מחייוב תשלומין ואין הקבלה גורם החייוב רק דבלא"ה אינו יכול לדון ואין ענין זה להך משנה אבל בסיפא דהקבלה מביאה הפטור הוי ליה למימר וקבליה אבל לפי מה שכתב מהרח"י הנ"ל אתי שפיר דבאמת בסיפא מהאי טעמא לא נקיט וקבליה דאין הקבלה מביאה הפטור דבלי קבלה פטור דאילו הואי הוי הדר וכן ברישא לא נקיט קבלה משום דאין הקבלה מביאה התשלומין כלל רק ממילא ע"כ בקבלה דאל"כ אינו יכול לדון ואין ענין זה להך משנה לכך לא נזכר במשנה כלל מקבלה ואדרבא לפי מהרח"י הנ"ל אתי שפיר ועוד דהא דהרז"ה נתן טעם משום פסידא דבעל דין והרב מהרח"י השיגו דא"כ האיך פסיק ותני ברישא מה שעשה עשוי הא בליתא לדיין לשלומי חוזר וזהו לר"נ דמיירי לשיטת הרז"ה ביש גדול ומ"מ אינו חוזר כיון דהדיין מחוייב לשלם יפה הקשה מהרח"י בלית ליה מאי איכא למימר אבל לר"י דמחלק בין מומחה לאינו מומחה והטעם משום מי יימר דטעמא קמא עיקר הילכך פסיק ותני ברישא מה שעשה עשוי וישלם מביתו ובסיפא ג"כ אין הדיין פטור מלשלם בליתא דתיהדר רק בקבליה דבלי קבלה אפילו אילו הואי לא הוי הדר כיון דליכא פסידא לבעל דין ונהי דבלית ליה לדיין לישלומי היה חוזר מ"מ עכשיו דקתני פטור מלשלם ש"מ אפילו יש לו לשלם א"כ לא משכחת לה רק בקבליה ולק"מ קושית התומים אך עיקר דברי מהרח"י הנ"ל אינם נכונים וכבר השגתי על זה לעיל ס"ק י' אות י"ח וישבתי קושית מהרח"י לר"י בפשיטות ע"ש:

ג עוד כתב מהרח"י הנ"ל דסברת הרא"ה ז"ל נכונה שאין כחו של גדול נגרע בחסרון חכמתו של טועה ובתומים השיג עליו דהא כבר כתב הרא"ש דקנסוהו לדיין לפי שנשתדל לדון ביחידי והוא מהירושלמי ואין דבריו נכונים כמו שהוכחתי לעיל ס"ק י' אות כ"ו בראיות ברורות דהעיקר בזה כדעת הרא"ה ורש"י ונ"י ע"ש ואין צורך לכפול הדברים גם מה שהקשה לשיטת הרא"ה דהא לא אלמן ישראל מחכמים ובאינו מומחה מסתמא יש גדול בעולם והאיך משכחת לה מתניתין דקתני מה שעשה עשוי ומתוך כך רוצה לומר דהרא"ה לשיטתו בנו"ב אין גדול מחזיר ומוקי למתניתין בנו"ב עכ"ד והוא תמוה דפשיטא דלא כתב הרא"ה אלא דר"נ ור"ח לא פליגי אלא דמר מוקי לה בנו"ב ומר מוקי לה בלא נו"ב ובנו"ב מודה דלא מיהדר על פי גדול אבל הא וודאי פשיטא דלר"נ לא מתוקמא בנו"ב דא"כ למה ליה למימר כאן באין גדול הא אפילו יש גדול אינו חוזר בנו"ב ובע"כ דמעולם לא עלה על דעת ר"נ לאוקמא בנו"ב כר"ח רק דלא פליג עליה לדינא כנ"ל ועיקר קושייתו על הרא"ה לק"מ דא"כ תקשי ליה לדעת בעה"מ ג"כ דלשיטתו כל היכי דדיין פטור חוזר על פי גדול א"כ היכי קאמרינן לעיל דלכך תקנו שישלמו הדיינים משום נ"ד הא אי לא משלמי יחזור על פי גדול לשיטת בעה"מ וכמו שהקשה הרא"ש לשיטת הרי"ף ובע"כ צריך לומר דפעמים דליכא מומחה גדול שיחזיר הדין רק בטירחא גדול ועדיין איכא נ"ד וכן פי' רש"י שם דלכך תקנו שג' הדיוטות ידונו דשמא לא ימצא מומחין לכופו לדין ואי מומחה אחד בקל ימצא ליתקני שידונו