תפארת יעקב חושן משפט חלק א נ

חד לריעותא ובאינו מומחה הוי תרתי לריעותא וזה ברור ויש לתמוה על התומים שהכריע נגד דעת הש"ך מה שהוא מוכרח להיפך כדעתו ממש:

ועוד נראה לפענ"ד ראיה ברורה מדברי התוספות והרא"ש כדעת הש"ך והוא דיש להבין בתוס' והרא"ש שם שכתבו ומכאן דשלשה הדיוטות יכולין לדון בע"כ דהא ג' במקום יחיד מומחה קיימי ויש לתמוה הא מרישא גופא דקתני דיני ממונות בשלשה ש"מ דיכולין לדון בע"כ דאי קבלי' אפי' בחד ומהרש"א כתב שם ליישב בדון לנו כמו שרגילים לעשות דין ודבריו תמוהין דא"כ גבי מומחה ג"כ יש לומר כן ועיין לעיל סימן ג' מה שהארכתי ליישב דבריו אבל כל זה לדעת מהרש"ל שם אבל לדעת רוב הפוסקים כדמוכח בירושלמי ליכא למימר הכי ע"ש באריכות. ומה שנראה ברור בכוונת התוספות הוא כך דוודאי יש להבין לשיטת הש"ך מ"ש מג' רועי בקר דלא הוי רק חדא לריעותא לדעת הפוסקים דבתרתי לריעותא גם רבנן מודו וכן הקשה בתומים אבל באמת לק"מ דשאני התם דלא מיקרי רק חד לריעותא כיון דבכל אחד אין כאן רק חדא לריעותא מהני קבלתו להכשירו משא"כ באחד שיש בו שני ריעותות אין כח בקבלתו להכשירו שלא יוכל לחזור וזה ברור. וכן מבואר להדיא בר"ן פרק זה בורר שכתב וז"ל וא"ת הא שלשה רועי בקר שהוא מאמין שלשה פסולין כשלשה כשרים ולא העלה אותם אלא מחדא מעלה ואפ"ה יכול לחזור וא"כ מאי חזית לך ר' דימי ע"ש בחידושי הר"ן הרי להדיא דשלשה רועי בקר כיון שאינו מעלה כל אחד רק בחד דרגא חשוב חדא מעלתא לשיטת התוספות ודו"ק [ובסמוך יתבארו עוד דברי הר"ן הללו] ומדברי הר"ן הללו יש ראיה לשיטת הש"ך דאל"כ מאי צורך לו להר"ן לומר משום דלא העלה כל אחד רק חדא מעלתא הא בלא"ה שם ריעותא חד הוא וע"כ דבאיש אחד כהאי גוונא הוי תרתי רק משום דג' הם לכל אחד הוי חדא לריעותא:

ומעתה לפי זה באו דברי התוספות והרא"ש הנ"ל על נכון והוא דוודאי מג' הדיוטות גופא ליכא להוכיח כלל דיכולין לדון בע"כ דיש לומר לעולם דאין דנין רק בקבלה ואי קשיא מ"ש ג' הא יחיד ג"כ דן בקבלה לק"מ דיחיד וקבלו הוי תרתי לריעותא כשיטת הש"ך משא"כ ג' לא הוי רק חדא לריעותא וליכא למימר הא ג' נמי תרתי לריעותא הוא דהא אפילו היה כאן יחיד מומחה או ב' אינן דנין בע"כ הא ליתא דמ"מ לא חשיב רק חד ריעותא כמו ג' רועי בקר הנ"ל דלכל אחד נחסר מעלת המומחה ואז היו ג' מומחין יכולין לדון בע"כ לכ"ע משא"כ יחיד שיש לו שני ריעותות אפילו בשם אחד הוי תרתי לריעותא ועוד דהא יש לו שני שמות חד ואינו מומחה [רצוני לומר בזה דאפילו אי נימא דמ"מ מוכח מג' הדיוטות גופא לפי מה שאמרה הברייתא דיחיד מומחה יכול לדון ובזה שפיר מוכח דדן בע"כ א"כ גם באינו מומחה לא הוי רק חד ריעותא ועל זה אמרתי דמ"מ הוי תרתי לריעותא לשיטת הש"ך ולפי זה פשיטא דג' אינו רק חד ריעותא דהא יחיד מומחה דן בע"כ ועכ"פ בין אם יחיד דן בע"כ או אינו דן מרישא ליכא הוכחה דג' דנין בכפי'] משא"כ מיחיד מומחה שפיר הוכיחו התוספות דדן בע"כ דאי אינו דן רק בקבלה א"כ אינו מומחה נמי וליכא למימר דנ"מ לענין חזרה לאחר גמר דין דביחיד מומחה אי אינו דן בע"כ רק בג' דוקא א"כ הוי יחיד מומחה נמי תרתי לריעותא ואין חילוק בין יחיד מומחה לאינו מומחה וכדעת הש"ך הנ"ל באחד שיש לו שני ריעותות אף משם אחד כגון אחד במקום ג' הוי תרתי לריעותא ועל זה הוצרכו התוס' והרא"ש להוכיח ג' הדיוטות בע"כ דבמקום יחיד מומחה קיימי אבל ג' הדיוטות מצד עצמן לא מוכח מידי וזו היא ראיה ברורה לשיטת הש"ך אם לא שנדחוק ליישב דברי התוספות כמו שכתב מהרש"א וכבר בארנו דהא ליתא. ולפי זה כיון שבארנו שדעת התוספות והרא"ש כהש"ך גם לפירש"י לפי מה שאבאר בסמוך בס"ד דג' רועי בקר הוי תרתי לריעותא א"כ כ"ש כאן. ולפי זה יצא לנו דין מחודש דג' שיש ביניהם פסולים שונים לכל א' פסול אחר לא הוי ג"כ רק חדא לריעותא כיון שבארנו העיקר כדעת הש"ך דלא תליא בשם אחד ושני שמות א"כ ע"כ דהטעם בג' רועי בקר כמו שכתבתי לעיל בשם הר"ן כיון שהם אנשים נפרדים ולכל אחד יכול להעלותו חד דרגא א"כ ממילא אפילו בפסולים שונים אמנם לדעת רש"י דג' רועי בקר הוי תרתי לריעותא כ"ש בזה ויתבאר בסמוך:

(ג) וכן הסכמת רוב הפוסקים. עש"ך ס"ק ג' דין זה צריך בירור ודיקדוק היטב על פי סוגית הש"ס פרק זה בורר ומתוך הביאור יתבארו קצת דינים מחודשים לכן מוכרח אני להאריך קצת והנה שורש המחלוקת דרש"י פירש מילתא דר' דימי לר"מ אבל לרבנן אפילו בתרתי לריעותא פליגי והתוספות פירשו דמילתא דר"ד לרבנן דבתרתי לריעותא מודו רבנן דאינו יכול לחזור והנה לכאורה יש להכריח מסוגית הש"ס כפירש"י והוא דאמר התם שמואל אמר מחלוקת במחול לך אבל באתן לך ד"ה יכול לחזור בו ור"י אמר באתן לך מחלוקת ומבעי לן אי דוקא באתן לך או בין בזו בין בזו ופשיט מרבא וקאמר דרבא טעמא דנפשיה קאמר ופריך עליה דרבא מהא דקאמר היה חייב לחבירו שבועה ואמר דור לי בחיי ראשך דפליגי ש"מ במחול לך פליגי ומשני לא באתן לך ובנשבעין ונוטלין ופריך והא קתני ליה רישא ומשני לחלק בין תולה בדעת:

עצמו לתולה בדעת אחרים ע"כ סוגית הגמרא. והנה יש לתמוה מאי קושיא לרבא ממתניתין הא' בתר הכי קאמר רבא גופא מחלוקת לאחר גמר דין אבל קודם גמר דין ד"ה יכול לחזור בו הילכך רישא שפיר לא מוקמת לה רק באתן לך כיון דמיירי לאחר גמר דין אבל סיפא מיירי לפני לפני גמר דין כדמשמע פשטא דלישנא דעדיין לא נשבע הרי שהוצרכו התוס' לפרש וכן מהרש"א שם דהך דור לי מיירי לאחר שבועה ולמה לא נימא באמת דמיירי קודם שבועה והוי קודם גמר דין לכך פליגי אפילו במחול לך כיון דסובר רבא במחול לך כ"ע מודו דאינו יכול לחזור הרי שיש כאן מקום:

לומר דאפילו אליבא דר"מ אינו יכול לחזור רק לפני גמר דין דבזה אפילו רבנן מודו באתן לך א"כ במחול לך ולפני גמר דין פליגי וכן כתב הרא"ש להדיא דראוי היה שיהא מחול לך לפני גמר דין כמו אתן לך לאחר גמר דין ומה שכתב הרא"ש לדחות זה מדקאמר רבא באתן לך מחלוקת אבל במחול לך כ"ע מודו משמע באותו ענין דהיינו לאחר ג"ד אבל לפני ג"ד יכול לחזור ואפי' במחול לך ואני תמה הא אין כאן ראי' כלל אדרבא מדקאמר אבל במחול לך כ"ע מודו הכוונה דוקא באותו ענין כ"ע מודו אפי' לר"מ דאינו יכול לחזור אבל לפני ג"ד פליג ר"ח אפי' במחול לך אבל מנין לנו דאפילו רבנן יודו במחול לך לפני גמר דין ודי בזה שנאמר דר"מ פליג במה שמודה לאחר גמר דין והוא תמוה מאוד. וליכא למימר דמדקאמר רבא באתן לך מחלוקת ש"מ במחול לך ליכא פלוגתא כלל דאל"כ הוי לי למימר דבמחול לך נמי פליגי ואפשר שזאת היתה כוונת הרא"ש דפלוגתא וודאי ליכא למימר במחול לך רק שנאמר דאפי' לפני גמר דין יודו כ"ע דאינו יכול לחזור ע"ז כתב דמיירי באותו ענין א"כ דוקא לאחר גמר דין וכיון דר"מ פליג ש"מ דגם רבנן מודו דאל"כ איכא פלוגתא גם במחול לך אבל באמת הא ליתא דהא בתר הכי פריך הא תנא ליה רישא ויש להבין הא בלא"ה תקשי לי' לשמואל דקאמר במחול לך פליגי א"כ ע"כ סיפא נמי במחול לך א"כ תיקשי הא תנא ליה רישא וצריך לומר דלשמואל לא קשיא דסובר דסיפא לא מתוקמא רק במחול לך דכיון דקתני היה חייב לחבירו שבועה מבואר דבנשבעין ונפטרין מיירי דבנשבע ונוטל האיך שייך חייב שבועה שהרי בידו לישבע אימת שירצה או שלא ישבע כלל וע"כ דבנשבעין ונפטרין מיירי והיינו מחול לך ולפי זה שפיר תנא סיפא לגלויי ארישא דבמחול לך פליגי דאי ברישא לבד ס"ד באתן לך פליגי משא"כ לרבא דמוקי סיפא באתן לך א"כ האיך אפשר דתנא סיפא לגלויי ארישא אדרבא מסיפא מחול לך מוכח ולא אתן לך וכי משום דמוקמינן לה באוקימתא דחיקא נאמר דהא קמ"ל המשנה מה שמבואר להיפך ושפיר פריך הא תנא ליה רישא וזה ברור. ולפי זה ממילא שפיר יש לומר לרבא נמי דסובר דסיפא רק במחול לך מתוקמא כמו לשמואל ולפי זה כיון דסיפא מתוקמא במחול לך ולפני גמר דין א"כ ע"כ דרישא לאחר גמר דין ובאתן לך דאי רישא במחול לך ולפני גמר דין תיקשי הא תנא ליה רישא לכך מוקי רישא באתן לך דוקא וסיפא במחול לך דוקא ורישא לאחר גמר דין וסיפא לפני גמר דין:

ומצאתי ראיה ברורה לזה דבמחול לך ולפני גמר דין פליגי ג"כ מהא דגרסינן בתוספתא דסנהדרין פ"ה וז"ל אמר לו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי ג' רועי בקר יכול לחזור בו עד שישמע מפי הדיין וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו והנה יש לתמוה לר' יוחנן ורבא דהכי קיימא לן דבלאחר גמר דין פליגי אבל לפני גמר דין מודו רבנן לר"מ הא בהדיא מבואר בברייתא הנ"ל דבלפני גמר דין פליגי והאיך פליגי ר"י ורבא אברייתא דקתני בהדי' עד שישמע מפי הדיין ובש"ס פרק זה בורר מייתי נמי להך ברייתא בהא דקאמר לא כל המיני' לפסול דיין שמומחה לרבים וכן בירושלמי פרק זה בורר מייתי לה וצריך לומר דבאמת בהא פליגי ר"י וריש לקיש דריש לקיש סובר דהך ברייתא כפשטא דבלפני גמר דין פליגי ור' יוחנן סובר דברייתא במחול לך מיירי אבל באתן לך לא פליגי רק לאחר גמר דין אם כן מבואר דעכ"פ במחול לך לפני גמר דין פליגי אפילו לר' יוחנן ורבא א"כ קשה קושיא הנ"ל ובאמת ראיתי במרדכי פרק זה בורר דמייתי הך תוספתא ונראה שמפרש לה בענין אחר וז"ל עד שישמע מפי הדיינים וחכמים אומרים עד שהועד העדות וכן פסק רבינו מאיר דאחר שהעידו העדים הוי כגמר דין עכ"ל מבואר שפירש הך דתוספתא בעדים וסובר ר"מ דלא מהני רק אחר פסק הדיינים והיינו דסובר אפילו לאחר גמר דין יכול לחזור בו ורבנן סברי דלאחר גמר דין אינו חוזר הילכך משהעידו העדים אינו יכול לחזור דהוי כגמר דין אבל באמת מעולם לא נזכר בתוספתא הך משהועד העדות אלא וחכמים אומרים אינו יכול לחזור תדע דהא קתני ג' רועי בקר והא וודאי לאו בעדים משתעי רק בדיינים ומ"מ קתני עד שישמע מפי הדיין ש"מ דאפילו בדיינים מודה ר"מ לאחר גמר דין וע"כ דבמחול לך מיירי וש"מ דבלפני גמר דין פליגי ובאמת היה קשה בעיני דבר זה לפי שלא מצאתי לי עזר לשום אחד