תפארת יעקב חושן משפט חלק א מז

שנשלל אמונת דבר זה קודם שהעידו כשהודה הלוה שלא פרע אמנם כל זה אם אין תועלת בעדותם כלל אבל אם יש תועלת קצת בעדותם אף שלא נאמין אותם כשאר עדות מ"מ זהו הנקרא מעיד בשקר ופסול ודבר זה למדנו מדברי התוספות כתובות דף י"ח ע"ב בד"ה הרי אלו נאמנים שהקשו למה נאמנים הא הוי מיגו במקום עדי' דלקמן אמרינן תרי ותרי ועיין מהרש"א מה שנתקשה שם בהבנת דבריהם גם הקשו המפרשים דהוי להו להקשות שם בברייתא גופא רישא לסיפא ע"ש שנדחקו אבל כוונת התוספות פשוט דשם ליכא לאקשויי מידי שבהכרח אתה צריך לומר שעדותן אנוסים אמת דאל"כ הרי העידו שקר ואין כאן עדות על הקייום וליכא למימר דעדות אנוסים אין כאן עדות המועלת שהרי הועילה עדותן עכ"פ ליהוי תרי ותרי כיון שמעידין על אחרים אבל במשנה הקשו התוס' שפיר כיון שהם בעצמן אומרים אנוסים אם כן אם אתה אומר דעדים החתומים נחשבין כתרי שלא היו אנוסים כמו שם בברייתא א"כ ממילא אין עדות אחרונה כלום ואפילו תרי ותרי לא הוו א"כ שפיר נאמנים כתב ידינו ואנוסים אין נאמנים כלל ומה שכתבו דלקמן אמרינן תרי ותרי הכוונה דכיון דהתם בעדים אחרי' נחשבין הראשונים תרי ואחרונים תרי כמו כן הכא ראשונים תרי ואחרונים ולא כלום דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ועל זה תרצו מה שתרצו ע"ש ומיושב קושית מהרש"א ע"ש היטב ודו"ק:

ועל דרך זה יש לומר כאן דכיון שאמר אין לי ראיה ואין אנו מקבלין עדותן שהעידו אם כן ממילא אין אלו עדות שקר ונאמנין לכל עדות שבעולם שהרי לא העידו עדות המועלת וכיון שאין אנו פוסלין אותן לעדות רק שהם שקרנים בלבד שפיר יש לחוש כיון שיש כאן הוכחה גדולה שהם שקר משא"כ התם בסימן פ"ה שאם אתה אומר שהוא מזוייף הרי העדים העידו בשקר וחתמו בשקר ושפיר אמרינן דבשביל סברא לא נפסול עדים ושטר מקויים בב"ד משא"כ הכא דלא פסלינן העדים רק דאמרינן ששקר אמרו מחמת ההוכחה. ולפי זה מיושב קושית רש"י הנ"ל ודוקא מעיקרא יש מקום לטעות דמהני בדיעבד מה שלא קבלו אותם משא"כ בסיפא אם אתה אומר דבדיעבד אם קבלו עדותן ופסקו על ידי עדותן מהני א"כ הרי יש תועלת בעדותן דבדיעבד מהני א"כ כשאין אתה מאמינים לכתחלה ע"כ צריך אתה לפוסלם בפסול גמור שאם אומרים שקר הרי העידו בשקר כיון שהיה תועלת בעדותן לענין דיעבד וזה אי אפשר כנ"ל הילכך ממילא אין כאן עדות כלל ואפילו בדיעבד לא מהני ואין כאן רק שקרנים בלבד ושפיר פריך מאי קמ"ל והוצרך לשנויי לאפוקי מדר"י ודו"ק היטב. ולפי זה הדין דבהא ג"כ אפילו בדיעבד לא מהני ודוקא היכי שיש לחוש לזייף ושכר עדים אבל בלאו הכי לא אם לא כמו שכתב בפרישה שיש לחוש שאמרו שקר בלי שכירות ע"ש אבל אם הב"ד זוכרין הקייום מכבר באופן שאין לחוש לשקר סותר הדין ולא אמרינן דבאמרו אין לי עדים הודה דבזה לא שייך הודאה כיון שלא הודה בעיקר הדבר כדמוכח מפירש"י הנ"ל (ג) בד"א וכו' עד סוף הסי' לפי שדברי הרב בהגה' והסמ"ע אינם נכונים לפענ"ד ברוב המקומות בסימן זה אאריך קצת והנה בגמרא שם מביא מקודם עובדא דההוא ינוקא ומחלק שם בין יורש גדול דהוי ליה למידע במילי דאבוהו בין יורש קטן דלא הוי לי' לידע ואח"כ מייתי מימרא דר"י דאם באו עדים ממדינת הים או שהיתה דיסקי של אביו מופקדת ביד אחרים משמע בהדיא דדוקא דיסקי של אביו אבל של עצמו לא ויש להבין כיון דבשל עצמו לא אם כן בשל אביו נמי אם הוא גדול כיון דהוי ליה לידע במילי דאבוהו היה לו לידע כמו בשל עצמו וצריך לומר דוודאי גדול יש לו לידע בשל אביו היינו לאחר מותו שהוא נכנס לירש את אביו אז הוא מעיין בירושתו ובעניני אביו לידע כמה נשאר מאביו ומי חייב לו ולמי הוא חייב וכל זה אם כל הזכותים והראיות מצויין אצל אביו אבל אם אביו הפקידם בחייו אצל אחר אין לו לידע בעניני אביו כלל ואע"ג דעדים אפילו בשל אביו לא מהני רק במדינות הים היינו לפי שיש לו לחקור אחר עדים כיון שנתברר לו בעניני אביו שפלוני חייב לו או שהוא אינו חייב לפי החשבון ממילא יש לו לחקור אחר עדים משא"כ בשטרות מופקדין בחייו אין לו למקור שיעלה על דעתו שהיה לו ראיה וזכות והפקידם א"כ אח"כ שהוציאם הנפקד סותר הדין ולפי זה מבואר דדוקא בשטרות של אביו אבל בשטרות של עצמו פשיטא דכמו דגדול במילי דאבוהו אמרינן דידע כ"ש במילי דנפשי' דמ"מ היה לו לידע שהיה לו זכות רק שהפקידו ואפילו הלך הנפקד למדינות הים לא היה לו לומר אין לי ראיה רק יש לי ומופקדין הם אצל פלוני כיון שידוע לו ובמרדכי כתב בזה הלשון ואם באו לו עדים ממדה"י או שהיתה דיסקי של אביו מופקדת ביד אחר וכשהחזיר לו מצא שטר או ראי' מביא וסותר ובלבד שיעידו עדים שמצא זה בדיסקי עכ"ל. נראה מדבריו שמפרש דבדוקא דיסקי שאז יש לומר שאף שחקר אם יש לו אצל אחד ראיה לא מצא כלום כי לא ידע הנפקד בעצמו אם היה בדיסקי ראיה או שום שטר רק אח"כ כשהחזיר הנפקד הדיסקי מצא שטר או ראיה בתוכו ומהאי טעמא מצריך המרדכי עדים שמצא בדיסקי ויש להבין למה צריך עדים הא יש כאן ראיה וריעותא אין כאן כיון שנודע שהפקיד אביו שטרות למה לא נימא שגם שטר זה היה בתוכו אבל לפי הנ"ל ניחא דוודאי מיירי שלא היה בתוכו שטרות כלל והנפקד בעצמו לא ידע רק כשהחזי' לו הדיסקי מצא בתוכו שטר וראיה לכך צריך שיעידו על זה עדים שהיה כן ודו"ק ועכ"פ מבואר מדברי המרדכי דכל זה דוקא בשל אביו אבל בשל עצמו לא שייך כל זה דסוף סוף האיך אמר אין לי עדים וראיה הרי הוא יודע במילי דנפשיה והיה לו לומר שיש שלו רק בפקדון ביד אחר וכל זה ברור ותמהני על הרב בהגה' והסמ"ע שהביאו דעת המרדכי אפי' בשטרות שלו ולא כן הוא במרדכי כנ"ל. גם מה שחידש הסמ"ע דאפילו בשטרות אביו בעינן שיהא הנפקד במדינות הים והביא ראי' לזה מדברי הרמב"ם שכתב ביורש קטן או שאמר לו אחר מורישך הפקיד ראיה זו משמע דבגדול לא ולפע"ד לק"מ דוודאי בגדול כהאי גוונא שאחר שאמר לו שמורישו הפקיד בידו ראיה מיוחד לא מהני לפי דעת המרדכי דדוקא כשמצ' הראיה הראיה אח"כ או כפי מה שהבין הסמ"ע דעת המרדכי בסק"ט שצריך שתהא הראיה בין שאר שטרות א"כ אם אמר לו שהפקיד ראיה זו בלבד והכיר בה לא מהני משא"כ ביורש קטן שאין לו לחקור במילי דאבוהו:

ומעתה אבא להשיג על הרב והסמ"ע מה שכתב הסמ"ע בס"ק ו' ליתא כנ"ל ומה שכתב בס"ק ז' והשיג על הרב דליכא מאן דפליג בהא ליתא ואדרבא נראה דליכא מאן דפליג דדוקא אביו ומ"ש בשם המרדכי ליתא רק של אביו כמו שהעתקתי לשונו לעיל ונוסחא מוטעת נזדמנה להם במרדכי ומ"ש בשם הטור הנה אף דבטור שלפנינו איתא באמת כן אבל כפי הנראה מדברי הב"י שפירש מאין הוציא הטור דין זה והיא מהסוגיא הנ"ל ואי ס"ד שהיה גירסתו בטור שטרותיו בלבד האיך לא הרגיש דהא זה לא מוכח מהתם ואדרבא ברא"ש והרי"ף ורמב"ם מבואר של אביו דוקא וכן מבואר בתשובת הרא"ש גם המעיין בטור יראה שדבריו לקוחין מדברי הרמב"ם והאיך הזכיר זה להיפך ממה שכתב הרמב"ם של אביו ותו קשה יהיה איך שיהיה כוונת הטור האיך השמיט העיקר מה שאמרו בגמרא של אביו והזכיר דין שטרותיו שלו מה שלא נזכר בגמרא. גם מה שכתב הסמ"ע דאורחי' דמילתא נקט אביו בגמרא ואני תמה מאי אורחיה דאביו טפי מעצמו להפקיד וביותר ביאר בפרישה דאין דרך אדם להפקיד שטרותיו משא"כ אביו יש לומר לאיזה סיבה ודבריו אין להם שחר דמאי שנא הוא עצמו באיזה סיבה או אביו וברור דיש כאן חסרון תיבת של אביו בטור וכן היה גירסת ב"י והחילוק מבואר בין אביו לשל עצמו דבשל עצמו אפילו היה במדה"י מ"מ ידע במילי דנפשיה שיש לו ראיה מופקדת והיה לו לומר כן ולא לומר אין לי ראיה כדי שלא יאבד זכותו וזה ברור ומה שכתב הרב ודוקא שבאו עדים הוא ג"כ על פי מה שפירשתי מקודם דברי המרדכי אבל אם נפרש בפשיטות שהיתה דיסקי עם שטרות נראה ברור שאין צורך שיעידו העדים שהיתה ראיה זו בין השטרות דכיון שאין כאן ריעותא אין לפסול שטר וראיה ויש כאן ממש בדבריו כיון שנודע שהיה שטרות מופקדין ביד אחר ודו"ק. ומ"ש הסמ"ע סק"ח דבשטרות בעינן שיהיו מופקדין ביד אחר והנפקד במדה"י ליתא אלא אפילו הוא בביתו הדין כן ובשטרותיו אפילו הוא במדה"י לא מהני כמו שבארנו:

(ד) אחר שהגדיל הרא"ש חולק בזה דדוקא שהוא קטן בשעת תביעה והמחבר נראה שהכריע כהרמב"ם אבל במרדכי בשם רב האי כתב וז"ל ודעת רב האי בשערי שבועות שאין חילוק בין גדול לקטן ויש לתמוה האיך יחלוק רב האי על גמרא מפורשת דר"נ אמר ה"מ