תפארת יעקב חושן משפט חלק א עה

בלי קבלה והיה להם לבאר ב"ד שמכרו בלי הכרזה וקבלוה וע"כ דכול' סוגיא דוקא בשק"ה אבל בדבר משנה לעולם חוזר אפילו היכי דליכא פסידא לבעל דין וזה ברור בכוונת התוספות ולפי זה כיון שביארנו דבהכרח בס"ד סבירי להו לתוספות ג"כ דהיכי דחייב לשלם ליכא חזרה בשק"ה אם כן מה שהקשו אח"כ ממר זוטרא אין הקושיא מהא דקאמר אי לא קבלו זיל שלים דהיכי דחייב לשלם ליכא חזרה בשק"ה כמו שכתבו קודם כנ"ל וע"כ דהקושיא מהא דקאמר אי קבלי' לא תשלם ועל זה תרצו מומחה בסמיכה אבל קבלו אף דפטור מלשלם ליכא חזרה א"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתא ודו"ק היטב ועוד אי ס"ד דהתוספות מודים במומחה וקבלו דחוזר רק דכוונתם ליישב הא דקאמר לא קבלו זיל שלים מה זה שתרצו מומחה בסמיכה סמיכה מאן דכר שמיה כך הוי להו לתרץ די"מ מומחה דהכא דוקא מומחה דפטור מלשלם וזה ברור ודברי התוס' צ"ע לכאורה:

כ לכן נראה לפענ"ד ליישב כל זה והוא דהמרדכי הקשה האיך מתרץ ר"נ מימרא דר"י הא הוא קשיש מיניה ותירץ דמילתא דר"י נאמר לפני ר"נ בבית המדרש והקשו התלמידים של ר"ג מסיפא ומתרץ ר"נ והשתא אתי שפיר דר"י לשיטתו ור"נ לשיטתו והיינו לשיטת הרא"ה ורש"י ונ"י דר"י ור"נ פליגי אבל הראב"ד והרא"ש לא סבירי להו כן כמו שיתבאר הכל בסמוך והוא דשמעינן ליה לר"י פרק המגרש דבהודאות והלוואות עבדינן שליחותייהו ש"מ דסבירא ליה עירוב פרשיות כתיב כאן וכיון שכן בע"כ דסבירא ליה כר' אבהו דשנים שדנו אין דיניהם דין וקשיא לדידיה סוגי' דבכורות דקתני מה שעשה עשוי וע"כ דמיירי בקבלי' עליה כדאוקמא ר' אבהו בפרקא קמא וכיון דרישא בקבלי' סיפא נמי בע"כ בקבליה והשתא אתי שפיר בין לשיטת הרא"ה ורש"י ונ"י בין לשיטת הראב"ד והרא"ש דלשיט' הרא"ה ורש"י דר"י ור"נ פליגי דלר"י לא תליא מילתא ביש גדול ולר"נ לא תליא מילתא במומחה וקשיא לן האיך נעלם מר"י באמת הך סיפא פשיטא דלק"מ דוודאי הוקשה להם קושית התוספות דהא מר זוטרא מומחה הוי ואמאי לא החזירו ר"י גופא וצריך לומר כמו שכתבו התוספות במומחה דסמיכה ולשיטתם הפי' דכל שאינו סמוך יכול לומר מי יימר רק בסמוך אינו יכול לומר מי יימר ולפי זה לר"י לשיטתו דמיירי סיפא בקבליה וממילא בלי סמוך פטור א"כ ליכא חזרה דר"י דוקא במומחה דסמיכה קאמר רק התלמידים הקשו לשיטת ר"נ דאין עירוב פרשיות כתיב כאן ומיירי רישא בלא קבלה ואם כן סיפא נמי בלי קבלה דאל"כ היה לו לומר ואם היה מומחה וקבלוהו [ועיין ש"ך ס"ק ט"ו] והא דפטור משום דמיירי בסמוך כמו שכתב הרמב"ן דסתם מומחה האמור בבכורות הוא סמוך וא"כ קשה הא בסמוך חוזר ולזה מתרץ ר"נ לשיטתו כאן שיש גדול ובלי גדול אפילו בסמוך יכול לומר מי יימר כיון שהוא בעצמו פסק מקודם בהיפך רק בשיש גדול ממנו אז לא שייך מי יימר וממילא אפי' באינו מומחה לא שייך מי יימר מכח הגדול כמו שכתבו הנ"י והרא"ה להדיא ולדידהו וודאי אין להקשות מהך עובדא דמר זוטרא כלל דוודאי ר"י לשיטתו לא מחזיר אלא במומחה דסמיכה דוקא ור"נ לא מחלק בין סמוך לאינו סמוך אלא כל שיש גדול חוזר ואם אין גדול קם דינא**(ומ"מ פסקו כר"נ אף דקיימא לן עירוב פרשיו' משו' דהלכתא כר"נ בדינא ולדידי' אין חילוק בין סמוך לאינו סמוך רק ביש גדול ואפילו באינו מומחה הילכך בהא קיימא לן כוותי' ודו"ק:

