תפארת יעקב חושן משפט חלק א עח

חולק כלל א"כ כ"ש דפליג אר"נ דאין גדול מחזיר רק ס"ל לחלק כר"ח דכל כמה דלא נו"ב הדר דינא ובנו"ב לא הדר דינא אפילו בדבר משנה ואפילו יש גדול ממנו הרי דהרבה פוסקים לא סבירי להו כר"נ אלא כרב חסדא ומ"מ בהא ליכא מאן דפליג דטועה בדבר משנה חוזר אם כן התם בס"ד דטועה בדבר משנה אינו חוזר כ"ש דאין גדול מחזיר ופשיטא דבשביל זה לא יוכיח הרמב"ן ז"ל דאין גדול מחזיר ואין הלכה כר"נ דא"כ אף כר"ש אין הלכה דאף דבר משנה אינו חוזר ובע"כ דזהו לס"ד אבל למסקנא דסבירא ליה מטין איתמר פשיטא דחוזר א"כ שפיר יש לומר דאף גדול מחזיר רק שאני התם דמטין איתמר ולא שק"ה כמו שכתב מהר"י הנ"ל:

לג אבל באמת דברי מהרא"י הנ"ל תמוהין מאוד בלא"ה ותמהני על האחרונים ז"ל שלא ירדו לסוף דעת הרמב"ן ז"ל דעיקר כוונת הרמב"ן ז"ל להקשות מהא דאמרינן התם אמר ליה ר' יוחנן עשית כשל תורה [ע"ש פירש"י] הרי שהוכיח ר"י מדהחזיר ר"ל להנך דייני שעשו זה הטעות כטעות בשל תורה וקשה מנא ליה הא אף אם היה מחשיב זה הטעות רק כטעות בשק"ה יפה עשה שהחזיר דהא הוא גדול מהם ולדעת בעה"מ אפילו בשק"ה חוזר וכן מדקאמר התם מר סבר הלכה איתמר [ע"ש פירש"י] ולכך חוזר ולגירסת הרמב"ן מר סבר טועה בדבר משנה הוא וחוזר וקשה הא אף אי בשק"ה טעו חוזר לדברי בעה"מ ז"ל וזה שדיקדק הרמב"ן ואמר לי' ר"י עשיתם כשל תורה ומפרשין בגמרא מר סבר טועה בדבר משנה וחוזר עכ"ל הרי להדיא כמו שכתבתי. גם עיקר דברי מהרא"י הנ"ל מה שכתב ליישב ולחלק בין מטין לשק"ה וראייתו דבמטין לא מפקינן ממונא מיד המוחזק משא"כ בשק"ה מפקינן ממונא מיד המוחזק לכך בשק"ה יותר ראוי שיחזור ולפע"ד הא ליתא דלענין חזרת הדין פשיטא שאין הפרש בין אי טעה בדבר דסוגי' דבעלמא להיפך ומפקינן ממונא להיפך או דסוגי' דעלמא שלא להוציא מיד המוחזק והוא הוציא הרי דבטעה בתיקו פשיטא שאין להוציא מיד המוחזק מ"מ למ"ד תפיסה מהני בתיקו הוי טועה בדבר משנה הרי אף שאין דין זה בגדר הכרעה כלל כל שפסק להיפך ממה שמפורש בתלמוד הוי טועה בדבר משנה וה"ה בפסק להיפך מסוגי' דעלמא כהאי גוונא הוי טועה בשק"ה וא"כ כיון דסוגי' דעלמא מטין כאידך והוא לא פסק כן טועה בשק"ה הוי ואדרבא מטין דהתם עדיף טפי משק"ה דשק"ה לא איתמר בי' בפירוש כלל ואילו התם מטין איתמר ודומה קצת לתיקו דחשיב כטועה בדבר משנה א"כ נהי דטועה בדבר משנה לא הוי עכ"פ טועה בשק"ה הוי ולפי סברת הרב הנ"ל יקשה בתיקו דאין מוציאין