תפארת יעקב חושן משפט חלק א נב

אבא ס"ד דבתרתי דוקא פליג ר"מ אבל השתא דחדית לן ר' דימי דדוקא בחדא פליגי שפיר קשה דלא איצטרך תרווייהו ולפי זה ממילא לא קשיא קושית מהרש"א דבלי ר' דימי כיון דהוי סבירא לן דבתרתי לריעותא נמי פליגי רבנן פשיטא דהוי סבירא לן דשלשה רועי בקר הוי תרתי לריעותא וע"כ לא כתבו התוספות דהוי חדא רק לפי האמת לר' דימי דלא פליגי רק בחדא ולק"מ ודו"ק היטב ותמהני על מהרש"א שלא שם לבו להעמיק בכוונת התוס' כנ"ל. ולפי הנ"ל מוכרח לומר ג"כ דסבירא להו לתוס' דר' דימי דייק לה למילתא מהך משנה גופא דנאמן עלי אבא מדיוקא דממניתין כמו שכתבתי מקודם דאל"כ תקשי מאי קושיא לר' דימי דילמא הא דמוקי ר' דימי פלוגתייהו בחדא היינו מכח המשנה דריש פרקן דמיירי בחדא דליכא למימר דכוונת התוס' דלר' דימי הקושיא דלימני משנה דריש פרקן דליכא למימר דס"ד דרבנן מודו בתרתי דהא לר' דימי באמת מודי בתרתי ומאי איכפת לן הא ליתא דא"כ קשה קושיא הנ"ל מאי משני דאי קתני אבא ואביך הא מאבא ואביך לא קשיא כנ"ל רק ממשנה דהתם ובע"כ דבאמת ר' דימי ממשנה קא דייק לה כנ"ל והקושיא דבין הך משנה בין הך משנה הוי שמעינן שפיר וליכא למיטעי ושפיר משני דאיצטרך תרווייהו ודו"ק היטב בכל זה כי הוא ברור ונכון:

ומעתה לפי זה מבואר להדיא כדעת התוס' דלפירש"י קשה כל הנ"ל כיון דבאמת ר' דימי לא בא לחדש רק דלר"מ בחדא לריעותא חוזר אבל רבנן באמת פליגי אפילו בתרתי לריעותא א"כ מאי נ"מ בקושיא במילתא דר' דימי כמו דבלי ר' דימי הוי מצי למימר דלא קתני אבא ואביך משום דהוי תרתי אבל בחדא מודה השתא נמי יש לומר כן ור' דימי גופא מהך משנה יליף לה דבחדא נמי פליג ר"ח אבל לולי הך משנה מנא ידעינן ואדרבא כיון דרבנן וודאי פליגי אפילו בתרתי מנין לנו לעשות פלוגתא רחוקה דר"מ פליג אפי' בחדא דחוזר ולרבנן אפילו בתרתי אינו חוזר רק משום הך משנה ידעינן לה ולק"מ ועוד דאפילו אי נימא דסובר הרב ז"ל דמשמע ליה למקשה דר' דימי קא דייק לה מהך משנה גופא דנאמן עלי אבא [והיינו מדקאמר כגון ולא קאמר לא צריכא משמע דקשיא ליה מידי במשנה עד שהוצרך לאוקמא דקבלו בחד ואפשר דדור ליה בחיי ראשך קשיא ליה דלא הוי רק חדא כמו שכתבתי לעיל ודו"ק] מ"מ תקשי אכתי איצטרך תרווייהו דאי הך משנה גופא דריש פרקן קס"ד דוקא בחדא פליגי רבנן ולא בתרתי ואי הך משנה ס"ד נמי דוקא בחדא כיון דבחדא מיירי לר' דימי לכך איצטרך תרווייהו חדא בחדא דפליג ר"מ וחדא דבתרתי פליגי רבנן ובע"כ צריך לומר דסובר רש"י דבתרתי לא איצטרך ג"כ דכולהו מהך משנה נאמן עלי אבא מוכח דשלשה רועי בקר הוי תרתי לשיטת רש"י כמו שכתב הר"ן ופליגי רבנן ור' דימי דייק דבחדא פליג ר"מ א"כ תו לא איצטרך הך משנה דזה פוסל עדיו של זה ולפי זה קשה מאי משני דאי הוי תני אבא ואביך משום דחזי לעלמא וקשה קושית מהרש"א דהא שלשה רועי בקר לא חזי לעלמא דליכא למימר כמו שתירץ מהרש"א דבשלשה רועי בקר לא פליגי רבנן דהא לשיטת רש"י עיקר הקושיא משום דבשלשה רועי בקר פליגי ובלא"ה אין כאן התחלת קושיא א"כ לא תירץ כלום וזו היא קושיא גדולה לתירוץ מהרש"א:

הן אמת דבזה נראה לפע"ד ליישב פירש"י והוא דבלא"ה תירוץ מהרש"א לא נהירא כלל אפילו לשיטת התוס' דהאיך ס"ד דבשלשה רועי בקר לא פליגי רבנן א"כ לאיזה צורך קתני לה וליכא למימר לרבותא לר"מ דהא אפילו בחדא לריעותא ממש וחזי לעלמא סובר דיכול לחזור כ"ש בשלשה רועי בקר דלא חזי והוא תמוה לכאורה לכן נראה ליישב קושית מהרש"א והוא דיש להבין הא דקאמר התם דר' יוחנן סובר באתן לך מחלוקת וקאמר דרבא טעמא דנפשי' ור"י סובר דבין בזו בין בזו מחלוקת והיינו בין במחול לך בין באתן לך ולפי זה יש להבין מאי פריך כאן הא תנינא חדא זימנא דהא איצטרך חדא במחול לך וחדא באתן לך וקמש"ל במחול לך רבותא לר"מ ובאתן לך רבותא לרבנן וכהאי גוונא משני בכמה מקומות וצריך לומר דהתם פריך לרבא דמוקי סיפא בדור לי בחיי ראשך בנשבעין ונוטלין הא תניא ליה ברישא וצריך לומר דלשמואל ור"י לא קשיא לשמואל כמו שכתבתי לעיל ולר"י חדא במחול לך וחדא באתן לך ולפי זה ממילא שפיר מקשה דהא מהך נאמן עלי אבא שמעינן תרווייהו מחול לך ואתן לך ואהא משני דע"כ שמעינן פלוגתייהו אפילו באתן לך רק באבא ואביך דחזי לעלמא לכך אפילו באתן לך אינו יכול לחזור אבל היכי דלא חזי לעלמא לא מהני רק במחול לך אפילו לרבנן ולפי זה לא קשה משלשה רועי בקר דבזה באמת מיירי במחול לך ולא באתן לך כיון דלא חזי לעלמא ולפי זה לק"מ קושית מהרש"א ואתי שפיר גם לפירש"י. ועוד נראה דבלא"ה לק"מ קושית מהרש"א דשלשה רועי בקר חזי לעלמא מיקרי כיון דיכול להיות שילמדו ויוכלו לדון משא"כ חד כבי תרי לא משכחת כלל דמהני אך מ"מ קשה מאוד בעיני לומר דפשיטא ליה להמקשה דר' דימי דייק דר"מ פליג אפילו בחד ממשנה גופא דבשלמא לפירוש התוס' שפיר יש לומר דדייק כמו שכתבתי לעיל אבל לפירש"י כיון דרבנן פליגי בתרתי לריעותא אדרבא כל היכי דמצי להשוות המחלוקת ו יש לומר כן ולא שנאמר דפליגי בסברות הפוכות אם לא שיצא לו כן ממשנה דריש פרקן א"כ אין כאן קושיא ואיצטרך תרווייהו נמצא לפי הנ"ל כיון שביארנו דמסוגיא הנ"ל מוכח פירוש התוס' וכבר כתבתי לדחות ראיית הפוסקים מהך דשורי גנבת ומהך דמהימנת עלי כבי תרי א"כ אין כאן מקום לשיטת רש"י אם לא שנכריח מסוגית הש"ס הנ"ל א"כ נצטרך לומר כל הדינים הנ"ל ובאמת כל הפוסקים פסקו בהיפך וכן הרמב"ם והר"ן גופייהו ובע"כ צריך לומר דסבירא להו דפשיטא ליה למקשה דלרבא במחול לך לפני גמר דין לא פליגי דלא כספיקו של א"ז א"כ ממילא אינו לדינו של רש"י ורמב"ם שורש וקיום בהלכה אלא דהתוספתא קשיא ליה כמו שכתבתי קודם הילכך נראה עיקר דבמחול לך לפני גמר דין הוי ספיקא דדינא כספיקו של ר"י א"ז ובפרט שכבר דחיתי ראיית הרא"ש. והר"ן בטוב טעם אבל מ"מ במחלוקת תרתי לריעותא אין בידי כח להכריע מאחר דסוגיא הנ"ל אינה מתיישבת רק לשיטת התוס' וסוגיא בכאן לפירש"י הילכך גם בזה הוי ספיקא דדינא אבל בהך דינא בחדא לריעותא לפני גמר דין אף דלפי הנ"ל היה מהראוי לפסוק דאינו יכול לחזור אבל כיון דלדעת הפוסקי' דוקא בחדא לריעותא פליגי בוודאי אינו יכול לחזור ולהפוסקים דאפי' בתרתי לריעותא ג"כ מבואר בהו להדיא דאפילו בחדא לריעותא לפני גמר דין כמו שכתב הרמב"ם להדיא א"כ הכי נקטינן:

