תפארת יעקב חושן משפט חלק א פ

הבדק הבית דהרי"ף סבירא ליה ג' דומים ליחיד מומחה וכבר ביאר דין דיחיד מומחה וקבליה ולא קבליה כן הדין בג' הדיוטות משא"כ אי כאינו מומחה משוי להו א"כ אי לא נו"ב פשיטא דלא דמי לאינו מומחה דבאינו מומחה ולא קבליה לא שייך טעמו של הרי"ף שאין לך אדם שנעשה דיין לכך פסק הרי"ף דחייב בלא נו"ב ובג' פשיטא דשייך הך סברא אפילו בלי קבלה. ועוד דאפילו אי נימא דגם בג' לא שייך הך סברא מה שאין הדעת סובלת זה כלל מ"מ הוי ליה להרי"ף לאתויי זה ולאשמועינן לה דאין לך חידוש דין גדול מזה וברור כמו שכתב הב"ה בכוונת הרי"ף דכיחיד מומחה משוי להו והשתא אתי שפיר ולק"מ ומה שכתב הש"ך לדחות טעמו של הרא"ש דבמומחה הטעם משום דאנוס הוא אין להקשות מומחה ונקיט רשותא ודן בכפיה למה יפטר הא בכפיה אינו אנוס וע"כ משום דבלי רשותא יכול לדון אהני ליה רשותא לפטרו דזה אינו דא"כ תקשי ליה להרא"ש לשיטתו אינו מומחה ונקיט רשותא דפטור להרא"ש מ"ט הא בלי רשותא אינו דן כלל וגם אינו אנוס וע"כ דנקיט רשותא אינו צריך טעם לפטרו דלכך נתנו לו רשות שיפטר אם יטעה]:

ב ומה שהקשה הש"ך דלהרא"ש הוי ליה למימר ואם היה מומחה לרבים וקבלוהו לא ידענא מאי קאמר שהרי הרא"ש בעצמו נתן טעם במומחה משום דאנוס הוא ומזלי בישא גרים רק דג' הדיוטות דלא שייך האי טעמא הוצרך ליתן טעם משום דבלי קבלה יכולין לדון אהני קבלה למיפטרינהו ולק"מ ועוד הא כתב הרמב"ן דסתם מומחה בבכורות גמיר וסביר ונקיט רשותא א"כ בלי קבלה פטור גם עיקר קושיתו לא ידעתי הא ברישא נמי קתני מה שעשה עשוי והתם פשיטא דעיקר הטעם משום דקבליה דאינו מומחה אינו יכול לדון כלל ואפילו לא טעה חוזר רק העיקר משום דקבלהו וא"כ אמאי לא תנא וקבלוהו ואולי כך כוונתו דבאמת במתניתין דסנהדרין לא מיירי כלל רק מעניני חייוב ופיטור תשלומין ולא מחזרת הדין וקם דינא וברישא לא נקט מה שעשה עשוי אלא משום דבלא זה אין כאן חייוב תשלומין אפילו ליתא דתיהדר הילכך לא חש לומר בקבליה דמסתמא מיירי בענין שיהא קם דינא משא"כ בסיפא דהקבלה עיקר הפטור ולא נפטר רק משום דקבליה א"כ היה לו לומר וקבלוהו וזה ברור וכעין זה כתבתי לעיל ס"ק י' ליישב שיטת הרי"ף ע"ש אבל מ"מ לק"מ כנ"ל אף גם דמהאי טעמא גופא לא חש לפרש בסיפא כיון דרישא ע"כ בקבלוהו כנ"ל ועל זה קתני סיפא ואם היה מומחה ש"מ דבקבלהו ג"כ מיירי אמנם מה שהביא הש"ך ראיה מתשובת מהר"ם במרדכי פרק קמא דסנהדרין והביאו הרב בב"ה והתם באמת מוכח לכאורה להדיא דג' וקבלוהו חייבין לשלם רק שסיים שיש לחלק בזמן הזה שמכריחין אותם לדון על פי החרם דמה להם לעשות אבל אם דנו מעצמן אפילו בקבלי' חייבין אך קשה לי טובא דהרי הרב בהגה' פוסק הכא כהרא"ש דג' וקבליה פטורין ומיד בסעיף שאחר זה העתיק דברי תשובת מהר"ם הנ"ל דבזמן הזה שמכריחין הדיינים לדון על פי החרם לא ישלמו דמה להם לעשות יקשה במה נפשך אי בקבליה הא דעת הרב דפטירי לעולם כדין יחיד מומחה ואי בלא קבליה זה לא נזכר בתשובת מהר"ם ואדרבא מהר"ם מיירי בקבליה לפי הבנת הש"ך:

ג אבל באמת המדקדק בתשובת מהר"ם הנ"ל יראה שלא נאמרו דבריו כלל כשדנו בקבלה וז"ל המרדכי פ"ק דסנהדרין נשאל לרבינו מאיר אם יכול לערער על הדיינים ולהזמינם לדין והשיב נראה לי שיכול שהרי לא שמענו שיהא חרם או תקנת הקהילות מלערער על הדיינים ואי משום דאמרינן בסנהדרין הב"ע דקבליה עלייהו אי הכי אמאי ישלם מביתו דאמרי ליה דון לנו דין תורה משמע הא כל היכי דקבליה עליה בסתם לא ישלמו אין להביא ראיה משם חדא דמצינו לפרושי מסתמא על דעת כן קבלוהו שידון דין תורה ועוד דהתם מיירי דליכא אלא חד דיין ושקיל וטרי התם אליבא דמ"ד יחיד אינו כשר לדון והיינו שלא כדין תורה אלא א"כ קבלי' עלייהו קובלוה נמי שאם יטעה לא ישלם אבל היכי דאיכא דינים כמשפט ודין תורה אם טעו ישלמו ואפילו אם באנו לחלוק ולומר וכו' עכ"ל מהר"ם שם במרדכי ודבר ברור הוא שלא נאמרו דברי מהר"ם בשדנו בקבלה שהרי מחלק בין אינו מומחה וקבליה סתם דפטור לג' והאיך יעלה על הדעת דג' וקבליה גריעי מחד וקבליה ומה שכתב מהר"ם דיחיד וקבליה כיון דשלא כדין תורה הוא קבליה גם לטעות משא"כ ג' כדין תורה הוא אדרבא נהפוך הוא דיחיד וקבליה דאסור לו לדון יש לומר דקבליה לדון משא"כ ג' וקבליה אם לדון קבלה זו מה טיבה הא בלא"ה יכולין לדון בע"כ בפרט דהתם מיירי שהם מוכרחין לדון על פי החרם א"כ פשיטא דהקבלה לטעות הוא ובפרט דג' הדיוטות דקביעי יכולין לדון בע"כ ואינו יכול לומר אדון לפני אחר כמבואר בדברי הרב בהגה' סי' ג' ס"א ע"ש א"כ פשיטא דהקבלה אף לטעות הוא דבהא לא שייך קושית הש"ך ודו"ק:

ד אלא ברור דתשובת מהר"ם מיירי בדיינים שהן יושבין לדון על פי החרם הקהילות ובוודאי הם דנין בע"כ ועל זה, נשאל מהר"ם אם יכול לערער עליהם ולזה השיב דמהך דאמרינן דון לנו דין תורה דמשמע בקבלה סתם פטור א"כ כמו דיחיד מומחה דאסור לדון מ"מ בקבלה שיכול לדון נפטר ג"כ מלשלם בטעות בשק"ה ה"ה בג' בלי קבלה שיכולין לדון דפטירי אף בטעות דמה נפקא מינה בקבלה מכח רשות בעלים או בג' שהם יכולין לדון מתקנתא דרבנן ולזה השיב מהר"ם שאין ראיה משם חדא דיחיד בקבלה סתם באחת חייב ועוד דקבלה ביחיד עדיף מג' אף דיכולין לדון בלי קבלה דהתם כיון שאינו יכול לדון כלל רק בקבלת בעל דין יש לומר דקבלת בעל דין אף לטעות היה אבל הם דברשות רבנן נחתי לא יהבי רשותא רק לדין ולא לטעות וכמו שאמרו שם כ"ש שאתה נועל דלת [משא"כ ג' וקבליה נהי דרבנן לא יהבו רשותא אף לטעות מ"מ קבלת הבעלים פוטרת אותם מכ"ש מקבלת יחיד דקבלת ג' אינו נצרך כלל רק לטעות] ועל זה כתב עוד מהר"ם שאם אנו באנו לחלק כיון שמכריחין את הדיינים לדון על פי החרם והיינו שידונו בכפיה ועל זה שייך הכרח על פי חרם לדון משא"כ בקבלת בעלים] מה להם לעשות מ"מ יש להם לחזור וזהו כוונת הרב בהגה' שאף שפסק כאן כהרא"ש העתיק דברי מהר"ם הנ"ל דאפילו בלי קבלה כל שהם מוכרחים לדון פטירי וזו הוא ג"כ כוונת הרב ב"י בב"ה שאחר שהביא דעת הרי"ף דג' הדיוטות כיחיד מומחה העתיק תשובת מהר"ם הנ"ל כלשונו וא"א דמהר"ם חולק על הרי"ף לא הוי שתיק הרב מיניה אלא ברור דבלי קבלה מיירי ואין זה ענין לג' וקבלוהו וזה ברור:

ה אלא דקצת קשה לי על תשובת מהר"ם הנ"ל דמה לו כל הפילפול הזה הלא סוגיא ערוכה הוא אלא מעתה טעו לא ישלמו ומשני כ"ש שאתה נועל הרי להדיא דג' הדיוטות שטעו חייבין לשלם ובשלמא להבנת הש"ך יש לומר דבקבליה רוצה להוכיח וזה לא מוכח משם [ואמת דהש"ך כתב דגם בקבליה מוכח משם והא ליתא כמו שכתבתי מקודם ובאמת יש לתמוה על הש"ך דמדברי המרדכי גופא מוכח דבקבליה לא מוכח מהתם כלל ודו"ק] אבל לפי מה שפירשתי דמיירי בלא קבליה היה לו להביא משם הגם שרצה מהר"ם להביא ראיה מיחיד וקבליה מהא דאמרינן דון לנו דין תורה וקשה לפי זה והא הסוגיא דסנהדרין ד"ה חלוקה עם הסוגיא דהתם ד"ב דמבואר להדיא דחייבין ובע"כ צריך לומר כמו שחילק מהר"ם ונראה דג' שדנו מעצמם פשיטא ליה למהר"ם דחייבין מכח סוגיא הנ"ל רק דס"ד ג' דקביעי כמו התם הוי ממש כמו יחיד וקבליה סתם דמה לי קבלוהו בעלי דינים או קבלוהו הקהל לדון מתחילה כל דין שיבוא לפניהם ועל זה דחה מהר"ם דיחיד וקבליה ג"כ חייב ועוד דלא דמי ליחיד וקבלוהו בעלי דינים בעצמן דכיון שקבלוהו לדון קבלוהו אף לטעות אבל ברשות הקהל לא הוי רק לדון דין תורה משום כ"ש שאתה נועל כדאמרינן התם ומעתה גם מה שדחה הש"ך הראיה מן הירושלמי ליתא דמהר"ם לא חילק בין יחיד לג' רק בלי קבלה אבל בקבלה פשיטא דג' עדיפי וכיון שאמרו בירושלמי ביחיד הטעם משום שהגיס דעתו לדון יחידי משמע וודאי דג' פטירי בקבלה כדעת הרא"ש וכן נראה עיקר ועיין לעיל ס"ק י' העליתי דאפילו יש גדול ממנו אין מחזירין אלא קם דינא ולא משלמין. ובתומים הקשה על הרא"ש שנתן טעם במומחה משום דאנוס הוא ומזליה דההוא גברא גרים ליה דהא בלא"ה פטור כמו ג' הדיוטות כיון דבלי קבלה יכול לדון בע"כ אהני קבלה למיפטרי' וע"ש שהאריך ליישב ובאמת לק"מ מכמה טעמים חדא דהא כתב מהרי"ו בתשובה סי' קמ"ז הביאו הרב בהגה' לעיל סי' ג' דבזמן הזה אין מומחה לרבים דן ביחידי וכן פסק הרא"ש עצמו פ"ד דנדרים דמדאמר ר"נ כגון אנא דגמירנא וסבירנא ומי הוא בדורות הללו דגמיר וסביר כר"נ ומכח זה פסק דהאידנא ליכא יחיד מומחה גמיר וסביר וכן פסק הטור י"ד סי' רכ"ח והמחבר שם וכתב הש"ך לעיל סי' ג' דדוקא לענין דין אבל לפטור אם טעה יש מומחה לרבים וכן כתב הש"ך סי' זה ס"ק י"ג אות ד' א"כ הוצרך הרא"ש ליתן טעם משום דאנוס הוא דאף בזמן הזה פטור דליכ' למידן בלי קבלה כמו ג' הדיוטות ולחנם האריך בתומים בזה ועוד נראה בכוונת הרא"ש דוודאי יש להבין מה שהקשה הש"ך על טעמו של הרא"ש דהא בלי קבלה זה בורר לו אחד ואהני קבלה שהוא דן לפני זה וצריך לומר דהרא"ש מיירי בג' דקביעי ומבואר לעיל סי' ג' דג' דקביעי יכולין לדון בע"כ ואינו יכול לומר אדון לפני אחר ע"ש א"כ ביחיד מומחה הוצרך הרא"ש ליתן טעם משום דאנוס הוא דאי אף ביחיד מומחה מהני קביעי קמש"ל דאף אינו קביעי פטור ואי לא מהני קביעי פשיטא דקמש"ל דפטור משום דאנוס הוא אף דבלי קבלה זה בורר לו אחד ודו"ק:

ו ועוד נראה דבלא"ה יש להבין כיון דדבר תורה ג' בעינן וגם מומחין ומתקנתא דרבנן שידונו ג' הדיוטות משום נ"ד א"כ למה יחיד מומחה יוכל לדון הא ליכא נ"ד שיוכל לדון לפני ג' דהדיוטות שכיחי ולמה לא יצטרף עוד עמו שני הדיוטות דהם שכיחי כיון שאין צורך לעקור דבר תורה וזהו באמת טעמו של רש"י שפירש