תפארת יעקב חושן משפט חלק א ע

דפוטר בלא נו"ב ולפי זה פשיטא דקשה קושית הנ"י דמאי משני כ"ש שאתה נועל דהא השתא דמחייבת להו בנו"ב לא נמלטנו מנעילת דלת זה דירא דילמא טעו ופטרו ליה ויפטרו דבלא נו"ב עטירי ואם אתה פוטרם אף בנו"ב יש לו מעלה מצד אחד שיכלו לכוף לשלם כשייחייב לזה אבל אם אתה מחייבם בנו"ב נמצא נעילת דלת מכל צד שאם יחייבו לזה לא ירצו לכופו לשלם שלא יתחייבו ואם יפטרו לזה ג"כ לא ישלמו ואיכא נעיל' דלת טפי וזו קושיא עצומה לכאור' והנה לכאורה יש לתמוה בעיקר קושית הנ"י דה"מ דאיכא נעילת דלת אי קם דינא אבל בנו"ב דהדר דינא ליכא נעילת דלת כלל א"כ לכאורה לק"מ קושית הנ"י על פי מה שכתבו התוס' הנ"ל דהתם למאן דמחייב בלא נו"ב והיינו דמה שעשה עשוי וישלם מביתו א"כ שפיר הקשו טעו בלא ישלמו אבל למאן דפוטר בלא נו"ב וסבירא ליה דחוזר הדין ליכא נ"ד כלל לא דדייני שירצו שפיר להתמצע בדין ולא דבעל דין כיון דהדין חוזר וכן נראה מדברי התוס' שם דמתחילה כתבו פירש"י משום דברשות קא נחתי ודחו פירושו דלשון כ"ש לא משמע כן ופירשו הם שלא ירצו להתמצע בדין אח"כ הקשו דהא לא מחייבי אלא בנו"ב וליכא נעילת דלת כלל והנה נראה בעליל דלפירש"י לא קשיא להו הך קושיא דכיון דהקושיא הוא דהוי להו כמומחין ומומחה פטור אפילו נו"ב א"כ שפיר מקשה אפי' נו"ב יפטרו אבל לפי' התוס' דמשום נעילת דלת פריך שלא ירצו להתמצע בדין א"כ לא קשיא להו אלא בלא נו"ב אבל בנו"ב לא ישאו ויתנו בידם ויפטרו וע"ז הוצרכו לתרץ דלמאן דמחייב בלא נו"ב פריך והנה לכאורה יש לתמוה דהא לפירש"י קשה טפי דמאי משני על זה כ"ש שאתה נועל דהא השתא דמחייבת להו בנו"ב ג"כ איכא נעילת דלת זה דהא פטור אתה לאו כמי שנו"ב כמבואר להדיא בסוגיא דסנהדרין וכמו שהקשה הנ"י באמת וצריך לומר דלפירש"י לא קשיא להו דבלא נו"ב ליכא נעילת דלת דכיון דלא נו"ב הדין חוזר משא"כ אי אפילו נו"ב דקם דינא פטרת להו איכא נעילת דלת משא"כ לפירוש התוס' שפיר הוצרכו לומר דלמאן דמחייב בלא נו"ב פריך ולפי זה גם קושית הנ"י לא קשיא כפירש"י או כפי' התוס' שם אבל באמת הא ליתא דהנ"י הכריח מן הסוגיא גופא וכמו שכתבתי לעיל ביישוב קושית הרא"ש על הרי"ף דאפילו אי הדר דינא איכא נעילת דלת דאל"כ מי הכריחם לתקן שיוכלו לדון ויהא דינם דין אף בטעות היה להם להעמיד על דין תורה בזה שיחזור הדין וליכא נעילת דלת כלל וע"כ דאף בהדר דינא איכא נעילת דלת דשמא לא יתברר טעותם וקושית הנ"י במקומה ודו"ק:

ו וראיתי לרב רא"י ז"ל שכתב ליישב קושית הנ"י הנ"ל בתרתי חדא כמו שכתבתי מקודם דכיון דבלא נו"ב חוזר ליכא נעילת דלת והא ליתא כמו שכתבתי דהנ"י הכריח מהש"ס גופא דאף בהדר דינא איכא נעילת דלת גם מה שתירץ וז"ל ועוד אני אומר מנ"ל לומר דמדינא אי לאו חששא וכו' ועל היכן הוא דמשנינן וכו' מהיכי תיתי לחייבינהו וזה פשוט וברור שם בסוגיא עכ"ל ודבריו תמוהין ולא ירד לסוף דעת הנ"י דמ"מ קשה בנו"ב נמי ליפטרי דהא ליכא למימר כ"ש שאתה נועל ופירש"י דירא דילמא טעו וכו' דהא השתא נמי דמחייבת להו בנו"ב אין בזה תועלת כלל דעדיין ירא דילמא טעו דפטור אתה לאו כמי שנו"ב וכפי הנראה שזה הרב היה סובר דקושית הנ"י הוא דבלא נו"ב נמי יתחייבו כדי שלא תנעל דלת ועל זה תירץ מה שתירץ וליתא אלא כדפרישית אך באמת זהו לפירש"י שם א"כ שפיר הקשה הנ"י דאפילו בנו"ב יפטרו דהוי להו כמומחין אבל לפירוש התוס' שם דמשום נעילת דלת פריך ולדעתם אף אם לא ירצו לישא וליתן ביד ליכא נעילת דלת דאל"כ לא הוי מקשי התוס' מידי ודו"ק] לכאורה לא קשה קושית הנ"י דאף בנו"ב יפטרו דמהיכי תיתי למיפטרינהו אבל באמת גם לפי' התוס' קשה דמ"מ מאי הועילו בתקנתן שידונו ג' הדיוטות משום נ"ד ואף דמדאורייתא מומחין בעינן דהא השתא איכא נעילת דלת טפי דמתיראין להפסיד ע"י ב"ד טועין דהם עלולין לטעות ולא ישאו ויתנו בידם ויפטרו והשתא פשיטא דליתא לדברי מהרח"י הנ"ל. ולפי זה צריך לומר דקושית הנ"י הוא מהך אלא מעתה דריש מכילתין והוא דקושיתו מתחלקת לשנים דלפירש"י ז"ל דהקושיא הוא משום דמומחין הם קשה בתרתי חדא בנו"ב נמי יפטרו ואי משום כ"ש שאתה נועל הא השתא דמחייבת להו לא הועילו בזה דלא ישאו ויתנו בידם כנ"ל ועוד קשה מאי הועילו בתקנתן דג' הדיוטות ידונו משום נ"ד דהא השתא איכא נ"ד טפי דמתיראין להפסיד ע"י ב"ד טועין ולפי' התוס' דמשום נ"ד פריך א"כ פשיטא דלמאן דפוטר בלא נו"ב לק"מ כמו שכתבו התוס' א"כ לא קשה קושיא ראשונה אלא הב' דמאי הועילו דג' הדיוטות ידונו למאן דפוטר בלא נו"ב ולפי זה בהך סוגיא דר' חנינא לא קשיא כלל דבין לפירש"י בין לפי' התוס' שם לק"מ דלפירש"י שם דהקושיא הוא שנפטור אותם משום שיכולין לומר אי היינו חוקרין ודורשין הוי רווחא למילתא ולא טעו א"כ פשיטא דלמאן דפוטר בלא נו"ב לא קשיא כמו התם לפי' התוס' דמ"מ לא היה לך לישא וליתן ביד וקושיא ב' נמי לא קשיא ההא התם פשיטא שמה שתקנו דלא לחקור ולדרוש הוא טובה למלוה דאם יבוא טעות ע"י זה הוא טוב יותר למלוה שבוודאי לא יבוא מזה טעות אלא שחייב לזה שלא כדין אבל לא שיפטר כדמוכח התם ולפי זו לפי התוס' שם דהקושיא הוא משום נ"ד צריך לומר דבהך סוגיא נמי הפי' הוא שלא ירצו להתמצע בדין לפי שיטעו כיון דליכא רווחא א"כ פשיטא דלק"מ קושית הנ"י כמו לפירש"י וכ"ש הוא ודו"ק אבל מהך דפירקא קמא הקשה הנ"י שפיר כנ"ל הארכתי בזה לפי שהרב רח"י ז"ל לא דק בזה כלל וקושית הנ"י הוא קושיא עצומה לכאורה:

ז אמנם נראה לפע"ד ליישב קושית הנ"י בפשיטות ובזה יתיישבו קושיות הרבה לשיטת הרי"ף וכמו שאבאר והוא דלכאורה קשה לפירוש התוס' טעו לא ישלמו משום נעילת דלת ומשני כ"ש שאתה נועל וקשה מי מדד בשעלו איזה נעילת דלת גדול אי הך נעילת דלת שהדיין לא ירצה לדון שיחייב לשלם או הך נ"ד דחייש מלוה דילמא טעו בי דינא ופטרי להו עד שיאמר כ"ש שאתה נועל גם קשה באמת קושית התוס' דהא לא מחייבי אלא בנו"ב ומה שתרצו למאן דמחייבי בלא נו"ב פריך כבר שדיתי בה נרגא דר' אבהו לא דאין גרמי גם אכתי קשה קושית הנ"י הנ"ל. לכן נראה דהכי פירוש' דוודאי כל כמה שאין כח ביד הדיינים לכוף ולהוציא ממון בע"כ עדיין איכא נ"ד שהרי משום זה תקנו שידונו ג' הדיוטות שלא ימצא מומחין לכופו לדין כמו שפירש"י שם ואם אין כח בידם להוציא ממון בכפיה לא הועילו בתקנתן כלל וכפי' וודאי כמי שנו"ב דמי ועל זה פריך אלא מעתה טעו לא ישלמו פי' אם טעו וכפהו שישלם ושילם על פיהם יפטרו דאל"כ לא ירצו לכוף לזה לשלם ועדיין איכא נ"ד ועל זה משני כ"ש שאתה נועל פי' דבשלמא אי מחייבת להו בנו"ב יוכל להלוות עכ"פ ע"י משכון והשתא במה נפשך אם יחייבו לזה לשלם הרי משכונו בידו ולא יצטרכו לישא וליתן ביד ואם יחייבו לזה להחזיר משכונו לא ירצה ליתן ואם בכפי' יתחייבו באמת לשל' כדאמרינן זיכה את החייב כגון שהיה לו בידו משכון ונטלו הימנו משא"כ אם אתה פוטר אפי' נו"ב אפילו ע"י משכון לא יוכל להלוות דילמא יטעו ויוציאו ממנו משכונו שלא כדין ויפטרו מלשלם ובלי משכון פשיטא שלא יוכל להלוות דירא דילמא יטעו ופטרי ליה ומפסידנא [ואין להקשות למה תקנו שידונו ג' הדיוטות הא יכול להלוות במשכון הא ליתא דמה יעשה במשכון כיון שאינו יוכל לבוא לידי גוביינא בלי ב"ד אבל עכשיו שיש ג' הדיוטות יוכל להלוות עכ"פ במשכון וליכא נ"ד משא"כ אי אתה פוטר בנו"ב לא יוכל להלוות כלל וכ"ש שאתה נועל] ולפי זה לק"מ מה שהקשה הנ"י וכן לק"מ מה שהקשו התוס' הנ"ל שם והשתא נמי לא קשיא מה שהקשה הש"ך אות ב' להרי"ף שכתב דאפילו לר"מ פטור משום אין לך אדם שאינו מומחה שנעשה דיין לעולם דהא התם קאמרינן כ"ש שאתה נועל ולא חיישינן שמא לא ירצו הדיוטות לדון וכך לי ג' בלא קבלה כמו יחיד וקבלי' ולפי הנ"ל לק"מ ואדרבא משם סייעתא להרי"ף דבלא נו"ב וודאי פטירי דאי ס"ד דבלא נו"ב פריך יפטרו דבאמת חייבין ואהא משני דמשום כ"ש שאתה נועל מחייב בלא נו"ב א"כ תקשי באמת למאן דפוטר בלא נו"ב [ור' אבהו גופא הכי סבירא לי' כמו שהוכחתי] מאי הועילו בתקנתן שידונו ג' הדיוטות משום נ"ד דהא כ"ש שאתה נועל דירא דילמא טעו ופטרי להו ומפסידנא ובע"כ דהא לאו קושיא הוא דמי מדד איזה נ"ד גדול אי הך דאי מחייבת להו לא ירצו לדון אי הך דחייש מלוה דילמא פטרי לי' ואדרבא אי פטרת להו בלא נו"ב ליכא נ"ד כ"כ דיכול ללוות ע"י משכון משא"כ אי מחייבת להו איכא נ"ד טפי שלא ירצו לדון כלל ומה יעשה במשכון שלא יבוא לגוביינא רק דקושיית הגמרא דאפילו בנו"ב יפטרו דכיון שאין כח ביד הדיינים לכוף להוציא ממון עדיין איכא נ"ד שלא ירצה הלוה לשלם והם לא יכפוהו לשלם דיראים דילמא הם טועין ויתחייבו דכפי' כמו שנו"ב וע"ז משני דאי פטרת להו בנו"ב כ"ש שאתה נועל שאפי' ע"י משכון לא יוכל ללוות משא"כ עכשיו יוכל ללוות ע"י משכון ואז לא ירא דילמא טעו ופטרי לי' ויוציאו ממנו משכונו שלא כדין דאז יתחייבו באמת לשלם כנ"ל ובאמת בלא"ה דברי הש"ך תמוהין בזה שהוא הקשה על הרי"ף משם על פי מה שכתבו התוס' דלמאן דמחייב בלא נו"ב פריך ואהא משני כ"ש שאתה נועל ש"מ דלא חיישינן שלא ירצו להיות דיינים והוא תמוה דהא פשיטא דהרי"ף מודה דמאן דמחייב בלא נו"ב דהיינו הנך דמוקמי למתניתין בלא נו"ב פשיטא דלא סבירא להו הך סברא דמי שאינו מומחה לא יעשה דיין דהא אפילו בלא נו"ב מחייבי רק הוא נתן טעם לר"ח דפוטר בלא נו"ב היינו משום אין לך אדם וכו' וא"כ לפי מה שכתבו התוס' שם דלמאן דמחייב בלא נו"ב פריך התם א"כ פשיטא דהוא לא חייש להך סברא ושפיר משני כ"ש שאתה נועל אך באמת זהו לפי שיטת הש"ך ותוס' שם אבל העיקר כפי מה שכתבתי מקודם דהתם למאן דפוטר בלא נו"ב פריך דאפילו בנו"ב יפטרו והשתא פשיטא דלק"מ. גם מה שכתב הש"ך הרי דג' הדיוטות דכשרים לכ"ע ואם טעו משלמין ולא חיישינן שידונו לעולם ליתא דבלא נו"ב וודאי פטירי רק בנו"ב חייבין כנ"ל גם מה שכתב ומהתם נמי מוכח דלית הלכתא כר"ח ליתא כדפרישית דהתם אליבא דר"ח דוקא הוא כנ"ל:

ח עוד הקשה הרב הנ"י מהא דאמרינן פ"ק דסנהדרין האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעי ליפטר לינקט רשותא מריש גלותא וקשה לא ישא ויתן ביד ויפטר ומכח זה רוצה לומר דפי' נו"ב היינו נגמר הדין על פיו פי' שכבר שילם על פיו. והוא תמוה דא"כ פי' לא נו"ב היינו שעדיין לא שילם והא ליתא דבכהאי גוונא אפילו למאן דסובר בלא נו"ב קם דינא בהא חוזר כמו שכתב הטור בשם הרמ"ה