תפארת יעקב חושן משפט חלק א סט

כמו שכתב בעה"מ ואפילו אם היה סובר שמותר לבטל ודעת הט"ז סי' צ"ח דהאי שוגג עדיף טפי משוגג העלם התערובות מ"מ היינו דוקא בעצמו אבל לא שסמך על מי שאינו מומחה להוראה הוי פשיעותא וכ"ש לפי מה שהוכחתי שם מדברי התוס' בכורות שהביא הט"ז שם להיפך דהא לא חשיב שוגג כלל לחד תירוץ ע"ש אבל לשיטת הרי"ף לק"מ דאף אם נאמר טועה בדין לא מיקרי שוגג שאני הכא דעל פי חכם מומחה עביד הרי בארנו דלא קשיא מידי על הרי"ף בזה ואדרבא לפי גירסתו נסתלקו כמה קושיות כנ"ל:

ב ולענין הלכה פסק הרי"ף כר"ח דהוא בתרא ורבינא נמי אסקי בשהיה לו משכון ובבכורות נמי אוקי ר"א א"ר בשנו"ב כדאוקמא ר"ח הכא. והנה הש"ך אות ב' כתב דמדרב חסדא אין ראיה דבעי לאוקמא אפילו אליבא דרבנן אבל לר"מ בלא נו"ב מתוקמא עכ"ד ודבריו תמוהין דאי ס"ד דלענין חזרת הדין לא משמע ליה לחלק בין נו"ב או לא רק לענין תשלומין ומהאי טעמא לר"מ בלא נו"ב מה שעשה עשוי וישלם מביתו א"כ למה לו לחדש דבלא נו"ב הדר דינא לימא דאפילו לרבנן קם דינא רק לענין תשלומין לא משלם אלא בנו"ב ועוד קשה למה נאדי מהך אוקימתא דפטור אתה כמו שנו"ב משום דקשיא מתניתין דקתני מחזירין לוקמא מתניתין לרבנן כמו דמתוקמא לר"מ והיינו או כר"ש או כר"נ [ובאמת בלא"ה קשה הא לדעת הש"ך אפילו בקם דינא גורם הוא א"כ מאי משני פטור אתה כמו שנו"ב הא לרבנן גורם הוא ולא דייני גרמי וצריך לומר דזהו לפי האמת אבל לס"ד פטור אתה הוי מזיק ואפילו לרבנן חייב וזה סייוע למה שכתבתי לעיל ס"ק ג' לדחות דברי הרמב"ן שכתב דלרבנן לא גרע ממוחל שטרא ע"ש] וברור דר"ח אפילו לר"מ משני וכמו שכתב הרי"ף דאוקימתא דסמכא מוקים לה ולאו דחוי' הוא והיינו כמו שכתבתי גם מה שהביא ראיה מן הש"ס סנהדרין פ"א דלית הלכתא כר"ח יתבאר לפנינו בס"ד ס"ק זה דאדרבא מהתם מוכח כרב חסדא. והנה הרב בעל העיטור והרא"ש הקשו דהא מהך דבכורות מוכח דלא כר"ח דהא בס"ד בעי לאוקמא כר"מ בלא נו"ב ומ"מ קתני מה שעשה עשוי והרי דלא כר"ח והרמב"ן תירץ דבס"ד דלא ידע דאוקמא בנו"ב הוכרח לומר דלר"מ בלא נו"ב קם דינא וישלם מביתו אבל למסקנא אפילו לר"מ בהכי מתוקמא אבל עדיין לא הועיל דנהי דאין קושיא משם אבל האיך הביא הרי"ף ראיה מהתם כר"ח מדמוקמינן בנו"ב והא זהו לרבנן דוקא ולא לר"מ אבל באמת לק"מ וכבר בארנו לעיל ס"ק ג' דמהתם ראיה ברורה דהלכה כר"ח דאי ס"ד דלא בעי לישנוי' רק לאוקמא כרבנן אבל לענין חזרת הדין לא מחלק בין נו"ב או לא אלא או כר"ש או כר"נ א"כ מאי פריך זיכה את החייב היכי משכחת לה לימא פטור אתה כמו שנו"ב כדמשני הכא בס"ד ולא קשיא מתניתין דקתני מחזירין דהכא בדבר משנה מיירי כר"ש וע"כ דוודאי לס"ד הוכרח לומר דבלא נו"ב קם דינא אבל לפי המסקנא לא ניחא ליה לפרוקי רומיא דהך מתניתין אלא כדפריק ר"ח ומהאי טעמא משני רבינא כגון שהיה בידו משכון ונוטלו דאי פטור אתה כמו שנו"ב קשיא מתניתין דסנהדרין כדפריך הכא. ועיין מה שכתבתי לעיל סק"ג לדחות דברי הרמב"ן שכתב דלרבנן לא גרע ממוחל שטרא. ועוד אי נימא כן א"כ נהי דמהתם אין ראיה אבל לפי זה פשיטא דמסוגיא דסנהדרין גופא יהא מוכח דר"ח אליבא דר"מ קאמר מדקא משני מעיקרא פטור אתה כמי שנו"ב ולרבנן לא גרע ממוחל שטרא כמו שכתב הרמב"ן באמת ולדעת החולקי' על הרי"ף ע"כ דסבירי להו דלא כרמב"ן בזה א"כ מוכח מהך סוגיא דבכורות כר"ח אליבא דר"מ כמו שהוכחתי ובמה נפשך מוכח כר"ח ודו"ק היטב ועיין לעיל ס"ק ג' באריכות ואדרבא על הרא"ש יש לתמוה שהרי דעתו דהיכי דקם דינא אפילו לרבנן חייב דהוי מזיק א"כ קשה אמאי משני כגון שהיה לו משכון ונטלו וצריך לומר כמו שתירץ הרא"ש או דאגב אחריני מפרש להו או דסוגיא דהתם כר"ח. והנה תירוץ ראשון פשיטא דליתא דהאיך נאמר אגב אחריני מקשה מאי דלא קשיא מידי שהרי בתר דשני ר"א א"ר בנו"ב פריך אבל זיכה את החייב היכי משכחת לה דאמר פטור אתה והא לא נו"ב ומאי קושיא פטור אתה חייב לרבנן וע"כ כתירוץ שני א"כ מבואר כהרי"ף כר"ח ועיין לעיל ס"ק ד'. גם מה שהקשה הרב בעל העיטור מהא דאמרינן פרק שבועות הדייינים האי דיינא דאשבע בלא נק"ח טועה בדבר משנה הוא וחוזר ש"מ דלא כר"ח דאי כר"ח אפילו בשק"ה חוזר כיון דלא נו"ב ואני תמה הא אין כאן התחלת קושיא כדאוקמינן הכא זיכה את החייב כגון שהיה לו משכון בידו ונוטלו א"כ שפיר קמש"ל דאפילו זיכה את החייב והיה לו משכון בידו והשביעו בלא נק"ח הוי כטועה בדבר משנה וחוזר ובגוונא דליכא מיגו דאיכא עדים וראה ועוד מי לא עסקינן ג"כ בנשבעין ונוטלין שצריכין ג"כ נק"ח כמו שהסכימו כל המפרשים א"כ קמש"ל דהוי טועה בדבר משנה ואם השביעו בלא נק"ח ושילם זה על פי שבועתו חוזר הדין ובשק"ה כהאי גוונא אינו חוזר וזה ברור והרי"ף עצמו הביא הך מימרא והוכיח מינה דהלכה ג"כ כר"ש דטועה בדבר משנה חוזר ולא חש לה ש"מ דלאו קושיא היא כלל כמו שכתבתי:

ג וראיתי להרב רא"י ז"ל שכתב ליישב קושית בעל העיטור הנ"ל לפי מה שכתב הרמב"ן וז"ל וכבוד הגאון יהא מונח במקומו שעדיין דברי רבינו הגדול ז"ל יותר נכונים דר"א לאו לדחויי מר"מ קא בעי דהא קאמר פטור אתה כמי שנו"ב ולרבנן לא גרע ממוחל שטרא ואף דרבינא אסיק בשהיה לו משכון לאו לאיפלוגי עלי' בסברא חדתא אלא ליפרוקי לדרב חסדא אתי ע"כ ולפי זה לק"מ קושית העיטור הנ"ל דהתם כמי שנו"ב דמי כיון שפטרו בשבועה אח"כ האריך הרב הנ"ל לדחות דברי הרמב"ן הללו בכמה ראיות ע"ש ודבריו תמוהין ולא ירד לסוף דעת הרמב"ן שהוא הבין דברי הרמב"ן ז"ל ז"ל דלר"ח באמ' פטור אתה כמי שנו"ב והא דפריך ממתניתין דקתני מחזירין לחובה מיירי שהיה לו משכון ועדיין לא נטלו ולא הוי כמו שנו"ב שעדיין לא נפטר והא דאסקי רבינא שהיה לו משכון ה"ק מתניתין דידן במשכון ונטלו ומתניתין דבכורות במשכון ולא נטלו והוא תמוה דכיון דפטור אתה כמי שנו"ב ומתניתין דידן במשכון ולא נטלו א"כ למה לי תו לאוקמא מתניתין דסנהדרין במשכון ונטלו לוקים לה בלא משכון כלל ופטור אתה כמו שנו"ב וכי רישא וסיפא נינהו שאנו מוכרחין לאוקמא תרווייהו במשכון דוקא. אבל באמת מעולם לא עלה על זה על דעת הרמב"ן וכוונתו פשוטה ומבוארת שדעת הגאון ז"ל דר"ח ליידחויי מר"מ קבעי ועל זה השיג עליו הרמב"ן דהא ס"ד דפטור אתה כמי שנו"ב ולרבנן לא גרע ממוחל שטרא א"כ ע"כ דר"ח לאו לידחוי' מר"מ קא בעי ועל זה קאמר דאף דרבינא אסקי במשכון ונדחה הך סברא דפטור אתה כמי שנו"ב מ"מ לאו לאפלוגי עלי' בסברא חדתא לאוקמא מתניתין כרבנן אבל לר"מ בלא נו"ב מתוקמא אלא כוונת רבינא לפרוקי לדרב חסדא אתי לתרץ מה שהקשו עליו ממתניתין אבל מודה בהא לר"ח דאפי' לר"מ בלא נו"ב הדר דינא וזה ברור ולא ניתלי בי' בוקי סריקא באשלי רברבי וקושית בעל העיטור ז"ל בלא"ה לק"מ כמו שכתבתי מקודם:

ד ובטעמא דהא מילתא דר"ח פי' הרי"ף משום הפסד ממונו של בעל דין דבלא נו"ב דפטור הדיין חוזר הדין ובנו"ב דחייב לשלם קם דינא ולפי זה ה"ה במומחה וקבלי' או נקיט רשותא דפטור מלשלם אפילו נו"ב חוזר הדין והקשה הרא"ש הא לעיל ריש מכילתין פריך אלא מעתה טעו לא ישלמו ומשני כ"ש שאתה נועל דלת בפני לווין ולדעת הרי"ף הא אי לא משלמי יחזור הדין וליכא נעילת דלת ותמהני על הרא"ש הא לדידיה נמי תקשי הא בגמרא שם פריך אלא מעתה טעו לא ישלמו ופירשו התוס' שם שלא ירצו להתמצע בדין ואיכא נעילת דלת א"כ מאי משני כל שכן שאתה נועל דלת ולפי זה עדיין איכא נעילת דלת דדייני שלא ירצו להתמצע רק שלא היו' יכולין לתקן זה דכ"ש שתהא נועל דלת א"כ קשה הא מדינא הדיינים מחוייבין לשלם ומ"מ מקשה מכח נעילת דלת שלא ישלמו רק משום כ"ש שאתה נועל א"כ לענין