)** אמנם כל זה לשיטת הרא"ה ורש"י ונ"י דהטעם משום מי יימר ור"י ור"נ פליגי אבל בתוס' אכתי קשה דהם מפרשי' כמו שכתב בעה"מ והרא"ש דמומחה דפטור מלשלם חוזר א"כ אכתי קשה מאי סברא יש לחלק בין סמוך ללא סמוך סוף סוף פטור מלשלם וליכא חזרה וכמו כן קשה לטעם הרא"ש משום קנס. אבל באמת אתי שפיר דברי התוספות ג"כ על דרך הנ"ל והוא דוודאי היכי דחייב לשלם ליכא חזרה וקושית תוספות מהא דקאמר אי קבלי' לא תשלם אמאי לא הי' חוזר ועל זה תרצו דמומחה דהכא היינו מומחה דסמיכ' פי' אפי' מומחה דפטור מלשלם דוקא מומחה שהוא פטור מצד הסמיכות אבל מומחה שהוא פטור מצד הקבלה אע"ג דפטור מלשלם אינו חוזר דהא כל הטעם דפטור מלשלם משום דקבלתו בסתם בין לדין בין לטעות הוא א"כ מהאי טעמא אין הדין חוזר שהרי כך קבלוהו עליהם כל מה שיאמר אף היפך מן הדין [בטעות בשק"ה] הילכך מה לו לבעל דין מה שהדיין פטור כל שקבלתו אף לטעות אין כאן חזרה וראיה ברורה לזה שהרי באינו מומחה נתנו הטור והרא"ש טעם שאינו חוזר על פי גדול משום דקנסוהו ומיד אח"כ כתבו הטור והרא"ש דאי יחיד שאינו מומחה הוא וקבלוהו בפירוש בין לדין בין לטעות קם דינא ופטור מלשלם וקשה הא זה לא קנסוהו ולמה לא יחזירנו גדול וע"כ כיון דקבלוהו בפירוש בין לדין בין לטעות ממילא ליכא חזרה גם כן אם כן ה"ה מומחה בקבלה סתם דפטור מהאי טעמא משום דקבלתו בין לדין בין לטעות וכאינו מומחה ופירש דמי וזה ברור והשתא לק"מ בתוספות מכל הנ"ל דוודאי לר"י לא קשיא מסיפא דלשיטתו מיירי בקבלי' ובקבלי' ליכא חזרה כנ"ל רק הקושיא לשיטת ר"נ דאין עירוב פרשיות ומיירי בלי קבלה א"כ ע"כ דפטור משום דהוא סמוך א"כ אמאי לא היה חוזר ולזה הוצרך ר"נ לשיטתו לתרץ כאן שיש גדול כנ"ל ולק"מ:

כא ומעתה דברי הרא"ש והראב"ד נכונים וברורים מזוקקים שבעתים דהם סבירי להו דטעמא כמו שכתב בעל המאור דכל היכי דחייב לשלם ליכא חזרה ור"י ור"נ לא פליגי כלל כמו שכתב בעה"מ והרא"ש להדיא ודברי הראב"ד והרא"ש הם ממש דברי התוספות הנ"ל שהביאו ראיה דאף במומחה דפטור אינו חוזר רק אם הפטור מצד הסמיכות אבל מצד הקבלה ליכא חזרה כיון דבין לדין בין לטעות הוא והראיה דהא ר"י גדול ממר זוטרא ולא החזירו אלא וודאי משום דלא היה סמוך לכך בלי קבלה דחייב לשלם ליכא חזרה דקנסוהו או כטעם בעה"מ דליכא פסידא ובקבלה דפטור משום דבין לדין בין לטעות הוא א"כ מהאי טעמא גופא ליכא חזרה דהוי כמו אינו מומחה וקבלי' בפירוש בין לדין בין לטעות דקם דינא ופטור ולהרא"ה ורש"י ונ"י דסבירא להו דר"י ור"נ פליגי ממילא אין ראיה מר"י דלא החזיר למר זוטרא דלגרמי' עביד אבל להראב"ד והרא"ש כפי מה שביארנו כוונתם סבירי להו דלא פליגי כלל כמו שכתב בעה"מ לזה הביאו ראיה מר"י דבין לר"י בין לר"נ בקבלי' ליכא חזרה רק בסמוך כנ"ל ודברי הראב"ד הם ממש דברי התוספות [רק דבתוספות יש לומר דפליגי ודו"ק) ונראה ברור שזאת היתה כוונת הרא"ש שהשיג על הרי"ף דיותר ראוי בקבלי' מלא קבלי' שיתקיים הדין והיינו כמו שכתבתי דכיון דקבלה אף לטעות ליכא חזרה ולזה אף כאן הסכים להראב"ד דכן נראה וזה ברור והשתא נמי לא קשיא מה שהקשה החכם צבי בתשובה על הראב"ד ז"ל שהוא סותר עצמו למה שכתב פ"ק דע"ז דהתם קאמר באו"ה במומחה שאעפ"י שאינו סמוך דינו כסמוך לדעת הנ"י או שהוא באמת סמוך מ"מ אינו חוזר דשוי' חתיכה דאיסורא ועל זה קאמר דבדיני ממונות כי האי גוונא חבירו המומחה ממנו חוזר ומזכה לזה והיינו כמו שכתבתי דוודאי בסמוך חוזר על פי גדול וכן לשון הרא"ש מורה שכתב ואי קבלו אפילו נו"ב דלר"ש אין חילוק וכבר בארתי כוונתו לעיל דלר"ש אין חילוק דאפילו נו"ב גדול מחזיר ועל זה כתב דהראב"ד כתב דאפי' גדול אינו מחזיר והיינו בקבליה דבהא מיירי הרא"ש כמו שבארנו אבל בסמוך מודה דחוזר. ומעתה ניחא מה שכתבו הרא"ש וטור דאי יחיד שאינו מומחה הוא חייבוהו חכמים לשלם ואין הדין חוזר אפילו ע"י גדול הדור דקנסוהו שיתקיים דינו כדי שישלם מביתו לפי שנשתדל לדון ביחידי וקשיא לן הא כבר הסכימו הרא"ש וטור להראב"ד דאפי' מומחה וקבלי' דפטור מלשלם ולא קנסוהו לא מחזיר גדול ולפי הנ"ל ניחא דוודאי בקבלוהו לא מחזיר גדול משום דקבלתו בין לדין בין לטעות משא"כ אינו מומחה וקבליה דחייב לשלם דקבלתו לדין תורה ס"ד שיחזירנו גדול ועל זה אמרו כיון דחייב לשלם קנסוהו שיתקיים דינו כדי שישלם מביתו וזה שכתבו הרא"ש והטור ביחיד שאינו מומחה וקבלוהו בפי' בין לדין בין לטעות קם דינא ופטור מלשלם והטור הביא זה אחר זה ולמה לא ביאר דמחזיר גדול כיון דלא קנסוהו ולפי הנ"ל ניחא כיון דקבלתו בפירוש לדין ולטעות וה"ה במומחה בקבלה סתם דפטור מהאי טעמא דכפירש דמי:

כב נמצאו כלל הדברים לדעת הראב"ד ותוס' והרא"ש כפי מה שבארנו דהיכי דחייב לשלם ליכא חזרה כלל כיון דקנסוהו ואף שכתב הרא"ש באינו מומחה קנסוהו לאו למימרא דמומחה בלי קבלה חוזר דהא ראיית הראב"ד הוא נמי להך דקאמר אי לא קבלו זיל שלים אלא ברור דוודאי במומחה בלי קבלה ג"כ קנסוהו כמו שכתב הש"ך או דבהא מודה הרא"ש לטעמו של בעה"מ כיון דליכא פסידא לבעל דין רק באינו מומחה דבלי קבלה אין דינו דין כלל וקבלתו אינו אלא לדין ולא לטעות ס"ד שיחזירנו גדול קמש"ל דקנסוהו כיון שנשתדל לדון ביחידי וזה ברור. ואפילו היכי דפטור מלשלם ליכא חזרה אלא במי שהוא פטור מצד הסמיכות דאז יש מקום לחזור הדין אבל אם הוא פטור מצד הקבלה בין מומחה וקבליה סתם בין אינו מומחה וקבליה בפי' בין לדין בין לטעות ליכא חזרה כלל אלא קם דינא ופטור מלשלם ולפי זה בזמן הזה דליכא סמוכים לעולם לא משכחת לה חזרה על פי גדול להנך פוסקים וזה שלא העתיק הרב בהגה' שום חזרה על פי גדול דליכא חזרה אלא בסמוך ובזמן הזה ליכא סמוכים רק הטור לא הזכיר חזרה על פי גדול רק באינו מומתה כיון דלא קבלוהו רק לדין ס"ד דחוזר קמש"ל דקנסוהו ודו"ק היטב כי כל הנ"ל ברור ונכון ולענין דינא יתבאר לקמן בס"ד:

כו והנה בעיקר ראיית הראב"ד והרא"ש מהך עובדא דמר זוטרא האריך הש"ך ליישב דשם מיירי דליתא דתיהדר ונו"ב ואי קשיא מאי ראיה מייתי דיחיד מומחה דן בע"כ שאני התם דליתא דתיהדר לאו קושיא היא דהראיה היא בשלמא אי יכול לדון בלי קבלה אהני ליה קבלה למיפטריה אבל אי בלי קבלה אינו יכול לדון כלל אמאי לא משלם בקבלה נימא כי קבליניה אדעתיה דלידון דין תורה. ובזה כתב הש"ך ליישב פירש"י ודבריו תמוהין מאוד מכמה טעמים חדא דהוא עצמו כתב לקמן ס"ק ט"ו והשיג על הרא"ש שפסק בג' הדיוטות וקבלוהו דפטורין מלשלם משום דבלי קבלה יכולין לדון אהני קבלה למיפטרינהו דהא בלא קבלה אם אינו רוצה לדון זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ואהני קבלה שהם דנים לפני אלו והא דיחיד מומחה וקבליה פטור מלשלם לאו משום דבלי קבלה יכול לדון בע"כ אלא משום דאנוס בטעות ובכפיה אינו אנוס רק בקבליה הוא אנוס