וראיתי להמרדכי ריש פרק זה בורר שהביא ראיה לשיטת התוס' דבתרתי לריעותא מודו רבנן דהא בריש פרקן מוקמינן לה במקבל חד כבי תרי וקאמרו רבנן אימת בזמן שמביא ראיה שהם קרובים או פסולין מבואר דאם קיבל קרוב או פסול כבי תרי יכול לחזור אפילו לרבנן וזו כמעט ראיה מוכרחת אף שהמרדכי קיצר בלשונו זו היא כוונתו והיינו דדוחק לומר דהביא ראיה אחר הקבלה שלא ידע בשעת קבלה פשיטא ומה צורך להשמיענו והא הוי קבלה בטעות אבל באמת הדבר מוכרח אפילו לשיטת התוספות ע"כ צריך לומר דאין מהתם ראיה כלל דאל"כ תקשי קושית התוספות והר"ן שם דבלי ר' דימי הוי ליה לאקשויי תרתי למה לי וליכא למימר דמשום דס"ד דוקא בתרתי לריעותא דמ"מ ליתני הך משנה דריש פרקן ומשנה דנאמן עלי אבא למה לי וע"כ צריך לומר משום דבלי ר' דימי ס"ד דרבנן גם בתרתי פליגי א"כ לולא הך משנה דנאמן עלי אבא ס"ד בחדא פליגי קמ"ל הך משנה דבתרתי פליגי ואי הך משנה ס"ד דוקא בתרתי קמ"ל בחדא פליג ר"מ ולפי זה להמרדכי הנ"ל אכתי תקשי דהא התם מבואר דרבנן בתרתי לא פליגי א"כ אכתי ליתני רק הך משנה ולא משנה דנאמן עלי אבא וע"כ דלאו ראיה הוא דמיירי שהביא אחר קבלה וקמ"ל דנאמן לומר שלא ידע בשעת קבלה אבל בידע לא מצי הדר ביה ואדרבא מדקתני בזמן שמביא עליהן ראיה דמשמע לאחר קבלה הא אפילו ידע מעיקרא מצי הדר ביה וזה ברור:

(ד) איזה מקרי גמר דין ולאפוקי ממה שכתב הרמב"ם נגמר הדין והוציא ממון והיינו כמו שכתבו האחרונים דהרמב"ם לאו דוקא נקט הוציא והב"י דייק לה מהא דדור לי בחיי ראשך דמודה הרמב"ם כל שנשבע הוי גמר דין ובאמת לאו ראיה הוא כלל דוודאי סבירא לי' כשקיבל עליו בוודאי הוי כוונתו שיעשה כל מה שהדיין צריך לעשות והיינו להוציא ממון אם יצטרך וסבירא לן שכל כמה שלא גמר הדיין קבלתו יכול לחזור א"כ כל כמה שלא הוציא ממון עדיין לא נגמר קבלתו ויכול לחזור משא"כ כשאמר דור לי בחיי ראשך גמר קבלתו של זה הוא שישבע וכל שנשבע הוא צריך לשלם ותשלומין הללו אין להם שייכות אצל הקבלה שהוא בידו לשלם והקבלה הוא שישבע חבירו ומשגמר שבועתו נגמר קבלתו ואינו יכול לחזור אבל כשקיבל לדיין קבלה זו היא שיהא דיין ויעשה כל מה שהדיין עושה א"כ הוצאת הממון ג"כ בכלל הקבלה וכל שלא הוציא לא נגמר הקבלה ויכול לחזור. אך לפי זה יש להבין בעדות דכל הקבלה רק להעיד א"כ לאחר שהעיד נגמר הקבלה ומ"ש מדור לי בחיי ראשך דלא מהני להרמב"ם רק לאחר שהוציא וצריך לומר דסבירא ליה להרמב"ם דבקיבל לעדות הוי ג"כ כמו קיבל לדיין שהרי מקבל על עצמו שהדיינים ידונו על פי אותו עדות הפסול א"כ בעינן לאחר גמר דין דהיינו הוצאת הממון:

והנה האחרונים ז"ל נתחבטו מאין הוציא הרמב"ם דין זה דהא בעלמא אמרינן גמר דין איש פלוני אתה זכאי או צא תן לו והנה הלח"מ והש"ך כתבו שיצא לו להרמב"ם מן הירושלמי פרק זה בורר דאיתא התם שמואל אמר בשלא נטל מזה ונתן לזה אבל נטל מזה ונתן לזה אינו יכול לחזור כן הגיה המפרש תיבת אינו לפי הענין ור"י ור"ל אמרי אפילו נטל מזה ונתן לזה יכול לחזור מבואר דגמר דין הוא הוצאת הממון. אך יש לתמוה על זה דהא בש"ס מבואר דלר"י ור"ל לאחר גמר דין אינו חוזר וכתב הלח"מ דבאמת פליגי והש"ך כתב דלא פליגי רק התם בקיבל בפני שנים וש"ס דילן בקיבל בפני ג' ובאמת לא הועיל כלום דאכתי תקשי הא בגמרא דילן מבואר לשמואל דבמחול לך פליגי ובאתן לך כ"ע מודו ולירושלמי מילתא דשמואל באתן לך וכבר האריך מפרש הירושלמי לתמוה בזה על הש"ך וע"ש דמסיק דע"כ דש"ס דילן פליג על הירושלמי: