תפארת יעקב חושן משפט חלק א עו

וכן פי' הרא"ש עצמו הטעם במומחה וקבליה וא"כ קשה הא ליכא למימר דהראיה הוא דבלי קבלה יכול לדון בע"כ דאל"כ בקבלה למה יפטר דהא השתא נמי שהוא דן בע"כ בקבלה למה יפטר הא אהני הקבלה שהוא דן לפני זה אבל בלי קבלה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד וע"כ דכל הטעם משום דאנוס בטעותו כשדן בקבלה כמש"כ הש"ך ס"ק ט"ו והרא"ש ובעה"מ א"כ אין ראיה משם דוודאי יש לומר בלי קבלה אינו דן בע"כ ומ"מ בקבלה פטור דכיון דמומחה הוא אנוס בטעותו הוא כשדן שלא בכפיה ומזל דידיה גרם וע"כ דשם מיירי דאיתא דתיהדר והראיה הוא מאי לא קיבלו זיל שלים דאמאי לא היה חוזר וקושית הרא"ש בשם הראב"ד במקומו. ומעתה ממילא נדחו דבריו מה שכתב ליישב פירש"י דאין כוונת רש"י שאמרו בפ' כן אלא מסתמא אמרינן בין לדין בין לטעות קבליה דאל"כ מה טיבו של קבלה הא בלא"ה יכול לדון בע"כ ומזה דייק הגמרא דיחיד מומחה דן בע"כ זה תורף דבריו. והוא תמוה ג"כ מכמה טעמים חדא כפי מה שכתבתי מקודם דהא השתא נמי שהוא דן בע"כ למה יפטר בקבלה הא יש לומר הקבלה הוא במה שדן לפני זה וע"כ משום דאינו עלול לטעות ואנוס הוא כשדן בלי כפיה א"כ גם אי יחיד מומחה אינו יכול לדון בע"כ יש לומר כן ואין ראיה כלל וליכא למימר דהראיה הוא לפירש"י מהא דקאמר ואי לא קבליה זיל שלים דלא מתוקמא לדידיה בליתא דתיהדר ואמאי לא הדר דינא חדא דמ"מ אין כאן הוכחה דלכתחילה יכול לדון בע"כ ועוד דהא רש"י פי' אי לא קבליה דון לנו דין תורה וא"כ מאי, ראיה דבלי קבלה כלל יכול לדון בע"כ:

כד ועוד תמיה גדולה על הש"ך דהא לעיל סי' ג' כתב הרב בהגה' בשם מהרי"ו דבזמן הזה ליכא יחיד מומחה לרבים לדון לכתחילה בע"כ וכן כ' הרא"ש פ"ד דנדרים דמי הוא בדורות הללו דגמיר וסביר כר"נ וכתב הש"ך סי' זה ושם סי' ג' דדוקא לענין דין אבל ליפטר אם טעה יש מומחה לרבים כגון מומחה וקבליה וקשה במה נפשך אי בקבלה להדיא בין לדין בין לטעות אף אינו מומחה פטור כמבואר ברא"ש וטור והרב בהגה' ואי בקבלה בפי' לדין תורה אף בזמניהם חייב וע"כ בקבלה סתם וקשה הא בלי קבלה אינו יכול לדון בע"כ ומנא לן דקבלה אף לטעות ובע"כ משום דאנוס הוא א"כ אין ראיה ממר זוטרא דוודאי אילו הואי הוי הדר בלי קבלה וחייב לשלם כיון שנו"ב כמו שכתב הש"ך ומ"מ אי קבלו פטור כמו מומחה בזמן הזה דאינו יכול לדון בע"כ ומ"מ פטור בקבלה סתם דאנוס הוא וע"כ דמיירי דאיתא דמיהדר והראיה הוא בלא קבלו אמאי לא היה חוזר וא"כ קושית תוס' שם על רש"י על נכון דהא