ג' וחד ביניהו מומחה ואז פטירי מלשלם וליכא נ"ד כלל אלא ברור דאף מומחה אחד לא בקל ימצא א"כ הכא נמי שפיר קאמר מה שעשה עשוי שנסתלקו זה מזה והדיין צריך לשלם לזה רק כשהדיין מטריח ומהדר אחר מומחה מוציא מזה את ממונו ומהאי טעמא נמי לא קשיא מה שהקשה מהרח"י לשיטת בעה"מ דבג' ויש גדול אינו חוזר דהא בזה קשה קושית הש"ס טעו לא ישלמו ואי משום כ"ש שאתה נועל הא מיהדר על פי גדול ולפי הנ"ל לק"מ דכל קושית הגמרא הוא משום נ"ד שלא ירצו להתמצע בדין והשתא כיון דבאין גדול משלמין משום כ"ש שאתה נועל א"כ אף ביש גדול ליכא נ"ד דבמה נפשך אם יש גדול בעיר הא יכול לדון לפניו ושני הדיוטות דלדעת בעה"מ פטירי מלשלם ואי אין גדול בלא"ה לא ירצו לדון שלא יתחייב לשלם שלא יחזור הדין הילכך בין יש גדול בין אין גדול אינו חוזר ובאמת בלא"ה לק"מ מה שהקשה מהרח"י דהא דעת בעה"מ דלא מחזיר גדול אלא דפטור מלשלם מן הדין אבל ג' הדיוטות דבלי גדול מה שעשה עשוי וישלמו לא מחזיר גדול ואי משום דאף דשורת הדין קם דינא יתקנו שיחזור משום נ"ד א"כ לכ"ע קשה כיון דדבר תורה אין דינם דין כלל יתקנו שיחזיר דינם בטעות וכמה להם לתקן שיתקיים דינם אף בטעות דזה גורם נעילת דלת וע"כ כמו שכתבתי לעיל ס"ק י' דאף דהדין חוזר איכא נ"ד דשמא לא יתברר טעותם והם לא ידקדקו בדין כיון דפטורין מלשלם משא"כ אי מחייבת להו דייקי היטב ולא יטעו א"כ גם לשיטת בעה"מ לק"מ וזה ברור אמנם לענין הדין כבר בארנו לעיל ס"ק י' אות כ"ו דהעיקר כדעת הרא"ה ונ"י דחוזר ע"פ גדול ומה שהאריך בתומים לדחות דברי מהרח"י שאין דעת רש"י כן וכוונת רש"י זה קבלתי ומה לי באחרים ואם יאמר בעצמו שטעה יאמר מי יאמר ע"כ תורף דבריו ולא נהירא כלל דאטו אנן אמומחה גדול סמכינן ואינו אלא לראיה ששכל השני יותר שלם וראיה שהרי המומחה אומר כן. גם עיקר דבריו אינם נכונים ואין להאריך כי ברור דדעת רש"י כמו שהבין מהרח"י בענינים אלו והרא"ש לא העתיק פירש"י אלא להורות היפוך גירסת הרי"ף ולא לענין הדין:

ד ומה שהאריך עוד בתומים בביאור דברי הרא"ש בשם הראב"ד כבר בארנו לעיל ס"ק י' אות ך' כל הצורך בדברי הראב"ד הללו ע"ש והנה בתומים הביא דברים בשם הרב בעל פלפלא חריפתא והקשה הוא עליהם. והנה עיינתי בדברי הרב הנ"ל וראיתי שלא דק בתומים בכוונתו והנה הרא"ש שם כתב דמתניתין דסנהדרין במומחה והדין חוזר כשיש גדול להחזירו וציין על זה הרב הנ"ל בדלא קבלוהו להראב"ד לקמן ומסכים עמו רבינו עכ"ל והנה לכאורה יש לתמוה הא בלא קבלוהו חייב לשלם וליכא חזרה כלל כמו שכתב הרא"ש להדיא בכללא דמילתא וכן הש"ך כתב להדיא להרא"ש במומחה דחייב ליכא חזרה והרא"ש כתב להדיא בלשונו ומתניתין דהכא במומחה לכך אינו משלם והדין חוזר כשיש גדול הרי להדיא דבקבלי' מיירי דבלי קבלה חייב,. גם אני תמה על התומים שהוא הבין בכוונת הפלפלא חריפתא דבלי קבלה חוזר להראב"ד דהא בהדיא כתב הראב"ד כדאמר ליה ר"י למר זוטרא ואי לא קבלי' זיל שלים ש"מ דבלי קבלה ג"כ אינו חוזר אבל המעיין היטב בדברי הרב הנ"ל יראה בבירור שהרב הזה כיוון מה שכתבתי לעיל ס"ק י' אות כ' בכוונת הרא"ש והראב"ד והוא כמו שכתבו התוספות בד"ה כאן במומחה דבקבליה ליכא חזרה דבין לדין בין לטעות הוא ובלי קבלה פשיטא דליכא חזרה כיון דחייב לשלם ולא תמצא חזרה רק בדיין שפטור מצד הסמיכות ובלי קבלה אז חוזר דלא שייך קנס כיון דפטור מלשלם וגם לא קבלוהו בין לדין בין לטעות וזהו כוונת הרב הנ"ל והשתא לק"מ מה שהקשה עליו בתומים ועיין היטב לעיל ס"ק בזה:

ה והנה החכם צבי בתשובה שלו הקשה על הראב"ד ז"ל שהוא סותר עצמו לפ"ק דע"ז ומתוך כך כתב שלא נאמרו דבריו אלא בנו"ב ואחריו נמשך מהר"י ובזה אמת דיבר התומים שלא דקדקו כלל כמבואר ברא"ש כמו שכתבתי לעיל ס"ק י' אות י"ח והנה לעיל כתבתי ליישב קושית הח"ץ ועכשיו דקדקתי ג"כ בדברי הראב"ד ז"ל שם וראיתי שאין מקום לכל החרדה שהחריד הח"ץ. וז"ל הראב"ד שם וה"מ מטומאה לטהרה ומאיסור להיתר אבל בדיני ממונות חבירו המומחה ממנו חוזר ומזכה לזה עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה מה זה שכתב מזכה לזה הוי ליה למימר רבותא טפי דאפילו לחייב יכול גדול ממנו אליבא דר"נ כמבואר ועכ"פ לא היה לו לומר רק מחזיר דינו שלזה ולאיזה צורך הזכיר החזרה בצד הזכות אבל באמת לק"מ כמו שכתב הטור בשם הרמ"ה דבין בשק"ה בין בדבר משנה כל כמה שלא שילם זה ונתברר שטעה אינו צריך לשלם וזהו כוונה הראב"ד דוודאי אם אחד מומחה פטרו לזה שוב אין כח ביד גדול להחזירו כמו שכתב הרא"ש בשמו פאד"מ אבל שם מיירי דומיא דאיסור והיתר שעדיין לא שילם ועל זה אמר דוקא באיסור והיתר אבל בדיני ממונות כהאי גוונא חבירו המומחה ממנו חוזר ומזכה לזה אבל לחייב אינו במציאות כנ"ל והרמ"ה כתב זה אפילו בלי גדול היינו אם הוא עצמו מודה שטעה אבל אם הוא אינו חוזר גדול בעינן וזה פשוט וברור בכוונת הראב"ד ז"ל ולפי זה נדחו דברי מהר"י הנ"ל מה שרצה להוכיח מדברי הראב"ד הללו שהוא חולק על הרי"ף דלדידי' מעולם לא הוזכרה חזרה על פי גדול בבית המדרש ולפי הנ"ל אין כאן ראיה דלדין זה כ"ע מודו שאם חכם אחד מחייב חכם חבירו הגדול יכול לזכותו ואינו צריך לשלם אבל אם אינו גדול לא כיון שהראשון עומד והוא נתקבל לדון דין זה גם מה שכתב מהרח"י הנ"ל וז"ל ועוד יש ראיה שהראב"ד ז"ל חולק על פסק הרי"ף שהרי כתב הרא"ש על שמו פאד"מ כלשון הזה דבמומחה דקבלוהו אפילו יש גדול אין מחזירין אלא קם דינא ולא משלם ואילו לדברי הרי"ף ליכא חזרה על פי גדול כלל עכ"ל ובאמת מעולם לא כתב הרא"ש כלשון הזה במומחה דקבלוהו דמשמע דבלי קבלה יש חזרה רק כך לשונו שם והראב"ד כתב דאפילו גדול ממנו אין מחזירין ושפיר יש לומר דלית ליה חזרה על פי גדול כלל וכן הבין הש"ך ויתר האחרונים דהראב"ד והרא"ש בתר חזרה לית ליה חזרה על פי גדול כלל אך באמת