תפארת יעקב חושן משפט חלק א ס

התפיס דהוי כטועה בדבר משנה ולא מיקרי תופס ברשות כנ"ל:

(ג) א אף על פי שגרם להזיק כתב הסמ"ע דאפילו נו"ב פטור ושכן דעת הרי"ף ועיין תומים שכתב דאין הכרעתו מכרעת דמה שהביא ראיה מדברי תוס' ומרדכי אין כאן עזר וסמך דלדידהו פלוגתא דר"מ ורבנן אף היכי דאילו הואי הוי הדר הילכך היכי דעביד מעשה חייב אבל להרי"ף דבדיינא אפילו לר"מ פטור באילו הואי הוי הדר אלמא אף דלר"מ שוה דין גרמי לעביד מעשה מ"מ פטור א"כ ה"ה בעביד מעשה עכ"ד [והנה לכאורה דבריו תמוהין שהרי התוס' פרק אד"מ כתבו זה למאי דס"ד דאפילו לר"מ פטור רק לבסוף מסקי דהך סוגיא רבנן הוא ע"ש וצריך לומר דכוונתו דאפילו לפי מה דס"ד היינו דלר"מ אף בעלמא פטור דאפילו גרמי לא הוי א"כ בעביד מעשה פשיעא דחייב אבל להרי"ף דבעלמא חייב דמיקרי גרמי רק דיין פטור א"כ לר"מ דשוה גרמי לעביד מעשה כמו שיפה כח הדיין בגרמי כמו כן בעביד מעשה ולפי זה לפי מה שאבאר לקמן אות ה' ו' בס"ד דגם להרי"ף היכי דאילו הואי הוי הדר לא מיקרי גרמי כלל אפילו אי לאו דיינא הוא כלל א"כ פשיטא שאין מקום לדברי התומים בזה] ואין דבריו נכונים כלל דפשיטא דדעת הרי"ף דבנו"ב בדבר משנה חייב דהא בשיקול הדעת כתב הרי"ף דבנו"ב חייב ולפי זה צריך לומר דהרי"ף מחלק בין דבר משנה לשיקול הדעת דבהא אין כאן כוונה להזיק טפי משק"ה א"כ מאי מקשה על הגאון טועה בדבר משנה נמי וכי משום שטעה בדבר משנה יהא נשכר שאני דבר משנה משק"ה שאין כאן כוונה להזיק גם אם נאמר דטעמו כדעת בעה"מ והרשב"א דדבר משנה שאני דהוי לי' לשייולי א"כ מהאי טעמא נמי פשיטא דלא קשיא על הגאון כלל וברור דלא סבירא ליה להרי"ף לחלק בין דבר משנה לשק"ה כלל א"כ כמו דבשק"ה ונו"ב חייב להרי"ף ה"ה בדבר משנה וזהו כוונת הש"ך להביא ראיה מדברי התוס' שם דהיכי דנו"ב לא הוי אילו הואי הוי הדר דטובא עביד א"כ אם נאמר דאף דטובא עביד פוטר הרי"ף בדבר משנה משא"כ בשק"ה א"כ מאי מקשה על הגאון וזהו כוונת הרמב"ן שכתב וכן נראין דברי רבינו הגדול ז"ל וכן מבואר בלשון הש"ך שכתב וכן נראה באמת דעת הרי"ף שהבאתי לעיל דכל היכי דחייב משום דיני דגרמי אף בדבר משנה חייב והיינו כמו שכתבתי מדקא מקשה על הגאון טועה בדבר משנה נמי וכי משום שטעה בדבר משנה יהא נשכר ש"מ שאין לחלק ביניה' וכל היכי דבשק"ה חייב להרי"ף בנו"ב ה"ה בדבר משנה וזה ברור:

ב אמנם הרשב"א בחידושיו פרק אלו טריפות כתב להדיא דלהרי"ף אפילו נו"ב פטור בדבר משנה ומכח זה כתב דעובדא דרבא התם בטועה בשק"ה הוי והנה לכאורה דברי הרשב"א תמוהין שכתב וז"ל לפי מה שסדר רבינו אלפסי בענין טועה בדבר משנה ושק"ה שלו צריכין אנו לפרש דרבא טועה בשק"ה היה אבל טועה בדבר משנה אפילו נו"ב פטור והשתא אם כוונת הרשב"א שכך הדעת נותנת בעצמו אם בנו"ב חוזר ממילא פטור ולא הביא ראיה רק דחוזר קשה מאי איריא ברי"ף הא לית מאן דפליג בזה דטועה בדבר משנה חוזר לעולם ואי כוונתו להוכיח מהרי"ף דפטור בנו"ב היכן נזכר זה ברי"ף ואדרבא לפי מה שהוכחתי מוכח להיפך. אבל המדקדק בדברי הרשב"א יראה שלמד כן מסידורו של הרי"ף שכתב פאד"מ וז"ל ושמעינן השתא דהיכי דטעה בדבר משנה לעולם חוזר בין נו"ב בין לא נו"ב דר"ח לא פליג בין נו"ב ללא נו"ב אלא בטועה בשק"ה וכו' וזו אינה צריכה לפנים ולא לפני ולפנים אבל היכי דטעה בשק"ה הא מילתא וודאי צריכה עיונא ודיקדוקא וכו' ואשכחנא בה ה' בבי עכ"ל. והשתא אי נימא דבטעה בדבר משנה וליתא דתיהדר יש חילוק בין נו"ב או לא נו"ב א"כ הנך ה' בבי איתניהו נמי בדבר משנה כמו בשק"ה ולמה קאמר הרי"ף דדבר משנה אין חילוק כלל ואינה צריכה לפנים הא הנך ה' בבי מדין תשלומין מיירי ולענין תשלומין גם בדבר משנה איתניהו בליתא דתיהדר אלא פשיטא דלדעת הרי"ף אפילו נו"ב פטור בדבר משנה ולפי זה דברי הרי"ף לכאורה סותרין זה את זה ולפי שנראה לפע"ד שרוב המחברים לא כיוונו יפה בפי' דברי הרי"ף ז"ל פאד"מ צריך אני להאריך ולברר הדברים על נכון ועל פי זה יתבאר על נכון דין דבר משנה ונו"ב לדעת הרי"ף כמו שאבאר הנה הרי"ף פאד"מ העתיק דעת גאון דבלא נו"ב וליתא דתיהדר חייב לשלם והשיג עליו הרי"ף דע"כ לא דן ר"מ גרמי אלא בעלמא אבל בדיין לא דאל"כ אין לך אדם שאינו מומח' שנעשה דיין לעולם ועוד אי משום דינא דגרמי קא מחייבת ליה טועה בדבר משנה נמי וכי בשביל שטעה בדבר משנה יהא נשכר וכו' ע"ש. והנה רוב המחברים ובראשם הרמב"ן ואחריו הש"ך ס"ק א' אות א' ובתומים ס"ק ג' הבינו דעת הרי"ף דהטעם דפטור בדבר משנה הוא משום דלא דיינין דיני דגרמי בדיינא וזה שהשיג על הגאון דלפי דבריו דגם בדיינא איכא גרמי טועה בדבר משנה נמי אלא וודאי משום דלא דיינין דיני גרמי בדיינא הילכך בין בשק"ה ולא נו"ב בין בדבר משנה וליתא דתיהדר פטור אפילו לר"מ אבל היכי דליתא דיינא כגון בעלמא אפילו באילו הואי הוי הדר איכא גרמי ומחייב לר"מ [אבל באינו מומחה ולא קבליה פטור מטעמא אמרינא כיון דלאו דיינא הוא לא הוי למיסמך עליה בדין תורה ואינו חייב אלא בכפיה כמו שביארנו לעיל ס"ק א' אות ו' ונ"מ בעלמא כגון מראה דינר לשולחני דאז חייב לר"מ] זהו מה שהבינו הם לשיטת הרי"ף ז"ל:

נ אבל לפע"ד נראה ברור שאי אפשר לומר כן לדעת הרי"ף מכמה טעמים כמו שיתבאר. מדא דאי ס"ד דמה שהקשה הרי"ף מטועה בדבר משנה הוא להכריח סברתו דבדיינא ליכא גרמי אבל לדידיה אתי שפיר דלכך פטור משום דליכא גרמי בדיינא והא דקאמר ועוד אי בשק"ה טעותא וכו' היינו משום דלא פטרינן לדיין אלא מדינא דגרמי אבל היכי דקם דינא אפילו לרבנן חייב דהוי כעביד מעשה לא נפטר מטעם זה א"כ קשה הא הרי"ף נתן טעם לר"ח משום הפסד ממונו של בעל דין דאי קם דינא יפסיד בעל דין הילכך בנו"ב דחייב הדיין קם דינא א"כ קשה בלא נו"ב למה יחזור הדין הא אם קם דינא יתחייב הדיין לשלם דהוי כעביד מעשה ובשלמא בחייב את הזכאי אתי שפיר דאפילו אי קם דינא אינו אלא גורם כמו שכתבו התוס' והרא"ש כיון דעדיין לא שילם וכ"ש לדעת הטור בשם הרמ"ה דאם לא שילם לכ"ע חוזר אבל בזיכה את החייב כיון דקם דינא יתחייב הדיין לשלם וליכא פסידא לבעל דין ובשלמא למ"ד דבאילו הואי הוי הדר לכ"ע פטור רק פלוגתייהו בקם דינא אתי שפיר דאף בקם דינא אינו רק גרמי אבל לפי מה שהבינו הם דעת הרי"ף דאילו הואי הוי הדר לר"מ חייב ובקם דינא אפילו לרבנן חייב דהוי כמזיק בידים ולא נפטר מטעם אין לך אדם שאינו מומחה שנעשה דיין לעולם א"כ קשה כנ"ל ועוד קשה כיון דסבירא ליה להרי"ף דהא דמקשה לר"ש מפרה של בית מנחם היינו מכח דלא דיינין גרמי בדיינא א"כ קשה הא ר"ש בלא נו"ב מוקי לה וא"כ חייב את הזכאי נהי דקם דינא מ"מ אינו אלא גורם כיון דעדיין לא שילם כמו שכתבו התוס' והרא"ש להדיא דאפילו אם נאמר בקם דינא אפילו לרבנן חייב מ"מ בחייב את הזכאי אף דקם דינא אינו אלא גורם וכ"ש לפי מה שכתב הטור בשם הרמ"ה דבהא הדר דינא לכ"ע וכן הכריע הש"ך לקמן א"כ האיך קתני במתניתין דבכורות וישלם מביתו נהי דמה שעשה עשוי אפילו לא נו"ב מ"מ גורם הוא כנ"ל ובדיינא לא דאין ר"מ גרמי לשיטת הרי"ף ואמת דיש לומר דגם ר"ש בנו"ב מוקים לה והא דמחלק בין דבר משנה לשק"ה היינו משום דאי אפשר לאוקמא מתניתן דידן בשק"ה בלא נו"ב דסבירא ליה בלא נו"ב ג"כ מה שעשה עשוי עכ"פ והא דלא פריך עליה דר"ש זיכה את החייב היכי משכחת לה דלדידיה כיון דקם דינא בזיכה את החייב חייב לשלם דלא מיקרי גרמי כלל ומתניתין דסנהדרין בטועה בד"מ רק לר"מ דמחלק בין נו"ב ללא נו"ב לחזרת הדין ומוקי מתניתין דסנהדרין בלא נו"ב פריך שפיר וזה נכון לכאורה. אבל מה אעשה דבהדיא כתב הרמב"ן גופא פאד"מ והא דאותבי' ר"ה לר"ש פרה אפשר הוי ליה ליפרוקי בנו"ב אלא דלאו אורחיה דר"ט בהכי ועוד דר"ש כולה בשלא נו"ב מוקי לה הרי להדיא דסובר דר"ש בלא נו"ב מוקי לה וא"כ קשה כנ"ל:

ד ועוד קשה לי טובא לפי דבריהם ז"ל האיך אפשר לומר דהא דפריך עליה דר"ש מפרה של בית מנחם היינו משום דלא דיינין דיני דגרמי בדיינא דבשלמא בדיני ממונות ניחא שאין לך אדם שאינו מומחה שנעשה דיין לעולם אבל באו"ה דאמרינן בהוריות כי רבים חללים הפילה וכו' זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה והגיע להוראה גמיר וסביר הוא כמו שכתב בעל המאור ז"ל והכי איתא התם להדיא א"כ באינו מומחה פשיטא שיש לחייבו דהלואי שלא יעשה מורה הוראה וגרע טפי מדיני דגרמי בעלמא שלא יהא הדיוט מורה הוראות בישראל ומאיזה צד אתה בא לפטרו טפי מדיני דגרמי דעלמא והוא תמוה לפע"ד ועוד קשה האיך פריך לר"ש משום דאילו הואי הוי הדר ולא דיינין גרמי בדיינא הא לס"ד דבעי לאוקמא פרק עד כמה כר"מ ע"כ דסבירא להו דאף בדיינא איכא גרמי שהרי עדיין לא אוקמה בנו"ב וקשה טיהר את הטמא מאי איכא למימר א"כ האיך אפשר דשם באותה סוגיא גופא מעיקרא קס"ד דלר"מ ניחא ומיד אמ"כ מקשה ותיפוק ליה דהוי טועה בדבר משנה דילמא כר"מ אתיא ונהי דהתם יש לומר דפריך לפי מה דאוקמה ר"א א"ר בנו"ב כרבנן אבל כאן דמקשה לר"ש ולשיטת הרי"ף הך סוגיא ר"מ היא שלא כדברי התוס' והרא"ש דאל"כ לא הוי מקשה מידי על הגאון א"כ קשה מאי קושיא דילמא לר"מ אף בדיינא איכא גרמי כדקס"ד סוגיא דבכורות הנ"ל אליבא דר"מ:

ה לכן נראה לפע"ד ברור דעת הרי"ף ז"ל דהיכי דאילו הואי הוי הדר אפילו לר"מ פטור אפילו בעלמא דהא אפילו גרמי לא הוי ופלוגתייהו היכי דקם דינא דבדיבוריה קא עביד מעשה דלרבנן פטור דלא דייני גרמי ולר"מ חייב רק ה"מ בעלמא אבל בדייני אפילו בקם דינא פטור דלא דיינין בדיינא גרמי אפילו היכי דבדיבור קא עביד מעשה רק היכי דנו"ב דאז עביד מעשה ממש הוא ולא גורם הילכך אפילו דיין חייב ומה שהקשה על הגאון וכי משום שטעה בדבר משנה יהא נשכר אין הכוונה להכריח מכח זה