רש"י פי' בקבלה לדין תורה ואין ראיה בלי קבלה כלל דיכול לדון בע"כ וכן ראיית הרא"ש והראב"ד על נכון וזה ברור. ועוד קשה הא רש"י עצמו פי' דהא דיחיד מומחה דן. בע"כ היינו למ"ד אין עירוב פרשיות אבל למ"ד עירוב פרשיות אין דן בע"כ א"כ אמאי פטרו רב יוסף למר זוטרא הא לדידי' בלי קבלה אינו דן בע"כ ובע"כ משום דאנוס הוא וא"כ הדרא קושית התוס' לדוכתא [ואמת כי בזה אין תלונה על הש"ך דבלא"ה דברי רש"י תמוהין בזה דסוף סוף יהיה איך שיהיה הא ר"י גופא סובר עירוב פרשיות ולקמן יתבאר בס"ד יישוב נכון לפירש"י בזה) ועוד דהאיך אפשר דכך כוונת רש"י האיך כתב אם קבלוהו לגמרי שמורה בהכרח שכך קבלוהו וכן ממה שכתב ולא יתבעוך מבואר שכך אמרו לו בפי' ודו"ק והיה לו לבאר כיון שזה עיקר הראיה וברור דליתא לדבריו בזה ולקמן בס"ד יתבאר עוד דברי רש"י הנ"ל על נכון:

כה והנה הש"ך אות ז' האריך להכריע דבאינו מומחה אין הגדול מחזיר ומילתא דר"י ור"נ כחדא נינהו ור"י משני ארישא ור"נ משני אסיפא והשיג על הנ"י והרא"ה שכתבו דאף בזה מחזיר גדול והנה מדברי רש"י ז"ל שפירש באינו מומחה הטעם משום מי יימר דטעמא קמא עיקר דילמא טעמא בתרא עיקר מבואר דביש גדול אף בזה חוזר דלא שייך מי יימר וכן ממה שפירש באין גדול לא ציית ליה בעל דין לאהדורי עובדא ואפילו אומר טעיתי לאו כל כמיניה וא"כ באינו מומחה ג"כ כל שיש גדול דלא שייך לומר כן חוזר איברא דלפי שיטתם קשה תינח זיכה את החייב וחייב את הזכאי אבל טימא את הטהור למאי דס"ד דלא נגע בשרץ [בידים[ קשה במה נפשך אי ציית ליה בעל השאלה הרי הדין חוזר ואי לא ציית ליה מאי ישלם כיון דכדין הורה וליכא למימר דאו"ה שאני וקושית הגמרא מדיני ממונות הוא דא"כ קשה אמאי משני טימא את הטהור בשרץ ואם נאמר דאילו הואי הוי הדר חייב לר"מ ניחא דיש לומר דלא ס"ד דנגע בשרץ בידים אבל ס"ד דבעל הבית נגע בהו שרץ מכח מה שטימאם הוא לכך חייב לשלם אבל לפי מה דקיימא לן וכמו שכתב הנ"י בשם הרא"ה בעצמו דאפילו לר"מ פטור קשה כנ"ל ומזה היה נראה לכאורה מבואר כדעת הרא"ש והכרעת הש"ך דבאינו מומחה קנסוהו שיתקיים דינו כדי שישלם מביתו וא"כ ממילא אפילו יש גדול ממנו קנסוהו כדי שישלם וארווח לן ג"כ קושית מהרש"א דלר"נ לא קשיא הא ר"ע ושאר חכמים גדולים מר"ט דמ"מ לולא שהיה מומחה קנסוהו כדי שישלם שלא יחזור על פי גדול:

כו אבל באמת הא ליתא ונראה עיקר לדינא כדעת הרא"ה ורש"י ונ"י ולק"מ מכל הנ"ל כמו שאבאר והוא דבדיני ממונות ואינו מומחה ויש גדול וודאי הדר דינא דהא לר"מ דפי' בלא נו"ב ובין לפי' הרי"ף ורמב"ן ובין לפי' הרמב"ם כפי מה שבארנו לעיל ס"ק זה מ"מ מבואר דאף ששורת הדין שיתחייב לשלם אמרו שיחזור להרמב"ם משום פסידא דדיין ולהרי"ף משום פסידא דבעל דין והיינו דאי קם דינא יפטר הדיין מכח אין לך אדם שאינו מומחה שנעשה דיין לעולם הרי להדיא דאף דשורת הדין בעלמא חייב פטרו לדיין באינו מומחה וקבליה לר"ח א"כ האיך נאמר דלר"נ באינו מומחה וקבליה ויש גדול דשורת הדין חוזר דקנסוהו שלא יחזור כדי שישלם והאיך יחלקו ר"נ ור"ת בסברות הפוכות ומה שאין אנו מוכרחין לומר כן ואדרבא לא מצינו שום רמז בדברי ר"נ מזה וסתמא קאמר יש גדול ואין גדול ואינו מחלק כלל בין מומחה לאינו מומחה והאיך נחדש מעצמנו סברא אליבא דר"נ מה דמצינו לר"ח היפוך סברא זו מן הקצה אל הקצ' הרי שהקשו על הרי"ף על הך סברא דפסיד דבעל דין ממה שאמרו פ"ק דסנהדרין אלא מעתה טעו לא ישלחו שלא ירצו לדון ומשני כ"ש שאתה נועל ש"מ דלא חיישינן שלא ירצו הדיינים לדון וא"כ מהתם מוכח דבאמת היה לנו לחוש לזה לפטרם אף דשורת הדין שיתחייבו רק שאם אתה אומר כן כ"ש שאתה נועל אבל במקום דשורת הדין דחוזר ולדעת הרא"ש ועיטור הנ"ל היכי דחוזר ליכא נ"ד פשיטא שלא אמרו שיתקיים הדין כדי שישלמו וכך לי ג' הדיוטות בלי קבלה כמו אינו מומחה וקבליה כמו שכתב הש"ך עצמו ריש ס"ק י"ד ואפילו לפי מה שהוכחתי לעיל דאפילו היכי דחוזר הדין איכא נ"ד דלא כהרא"ש מ"מ ע"כ לא קאמר כ"ש שאתה נועל אלא דמשום נ"ד זה אין לנו לחוש לנ"ד שלא ירצו לדון להפקיע משורת הדין דחייבין שיפטרו אבל לא היכי דשורת הדין דפטירי וחוזר כיון שיש גדול פשיטא דלא אמרינן דקנסוהו להיפך להפקיע משורת הדין ונאמר קם דינא כדי שיתחייבו א"כ באינו מומחה וקבליה ויש גדול פשיטא דחוזר הדין ולא קנסינן ליה שיתקיים דינו כדי שישלם מביתו ובפרט דלהפוסקים כר"ח דהיינו הרי"ף ורמב"ם ורמב"ן אפילו אין גדול חוזר הדין בלא נו"ב וכבר בארנו לעיל דלק"מ על הרי"ף בזה א"כ אף שאין להכריע נגד הרא"ש ובעה"מ ובעל העיטור שפסקו כר"נ ור"ש מ"מ ביש גדול דאף להפוסקים כר"נ ור"ש דהיינו הרא"ה ורש"י ונ"י חוזר הדין ובפרט דמסתבר טעמייהו כנ"ל א"כ פשיטא דהכי קיימא לן [ודוקא בנו"ב אבל בלא נו"ב לא כמו שיתבאר] כז אמנם היינו דוקא בדיני ממונות דלא שייך לומר דקנסוהו כיון שיכול לדון בקבלה וכמו שהוכחתי אבל באינו מומחה באו"ה דבהא אסור לו להורות דרבים חללים הפיל כל שאינו גמיר וסביר כמו שכתב בעה"מ ונ"י בהא מודים הנ"י והרא"ה ורש"י דקנסוהו כדי שישלם מביתו וע"כ לא