חזרת הדין דמן הדין אין דינם דין כלל אפילו לא טעו רק משום נעילת דלת תקנו שידונו א"כ היה להם לתקן שאם יטעו יחזור הדין כדי שלא ישלמו ולא יהא נעילת דלת שלא ירצו להתמצע וגם לא שייך כ"ש שאתה נועל ובזה אין כאן תקנה מחדש רק בטעות נעמיד על דין תורה שאין דינם דין ולמה היה להם לתקן שיהא קם דינא אפילו בטעות וגרעו בזה שיש כאן נעילת דלת שלא ירצו להתמצע והוא תמוה מאוד ובע"כ צריך לומר דאף אם יחזור הדין איכא נעילת דלת דשמא לא יתברר טעותא והם לא דייקי כיון שלא ישלמו כדאמרינן התם על דרך זה כ"ש דנפישי יושבי קרנות א"כ פשיטא דגם להרי"ף לק"מ [ולקמן ס"ק זה יתבאר עוד בס"ד מה שיש עוד לדקדק על הרא"ש בזה]:

ה והנה הרב הנ"י הקשה דכיון דאינו חייב אלא בנו"ב היכי תקנו שישלמו הדיינים משום נעילת דלת דעדיין לא הועילו בתקנתן דלא ישאו ויתנו בידם ויפטרו. והנה התוס' שם הקשו ג"כ אהא שפירש"י טעו לא ישלמו שלא ירצו להתמצע בדין דהא אינו חייב רק בנו"ב וליכא נעילת דלת ותרצו דפריך למאן דמחייב בלא נו"ב ולפי זה לכאורה גם קושית הנ"י לא קשיא אבל באמת הא ליתא דהתוס' שפיר כתבו לתרץ דהם הקשו לס"ד בקושיא טעו לא ישלמו שלא ירצו להתמצע דלא ישאו ויתנו בידם ועל זה תרצו דאף בלי נו"ב חייבין ולכך פריך לא ישלמו שלא ירצו להתמצע בדין אבל לפי מה דמשני דהך נעילת דלת עדיף טפי דיראים דילמא טעו בי דינא ופטרי להו ומפסידנא אם כן מה בכך דלמאן דמחייב פריך מ"מ תקשי ליה למאן דפוטר בלא נו"ב דמאי הועילו בתקנתן שג' הדיוטות ידונו משום נעילת דלת דהא אם יטעו לא ישלמו שלא ישאו ויתנו בידם וכ"ש שאתה נועל דלת בפני לוים דמתיראין להפסיד ע"י ב"ד טועין שלא ישאו ויתנו בידם ויפטרו בפרט דהחשש הוא דטעו ופטרי ליה כמו שפרש"י ופטור אתה לאו כמו שנו"ב ויפטרו גם עיקר תירוץ התוס' לא הבנתי דהתם אליבא דר' אבהו קאמרי ושמעינן ליה בהגוזל בתרא דלא דאין דיני גרמי גבי ההוא עובדא דמטכסא דר' אבא דקאמר התם יתיב ר' אבהו וכו' סביר לחייבי' ממתניתין דדן את הדין אמר ר' אילעי אמר רב והוא שנו"ב אמרי ליה זיל לגבי ר"ל ור"א בן פדת דדייני דיני גרמי וכו' ע"ש משמע דר' אבהו לא דאין דיני דגרמי א"כ בלא נו"ב פטור ובאמת לא ידעתי מאי קשיא להו לתוס' הא פשיטא דאם לא ירצו לישא וליתן ביד דהיינו שיהא כח בידם לכוף לשלם דכפיה וודאי כמי שנו"ב כמו שכתב הש"ך ס"ק מ"ה א"כ פשיטא דאיכא נעילת דלת שאם יפסקו הדין שישלם לא ירצה והם לא יוכלו לכוף לשלם דילמא טעו ויתחייבו הם ולפי זה שפיר פריך אפי' למאן