ממון מחזקתו לדעת הנ"י הוי טועה בדבר משנה לדעת הנ"י ובשק"ה דמוציאין ממון בסוגי' דעלמא מאן דטעי ביה לא הוי אלא טועה בשק"ה וע"כ דזה לא תלוי בזה אלא כל כמה שפסק בהיפך ממה שהיה לו לפסוק הוי טועה ואי מפרש בהיפך הוי טועה בדבר משנה ואי סוגי' דעלמא בהיפך הוי טועה בשק"ה ואף כאן כיון דסוגיא דעלמא מטין כאידך והוא לא פסק כן טועה בשק"ה הוי וזה ברור וקושית הרמב"ן קושיא עצומה לכאורה:

לד ומהאי טעמא נמי נראה ברור כמו שכתבתי לעיל דה"מ דמחזיר גדול בלי קבלה אבל בקבלה דפטור מלשלם משום דבין לדין בין לטעות קבלו ליכא חזרה כדעת הראב"ד ותוס' והרא"ש וטור אם כן לק"מ קושית הרמב"ן דהתם מיירי בקבלי' עלי' אותן הדיינים לכך בשק"ה לא הדר דינא דבין לדין בין לטעות קיבלום כמו שביארנו לעיל וכמו דלהפוסקים כר"ח מתוקמא בנו"ב כמו שכתב הרמב"ן כמו כן להפוסקים כר"נ מתוקמא בקבלי' עלי' ולק"מ וזו היא ראיה להראב"ד הנ"ל. עוד הקשה הרמב"ן מפרק אלו טריפות דקאמר זיל אימא ליה דלישלם דמי תורא למריה וכתב הש"ך ליישב דמאן לימא לן דתלתא הוי דילמא רבא לחודא אורי והרב מהרא"י תמה עליו דכוונת הרמב"ן דלגבי ראיית טריפה חד כשלשה ובאמת לק"מ דכוונת הש"ך נהי דכשלשה הוי היינו כשלשה הדיוטות אבל לא כג' ובינייהו יחיד מומחה ואזיל לשיטתו שהשיג על הנ"י דבאו"ה אינו סמוך כסמוך וכיון דהתם מיירי בלא קבליה לא היה לו להורות דסבירא ליה להש"ך לעיל דאפילו באו"ה דוקא כשמקבלים אותו ע"ש אך לפי מה שביארנו לעיל דהעיקר כדעת נ"י דבאו"ה אינו סמוך כסמוך דמחוייב להורות לא תירץ הש"ך כלום. אך הבעל המאור גופא ג"כ חולק בזה שהרי כתב דמעשה דפרה של בית מנחם בקבליה עלי' ש"מ דבלי קבלה חייב ואי כסמוך הוי בלי קבלה פטור אם כן לשיטת בעה"מ גופא יפה תירץ הש"ך [אך יש לדקדק בדברי בעה"מ בזה בלא"ה דהא ר"ס בוודאי סמוך היה א"כ מה צורך לקבלי' וכן משמע להדיא בתוספות פ"ק דסנהדרין שהביא הש"ך ס"ק ו' דר"ט סמוך היה ע"ש ובחידושי הארכתי ליישב דברי בעה"מ בזה ואין להאריך כאן] והרב מהר"י כתב ליישב קושית הרמב"ן דהתם נו"ב הוי לכך חייב אפילו באו"ה ובאמת הרמב"ן גופא כתב לשיטת הרי"ף דהתם בנו"ב הוי אבל לבעל המאור אי אפשר, לומר כן שכתב נקוט האי כללא דכל הני בבא לא פליגי בין נו"ב או לא שמע מינה דלדידי' אין חילוק בין נשא ונתן בידו או לא ועוד האיך כתב דמעשה דפרה של בית מנחם בקבלי' עלי' ש"מ דבלי קבלה חייב והא לא נו"ב וע"כ דלבעל המאור לעולם חייב ובאמת יש לתמוה על הרמב"ן שהיה לו להקשות על בעל המאור מהך סוגיא גופא שכתב דמעשה דפרה של בית מנחם בקבלי' ש"מ דאפילו באו"ה מצריך קבלה והא לגבי ראיית טריפה כתלת הוי וע"כ דבעל המאור אינו מחלק בין או"ה לדיני ממונות א"כ מהך סוגיא דבפרק אלו טריפות ג"כ לק"מ דרבא לחודא אורי אם לא דמשמע ליה להרמב"ן דהתם תלת הוי ולא גרסינן כתלת רק בתלת וזה מבואר דלא כמהר"י ובחידושי הארכתי בביאור דברי בעה"מ בזה]. עוד כתב הש"ך ליישב קושית הרמב"ן דהתם ליתא דתיהדר ונו"ב ותמה מהר"י דקושית הרמב"ן הוא דלשיטת בעה"מ אמאי ישלם מביתו ונעלם ממנו דברי הש"ך במקומו שכתב בעצמו דעל זה אינו מתרץ כלל לשיטת בעה"מ דוודאי לדעת בעה"מ אפילו נו"ב פטור ויפה הקשה הרמב"ן לשיטתו אלא שכל כוונתו לקיים פסק בעה"מ דמחזירין דבהא פסק כוותיה מקודם:

לח עוד האריך הש"ך לבאר דבאו"ה נמי קם דינא ולא הדרא ומתכשר' והוכיח כן מן הש"ס דקאמר אי אמרת בשלמא אינו חוזר אלמא קם דינא וראיה זו איני מכיר דפשיטא דאם נאמר טועה בדבר משנה אינו חוזר דאין גדול מחזיר ויותר היה לו להביא ראיה מהא דקאמר ועוד אי בשק"ה טעית מומחה לרבים אתה ש"מ דבשק"ה לא הדרא ומתכשר' אבל באמת קשה לי טובא על זה דאי ס"ד דאף דבדיני ממונות ועדיין לא נעשה מעשה חוזר מ"מ באו"ה קם דינא והיינו דשווי' חתיכה דאיסורא א"כ קשה מאי קא מותיב ליה רב המנונא לר"ש ורוצה להוכיח מינה דטועה בדבר משנה אינו חוזר דילמא שאני או"ה דשוי' חתיכה דאיסורא ואפילו בדבר משנה לא הדר דינא אבל בדיני ממונות בדבר משנה חוזר שהרי אתה אומר שלענין זה חלוק ענין או"ה מדיני ממונות וע"כ שאין חילוק כלל בין או"ה לדיני ממונות ומה דקאמר הכא ועוד אי בשק"ה טעית היינו דוקא באינו מומחה וכמו שכתבו הרא"ש וטור דאפילו יש גדול בדיני ממונות קנסוהו כדי שישלם מביתו וכ"ש באו"ה שאסור לו להורות אפילו קבלי' דרבים חללים הפיל קנסוהו דאפילו לא נעשה מעשה קם דינא כדי שישלם מביתו ושפיר קאמר ר"ע דאפילו בשק"ה באינו מומחה קם דינא וחייב פטור אתה שמומחה לרבים אתה ולכך לא הזכיר ר"ע קבלה או רשותא דבלא"ה כיון שהוא מומחה באו"ה פשיטא דלא שייך קנס דהא מחוייב להורות א"כ היה חוזר ואילו הואי הוי הדר ועוד דבלא"ה פטור כיון דמומחה הוא ומחוייב להורות הוי כסמוך לשיטת הרב בשם הנ"י לעיל סעיף א"ן. והשתא נמי לא קשיא על הרב בי"ד סי' רמ"ב דחכם שטעה בשק"ה חבירו יכול לישא וליתן עמו עד שיחזור בו דהא הכא פוסק דכר"ש בשק"ה קם דינא ובגמרא נמי אמרו ועוד אי בשק"ה טעית אלמא בשק"ה אפילו באו"ה דלא נעשה מעשה קם דינא ולפי הנ"ל לק"מ דוודאי מה שלא הזכיר הרב כאן חזרה בשק"ה היינו משום דכל היכי דחייב לשלם ליכא חזרה דקנסוהו שיתקיים דינו כדעת הרא"ש ובעה"מ וכל היכי דפטור מלשלם אם מצד הקבלה ליכא חזרה כדעת הרא"ש וטור בשם הראב"ד ותוס' משום דבין לדין בין לטעות קיבלום ולא תמצא חזרה רק בסמוך ובזמן הזה ליכא סמוכים לכך לא הזכיר הרב שום חזרה כלל משא"כ באו"ה דלא נעשה מעשה דוקא באינו מומחה קנסוהו שאסור לו להורות אבל מומחה אפילו בלי קבלה ובלי רשותא באו"ה לא שייך קנס ואפילו אין גדול חוזר הדין כיון דלא נעשה מעשה והרב גופא כתב לעיל ס"א דהוי כסמוך א"כ נהי דאם היה נעשה מעשה לא היה חוזר בלי גדול מ"מ בלא נעשה מעשה כיון דבדיני ממונות חוזר כהאי גוונא כ"ש באו"ה דהוי כסמוך כל שהוא מומחה ולכך בי"ד דמיירי באו"ה ובמומחה שפיר כתב דחוזר [דכל שיכול לחזור באו"ה וודאי לא נעשה מעשה] כיון דלא שייך קנס וזה ברור ולק"מ ולא אוכל לידע מה מקום קושיא יש כאן על הרב [וכ"ש לשיטת הטור החולק על הרמ"ה דאפילו בדיני ממונות קם דינא אפילו עדיין לא שילם א"כ כ"ש באו"ה באינו מומחה אבל במומחה פשיטא דלא שייך קנס לשיטת הרב לעיל ס"א דהוי כסמוך ומחוייב להורות א"כ ממילא חוזר הדין דלא קנסוהו כדי שיתקיים אך לפי זה לא היה לו לחזור רק כשיש גדול כיון דאין חילוק בין נעשה מעשה או לא אבל באמת מדברי הרא"ש גופא מבואר דאם לא שילם חוזר בלי גדול בדיני ממונות א"כ ה"ה באו"ה במומחה דלא קנסוהו לכך לא הזכיר הרב בי"ד חזרה ע"י גדול דבלא"ה חוזר כמו בדיני ממונות כהאי גוונא]:

לו ומדברי הראב"ד גופא פרק קמא דע"ז נמי מוכח דהא דקאמר ועוד אי אפילו בשק"ה טעית היינו משום דבאינו מומחה קנסוהו וכמו שכתבתי. שכתב וז"ל וה"מ מטומאה לטהרה ומאיסור להיתר אבל בחיוב וזכות חבירו המומחה ממנו חוזר ומזכה לזה וכתב עוד וה"מ בדבר שאין בו מחלוקת אלא משק"ה אבל בדבר משנה חוזר ומטהר ומתיר והביא ראיה מהא דאמרינן הכא דאי איתא לפרה הוי הדרא ומתכשר' בדבר משנה ואח"כ הביא ראיה דבשק"ה לא מהך דחכם שטימא ובאמת כבר דחה הר"ן ראייתו ולכאורה קשה כמו שהביא מהך דסוגיא דסנהדרין דבדבר משנה חוזר ומתיר כמו כן היה לו להביא ראיה דבשק"ה לא דהא תרתי קאמר חדא דטועה בדבר משנה אתה וחוזר ועוד אי אפילו בשק"ה טעות וכו' אלמא בשק"ה קם דינא אלא ברור דמהכא אין ראיה כלל דאי לאו מומחה פשיטא דבשק"ה קם