פירש"י הטעם משום מי יימר אלא משום דיני ממונות דבהא לא שייך לומר דקנסוהו כנ"ל. וגם פשיטא שלא יחלקו על ר"ח בסברות הפוכות אבל באו"ה מודה רש"י דקנסוהו כנ"ל. והשתא לק"מ מה שהקשינו בטימא את הטהור יפטר דלא שייך מי יימר דבאו"ה קנסוהו כדי שישלם מביתו וכמו כן לק"מ מה שהקשה מהרש"א מעובדא דר"ע ור"ט דהתם מיירי באו"ה א"כ אי לאו דהוי מומחה לרבים לא היה מועיל באו"ה מה שיש גדול [אבל בדבר משנה לא שייך לומר דקנסוהו ויש לתמוה על מהרש"א כי לפי דעתו באו"ה ג"כ חוזר על פי גדול ולא סבירא ליה דקנסוהו הוי ליה להקשות במשנה גופא טימא את הטהור אי טמא מאי ישל' ואי טהור יחזור, לטהרה כיון דלא שייך מי יימר ואפילו אי ליתא דתיהדר מ"מ אילו הואי הוי הדר כיון דלא ס"ד דנגע בשרץ בעצמו עד לבסוף אבל לפי הנ"ל לק"מ דבאו"ה לא צריך לטעם מי יימר רק משום דקנסוהו ועיין מה שכתבתי לעיל ס"ק ג' באריכות דאפילו לר"ח דוקא בדיני ממונות חוזר בלא נו"ב כסברת הרי"ף ולא באו"ה דאסור לו להורות]:

כח ובזה מיושב על נכון מה שתמה הש"ך על הרב בי"ד סי' רמ"ב שפסק בחכם שטעה בדברים של שיקול הדעת יכול לישא וליתן עם המורה עד שיחזור בו והרב פסק הכא כר"ש ובהדיא אמרינן ועוד אי אפילו בשק"ה טעית מומחה לרבים אתה ש"מ דאפילו באו"ה שעדיין לא עשה מעשה לא הדרא ומתכשר' ולפי הנ"ל לק"מ דפשיטא דבאו"ה שעדיין לא עשה מעשה חוזר כמו בדיני ממונות ועדיין לא שילם אמנם באינו מומחה באו"ה טעמא אחרינא איכא כמו שכתב הרא"ש דקנסוהו כדי שיתקיים הדין וישלם מביתו ואפילו בדיני ממונות סובר הרב כהרא"ש בזה שהרי לא הזכיר חזרה על פי גדול כלל והיינו משום דקנסוהו א"כ כ"ש באו"ה [ואף דבדיני ממונות ולא עשה מעשה מודה הרא"ש דלא קנסוהו וחוזר באינו מומחה שהרי כתב דבפרק עד כמה משום חייב את הזכאי פריך דאילו לא שילם היה חוזר אלמא דכל שלא נעשה מעשה לא קנסוהו ה"מ בדיני ממונות אבל באו"ה שאסור לו להורות ודיבורו הוא גמר הפסק שנעשה טריפה או כשרה קנסוהו מיד כשפסק שלא יחזור וכ"ש לדעת הטור בשם הרא"ש דאפי' לא שילם קם דינא ודו"ק והשתא הכי קאמר ועוד אי אפילו בשק"ה טעית דבאינו מומחה קם דינא כדי שישלם מביתו מ"מ פטור אתה שמומחה לרבים אתה והשתא ניחא הא דלא הזכיר ר"ע קבלה או נקיט רשותא דמומחה לבד לא נפטר אלא בחד מהנך ולפי הנ"ל נימא דמומחה באו"ה פשיטא דלא קנסוהו ועדיף טפי ממומחה בדיני ממונות שהרי מחוייב להורות א"כ כ"ש הוא ומה בדיני ממונות כל שלא נעשה מעשה חוזר אפילו באינו מומחה כ"ש באו"ה דמחייב להורות כמו שכתב